תיפאזה
 | |
| שרידי הבזיליקה הגדולה | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1982, לפי קריטריונים 3, 4 | |
| מדינה |
 אלג'יריה |
|---|---|
| הערות | אתר מורשת עולמית בסיכון בין 2002 ל-2006 |
.jpg)
תיפאזה (ערבית تيبازة; צרפתית Tipaza; ברברית 
- "בזאר") הוא אתר ארכאולוגי השוכן לחופי הים התיכון בעיר תיבאזה שבאלג'יריה, כ-70 ק"מ מערבית לאלג'יר. העיר נוסדה במקור על ידי הפונים ולאחר מכן הייתה לעיר ברברית ורומית. במקום השתמרו מבנים מתרבויות אלה, ומבנים נוצרים מוקדמים רבים. בשנת 1982 הוכרזה תיפאזה כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
העיר נוסדה כמרכז מסחרי פוני במאה ה-6 לפנה"ס, ושוכן בה נקרופוליס שתיפקד ממועד זה ועד המאה ה-2 לפנה"ס, והנחשב לאחד הגדולים מסוגו. לאחר מכן הייתה העיר חלק מממלכת מאוריטניה הברברית. הרומאים כבשו את תיפאזה בתקופתו של הקיסר קליגולה בשנת 39 שעשה אותה למושבה צבאית, ובשנת 46 העניק לה קלאודיוס מעמד של מוניקיפיום. העיר שימשה כנקודת המוצא לכיבוש הרומי של מאוריטניה. העיר הרומית הגיעה לשיא פריחתה בסוף המאה ה-2, ולפי ההערכות התגוררו בה כ-20,000 תושבים. היא השתרעה על שלוש גבעות קטנות לחוף הים, והוקפה בשנת 147 בחומה באורך של 2.3 ק"מ ובה שלושה שערים עיקריים. אותה עת הוענק לעיר מעמד של קולוניה והיא זכתה לשם "קולוניה אליה טיפסנסיס" (colonia Aelia Tipasensis). לנמלה של תיפאזה נודעה חשיבות והיא הייתה למרכז מסחרי אזורי חשוב, אם כי לא הצטיינה כמרכז לימודי או אומנותי.
הנצרות הגיעה לעיר בשלב מוקדם, ובמאה ה-3 כבר שימשה כמקום מושבו של בישוף. עם זאת, לפי מסורת אחת נותרו רוב תושבי העיר עובדי אלילים, עד שבמאה ה-4 השליכה סאלסה הקדושה את ראש הנחש ששימש כאליל מקומי אל הים. בשל כך נסקלה סאלסה למוות, אך גופתה נמשתה מהים באורח נס ונקברה על גבעה בעיר. במקום קמה קפלה קטנה שהייתה מאוחר יותר לבזיליקת סאלסה הקדושה. הכנסייה הייתה לאתר עלייה לרגל ותושבי העיר התנצרו. במחצית השנייה של המאה ה-4 סבלה טיפזאה מהתקפות הברברים.
בשנת 430 כבשו הונדלים בהנהגת גאיזריק את האזור, וב-484 שלח המלך הונריק בישוף אריאני לעיר, ורבים מתושביה נמלטו לספרד או נרדפו באכזריות. העיר ידעה תקופת פריחה קצרה לאחר הכיבוש הביזנטי בשנת 534, אך שקעה במהלך המאה ה-6. לאחר הכיבוש הערבי ניתן לאתר הכינוי טפאסאד. העיר המודרנית של טיבאזה, שבה כ-10,000 תושבים, קמה בסמוך ועל האתר הארכאולוגי ב-1857. האתר שופץ בין 1968 ל-1973, ובמקום שוכן מוזיאון קטן המציג ממצאים מהמקום.
האתר
מהתקופה הרומית השתמרו שרידיהן של ארבע כנסיות - הבזיליקה הגדולה והבזיליקה של הבישוף אלכסנדר על הגבעה המערבית ובזיליקת סאלסה הקדושה וכנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים על הגבעה המזרחית. סביב הכנסיות בתי קברות שבהם סרקופגים מצופים בפסיפסים. בזיליקת סאלסה הקדושה עשויה מספינה ומשני מעברי צד, ורצפת הפסיפס שלה השתמרה. חומרי הבנייה של הבזיליקה הגדולה נלקחו ממנה במשך השנים, אך תוואי המבנה על שבעת מעבריו עדיין ניכר. מתחת למבנה שוכנים קברים שנחצבו בסלע, ואחד מהם בקוטר של 18 מטר הכיל 24 סרקופגים. עוד השתמרו בתיפאזה שרידים של שני בתי קברות, מרחצאות, נימפאום, תיאטרון ואמפיתיאטרון. עקבות קו הביצורים הרומי ניכרים בצידה המזרחי של העיר והנמל העתיק בצפונה. כ-10 ק"מ ממזרח לעיר שוכן המאוזוליאום המאוריטני העתיק "קבור א-רומייה", הכלול גם הוא בהכרזה.
קישורים חיצוניים
  | |
|---|---|
|
27007794תיפאזה