יהושע בן גמלא
יהושע בן גמלא היה השם של כהן גדול, או מספר כהנים גדולים בימי בית המקדש השני. יהושע בן גמלא מוזכר בספריו של יוסף בן מתתיהו, ככהן גדול במחצית הראשונה של שנות ה-60 של המאה ה-1 וממנהיגי ממשלת המרד המתונה בזמן המרד הגדול ערב חורבן בית המקדש השני. בתלמוד, מוזכר יהושע בן גמלא ככהן גדול שאשתו מרתא בת ביתוס קנתה עבורו את הכהונה הגדולה בימי המלך אלכסנדר ינאי, וכמי שחידש תקנה המחייבת את הציבור לממן לימוד תורה לכל ילד שאין לו מימון. מקובל לזהות את "יהושע בן גמלא" של התלמוד עם "יהושע בן גמלא" המוזכר אצל יוסף בן מתתיהו תוך תיקון שם המלך שממנו נקנתה הכהונה הגדולה, אך יש החולקים על זיהוי זה וטוענים שמדובר על אנשים שונים.
בתלמוד
קניית הכהונה הגדולה
לאחר שיהושע בן גמלא קידש את מרתא בת בייתוס לאשה, היא קנתה עבורו את הכהונה הגדולה, בתשלום למלך אלכסנדר ינאי:
”אמר רב יוסף קטיר קחזינא הכא דאמר רב אסי תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת ביתוס לינאי מלכא עד דמוקי ליה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי” (תרגום: אמר רב יוסף קשר אנו רואים כאן, שאמר רב אסי שלשה קבים של דינרים העלתה מרתא בת ביתוס לינאי המלך עד שהעלה את יהושע בן גמלא לכהן גדול)[1]. לאחר מכן, נשא אותה יהושע לאשה, דבר שהיה מותר לו לעשות לדעת חכמים, אף שלכהן גדול אסור לשאת אלמנה, מכיוון שנתקדשה לו לפני מינויו לכהן גדול.
התלמוד גם מביא את מינויו של יהושע בן גמלא לכהן גדול כדוגמא למינוי של אדם לא ראוי לתפקיד[2]: ”דאמר ר' אסי תרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא על דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי”
הזכרתו לשבח
תקנת תלמודי התורה של יהושע בן גמלא
התלמוד מזכיר את "יהושע בן גמלא" לשבח על תקנת יהושע בן גמלא בענייני חינוך: "אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה... עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע"[3].
בעקבות תקנה זאת, נחשב יהושע בן גמלא למייסד בתי הספר בתקופת חז"ל ועל שמו נקראו בתי ספר יהודיים "בן גמלא", בהם בית ספר עברי-אנגלי בפלורידה[4].
היחס לתקנה של שמעון בן שטח
גם לשמעון בן שטח מיוחסת תקנה "שיהו תינוקות הולכין לבית הספר". היו שטענו שמדובר במסורות סותרות[דרוש מקור]. אחרים טענו שמדובר על תקנות שונות ושיהושע בן גמלא הרחיב את חובת הקמת תלמודי תורה לכל עיר ו/או הוריד את גיל החינוך לגיל 6-7[5]. רבי יצחק אייזיק הלוי טוען שמדובר על אותה תקנה וששמעון בן שטח ויהושע בן גמלא שיתפו פעולה בהעברת התקנה. לטענתו, התקנה נועדה להרבות תורה בישראל כדי להלחם נגד הצדוקים, ולכן שמעון בן שטח העדיף שהתקנה לא תיוחס לו, כדי לא לעורר את הצדוקים להתנגד לה. במקום זאת, שמעון בן שטח שיתף פעולה עם יהושע בן גמלא כדי שהוא יעמוד בחזית התקנה וכך היא תעבור בלי התנגדות. רבי אהרן הימן אף טען ששמעון בן שטח שידך בין יהושע בן גמלא ומרתא בת בייתוס ודחף את יהושע בן גמלא להיות כהן גדול בכדי להעביר את התקנה[6].
התרומה למקדש של "בן גמלא"
במשנה מוזכר לשבח "בן גמלא" על שתרם למקדש גורלות, שנועדו להגרלת השעירים, מזהב במקום אלו שהיו עשויים אשכרוע (מין עץ) ששמשו קודם לכן[7]. נוהגים לזהות את "בן גמלא" עם יהושע בן גמלא, ובעקבות זאת כותב אייזיק הירש וייס על יהושע בן גמלא: "הוא היה עשיר גדול ונדב הרבה לתפארת בית א-להים"[8].
המחלוקת על זהות עושי מעשי השבח
קיימת מחלוקת בין בעלי התוספות בעניין הזהות של יהושע בן גמלא של קניית הכהונה עם עושי המעשים שהוזכרו לשבח. יש מבעלי התוספות שכתבו שאין זה אותו אדם, אלא שני יהושע בן גמלא היו, האחד נזכר לשבח, והשני לגנאי[9]. לעומת זאת, אחרים מבעלי התוספות כתבו שאחד הוא, ומעשיו נזכרו לשבח, אלא שדרך המינוי שלו זכתה לגינוי בפי חז"ל[10].
בכתבי יוסף בן מתתיהו
כהונתו ככהן גדול
על פי יוסף בן מתתיהו, בזמן כהונתו של הנציב הרומאי אלבינוס (62–64 לספירה), העביר המלך אגריפס השני את הכהונה הגדולה מיהושע בן דמנאי ליהושע בן גמלא.[11] בין שני הכהנים התחולל מאבק. שניהם הקימו כנופיות של בעלי זרוע שלחמו ביניהם ברחובות ירושלים.[12]
בשנת 65 לספירה[13] מינה אגריפס השני את מתתיהו בן תאופילוס לכהן גדול במקום יהושע בן גמלא.[14]
פעילותו ומותו במרד הגדול
עם פרוץ המרד הגדול ברומאים בשנת 66 לספירה, נמנה יהושע בן גמלא על ממשלת המרד המתונה בירושלים. בהנהגת יוחנן מגוש חלב, השתלטו הקנאים על בית המקדש, שבו שלטה עד אז ממשלת המרד בהסכמת משפחות הכהונה הוותיקות. הקנאים בחרו כהן גדול חדש, שנבחר על פי גורל. הכהנים מממשלת המרד יהושע בן גמלא וחנן בן חנן מחו על המהלכים, וכינו את הקנאים "אנשי רשע וזדון שהתמכרו לעשות רע".
בשעה שהאדומים עמדו להיכנס לירושלים על פי הזמנת הקנאים, ניצב בן גמלא בראש המגדל בחומת העיר ונאם באזניהם. הוא טען בפניהם כי הגיעו "לחזק ידי בני בליעל משחיתים" והוא מקווה שיגיעו באותה מהירות גם לסייע לשחרר את העיר מידי אויבים נכרים. הוא דחה את טענות הקנאים, כאילו המתונים בקשו להסגיר את העיר בידי הרומאים, מה שאמור היה לבסס את התערבות האדומים, והציע להם את האפשרות להיכנס לעיר, פרוזים, ללא נשק.[15] האדומים לא שוכנעו, ונאומו של יהושע זכה לנאום תגובה מפיו של אחד מראשי האדומים, שמעון בן כתלא.[16] לאחר שפתחו הקנאים בחשאי את שער העיר שמול מחנה האדומים, פרצו הללו לעיר וממשלת המרד הובסה תוך מרחץ דמים. הפורעים האדומים חיפשו את הכהנים הגדולים חנן בן חנן ויהושע בן גמלא: "במהרה תפשו אותם ושחטום והתיצבו על החללים והתקלסו בחנן על אהבת העם אליו וביהושע על דבריו אשר דיבר אליהם מן החומה. ובעצמת רשעתם לא נתנו לקבור את עצמות ההרוגים".[17]
יוסף בן מתתיהו ספד בספרו לחנן בן חנן וליהושע בן גמלא:
- ”ונפש יהושע היתה קשורה בנפש חנן, ואף כי נפל האיש הזה במעלה מחנן, היה גבוה בערכו מכל העם. אני מאמין, כי הא-להים, אשר גזר להחריב את העיר המטומאה ורצה לטהר [באש] את בית מקדשו, הכרית את האנשים האלה העומדים לפניו בפרץ באהבתם את המקדש. ושני הגברים האלה, אשר לפני ימים מעטים לבשו עוד את בגדי הקודש וניצחו על עבודת א-להים בכל קצות העולם ואשר נכבדו על פני כל יושבי תבל הבאים אל ירושלים, התגוללו ערומים בעפר לעיני השמש ובשרם היה למאכל לכלבים ולחיות השדה. אני חושב, כי גם כל מעלה טובה בכתה על האנשים האלה וקוננה על הרעה אשר מצאתם. ככה מתו חנן ויהושע”.[17]
אדם אחד או שנים
במדרש ספרי זוטא[18] מסופר שרבי אליעזר בן יעקב שאל את 'רבי יהושע בן גמלא' דבר הלכה בהלכות נדרים יחד עם התנאים יונתן בן משולם ויהושע בן ממל, מכך עולה שהיה תנא בשם זה.
קיימת מחלוקת בין בעלי התוספות בעניין הזהות של יהושע בן גמלא. יש מבעלי התוספות שכתבו ששני יהושע בן גמלא היו, האחד נזכר לשבח, והשני לגנאי[19]. לעומת זאת, אחרים מבעלי התוספות כתבו שאחד הוא, ומעשיו נזכרו לשבח, אלא שדרך המינוי שלו זכתה לגינוי בפי חז"ל[20].
חוקרי תנועת חכמת ישראל טענו שיהושע בן גמלא של התלמוד הוא אותו כהן גדול מימי ערב החורבן, ושהכהונה נרכשה מאגריפס השני. אייזיק הירש וייס גם הסביר את תקנת החינוך של יהושע בן גמלא על פי המצב בתקופתו בכותבו: "שראה העם מתרשלים בגדול בניהם וזאת ההתרשלות גרמה שהיה מרבית העם פרוע. לכן אין גם להפליא איך בקל פתחו לבם למסיתים בין להתקשר עם מורדים ובין להאמין באנשים אוחזי עינים אשר קמו מזמן לזמן לאמר כי רוח ה' עליהם ..."[8]. הזיהוי נסמך על כך שינאי עצמו היה כהן גדול, ועל כן לא סביר שהוא מכר את הכהונה לאחר, ועל כך שמרתא בת ביתוס נזכרת באגדות החורבן[21], ואילו ינאי המלך נפטר מעל 140 שנה לפני החורבן.
מנגד, טוען יצחק אייזיק הלוי, ובעקבותיו אהרן הימן, שמדובר על שני אישים שונים, שכן יהושע בן גמלא של ערב החורבן היה רשע ולא יכול להיות שהתלמוד יזכיר אותו לשבח. בנוסף, הם טוענים שקשה לקבל שהצליחו לתקן תקנות משמעותיות ערב חורבן המקדש בתקופה של אנדרלמוסיה ושתקנות שהותקנו בתקופה זאת ייחשבו על ידי האמורא רב כמשמעותיות. הלוי והימן טענו שאלכסנדר ינאי היה רק כהן גדול בתואר ובזמנים מיוחדים, ואת עבודת המקדש הוא כנראה מסר לכהן אחר[22]. הלוי טוען שתקנת החינוך מוזכרת גם על שמו של שמעון בן שטח, ועל כן אין לשנות את תקופתו של יהושע בן גמלא מתקן החינוך הציבורי מימיהם של אלכסנדר ינאי ויהושע בן גמלא[23].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- הרב אהרן הימן, "יהושע בן גמלא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמודים 623-621, באתר היברובוקס
- יהושע בן גמלא, באנציקלופדיה יהודית "דעת".
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"א עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף י"ח עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"א עמוד א'
- ^ Ben Gamla Charter School, home site
- ^ החינוך כחובת הציבור במשפט העברי
- ^ הרב אהרן הימן, "יהושע בן גמלא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמודים 623-621, באתר היברובוקס
- ^ משנה, מסכת יומא, פרק ג', משנה ט'
- ^ 8.0 8.1 אייזיק הירש וייס, דור דור ודורשיו, חלק א', עמוד 182
- ^ תוספות-ישנים יבמות סא ע"א
- ^ ראו תוספות בבא-בתרא כא ע"א
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ט, פסקה ד, סעיף 213. במקור: "יהושע בן גמליאל".
- ^ נתן שור, תולדות ירושלים, כרך א (העיר הקדם ישראלית ועד התקופה הביזאנטית), הוצאת כנרת זמורה ביתן, 1987, עמ' 235
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, הערות ובאורים מאת המתרגם יעקב נפתלי שמחוני לספר ד, פרק ט, פסקה יא.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ט, פסקה ז, סעיף 223. במקור: "יהושע בן גמליאל".
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ד, פרק ד, פסקה ג.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ד, פרק ד, פסקה ד.
- ^ 17.0 17.1 יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ד, פרק ה, פסקה ב.
- ^ ספרי זוטא, פרשת מטות, אות י"ד. מובא ב
- ^ תוספות ישנים, יבמות סא ע"א.
- ^ ראו תוספות, מסכת בבא בתרא, דף כ"א עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ו עמוד א'
- ^ הרב אהרן הימן, "יהושע בן גמלא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב', עמודים 623-621, באתר היברובוקס
- ^ יצחק אייזק הלוי, [עמוד:דורות הראשונים ב'.pdf/111 דורות הראשונים], עמוד 466
.jpg)
32515138יהושע בן גמלא