כהן גדול
הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הוא תוארו של ראש הכהנים בעם ישראל, שנחשב במשך דורות רבים גם כמנהיג הרוחני של העם היהודי, וגם כראש הממסד הדתי היהודי שהתנהל סביב בית המקדש. ככזה, נבדל משאר הכהנים במעמדו, בהשפעתו הרוחנית והמדינית, בתפקידיו ובחובותיו הפרטיות, ובזכויות היתר הנוספות שקיבל מתוקף תפקידו. בשונה מאחיו הכהנים, לכהן הגדול יוחד לבוש נוסף יקר ערך, המשמש לפאר וכבוד, וקשור בסמליות רוחנית ובציוויים שניתנו בתורה. התואר כֹּהֵן הָרֹאשׁ המופיע בתנ"ך[1] מתייחס ככל הנראה לכהן הגדול.[2]
בתקופות הפרסית והיוונית היה הכהן הגדול תחת השלטון הזר. משרת הכהן הגדול עברה בדרך כלל בירושה, מלבד פעמיים: הראשונה, כשניטלה בתקופה מסוימת הכהונה הגדולה מזרע פנחס, ועברה לעלי הכהן שהיה מזרעו של איתמר. והשנייה בתקופת דוד, אז ניטלה הכהונה הגדולה מבית עלי וחזרה שוב לצדוק הכהן המיוחס לפנחס בן אלעזר, וממנו לזרעו אחריו. החל מימי יאסון בתקופה היוונית ועד לחורבן הבית השני עבר התפקיד לעתים בירושה, אך לרוב הוענק כראות עיניו של הממסד הזר השולט בארץ ככלי לשליטה פוליטית ביהודים, ולפעמים אף בתמורה לכסף שניתן לשלטון בתמורה למינוי. לעיתים אף כהנים כשרים העלו כסף למלך כדי שימנו אותם[3]
מעמדו ההלכתי
קדושתו של כהן גדול היא קדושה עצמית, ואינה תלויה בדבר, ולכך נאמר: ”כהן גדול שחטא - מלקין, ואין מעבירין אותו מגדולתו.. (שנאמר:) "כי נזר שמן משחת אלהיו אני השם", כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו” (ירושלמי סנהדרין דף ט', ב').
מינוי הכהן הגדול
ישנה דעה שמינויו של הכהן הגדול נעשה רק על ידי הסנהדרין של שבעים ואחד. [4] לדעת רש"י, יש צורך גם בהסכמת אחיו הכהנים. [5][6] אולם, אף אם מינהו מלך ישראל בלבד ולא אחיו הכהנים או הבית דין הגדול, המינוי חל, ולכך חל המנוי של יאסון והבאים אחריו, אף שבית דין הגדול לא נטה להסכים עם מינויים אלו מחמת מינוי צדוקים לתפקיד.[7]
מינוי של הכהן הגדול צריך להיות ביום דווקא. כמו כן אין ממנים שני כהנים גדולים ביחד[8]
יש שכתבו שלא יתכן שלא יהיה כהן גדול בבית המקדש, ואם מת הכהן הגדול ממנים מיד אחר תחתיו. [9] ויש שכתבו שאין חיוב למנות מיד כהן גדול אלא רק קודם יום הכיפורים, מחמת שעבודת יום הכיפורים כשרה רק בכהן גדול.[10]
ירושה בכהן גדול
גם לתפקיד זה קודם הבן לכל אדם וככל ירושת שררה. ולא רק בנו אלא כל אדם הראוי ליורשו וכל אדם שקודם לנחלת המת קודם גם לירושת שררתו. [11]
תפקידיו של הכהן הגדול
הכהן הגדול החדש היה יכול להיכנס לתפקידו רק לאחר שנמשח בשמן המשחה והקריב קורבן מנחה מיוחד (לאחר שיבת ציון ואובדן הארון והאורים ותומים נעשתה המשיחה לתפקיד רק על ידי הלבשת הבגדים המיוחדים).
- על הכהן הגדול מוטלת האחריות לשאול באורים ותומים כאשר יש צורך.
- הוא היחיד שהיה יכול להיכנס לקודש הקודשים בבית המקדש, ורק ביום הכיפורים. כל עבודת יום הכיפורים נעשית על ידו בלבד.
- עבודת כהן גדול ביום כיפור - בתקופה שהיה קיים בית המקדש, הייתה עבודת הכהן הגדול החלק המרכזי של יום הכיפורים. הכהן הגדול של אותה תקופה, היה קורא בתורה ב"עזרת הנשים" של המקדש שתי פרשיות. ("אחרי מות" בויקרא טז, א, ו"אך בעשור" בויקרא כג, כז) והיה נכנס לקודש הקודשים בפעם היחידה בשנה ומקטיר שם קטורת ומתפלל תפילה קצרה, על גשמים ושלא תשמע תפילת עוברי דרכים (שמבקשים להפסיק את הגשם). על המשכיות מלכות ישראל, ועל הפרנסה. על פי המתואר במקורות[12], הוא היה עלול למות בקודש הקודשים, ולכן היה נחפז לאחר ביצוע תפקידו לצאת במהירות כדי לא להבהיל את העם.
- הכהן הגדול היה מבצע וידוי ובקשת מחילה על כל עם ישראל כאשר היה מתפלל את תפילת "כל עוונות ישראל".
- הכהן הגדול היה יכול להקריב קורבנות בכל עת שרצה בכך, בלי להתחשב בסדר המשמרות. המנהג היה שהכהן הגדול הקריב בשבתות, ראשי חודשים וחגים.
- בנוסף היו מעלה בכל יום מנחה והיא מנחת חביתין.
- מכבוד ותפארת הוא לו שלא יצא מבית המקדש כל היום. ולכן היה לו לשכה הנקראת 'לשכת כהן גדול'. [13]
- על הכהן הגדול לגור בירושלים דווקא ובסמיכות לבית המקדש. וכן שלא יצא מירושלים גם בלילה[14]
סייגי הקדושה שהוטלו עליו היו חמורים מהסייגים שהוטלו על יתר הכהנים הרגילים, והתייחסו בעיקר לנושאי אישות וטומאה.
מצוות אישיות
נוסף על האיסורים הרגילים של הכהנים, ישנם לכהן הגדול איסורים נוספים:
איסורי נישואים
ערך מורחב – איסורי נישואים לכהן
מלבד סוגי הנשים האסורות לכהן הדיוט, שהן: גרושה, חלוצה, זונה, חללה וגיורת, לכהן הגדול נוסף איסור נישואין לאלמנה, אף אם היא התאלמנה מהאירוסין.[15]
שתי נשים
יש מהראשונים [16]שכתבו שכהן גדול אינו יוכל לישא שני נשים ולומדים זאת מהאמור בתורה 'והוא אשה בבתוליה יקח'[17] אשה אחת ולא שנים. והאיסור הוא מהתורה[18]. אמנם אין האיסור אלא בביאה, ולא בקדושין ובחופה לחוד.[19] מאידך יש מהראשונים שסוברים[20] שכהן גדול מותר שתי נשים. שכן מצינו ביהוידע הכהן הגדול. שנאמר 'וישא לו יהודיע נשים שתים ויולד בנים ובנות'[21]. אלא שכהן גדול הנשוי שתי נשים אינו יוכל לעבוד ביום הכיפורים משום שנאמר בתורה 'וכפר בעדו ובעד ביתו'[22] ולא בעד שתי בתים[23]. אלא שכתבו שעדיף לא ישא כלל שתי נשים כדי שלא יצטרך לגרש אחת מהם בערב יום כיפור[24].
וכהו גדול שנשא שתי שנים, יש דעות[25] שיוכל לקיימן שגם לדעת האוסרים זה רק באופן של לכתחילה, ובדיעבד לא צריך לגרש עד יום כיפור. ויש דעות[26] שלדעת האוסרים צריך לגרש אחת מהם כי האיסור הוא במה שיש לו שתי נשים ולא במעשה הנישואים.[27] ועל כל פנים מגרש איזה שירצה [28].
חיוב לישא בתולה
הכהן גדול נצטוו לישא אשה בתולה שלא נישאה לאחר, שנאמר: ”וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח” (ויקרא כ"א י"ג). כהן גדול העובר ונושא אישה בעולה, ביטל מצוות עשה זו.[15]
איסורי היטמאות
לכהן הגדול אסור להיטמא למת בשום מצב (להבדיל מכהן הדיוט, שמצווה להיטמא לשבעת הקרובים: אב, אם, אח, אחות, ילד, ילדה, אישה), מלבד למת מצווה.
לבוש הכהן הגדול
- ערך מורחב – בגדי כהונה
הכהן הגדול יוחד בבגדיו משאר הכהנים. הכנת הבגדים המקוריים הוטלה על בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, שני אמנים מומחים שעסקו גם ביצירת המשכן וכליו.
הכהן גדול היה לבוש בשעת עבודתו בשמונה בגדים.
בתקופת שלטון הנציבים הרומאים הייתה השמירה על בגדי הכהן הגדול מקור לחיכוך מתמיד בין השלטונות הרומאים לבין הכהנים האחראים על שמירת בגדי הכהונה, עד שלבסוף גברה ידי היהודים והאחריות הועברה לידי היהודים.
על פי המבואר בתלמוד הבבלי, לכהן הגדול הייתה תספורת לוליינית, תספורת ייחודית שהייתה מחודשת פעם בשבוע בערב שבת.[29]
מעמדו והשפעתו לאורך ההיסטוריה
הכהן הגדול הראשון היה אהרון הכהן, יורשו היה בנו אלעזר ולאחר מכן פינחס בנו של אלעזר.
בתקופות מסוימות בבית ראשון, שימשו הכוהנים גם כשרים למלכים, וכהנים נזכרים לאורך כל תקופת המלוכה כיועצי מלכות ובעלי שררה, ובמיוחד הכוהנים הגדולים. בתקופת שלמה בערך עברה הכהונה הגדולה לצדוק הכהן ולשושלתו. בימי מלכותו של יאשיהו וביעור עבודת הבמות התחזק מעמד הכהנים בכלל, וכהני ירושלים בפרט, בייחוד הכהנים הגדולים.
בימי ממלכת יהודה הייתה לכהן הגדול השפעה מדינית מרכזית, וכפי שמתואר בספר מלכים, יהוידע הכהן הגדול היה הרוח החיה מאחורי הקשר נגד עתליה והמלכתו של יואש.[30]
עם גלות בבל גלה גם נצר שושלת לכהונה הגדולה - יהוצדק, שהיה בנו של שריה, הכהן הגדול בזמן חורבן הבית.
בתקופת בית שני
עם שיבת ציון ומראשית ימי בית שני, תחת השלטון הפרסי, החלו הכהנים הגדולים לתפקד כראשי העם. במיוחד בלט כוחם בתקופת כנסת הגדולה - מוסד הלכתי שהיו בו מאה ועשרים חברים, והיווה סמכות הלכתית בלעדית עליונה. בתקופה זו, שנמשכה כנראה משיבת ציון, ועד לדורות הראשונים של התנאים, עמד הכהן הגדול בראש הכנסת הגדולה כדוגמת שמעון הצדיק, שהיה ידוע כאחד משיירי הכנסת הגדולה ושימש ככהן גדול. הכהן הגדול, יחד עם הפחה שפעל מטעם המלכות הפרסית, עמד בראש השלטון ביהודה, וטיפל למעשה בכל ענייניו הפנימיים של העם. נראה שלכהן הגדול הייתה גם השפעה על יהודים מחוץ ליהודה. המקרא מציין את יהושע בן יהוצדק -מבין הכהנים בני צדוק- ככהן הגדול שחזר בשיבת ציון, ושימש ככהן הגדול שבזמנו שוקם בית המקדש.
במהלך התקופה הפרסית, לפי יוסף בן מתתיהו היה מאבק ירושה בין יוחנן בן יוידע הכהן הגדול ואחיו ישוע על הכהונה הגדולה, מאבק שהוביל להתערבות תקדימית של הפחה בגוהי, נציגו של ארתחשסתא השני, בענייניה הפנימיים של יהודה.
לכהן הגדול הייתה כנראה גם עמדה דיפלומטית כלפי כוחות זרים, כפי שנראה מהמסופר בחז"ל על המפגש בין הכהן הגדול שמעון הצדיק לבין אלכסנדר מוקדון.
בתקופה ההלניסטית הפך מעמד הכהונה הגדולה לחשוב והמשפיע ביותר בקרב העם. שכבת ההנהגה המדינית של היהודים בארץ ישראל יצאה ממעמד זה. הכהנים הגדולים היו למעשה ראשי יהודה האוטונומית. בית המקדש שימש גם כמוסד הדתי העיקרי וגם כמוסד המדיני העיקרי.
תפקידם של הכהנים הגדולים כלל ייצוג העם לפני השלטון, פיקוח וניהול עבודת המקדש, שמירה על ביטחון ירושלים, דאגה לאספקת מי השתייה, וגביית המיסים לשלטון הזרים. הכהן הגדול היה גם בעל תפקיד תרבותי רוחני חשוב, ובעל השפעה גדולה על חייהם הדתיים של העם. תרגום התורה ליוונית נעשה, לפי איגרת אריסטיאס, תחת ניהולו של אלעזר הכהן הגדול. גם בתחום החינוך היה לכהן הגדול תפקיד מרכזי כפי שאנו לומדים מדברי השבח של רב יהודה בשם רב ליהושע בן גמלא במסכת בבא בתרא (כא ע"א).
בתחילת המאה השנייה לפני הספירה, בימי שלטונם של הסלאוקים על הארץ, החל מאבק פוליטי ואידאולוגי על משרת הכהונה הגדולה.
המאבק התבטא במאבקים בין-משפחתיים. בית צדוק ממשמרת ידעיה (צאצאי יהושע בן יהוצדק), החזיקו את הכהונה הגדולה לאורך כל התקופה הפרסית וההלניסטית. עליהם קראו תגר בני טוביה ומשמרת בילגה. שני הצדדים גם החזיקו באידאולוגיות מנוגדות בקשר לצביון התרבותי דתי של העם. בעוד רוב בני צדוק דגלו בשמירה על המסורת הקיימת, דגלו בני טוביה בהתייוונות ואימוץ התרבות ההלניסטית. הצדדים גם התחלקו למפלגות פרו-תלמיות, ומפלגות פרו-סלאוקיות.
המאבק הגיע לשיא חדש בהדחת חוניו השלישי מהכהונה הגדולה על ידי המלך הסלאוקי אנטיוכוס הרביעי אפיפנס, ומינוי יאסון, אחיו המתייוון של חוניו, לכהן גדול, בתמיכת בני טוביה. ההדחה הייתה תקדים מסוכן במעמד הכהונה הגדולה. לראשונה התערב שליט זר באופן ישיר בענייניה הפנימיים של יהודה, ובמינוי של מנהיג האומה. לראשונה הודח כהן גדול ממשרתו, אשר הייתה אמורה להיות משרה לכל החיים.
שיאו של המאבק הגיע במלחמת האזרחים בין יאסון ובין מנלאוס על הכהונה הגדולה. יאסון הפך את ירושלים לפוליס הלניסטית, אך מדיניותו ההלניסטית הייתה מתונה מדי בשביל בני טוביה. עובדה זו בתוספת שאיפות פוליטית אישיות, הביאו את מנלאוס לקנות את הכהונה הגדולה מאנטיוכוס הרביעי. הדבר הוביל למלחמה בין שני הכהנים הגדולים, ובין הפלגים המתונים לפלגים הקיצונים של התייוונות.
מעמדו של הכהן הגדול בקרב העם ירד בעקבות אירועים אלה, בעקבות קשריו עם מדיניות אנטיוכוס, ובעקבות התייוונות חלק גדול מהמשפחות השולטות במעמד זה.
בית חשמונאי
עם הקמת מדינת החשמונאים הגיע מעמדו המדיני של הכהן הגדול לשיאו. הכהן הגדול החשמונאי (משפחת כהנים ממשמרת יהויריב[31]) היה למעשה גם נשיא האומה העצמאית ומאוחר יותר מלכה. אולם יחד עם עליית מעמדו המדיני של הכהן הגדול בקרב העם החלה ירידה במעמדו כמנהיגו הרוחני. עליית הפרושים כמנהיגים הדתיים של העם הובילה לדחיקת הכהנים בכלל, והכהנים הגדולים (שרובם היו מנהיגי הצדוקים) בפרט, ממעמדם הרוחני בקרב האומה. הפרושים, ובייחוד הקיצונים שבהם, דרשו מהחשמונאים להפריד את הכהונה הגדולה מהשלטון החילוני של הנשיאות, דרישה שהלכה והתגברה עם הפיכת החשמונאים למלכים.
סוף ימי הבית השני
סוף המדינה החשמונאית ועליית הורדוס לשלטון סימנו את תחילת סופה של הכהונה הגדולה. לראשונה עבר השלטון המדיני של היהודים מאז שיבת ציון לגורם שאינו הכהן הגדול: בתקופת שלטונה של שלומציון הייתה הכהונה הגדולה שייכת לבנה יוחנן הורקנוס השני. לאחר שחיסל הורדוס את בית חשמונאי מינה את חנמאל המצרי ככהן גדול. השערת החוקרים היא שבדרך זו ניסה לשלול את כוח הכהונה בכך שהמשרה לא עברה יותר בירושה, והפסיקה להיות משרה לכל החיים. במהלך שנות שלטונו מינה לתפקיד הכהן הגדול שבעה כהנים כראות עיניו. בעקבות כך חל פיחות במעמדו של הכהן הגדול.[32] מעמדו של הכהן הגדול הצטמצם למעמד טקסי, ותפקידו היה בעיקר ביצוע עבודת יום הכיפורים.
הורדוס העדיף למנות כהנים ממשפחות כהונה מחוץ לארץ ישראל כך שהם יהיו חסרי בסיס תומכים מקומי ולא יוכלו לאיים על מעמדו.
לאחר מותו של הורדוס עברה סמכות מינוי הכהנים הגדולים לבנו ארכלאוס שהמשיך במדיניות אביו ולאחר הדחתו וסיפוחה של יהודה לאימפריה הרומית בשנת 6 מינו הנציבים הרומאים את הכהנים הגדולים, מה שהוביל לירידה גדולה במעמד של הכהנים הגדולים בפני העם, והגברת הפיקוח של ההנהגה הדתית הפרושית על סדרי בית המקדש.
עם המלכתו של אגריפס הראשון על יהודה בשנת 41 הוא קיבל גם את הסמכות למנות כהנים גדולים, אחרי מותו וסיפוחה מחדש של יהודה לאימפריה הזכות עברה לבני משפחתו, קודם לאחיו הורדוס וכשזה מת הזכות עברה לבנו אגריפס השני.
התפתח מעמד של משפחות כהונה מיוחסות ועשירות (בית ביתוס, בית פיאבי, בית חנן, בית קתרוס, ועוד) שמקרבן התמנו רוב הכהנים הגדולים. המשפחות יצרו ביניהן מעין שלטון משותף על הכהונה הגדולה, שלטון שנקנה מידי השלטונות, והמחזיק בו התחלף כל שנה. אצולה זו הייתה בעלת זכויות יתר מופלגות, שאפשרו התעשרות מהירה ורדייה בעם. מדי פעם היו מאבקים פנימיים בתוך המשפחות שהובילו לסבל של יושבי ירושלים (לדוגמה בימי הכה"ג ישוע בן דמנאי (אנ')).
משפחתו של הכהן הגדול חנן בן שת, העמידה חמישה מבניה לכהנים גדולים: אלעזר, יונתן, תאופילוס, מתתיהו וחנן. המשפחה נמנתה, ככל הנראה על הצדוקים, ולכל הפחות לגבי חנן בן חנן אומר זאת יוספוס מפורשות.[33] משפחת ביתוס העמידה תחילה את אחד מבניה, שמעון בן ביתוס, לכהונה הגדולה ובזמן המרד עלה למשרה זו יהושע בן גמלא, שאשתו הייתה מבית בייתוס, והתלמוד (יבמות סא ע"א) מספר כי קנתה בשבילו את המשרה.
העם בכלל, ופשוטי הכהנים בפרט, היו מנותקים כמעט לגמרי מהכהונה הגדולה. בעוד רוב הכהנים הגדולים היו צדוקים, היה רוב העם פרושים. ההבדל הכלכלי העצום ביניהם, היחס הרודני של רוב הכהנים הגדולים, והיות הכהנים הגדולים בני חסותו של השלטון הרומאי ונאמניו, העמיקו את הקרע ביניהם. הכהנים הגדולים לא התנהגו כפי המצופה מהם ורבים מהם היו מושחתים ואלימים, כך נמסר עליהם מפי חכם שחי בתקופה זו:
”אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין: אוי לי מבית בייתוס אוי לי מאלתן, אוי לי מבית חנין אוי לי מלחישתן, אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסן, אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכי [פיאבי] אוי לי מאגרופן. שהם כהנים גדולים, ובניהן גיזברין, וחתניהם אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות.”[34]
בזמן המרד הגדול השתתפו הכהנים הגדולים בהנהגת העם. כאשר השתלטו הקנאים על ירושלים התפרצה האיבה כלפי מעמד הכהנים. הקנאים הדיחו את כולם, רצחו חלק ניכר מהם ומהמנהיגים המתונים.
הכהן הגדול האחרון של ישראל, פינחס בן שמואל מכפר חבתא, אדם פשוט וסתת, לפי יוסף בן מתתיהו, אך לפי מקורות חז"ל היה קרוב למשפחת הנשיאות[35], נבחר על ידי הקנאים בגורל. עם נפילת העיר ונפילת בית המקדש נפל גם הוא.
הכהנים הגדולים של מקדש חוניו
חוניו הרביעי, בנו של חוניו השלישי, שהיה המועמד החוקי לכהונה הגדולה לאחר רצח אביו, מעולם לא קיבל את המשרה. אלקימוס ויונתן החשמונאי נתמנו במקומו. חוניו עזב את יהודה ועבר למצרים שם, ברשות המלך תלמי הרביעי הקים, בין השנים 170 ל-154 לפני הספירה הנוצרית, בית מקדש בלאונטופוליס.
לפי סברה אחת, ראה חוניו את המקדש בירושלים כמופקע מקודשו לאחר חילולו בידי אנטיוכוס ומנלאוס. לפי סברה שנייה, חוניו לא הכיר בכשרות הכהונה הגדולה של בית חשמונאי. סברות נוספות הן, כי רצה ליצור לעצמו מרכז כוח חדש בקרב העם היהודי, או לחלופין להקים מרכז דתי מיוחד לקהילה היהודית הגדולה במצרים.
על כל פנים, שושלת בניו של חוניו הרביעי שימשו בבית מקדש זה ככהנים גדולים, ולמעשה המשיכו שם את שושלת בית צדוק. יהודי מצרים הקריבו בו קרבנות, אולם לא נראה שראו בו תחליף שווה ערך לבית המקדש הירושלמי.
שושלת הכהנים הגדולים של מקדש חוניו המשיכה להתקיים עד סגירתו על ידי אספסינוס בשנת 73 לספירה.
הכהן הגדול במקרא
התייחסויות לכהן הגדול במקרא:
- בתורה
- שמות כח - הוראות יצירת בגדי הכהן הגדול.
- שמות לה, ל - לט - הטלת יצירת בגדי הכהן הגדול על אמנים.
- שמות לט - ביצוע הוראות אלה.
- ויקרא ד, ג-יב - חטאת הכהן המשיח
- ויקרא פרק ט"ז - עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים
- ויקרא פרק ט"ז (עבודת יום הכיפורים בקודש הקודשים)
- ויקרא כא, י-טו - דיני אישות וטומאה של כהן גדול.
- במדבר כ, כה-כח - הלבשת אלעזר בבגדיו של אהרון.
- במדבר כה, יג - הבטחת כהונת-עולם לפינחס בן אלעזר ובניו.
- במדבר כז, כא - שימושו של הכהן הגדול באורים ותומים.
- במדבר לה, כה - יציאת רוצח בשגגה מעיר מקלט במיתת כהן גדול.
- מלכים א ד, ד - מצוין שצדוק ואביתר משמשים ככהנים.
- מלכים ב, יב, יא - אזכור ראשון בנביא של "כהן גדול", יהוידע הכהן.
- מלכים ב, כב, ד - אזכור הכהן הגדול חלקיהו בן שלום.
- ספר עזרא ג, ב - הזכרת יהושע בן יהוצדק כהן.
- נחמיה יב, י-יא - רשימת ייחוס של מספר כהנים ולויים.
רשימת הכהנים הגדולים במהלך הדורות
רשימות מדויקות ומפורטות של הכהנים הגדולים לא השתמרו, וקיימות רשימות חלקיות ונתונות במחלוקת. התלמוד הבבלי[36] מספר כי בתקופת בית המקדש הראשון כיהנו כשמונה עשר כהנים, וכי בבית המקדש השני כיהנו לא פחות משלוש מאות כהנים, מפני השוחד שהיו משלמים הכהנים לשלטון הרומאי, על מנת לזכות במשרה הרמה. אולם ייתכן שהמספר שלוש מאות אינו אלא לשון גוזמה, כיוון שבתלמוד הירושלמי[37] מופיע מספר נמוך בהרבה, בין שמונים לשמונים וחמישה כהנים גדולים, ואף מבחינה היסטורית ידועים לכל היותר כשמונים וארבעה כהנים גדולים בסך הכל, לאורך שני בתי המקדש.
גם מספרם של הכהנים הגדולים בבית המקדש הראשון איננו מוסכם. כאמור, חז"ל מנו שמונה-עשר כהנים, אך מפרשי התלמוד, ובראשם בעלי התוספות, התקשו בדבריהם, מאחר שבספר דברי הימים מופיעה רשימת צאצאי אהרן הכהן ופנחס נכדו, שמקובל לזהותה כרשימת הכהנים הגדולים בימי בית ראשון, ולפי הפרשנות המקובלת שלה היא כוללת רק שלושה עשר כהנים גדולים לאורך בית ראשון. מסיבה זו נטו כמה ממפרשי התלמוד לגרוס בדברי התלמוד "שנים עשר כהנים גדולים"[38].
גישה אחרת (עליה נמנה המלבי"ם) טוענת כי רשימת צאצאי פנחס בדברי הימים איננה רשימת כהנים גדולים. תמיכה בגישה זו באה מדברי יוסף בן מתתיהו[39] שמונה רשימה שונה בתכלית של כהנים גדולים בימי בית המקדש הראשון, אשר מונה שבעה עשר כהנים. רשימה דומה לרשימתו של יוסף בן מתתיהו נמצאת במדרש סדר עולם זוטא, ובה תשעה עשר שמות, אך מדרש זה הוא ככל הנראה פסבדו-אפיגרפי, ומקורו הוא דברי יוסף בן מתתיהו. רשימות אלו, כאמור, חופפות וניתן לשחזר בקירוב את הרשימה המקורית שעומדת בבסיס שתיהן.
הידיעות על רשימת הכהנים הגדולים בימי בית המקדש השני שבידינו מתבססות גם הן על דברי יוסף בן מתתיהו. הוא מונה בסה"כ 28 כהנים גדולים ב-107 השנים שבין תחילת מלכות הורדוס (37 לפנה"ס) ועד חורבן הבית (70 לספירה)[40] וקיימים מספר קשיים בהתאמת דבריו לשמות כהנים גדולים המוזכרים בדברי חז"ל. כגון רבי אלעזר בן חרסום, שלדברי התלמוד כיהן ככהן גדול אחת עשרה שנה, בנו של שמעון הצדיק[41] הכהן הגדול בן קטין, ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, שאינם מוזכרים אצל יוסף בן-מתתיהו.[42] יש הטוענים שרבי ישמעאל כהן גדול כיהן בזמן הקצר של חידוש העבודה בימי מרד בר כוכבא, ולכן יוסף בן מתתיהו המזוהה עם הרומאים שלחמו בבר כוכבא לא מזכירו[43]. אולם, שיטה זו נסתרת מהמקורות שמספרים על הוצאתו להורג יחד עם רשב"ג הזקן, שהיה בדור הראשון לתנאים.
בטבלה שלהלן מסוכמת רשימת הכהנים הגדולים לפי דברי יוסף בן מתתיהו, תוך התאמה לשמות המוזכרים בחז"ל ובמקרא.
תקופת המקרא
מכאן ואילך נחלקות המסורות הרשימה המסורתית המבוססת על ספר דברי הימים
הרשימה לפי יוסף בן מתתיהו וסדר עולם זוטא
מכאן ואילך המסורות מתאימות
כהנים גדולים המוזכרים במקרא ואינם בשתי הרשימות
|
תקופת בית שני
התקופה הפרסית (סוף תקופת המקרא)[45]
התקופה התלמית והסלאוקית (על פי יוסף בן מתתיהו)
הכהנים הגדולים מבית חשמונאי
|
הכוהנים הגדולים האחרונים
(על פי יוסף בן מתתיהו בהשוואה לשמות המופיעים בחז"ל)
מוזכרים בחז"ל ככהנים גדולים, אך אינם מופיעים ברשימות היסטוריות |
מתקופת הורדוס ועד חורבן בית שני[87]
| שם הכהן | שנת מינוי | בית הכהונה | נותן המינוי |
|---|---|---|---|
| חננאל הבבלי/המצרי | 37 לפנה"ס | בית צדוק? | הורדוס |
| אריסטובולוס השלישי | 36 לפנה"ס | בית חשמונאי | |
| חננאל הבבלי (כהונה שנייה) | 35 לפנה"ס | בית צדוק | |
| יהושע בן פיאבי | 30 לפנה"ס? | בית פיאבי[88] | |
| שמעון בן ביתוס | 23 לפנה"ס | בית ביתוס | |
| מתתיהו בן תאופילוס (הראשון) | 6 לפנה"ס | בית קתרוס | |
| יועזר בן ביתוס | 4 לפנה"ס | בית ביתוס | |
| אלעזר בן ביתוס | 4 לפנה"ס | ארכלאוס | |
| יהושע בן שי[89] | 3 לפנה"ס ? | בית חנן? | |
| יועזר בן ביתוס (כהונה שנייה) | 6/5 לספירה | בית ביתוס | |
| חנן בן שת | 6 לספירה | בית חנן | קוויריניוס |
| ישמעאל בן פיאבי הראשון | 15 לספירה ואילך ? | בית פיאבי | ואלריוס גראטוס |
| אלעזר בן חנן | 17/16? | בית חנן | |
| שמעון בן קמחית | 18/17? | בית קמחית | |
| יוסף קיפא | 18? | בית קתרוס-בית חנן | |
| יונתן בן חנן | 36 | בית חנן | ויטליוס |
| תאופילוס בן חנן | 37 | בית חנן | |
| שמעון קנתרא | 41 | בית קתרוס-בית ביתוס | אגריפס הראשון |
| מתתיה בן חנן | 41 | בית חנן | |
| אליהועיני בן קנתרס[90] | 44 | בית קתרוס-בית ביתוס | |
| יוסף בן שמעון קבי | 46 | בית קמחית או בית קתרוס-בית ביתוס | הורדוס (מלך כלקיס) |
| חנניה בן נדבאי | 48 | ? | |
| ישמעאל בן פיאבי (השני) | 59? | בית פיאבי | אגריפס השני |
| יוסף קבי | 61? | בית ביתוס או בית קמחית | |
| חנן בן חנן | 62 | בית חנן | |
| יהשוע בן דמנאי | 62 | ? | |
| יהושע בן גמלא | 64/63 | אשתו מרתא הייתה מבית ביתוס | |
| מתתיהו בן תאופילוס (השני) | 64 | בית חנן | |
| פינחס בן שמואל מכפר חבתא | 68 | כהן שלא ממשפחה מהכהונה הגדולה | הקנאים |
לקריאה נוספת
- כהן גדול; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, מגילה, כרך א, מערכה ב, עמ' יז-ל.
- נספח:כהנים גדולים בבית ראשון ושני, תלמוד בבלי ארטסקרול - שוטנשטין, מסכת יומא סוף ח"א.
- ירון זילברשטיין, "אנו כפרתך" או "שתהא אימתו עליך"? עיון בשיטת הממשל של כהן גדול ומלך המוצעת במשנה סנהדרין (ב, א-ג ומקבילותיה בספרות חז"ל), Ḥakirah: The Flatbush Journal of Jewish Law and Thought 30 (2021), pp. 13- 36.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: כהן גדול |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כהן גדול |
- הלכות כהן גדול, באתר דעת
- מות הכהן הגדול (אורכב 03.09.2010 בארכיון Wayback Machine), מאת פרופ' שאול רגב
- הכהן הגדול בעדה השומרונית
- כהן גדול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הערך "כהן גדול", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- אסופת מאמרים בנושא כהן גדול, באתר אסיף
לקריאה נוספת
- פרופ' נחום רקובר, תקנת השבים, כהן גדול שהרג את הנפש - חזרתו לכהונתו, 180. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, 2007
הערות שוליים
- ^ לדוגמה מלכים ב', כ"ה, י"ח ועוד
- ^ מצודת דוד שם, ועוד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"א עמוד א' לגבי יהושע בן גמלא.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ד', הלכה ט"ו
- ^ https://shitufta.org.il/Yevamot/61a ד"ה מינהו אין.
- ^ ובטעם הדבר כ' היריעות שלמה פ"ד מכלי המקדש הי"ב שאין ממנים פרנס על הציבור אלא א"כ נמלכים בהם.
- ^ שו"ת חת"ס סו"ס כ' כמבואר ביבמות סא, א' שהמינוי של יהושע בן גמלא חל, ראו בדבריו שהסביר שמחמת שהכהנים היו אנוסים לקיים את מצוות המלך, נחשב הדבר להסכמה.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ד', הלכה ט"ו
- ^ מאירי שקלים פ"ז מ"ג בסופו
- ^ שו"ת בית שערים יו"ד סי' שלד ד"ה הנה הראשונות.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ד', הלכה כ'
- ^ משנה, מסכת יומא, פרק ה', משנה א' ופירוש המשנה לרמב"ם שם
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ה', הלכה ז'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ה', הלכה ז'. במנחת חינוך (קלו,ז) כ' שזה מעק"ה הדין כיון שמקריב מנחת חביתין וא"כ חייב הוא בלינה. ושאר הנו"כ בר"מ כתבו שאין זה מעק"ה אלא חלק מן הכבוד והתפארת לכה"ג
- ^ 15.0 15.1 ספר החינוך, מצווה רע"ב
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ז, הלכה י"ג. ספר החינוך, מצווה רע"ב
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"א, פסוק י"ג
- ^ אלא, שבברכי יוסף אה"ע סי' ל"א כתב. שמ"מ קידושיו תופסים בשתיהן אף להסוברים שאין קידושין תופסי בחייבי עשה
- ^ חידושי חתם סופר כתובות נו א
- ^ השגות הראב"ד על הרמב"ם איסורי ביאה פרק יז הלכה יג. וכן כתב המאירי ביבמות נט א שכך נראה משיטת רש"י.
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ד, פסוק ג'
- ^ ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף י"ג עמוד א'. משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ה', הלכה י'
- ^ ראב"ד שם.
- ^ ברכי יוסף אבן העזר סימן לא אות ז
- ^ שו"ת יכין ובועז חלק ב' סימן ג'
- ^ כך ביאר הצפנת פענח איסורי ביאה פרק יז הלכה יג
- ^ כך לשון הרמב"ם משנה תורה לרמב"ם, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ה', הלכה י' 'עד שיגרש לאחת'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ב עמוד ב'
- ^ כך נראה מהפסוקים בספר מלכים ב', פרק י"א, פסוקים ד'-י"ז
- ^ ספר חשמונאים א, פרק ב', פסוק א'.
- ^ אריה כשר ואליעזר ויצטום, הורדוס: מלך רודף ורדוף, ירושלים: כתר, חיפה: אוניברסיטת חיפה, 2007, עמ' 168–170
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ט, פסקה א, סעיף 199.
- ^ תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת פסחים, נז, א.
- ^ ספרא אמור פרשה ב
- ^ מסכת יומא, דף ט' עמוד א'.
- ^ מסכת יומא, דף ד' עמוד ב'.
- ^ ריטב"א מסכת יומא דף ט עמוד א
- ^ קדמוניות, ספר עשירי, ח, ו.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק י', פסקה ה', סעיף 250.
- ^ כמו שאמרו חז"ל במסכת זבחים, דף ק"ט עמוד ב'
- ^ את הקושי של רבי אלעזר בן חרסום ניתן ליישב על פי הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה, אשר מתארך אותו לדור תלמידי שמעון הצדיק, ואם כך ייתכן שמדובר באלעזר אחי שמעון הצדיק שכיהן בכהונה הגדולה.
- ^ מ' בר, "הר הבית ובית המקדש במשנתו של רשב"י", בתוך פרקים בתולדות ירושלים בימי בית שני.
- ^ אמנם הרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה כותב שפינחס מסר את התורה לעלי ולפי זה לא צריך להיות מרחק ביניהם, כמו כן בפילגש בגבעה שם מוזכר שפנחס היה הכהן הגדול ולפי חלק מהדעות (רד"ק ואברבנאל שופטים פרק כ פסוק כח) היה זה בסוף תקופת השופטים.
- ^ ספר נחמיה, פרק י"ב
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ג, פסקה י, סעיף 73.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ה, פסקה א, סעיף 120.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ה, פסקה ה, סעיף 158.
- ^ 49.0 49.1 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ז, פסקה א, סעיף 297.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ז, פסקה ב, סעיף 302.
- ^ נזכר במכתבי יב
- ^ 52.0 52.1 52.2 52.3 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 12, פרק ד, פסקה א, סעיף 157.
- ^ לשיטת הרמב"ם היה רבי אלעזר בן חרסום בדורו של אנטיגנוס איש סוכו תלמידו של שמעון הצדיק.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 12, פרק י, פסקה ו, סעיף 414; פרק יא, פסקה ב, סעיף 434.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 15, פרק ו, פסקה ד, סעיף 179.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 15, פרק ב, פסקה ה, סעיף 23 עד פרק ג, פסקה א, סעיף 41.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 15, פרק ב, פסקה ד, סעיף 22; פרק ג, פסקה ג, סעיף 56.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 15, פרק ט, פסקה ג, סעיף 322.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ד, פסקה ב, סעיף 78.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ו, פסקה ד, סעיפים 165-166.
- ^ תלמוד ירושלמי, סדר מועד, מסכת יומא, דף ה, עמוד א; פרק א, הלכה א; תלמוד ירושלמי, סדר מועד, מסכת מגילה, דף יד, עמוד א; פרק א, הלכה י.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ו, פסקה ד, סעיף 164.
- ^ 63.0 63.1 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק יג, פסקה א, סעיף 339.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק א, פסקה א, סעיף 3.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק יג, פסקה א, סעיף 341.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה א, סעיף 26: מסופר שם שחנן מונה במקום יועזר, תוך דילוג על אלעזר וישוע.
- ^ 67.0 67.1 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה ב, סעיף 34.
- ^ 68.0 68.1 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה ב, סעיף 35.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ד, פסקה ג, סעיף 95.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה ה, סעיפים 162–164: בהוראת הנציב פליקס.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ה, פסקה ג, סעיף 123.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 19, פרק ו, פסקה ב, סעיפים 297–298: כאן משתמע שיועזר ואלעזר היו אחיו של שמעון ושלושתם היו בניו של ביתוס.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 19, פרק ו, פסקה ד, סעיפים 316-315.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 19, פרק ח, פסקה א, סעיף 342.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק א, פסקה ג, סעיף 16.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ה, פסקה ב, סעיף 103.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב, פרק יז, פסקה ט.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה ח, סעיף 179.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה יא, סעיף 195: אצל פופיאה אשת הקיסר נירון.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה יא, סעיף 196.
- ^ 81.0 81.1 81.2 יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, הערות ובאורים מאת המתרגם יעקב נפתלי שמחוני לספר ד, פרק ט, פסקה יא.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ט, פסקה א, סעיף 197.
- ^ 83.0 83.1 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ט, פסקה א, סעיף 203.
- ^ 84.0 84.1 יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ד, פרק ה, פסקה ב.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ט, פסקה ד, סעיף 213.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ט, פסקה ז, סעיף 223.
- ^ איל רגב, הצדוקים והלכתם: על דת וחברה בימי בית שני, יד בן צבי, 2005, עמ' 319-318
- ^ ההיסטוריון מנחם שטרן (מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, עמ' 191) מצביע על כך שהשם "פיאבי" הוא שם מצרי, המופיע גם בכתובות היהודיות מתל אל-יהודיה (לאונטופוליס) משנת 5 לפנה"ס.
- ^ מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, עמ' 193, 195: במקור ביוונית, בן "סי" (Σεέ). שטרן תומך בהשערה כי יש לקשר שם זה עם השם "סתי" (Σέθι), המופיע אחר כך בהקשר למינוי חנן הראשון.
- ^ בהתייחסו למינויו של אליהועיני, יוסף בן מתתיהו כותב כי היה בן קיתרוס (בכתב היד של קדמוניות היהודים, ספר 19, סעיף 342), אולם לאחר מכן, בהתייחסו להדחתו, הוא מציין כי כונה "קנתרס" (קדמוניות היהודים, ספר 20, סעיף 16). מנחם שטרן (מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, עמ' 196) משער כי בהופעה השנייה השם שובש בכתבי היד, "בהשפעת השם קנתרס שהופיע קודם בהרצאתו של ההיסטוריון". ומאחר שאליהועיני נקרא במשנה בן הקייף (מסכת פרה, פרק ג', משנה ה'), שטרן משער כי היה בנו של יוסף קייפה ולא של שמעון קנתרס.
כהן גדול36318275Q51677