אלחנן אורן
| |
| לידה | 28 במרץ 1924 |
|---|---|
| פטירה | 25 באוגוסט 2007 (בגיל 83) |
| ענף מדעי | היסטוריה |
| מקום מגורים | גרמניה, ישראל, גאנה |
| פרסים והוקרה | פרס חולון ע"ש קוגל לחכמת ישראל |
| תרומות עיקריות | |
| מחקרים על מערכות ישראל | |
ד"ר אלחנן אורן (28 במרץ 1924 – 25 באוגוסט 2007) היה היסטוריון צבאי, סופר ומתרגם ישראלי.
ביוגרפיה
אורן נולד בשם אלחנן אריך אפל בברלין בירת גרמניה בשנת 1924. בילדותו התחנך לציונות. בגיל 10 בשנת 1934 עלה לארץ ישראל עם משפחתו.
אורן למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב, שם הכיר את אשתו לעתיד, רבקה (לבית כהן). עם סיום בחינות הבגרות בגימנסיה, התגייס לצבא הבריטי, ולאחר שסיים קורס קצינים, הצטרף ליחידת הנהגים, ושירת במצרים. במקביל לשרות זה, ניגש לבחינות הבגרות האנגליות (London Matric), אותן סיים בהצטיינות.
קריירה
ב-1946 השתחרר מהצבא הבריטי, ולמד בסמינר לוינסקי. לאחר מכן החל לפעול בשורות "ההגנה" בתל אביב, במסגרת הגדנ"ע של ההגנה. הוא היה שותף יחד עם יוחנן סמואל ליצירת סמל הגדנ"ע. עם קום המדינה התגייס לצה"ל; בין תפקידיו: מפקד מחנה 80, ראש הלשכה של מרדכי מקלף בהיותו סגן הרמטכ"ל, ראש ענף משטר ומשמעת (בתום כהונתו של מנחם סבידור), סגן מפקד בה"ד 1, תחת פיקודו של יוסף הרפז. בתפקיד זה הוביל את טקסי הסיום של הצוערים.
בשנים 1962–1960 עמד אורן בראש משלחת צה"ל לגאנה, במסגרת 'חטיבת הבונים'. ייעוד המשלחת היה הקמת חטיבה מקבילה לנח"ל הישראלי. אורן נסע לגאנה עם משפחתו, וזכה לביקור של שרת החוץ דאז, גולדה מאיר. כשחזר ארצה התמנה לסגנו של שמואל איל, מפקד הנח"ל.
ב-1964 המשיך אורן את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת תל אביב, במחלקה להיסטוריה כללית וישראלית, וסיים תואר מוסמך בהוראת היסטוריה בהצטיינות יתרה, אותו קיבל ב-1970[1].
ב-1965 התמנה אורן למפקד הפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה. בשנים 1966–1969 שימש כמרצה באוניברסיטת תל אביב, וערך את מחקרו על אודות חובבי ציון בבריטניה, שעליו גם זכה בפרס קוגל לחכמת ישראל.
בין השנים 1969–1978 הקים אורן את המכינה האוניברסיטאית לעולים חדשים באוניברסיטת תל אביב. בשנים אלה ערך את מחקרו על אודות מבצע "דני" לכיבוש אזור רמלה-לוד, בזכות מחקר זה הוענק לו תואר דוקטור. עיקרי המחקר באים לידי ביטוי בספרו 'בדרך אל העיר', שיצא לאור בהוצאת מערכות.
במהלך מלחמת יום הכיפורים שימש כראש צוות היסטוריה באוגדת 'ברן' בפיקודו של אברהם אדן. בשלב מאוחר יותר, עסק אורן בעריכת מחקר אודות מלחמת יום הכיפורים, אשר הושלם ב-1992.
משנת 1978 החל אורן לעבוד כחוקר בכיר במחלקת היסטוריה של צה"ל.
בשנת 1982, לאחר שבע שנות מחקר, התפרסם ספרו דוד בן-גוריון – יומן מלחמה תש"ח-תש"ט, שערך בשיתוף גרשון ריבלין. ספר זה משמש כספר יסוד לחקר מלחמת העצמאות.
אורן המשיך לעבוד כחוקר במחלקת ההיסטוריה גם לאחר שפרש לגמלאות, ועבד בה ברציפות עד שלקה בשבץ מוחי באוגוסט 2000. אורן כתב עשרות מאמרים בתחום חקר מערכות ישראל, ותירגם מאמרים אחדים.
אורן נפטר ב-25 באוגוסט 2007, בגיל 83. היה נשוי במשך 64 שנים לרבקה, ילדיו הם זיוה ואון, הותיר אחריו 7 נכדים ו-4 נינים.
ספריו
- בדרך אל העיר - "מבצע דני" הוצאת מערכות, 1976
- התיישבות בשנות מאבק - הוצאת יד בן-צבי, 1978
- אטלס מלחמת יום הכיפורים - 1983
- תולדות מלחמת יום הכיפורים אוק' 73' (שני כרכים), 1992
- דוד בן-גוריון - יומן מלחמה תש"ח-תש"ט; דוד בן-גוריון - מן היומן (עורך, יחד עם גרשון ריבלין)
- חיבת ציון בבריטניה, 1878–1898 הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1974
קישורים חיצוניים
- אורי דרומי, ההיסטוריון הצבאי שלא הניח לבדל מידע לחמוק מעיניו, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2007
- הספרים של אלחנן אורן, באתר "סימניה"
- אלחנן אורן, מקומה של ירושלים במדיניות הביטחון בתש"ח, עד הכרזת העצמאות, קתדרה 54, טבת תש"ן, דצמבר 1989
- רשימת הפרסומים של אלחנן אורן, בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ רשימת מקבלי תארים ותעודות, מעריב, 29 ביוני 1970
24033630אלחנן אורן