נלסון גליק
 | |
| לידה | 4 ביוני 1900 |
|---|---|
| פטירה | 12 בפברואר 1971 (בגיל 70) |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה |
| מקום מגורים | ארצות הברית |
| הערות | יהודי |
| תרומות עיקריות | |
| חפירות בבקעת תמנע, ועבר הירדן המזרחי. | |
נלסון גְלִיק (Nelson Glueck; 4 ביוני 1900, סינסינטי, אוהיו – 12 בפברואר 1971, שם) היה ארכאולוג יהודי-אמריקאי, מנהיג רפורמי ומחנך. תלמידו של הארכאולוג ויליאם אולברייט. מראשוני הארכאולוגים של ארץ ישראל.
קורות חיים
נולד בסינסינטי. בוגר אוניברסיטת סינסינטי ב-1920. קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת יינה שבגרמניה ב-1926. בין 1,000 האתרים שסקר במזרח התיכון ניתן למנות את מכרות הנחושת של בקעת תמנע, אותן ייחס למלך שלמה (תקופה ארוכה לאחר מכן סברו רוב המומחים כי אין לטענה זו תוקף, אולם בשנים האחרונות היא אוששה ושיא פעילות האתר תוארכה למאה העשירית לפני הספירה, תקופתו של שלמה[1]) ואת עבר הירדן המזרחי. בין ידידיו: דוד בן-גוריון, אבא אבן, גולדה מאיר והנרייטה סאלד.
ב-1947 נתמנה לנשיא ההיברו יוניון קולג' בסינסינטי. מ-1950 שימש כנשיא האיחוד של ההיברו יוניון קולג' והמכון היהודי לדתות. כתב מספר ספרים על ארכאולוגיה, וכן עבודת דוקטורט חשובה על המושג "חסד" במקרא, שיצאה כספר.
בשנת 1963 הקים גליק בירושלים את "בית הספר למקרא ולארכאולוגיה של ההיברו יוניון קולג'", היום המכון לארכאולוגיה ומקרא ע"ש נלסון גליק המכון הוקם כדי לאפשר בסיס לחוקרים אמריקאים העוסקים בנושא, לאחר שמכון אולברייט לארכאולוגיה(אנ') נשאר בצידה המזרחי של ירושלים.[2]
על שמו נקרא רחוב בשכונת רמות ב' בירושלים.
החפירות בתל-אל-חלייפה, היא אילת הקדומה
נלסון גליק היה החופר העיקרי של תל אל חלייפה, כיום בין אילת לעקבה, בצד העבר ירדני. בשנת 1934, החל נלסון גליק בחפירות ומצא שם מצודה ישראלית מתקופת מלכי יהודה שנבנתה ונחרבה ונבנתה שוב. על פי החרסים המיוחדים וחומות העיר ושעריה, קבע גליק כי תל-אל-חלייפה היא העיר אילת או עציון גבר, אותה בנה שלמה המלך ולאחר מכן המלכים אמציה, עוזיה ואחז. בחפירותיו נמצאו כבשנים להתכת נחושת, כולל תנורים שהשתמשו ברוחות הערבה לליבוי האש. בחפירות אלו גם נמצאה חותמת "ליתם", המיוחסת ליותם המלך בן עוזיה[3] או לפקיד ממונה מטעמו. גליק גם איתר כ-500 אתרים ארכאולוגים בנגב, כולל מספר רב של מצודות מתקופת הברזל ב', תקופת מלכי יהודה ואישש בזה את שליטת מלכי יהודה בכל רחבי הנגב, מערד בצפון, דרך ירוחם וקדש ברנע בואכה אילת. על פי כמות החרסים ואיכותם, אותם מצא גליק באילת העתיקה, הוא קבע כי אילת הייתה עיר המחוז באדום וסביבתה וכתב[4] :"שעציון גבר הייתה המרכז של חבל גדול".
ספריו
חלק מספריו שתורגמו לעברית:
- הירדן, מוסד ביאליק, תש"ו.
- עבר הירדן המזרחי, מוסד ביאליק, תש"ו.
- אפיקים בנגב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ך.
- מעבר לירדן: סקר ארכאולוגי בגלעד ובעמק הירדן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ך.
קישורים חיצוניים
- נלסון גליק - באתר המכון לארכאולוגיה ומקרא ע"ש נלסון גליק
- כתבת שער ב"טיים", 13/12/1963 (באנגלית)
- תמונה במגזין לייף (באנגלית)
- רשימת המאמרים של נלסון גליק באתר רמב"י
הערות שוליים
- ^ דליה מזורי, סופי: "מכרות שלמה" שייכים לשלמה המלך, באתר nrg, 2 בספטמבר 2013
- ^ אתר המכון
- ^ נחמן אביגד, חותם יותם מאילת, בתוך: אילת: הכינוס הארצי השמונה עשר לידיעת הארץ, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ירושלים: תשכ"ג.
- ^ אילת ועציון גבר, שם
28646334נלסון גליק