חולות סמר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חולות סָמָר הם שטח המכוסה בחולות נודדים הנמצא מדרום למלחת יטבתה שבערבה, כ-2 ק"מ צפונית-מזרחית לקיבוץ אליפז. הדיונות הן האחרונות שנותרו בדרום הערבה והן ייחודיות במגוון הביולוגי והצומח הנדיר שבמקום. במשך השנים השטח עבר כרייה מסיבית והסבה לגידולים חקלאיים; בעשור האחרון מתנהל מאבק מתמשך למניעת חציבת חול בשטח הנותר.

תכונות

מקור החול בחולות סמר כנראה מאזור תמנע, והוא נוצר ככל הנראה מבליה של אבני חול נוּבּיות שנסחפו על ידי נחל נחושתן. החולות עשויים גרגירי קוורץ בעלי חללי אוויר גדולים המאפשרים לכידה של מי גשמים ולחות ומכאן ייחודיותו של המקום במגוון הגדול של הצומח והחי. באזור נתגלו מספר מינים נדירים ואנדמים, ביניהם מין העכביש הגדול ביותר שהתגלה במזרח התיכון, מברישימון הערבה (Cerbalus aravaensis), גרביל דרומי וישימונית תמנע – כולם בסכנת הכחדה. בעבר השתרעו החולות על כ-15 קמ"ר היום בעקבות כרייה והסבה לגידולים חקלאיים נותרו 2.3 קמ"ר בלבד. גוש חולות גדול נוסף, ימת החול של גרופית, נמצא מצפון למלחת יטבתה, אך הוא נמצא כמעט כולו בתחומה של ירדן והמגוון הביולוגי בו שונה.

הצמח השולט בשמורה הוא עציון פרסי.

כרייה

המאבק על החולות החל בשנת 1998 כשכמה תושבים מקיבוץ סמר קשרו את עצמם לכלים כבדים שעסקו בגנבת חול מחוץ לשטח החוקי שהוקצה למטרה זאת באזור. הבעיה בגנבת החול היא שהיא מסירה את החלק העליון של הדיונה המכילה את שכבת החיים הכוללת בעלי חיים וצמחים המקיימים מערכת אקולוגית.

במהלך שנות ה-90 הכינו רשויות התכנון תוכנית לכריית חול ממספר אזורים בחולות סמר, לצורך חומרי בנייה לעיר אילת. התוכנית נתקבלה בשנת 1997 ואושרה סופית בינואר 1999. על פי התוכנית הותר לכרות חול מאזור חולות סמר במשך שבע שנים.[1] במהלך שבע השנים, נעשתה כרייה של חול בחלק מהמגרשים שהוגדרו בתוכנית. לקראת תום תחולת התוכנית הופקדה תוכנית נוספת שאושרה בינואר 2007, והסדירה כרייה לשבע שנים נוספות. במאי 2008 פרסם מינהל מקרקעי ישראל מכרז לכריית חול על פי התוכנית. בשלב זה פנתה אגודת אדם טבע ודין לבית המשפט בבקשה לעצור את הכרייה, אולם הבקשה נדחתה בגלל שיהוי.[2] ערעור על ההחלטה נדחה בינואר 2011.[3] לקראת סוף שנת 2011 הצטרפה רשות הטבע והגנים למאבק נגד הכרייה בחולות סמר.[4] בצפון החולות אושרה כבר שנים קודם לכן שמורת טבע[5] בשטח של כ-1,275 דונם. לפי הצהרת דובר מינהל מקרקעי ישראל בסוף דצמבר 2011, יתווספו לשמורה עוד 200 דונם, אך שאר השטח יעבור כרייה.[6] בתחילת ינואר 2012 נעשתה חבלה בציוד כרייה באזור סמר ועלה חשד שהדבר נעשה על ידי פעילי סביבה שהתנגדו לכרייה.[7]

במאי 2015 הושגה הסכמה של מינהל מקרקעי ישראל להפסקת הכרייה בחולות סמר לאחר שהושגה הסכמה בין רשות הטבע והגנים לבין הקבלן,[8] ומשנמצא שכמות הכרייה באזור קטנה ואינה נצרכת כדי לספק חומר גלם לבנייה באזור.[9][10] בשנת 2017 נעשו מהלכים להוספת 643 דונם שקודם יועדו לכרייה לשמורת הטבע.[11] ההכרזה הותנתה בכך שבעתיד לא תהיה התנגדות לפיתוח החקלאות באזורים הסמוכים לשמורה. כן הבהירה מערכת הביטחון כי תיתכן הקמת מכשול גבול בשמורה.[12]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חולות סמר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ מחצבת חול- חולות סמר. תוכנית 12/ 02/ 159, אתר תב"ע אינפו
  2. ^ עע"ם 6101/09 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה ואחרים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, ניתן ב-21 בספטמבר 2010
  3. ^ עע"ם 6101/09 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה ואחרים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, ניתן ב-12 בינואר 2011
  4. ^ אביב לביא, "נכריז על חולות סמר כשמורת טבע", באתר nrg‏, 24 באוקטובר 2011
  5. ^ התעניינות גבוהה במכרז המינהל לכריית חול, רשות מקרקעי ישראל, 17 באוגוסט 2008
  6. ^ החלטה בנושא הכרייה בסמר, 28 בדצמבר 2011, רשות מקרקעי ישראל
  7. ^ חשד: פעילי סביבה חיבלו בציוד שקילה בסמר, רשות מקרקעי ישראל, 3 בינואר 2012
  8. ^ החלטת הנהלה 3731, 19 במאי 2015, אתר רשות מקרקעי ישראל
  9. ^ אבי חיים, תופסק הכרייה בחולות סמר, באתר ערוץ 7, 27 במאי 2015
  10. ^ רועי טלבי, "חולות סמר לנצח", בשביל הארץ, מגזין טבע של רשות הטבע והגנים, גיליון 68 אוגוסט -ספטמבר 2015 עמ 43-42
  11. ^ החלטת ועדת פטור 2001, 25 באפריל 2017, אתר רשות מקרקעי ישראל
  12. ^ רותם נועם, חולות סמר בדרך להכרזה כשמורה – אבל יש מחיר, ערב ערב באילת, 28 באפריל 2017
חולות סמר - מראה פנורמי
Magnify-clip.png
חולות סמר - מראה פנורמי
Terrestrial globe.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0