מרתא בת ביתוס
מרתא בת ביתוס (נקראה גם מרים) הייתה מעשירות ירושלים בשנים שלפני חורבן בית שני. השתייכה למשפחת כהנים ידועה, משפחת ביתוס[1]. על עושרה הרב מסופר בתלמוד בכמה מקומות, "עתירתא דירושלים הויא"[2], עד ששמה הפך לכינוי לאדם בעל עושר מופלג.[3]
קורות חייה
לאחר שנתאלמנה התארסה (התקדשה) ליהושע בן גמלא ובזכות ממון רב ששילמה למלך התמנה בן גמלא לכוהן גדול. בגמרא מובאים דברי רב יוסף שמתח ביקורת על מינוי זה[4]. נישואיה לבן גמלא נערכו לאחר מינויו לתפקיד, ועל אף שלכהן גדול אסור לשאת אישה אלמנה, כאן הותר הדבר כיון שהאירוסים התקיימו עוד קודם למינוי[5].
בנה שנולד לה מיהושע בן גמלא התפרסם כבעל כח רב, והיה יכול לשאת לבדו בקלות שור בעל משקל גדול ולהקריבו למזבח, אלא שלא הניחוהו אחיו הכהנים לעשות כן משום "ברוב עם הדרת מלך"[6].
סיפור מותה הוא בין המפורסמים באגדות החורבן במסכת גיטין[7] והוא מופיע בגרסה נוספת במדרש איכה[8]. על פי חז"ל בעת המצור על ירושלים, שלחה מרתא את עבדה לקנות לה אוכל וכשלא מצא דבר בגלל הרעב הגדול ששרר בעיר, יצאה היא בעצמה לשוק שלא כמנהגה, ובדרכה נכנסה רגלה לתוך גללי בהמה ובעקבות כך, מתה. לפי רש"י סיבת מותה הייתה תחושת הגועל הקיצוני שאחזה בה עד שמתה מחמת עדינותה. רבן יוחנן בן זכאי קרא עליה את הפסוק מפרשת הברכות והקללות מספר דברים: "הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרוך". הדעה השנייה סוברת, כי במהלך הליכתה ברחוב, ראתה תאנים על הרצפה, והתחילה לאכול, התאנות הללו היו של רבי צדוק, שצם 40 שנה על מנת שירושלים לא תיחרב בידי הרומאים ולאחר מכן היה חולה, ומרתה הרגישה בתאנים אלו שהוא מצץ אותם מחמת חוליו, אתם טעם החולי שלו ומכיוון שכן חלתה וסמוך לאחר מכן מתה[9] סמוך למותה הוציאה את כל כספה וזהבה, זרקה אותו בשוק באומרה: "האי למאי מיבעי לי" (=זה למה אני צריכה?). התלמוד מסיים שאלו הם דברי הנביא יחזקאל בנבואת החורבן שלו: "כספם בחוצות ישליכו"[10].
במדרש איכה רבה מסופר ”אמר רבי אלעזר בר צדוק אראה בנחמה אם לא ראיתי שקשרו שערותיה אחרי זנבות הסוסים והיו מריצין בה וקראתי עליה הפסוק הזה "הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרוך"” (מהדורת בובר, פרשה א', ט"ו).
זיהויה
על פי הגמרא במסכת יומא התמנה יהושע בן גמלא לכהן גדול על ידי ינאי המלך שחי זמן רב לפני חורבן בית המקדש, אלא שעל פי אגדות החורבן חייתה מרתא בזמן החורבן. בעל דורות ראשונים הסביר כי יהושע בן גמלא חי סמוך לחורבן הבית והוא זה שהתמנה לכהן גדול בעזרת מרתא בת בייתוס על ידי אגריפס השני ששמו שובש והוחלף בינאי. אולם אהרן היימן חלק עליו ולדעתו אכן מדובר בינאי המלך, ושתי מרתא בת בייתוס היו (וייתכן שזו שחיה סמוך לחורבן נקרא שמה מרים כגירסת המדרש).[11]
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "מרתא בת ביתוס", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמוד 911, באתר היברובוקס
- שמואל פאוסט, מרתא בת בייתוס - גיטין נו , באתר "דעת", מתוך: מקור ראשון 14.7.06
- בני קלמנזון, מרתא בת בייתוס, אתר כיפה
- דוד קלר, מרתא בת בייתוס והפשרה שהוחמצה, אתר כיפה
- נעם בלזם, סנדלה של מרתא, אתר ישיבת ברכת משה
נתנאל ליבוביץ, גם מי שעלה לגדולה בכוח שחיתות בוטה ומעשה רמייה, עשוי להשתמש בה למטרות נעלות, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2017
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ז עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ו עמוד א'; ראו גם: תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק ה', הלכה י"א (דפוס וילנא: דף דף ל"ח, עמוד עמוד "א)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ד עמוד א'
- ^ ראו רש"י במסכת יבמות, ובתוספות תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"א עמוד א' ד"ה זכור
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף י"ח עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"א עמוד א'. ראו גם: תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ו', הלכה ד' (דפוס וילנא: דף דף ל"ז, עמוד א')
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ו עמוד א'
- ^ איכה רבה, פרשה א', פסקה מ"ז
- ^ ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק נ"ו. ראו גם: תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק ה', הלכה י"א (דפוס וילנא: דף דף ל"ח, עמוד עמוד "א)
- ^ ספר יחזקאל, פרק ז', פסוק י"ט
- ^ תנאים ואמוראים, חלק ב', יהושע בן גמלא
25115012מרתא בת ביתוס