אור לציון
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | הרב בן ציון אבא שאול |
אור לציון הוא ספר שאלות ותשובות מאת הרב בן ציון אבא שאול, הספר הוא אבן יסוד בפסיקה החרדית-ספרדית.[1]
היסטוריה
בתחילה לא תכנן הרב בן ציון אבא שאול להדפיס את כתביו, אולם לאחר שהחלים ממחלה קשה שינה את דעתו,[2] ובנו הקים את "מכון אור לציון" להוצאת כתביו. במכון פעלו אחדים מתלמידיו שערכו את הכתבים והוציאום לאור. סגנון הספר (מהחלק השני)[3] הוא שאלות ותשובות קצרות ומדור ביאורים בהם מבואר מקור ההלכה. בטקס ההוצאה לאור אמר שעל אף שהתשובות קצרות, "כל תשובה ותשובה ספורה ומדודה לא סתם תשובות".[4]
בכ"ו באלול ה'תשמ"ז עם צאת הספר נערך טקס בישיבת פורת יוסף בהשתתפות הרב עובדיה יוסף, הרב מרדכי אליהו ורבים אחרים.[4]
במקורות בעיקר מדייק מראשונים ולא מביא מדברי האחרונים. במכתב לשואל כתב, "לא הזכרתי דברי האחרונים, שדבריהם מצויים ומלוקטים לכל מאן דבעי".[4]
הספר נקרא "אור לציון" תוך רמז לשם המחבר וגימטריות שונות, המחבר ציין נימוק נוסף, ”מתוך תפילה ותחינה לבורא עולם שישיב שכינתו לציון...”[5]
חלקי הספר
- אור לציון תשובות א, על ד' חלקי השולחן ערוך, יצא בתשמ"ז, הספר בעיקרו מלוקט ממאמרים שפרסם במקומות שונים, העורכים היו הרב גדעון בן משה, הרב רחמים בטאט, הרב יוסף יששכר והרב שאול גבאי.
- אור לציון תשובות ב, בענייני אורח חיים, עד סוף הלכות שבת (מקביל לסימנים א-שדמ בשולחן ערוך אורח חיים), יצא בתשנ"ג, הספר כולל מבוא על כללי הפסיקה הספרדית, העורכים היו הרב ציון עמר, הרב משה פטרובר והרב שלמה זעפרני (כך גם בשני הכרכים הבאים).
- אור לציון תשובות ג - המשך אורח חיים, הלכות ראש חודש עד סוף הלכות תעניות (מקביל לסימנים תיז-תקסח בשולחן ערוך), תשס"ה, בהקדמת הספר מבוא בעניין שיעורי המצוות.
- אור לציון תשובות ד - המשך אורח חיים, הלכות ראש השנה עד סוף הלכות פורים (מקביל לסימנים תקפא-תרצז בשולחן ערוך), שנת תשע"ד, עם סיום הוצאת ספרי אור לציון על אורח חיים[6] (באלול תשע"ה נערכה מסיבה בישיבת אור לציון בהשתתפות רבנים רבים בהם הרב משה צדקה הרב שלמה מחפוד, הרב ראובן אלבז ורבים אחרים.[7]
- אור לציון תשובות ה - יורה דעה, הלכות שחיטה עד הלכות יין נסך (מקביל לסימנים א-קלח), תש"פ, הספר נערך על ידי הרב אמיתי בן דוד[8]
- אור לציון - שביעית - שו"ת בענייני שמיטה, ביאורים למשניות מסכת שביעית, וחידושים על הרמב"ם, תשנ"ד.
שיטת הפסיקה
בספריו הוא פוסק בדרך כלל על פי החיד"א והבן איש חי. והוא מתחשב רבות בדעתו של החזון איש,[9] וכמוהו הוא סבור שתלמיד חכם שהגיע להוראה יכול להכריע בספקות מדעתו.[10]
בהקדמה לחלק ב מנה רשימת כללי פסיקה:[11] א. פסיקת השולחן ערוך היא על בסיס "רוב" ולא פסיקה באמצעות הוכחות וראיות. ב. לפיכך שיטת החולקים אינה דחויה. ג. מכיוון שכך במקום שמובא בשולחן ערוך פסיקה ולאחריה הביטוי יש אומרים רצוי להחמיר כדעה השנייה. ד. קבלת הוראת מרן היא בצורת ספק ולא ודאית. ה. במקום מנהג לא קיבלו הוראת מרן. ו. במקום שהשולחן ערוך לא הביע את דעתו יש ללכת אחר הרמב"ם. ז. בני עדות המזרח קיבלו הוראת האר"י בצורה ודאית ועל כן הלכה כמותו בכל מקום.[12][13]
בסוף דבריו כתב, ”דברים אלו כתבתי לאחר עיון בדברים זמן רב, והדוחה לא ידחה במהרה”[14][15]
ביקורת וקבלה
הרב משולם דוד סולבייצ'יק התבטא על הספר "אור לציון הוא אור גדול. הרב שלמה זלמן אוירבך אמר "סברותיו כדברי הראשונים".[16] הרב עובדיה יוסף לאחר קריאת חלק א אמר תשובה זו שלא כדברי שו"ת פלוני וזו לא כמו שכתב בספר פלוני, אבל מה נעשה, בכדי להחזיר את חכם בן ציון צריך ראיה מהראשונים"...[17]
בשו"ת יביע אומר[18] מונה כמאה השגות על הפסיקות בחלק ב. הרב יהושע אבא שאול הוציא קונטרס בו הוא דוחה את כל ההשגות.[19] לאחר תקופה יצאו עוד מספר קונטרסים בנושא על ידי אישים שונים.[20]
הרב יעקב משה הלל בספרו גבורת האר"י כתב רשימת השגות על פסקים בהם הביע את דעתו שאין לנהוג כדברי האר"י מפני שהדברים לא מפורשים וטען שכל עוד ניתן ללמוד כן מדברי האר"י בצורה פשוטה, יש ללכת כמותו.[21]
אמינות הספר
ספרו אור לציון חלק ב' יצא לאור בשנת תשנ"ג, אחרי שהרב אבא שאול לקה באירוע מוחי. הרב עובדיה יוסף טען שאין לסמוך על חלק זה משום שלדעתו רבות מן התשובות בספר לא נכתבו על ידו אלא על ידי תלמידיו.[22] כבר לפניו טען כן הרב אליהו תופיק.[23]
עורכי הספר, הרב משה פטרובר,[24] הרב ציון עמר[25] והרב שלמה ידידיה זעפראני[26] הכחישו את הדברים בתוקף. גם הרב אליעזר מלמד[27] והרב מאיר ניסים מאזוז[28] כתבו שניכר כי הדברים הם של הרב אבא-שאול. כך גם הרב אבא שאול עצמו הגיב בחריפות לטענות (כלפי חלק ב) ואמר "כל הספר שלי הוא וכל מה שכתוב שם אני אמרתי, הספר נכתב בשביל לסמוך עליו הלכה למעשה",[29] בהזדמנות אחרת הגיב שעל אף שיש שמעו ממנו בשיעורים אחרת – יש לסמוך על הספר.[30]
לקריאה נוספת
- שלום מאיר ולך, רבינו האור לציון, ירושלים תשע"ו, כרך ג' עמ' 486 - 549
קישורים חיצוניים
- אור לציון, חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד בהיברובוקס ובאוצר החכמה
בנציון בן אליהו אבא שאול (1924-1998), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ ש. מ. וולך, רבינו האור לציון, ירושלים תשע"ו, כרך ג' עמ' 489
- ^ כך על פי דבריו בהקדמתו לספר אור לציון חלק א
- ^ החלק הראשון הוא בצורה רגילה של שו"ת, חלק זה פחות מפורסם
- ^ 4.0 4.1 4.2
טקס הוצאת ספר אור לציון, סרטון בערוץ "שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל", באתר יוטיוב (אורך: 55:33)
- ^ הרב בן ציון אבא שאול, אור לציון, חלק א, ירושלים תשמ"ז, עמ' ח
- ^ אלי כהן, לקראת החגים: 'אור לציון' על המועדים • צפו, באתר בחדרי חרדים, 23 בספטמבר 2014
- ^ ישי כהן, ראשי ישיבות ספרדים התכנסו לכבוד הוצאת הספר "אור לציון" חלק רביעי, באתר כיכר השבת, 2 באוקטובר 2014; עשרות ראשי ישיבות התכנסו לרגל הוצאת ה"אור לציון", באתר בחדרי חרדים, 3 באוקטובר 2014
- ^ מחבר ספר שיחת חולין
- ^ לדוגמה, לגבי שיעורי תורה פסק בדאורייתא כשיטת החזון איש אף שפסיקה זו סותרת את מסורת הספרדים. אור לציון הקדמה לחלק ב'
- ^ שו"ת אור לציון חלק א' סימן ז; זאת בניגוד למשל לדעת הרב עובדיה יוסף, שפסיקתו נשענת בדרך כלל על דעות קודמות. ראו למשל בגיליון ספר האור לציון של הרב עובדיה בסימן ז' הנ"ל, שכתב: "בדור יתום זה אין להכריע... בניגוד לכללים המבוארים בספרים"; ילקוט יוסף סימן קפד, סוף הערה ד. סימן רע"ב הערה נ'.
- ^ הרב בן ציון אבא שאול, אור לציון, חלק ב, ירושלים תשנ"ג, עמ' ה-יח
- ^ בדבריו סייג שיש ללכת רק אחרי הכתבים המוסמכים ורק אם האר"י אמר כן בצורה ברורה
- ^ על כל הכללים האלו הרב עובדיה יוסף נחלק והם בסיס המחלוקת ביניהם
- ^ הרב בן ציון אבא שאול, אור לציון, חלק ב, ירושלים תשנ"ג, עמ' יח
- ^ על מבוא זה התבטא, "הוא יעשה רעש גדול בעולם התורה", ראו: ש. מ. וולך, רבינו האור לציון, ירושלים תשע"ו, כרך ג' עמ' 523
- ^ ש. מ. וולך, רבינו האור לציון, ירושלים תשע"ו, כרך ג' עמ' 511
- ^ ש. מ. וולך, רבינו האור לציון, ירושלים תשע"ו, כרך ג' עמ' 533
- ^ חלק ט סימן קט
- ^ הרב יהושע אבא שאול, תשובת ציון, באתר אוצר החכמה
- ^ בעילום שם, שיבת ציון, באתר אוצר החכמה; יוסף רפאל סאסי, קונטרס מענה יוסף, באתר אוצר החכמה
- ^ הרב יעקב משה הלל, גבורת האר"י, פרק ג', מכון אהבת שלום, ירושלים תשע"א, עמ' קיז-קמז בדילוגים
- ^ יביע אומר חלק ט סוף סימן קח: "בשבטי ישראל אודיע נאמנה כי לפע"ד אסור לסמוך על הפסקים שהובאו באור לציון ח"ב, מבלי לעיין היטב בשרשם של הדברים, ובדברי האחרונים, דלאו מר בריה דרבינא חתים עלייהו, וכמה דברים מהפסקים הללו נאמרו בשעת חוליו של הרה"ג ר' בן ציון שאול ז"ל, ותלמידיו הוסיפו וגרעו כפי שעלה על דעתם, וסברו שכן דעת רבם, ואיך אפשר לסמוך על זה, כאשר אין האיש בביתו"
- ^ הרב אליהו תופיק, קול אליהו, אורח חיים סוף סימן יד
- ^ הרב מ"א פטרובר, על מהימנות אור לציון ח"ב, ישורון, גיליון לח, עמ' תקפג והלאה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ הרב ציון עמר, הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן, תפארת ציון, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ הקדמה לספר עטרת שלמה
- ^ בהקדמה לספר פניני הלכה שבת חלק א כתב הרב מלמד: "בשו"ת אור לציון מצאתי אוצרות, ואמנם יש טוענים נגדו שנכתב בזקנותו של המחבר על ידי תלמידים, ולא לובן ובוסס כראוי על ידי מקורות. אולם מתוך הלכותיו ניכר, שהמחבר היה דן בדעתו בסוגיות אלו במשך שנים, ומתוך שנצרפו בדעתו, יצאה מסקנתו בהירה ומלובנת, ועל ידה מתיישבות קושיות שונות"
- ^ תשובה באתר ישיבת כסא רחמים
- ^ הרב שמואל משה תורגמן, הבהרה - היחס לספר אור לציון חלק ב, נשמת ישראל - הלכות טהרה, באתר אוצר החכמה
- ^ ש. מ. וולך, רבינו האור לציון, ירושלים תשע"ו, כרך ג' עמ' 530
