יאלטה
 | |
| העיר יאלטה מחוף הים השחור | |
| מדינה |
 רוסיה |
|---|---|
| מחוז | קרים |
| גובה | 40 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 80,552 (2005) |
| קואורדינטות | 44°29′51″N 34°10′23″E / 44.4975°N 34.173056°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://jalita.com | |
.svg)
_2007.JPG)
יאלטה (באוקראינית ורוסית: Ялта, בטטרית של קרים: Yalta) היא עיר בחצי האי קרים בדרום רוסיה (דה פקטו), על החוף הצפוני של הים השחור. העיר נוסדה על חורבות יישוב דייגים יווני עתיק שנקרא "חוף מבטחים" (γιαλος - יאלוס ביוונית).
העיר בנויה על לשון יבשה הפונה דרומה עמוק אל תוך הים השחור, ומוקפת בהרים מיוערים. האקלים באזור הוא ים תיכוני ממוזג, וסביב העיר יש מטעי זיתים וכרמים. המונח 'יאלטה רבתי' משמש לתיאור אזור החוף הדרומי של חצי האי קרים, מגדת הנהר פורוס, ועד העיר גורזוף.
אקלים
מכיוון שיאלטה שוכנת מדרום להרי האי קרים, והיא סגורה בתוך חצי גורן של גבעות, האקלים בה ממוזג. בפברואר הטמפרטורה הממוצעת מגיעה ל-4°C. נדיר לראות שלג במקום, ושכבות השלג הדקות, אם ישנן, נמסות במהירות. ביולי, מגיעה הטמפרטורה הממוצעת ל-24°C. בגלל הקרבה לים השחור, ובזכות רוחות הבריזה הקלות המנשבות באזור, העיר כמעט אינה מתחממת, אלא לעיתים נדירות ביותר. השמש מאירה בממוצע 2,250 שעות, והטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 13°C.
היסטוריה
עד למאה ה-19
קיום היישוב ביאלטה נרשם לראשונה בידי גאוגרפים ערבים מן המאה ה-12 אשר תיארו את המקום כישוב דייגים עם נמל. במאה ה-14 המקום שימש כתחנת מסחר של ספני גנואה, לאורך חופי קרים ונודע בשם אטליטה או גאליטה. ב-1475 המקום נכבש על ידי האימפריה העות'מאנית, וסופח למחוז שנקרא אייאלת קיף (או 'פאודיסיה'), בעוד האזור שמצפון ליאלטה נותר עצמאי בחלקו במשך שנים רבות ונקרא חאנות קרים. ב-1778 תושביה היוונים של יאלטה גורשו למריופול, אך חלקם נותרו בכפר סמוך אשר הם יסדו, שנקרא אף הוא יאלטה. האימפריה הרוסית סיפחה את יאלטה אליה בשנת 1783, יחד עם שאר חצי האי קרים, דבר שהוביל למלחמת רוסיה טורקיה בשנים 1787-1792.
במאה ה-19 המקום שימש כעיירת נופש וקיט לבני האצולה הרוסית. הסופר הנודע לב טולסטוי בילה שם מספר חופשות קיץ, ואנטון צ'כוב קנה שם ב-1898 את האחוזה הלבנה ("בלאיה דאצ'ה") בה התגורר עד 1902. העיר יאלטה היא המקום המתואר בסיפורו הקצר של צ'כוב, 'האשה והכלב' ובמחזה המפורסם שלו 'האחיות. שם העיר נקשר גם עם בית המלוכה הרוסי, כאשר ב-1889 הצאר אלכסנדר השלישי בנה את ארמון מסאנדרה מעט צפונה לעיר, וב-1911 הצאר ניקולאי השני בנה מערבית לעיר את ארמון ליבאדיה.
במאה ה-20
במאה ה-20 שימשה יאלטה כעיר הקיט והנופש העיקרית לאזרחי ברית המועצות. בשנת 1920 לנין הכריז על חשיבותה הרפואית של המנוחה למעמד העובדים (פרולטריון), ועל אזור יאלטה כמתחם שנועד לצורך זה במיוחד. תנועת אזרחים בברית המועצות לא הייתה פשוטה ומעטים בלבד, בעיקר מיוחסי השלטון, הורשו להגיע ולנפוש לחוף הים השחור. סטלין השתמש בארמון מסאנדרה כארמון הנופש הפרטי שלו.
ב-4 בנובמבר 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, כל האסירים הפוליטיים בבית הכלא שביאלטה נורו למוות על ידי הנ.ק.ו.ד. יום לפני כיבוש העיר על ידי הגרמנים. בסוף מלחמת העולם השנייה הגיעה העיר לכותרות בהיותה מקום הכינוס של מנהיגי בנות הברית בוועידת יאלטה.
העיר כיום
בעקבות התפרקות ברית המועצות סבלה יאלטה ממשבר כלכלי, שנבע מכך שאזרחי רוסיה ואוקראינה ברובם התרוששו, בעוד העשירים המעטים נסעו לערי קיט באירופה ובטורקיה. העיר הפכה לנמל מעבר, בעיקר לנוסעים באוניות, ובהיותה תחנת קצה למסילה הארוכה ביותר באוקראינה. בעיר מלונות, חופים, בתי תיאטרון וקולנוע, ותעלה ציורית, שלארכה טיילת.
בשנת 2014 סופח חצי האי קרים וכך גם העיר. רבים מהמפעלי והעסקים בעיר הולאמו (כך גם יקב הווינטג' הנודע "מסנדרה"). הענף הרווחי ביותר של העיר הוא תיירות וזה נמצא בירידה מתמדת מאז הסיפוח, לנוכח האיסורים שהטיל האיחוד האירופי על מכירת חבילות טיולים לאזור ועצירת ספינות תענוגות השטות עם דגל האיחוד בנמלי ילטה[1].
אתרי העיר
- הטיילת החדשה (נברז'נאיה) - חודשה ב-2003.
- הכנסייה הארמנית
- הכנסייה הקתולית, קתדרלת נבסקי וארמון ליבאדיה (כולם פרי תכנון האדריכלים הרוסים המפורסמים נ. קרסנוב ופ. טרבניוב)
- הרכבל של יאלטה - המובילה לגבעת דרסן, ממנה ניתן לצפות על החוף
- מלון טאוריקה המשוחזר - הראשון באימפריה הרוסית עם מעלית
- קתדרלת נבסקי וארמון ליבדיה - (שניהם פרי תכנונו של קרסנוב)
- בניין משרד הביטחון לשעבר (סגנון גותי)
- גן החיות של יאלטה
- המוזיאון הימי (האקווריום) של יאלטה - ובו דולפינים קטנים.
- מוזיאון בית צ'כוב
- מוזיאון בית לסיה אוקראינה
- גן ציבורי - גן המעשיות
- בית המלחין א ספנדיארוב
- פסל אלכסנדר השלישי - נחנך ב-2017
ובסביבת יאלטה:
- הגן הבוטני - גן בית הספר למדעי הצמח
- ארמון ליבדיה
- ארמון מסנדרה ובתי היקב
- מרכז הילדים הבינלאומי בגורזוף
- הר פטרי והרכבל
- ארמון ורונצוב
- קן הסנונית
היהודים
בגלל מיקום ארמון המלוכה של הצאר, הוגבלה נוכחות היהודים, ובין 1860 ועד 1893 נאסרה ישיבתם בעיר כלל. החל מ-1893 הותר אך ורק ליהודים הרשומים כתושבי רוסיה, ואשר להם אישור לנוע ברחבי המדינה להתיישב שם. האחרים - כולל זקנים וחולים שהגיעו למקום לצורך רפואי, גורשו. ב-1897 היו 1,025 יהודים כ-8% מן האוכלוסייה. ב-1926 היו 2,353 יהודים בעיר שהם כ-6% מתושביה (גידול במספר, אך ירידה ביחס לאוכלוסייה הכללית). עם הכיבוש הגרמני בסוף 1941, היהודים רוכזו בגטאות. ב-16 וב-17 בדצמבר 1941, נרצחו כ-1500 יהודים בגטאות אלו.
בסוף מלחמת העולם השנייה הגרמנים שידרו הודעה על "הועידה היהודית ביאלטה" כשכוונתה לבנות הברית[2].
בשנת 2004 תלמידי ישיבה במקום ערכו טקס הכנסת ספר תורה לראשונה בעיר מזה 80 שנה. ב-2005 היה במקום מרכז קהילתי יהודי וארגון "חסד נפתול" לסיוע[3] וכן בית חב"ד[4].
אסיר ציון לשעבר, דוד שרייר פטרוב, כתב רומן אוטוביוגרפי בחלקו, על נעוריו ביאלטה בזמן מלחמת העולם השנייה[5].
קישורים חיצוניים
- "יאלטה", באתר JewishGen (באנגלית)
- ילטה (Yalta), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- יאלטה במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו'), יאלטה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1777–1779), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ פוטין הבטיח ולא קיים: בקרים חיים באי-ודאות
- ^ על התגובה הגרמנית לקראת ההפסד מתוך הספר המכוון: האויב היהודי (אנגלית)
- ^ על יהודי ילטה (אנגלית)
- ^ העיתון הצופה מפרסם מאמר הרב מיאלטה כולל תמונת הקהילה המקומית.
- ^ סתיו ביאלטה
23268176יאלטה