שמעון השני
שמעון השני בן חוניו השני, היה כהן גדול מבית חוניו בתקופת בית שני, שחי בשלהי המאה השלישית לפנה"ס ותחילת המאה ה-2 לפנה"ס. יש הרואים בו את "שמעון הצדיק" המוזכר רבות בכתבי חז"ל.
תקופת חייו, בניגוד לתקופת סבו - שמעון הראשון בן חוניו הראשון - לוותה בסערות מדיניות רבות. באותה העת לחמו יורשיו של אלכסנדר הגדול, התלמיים והסלאוקיים על השליטה בארץ ישראל. כאשר בתחילת תקופתו ירושלים הייתה עדיין תחת שלטון תלמי הרביעי משושלת בית תלמי, ובסוף חייו עברה ירושלים לשליטתו של אנטיוכוס השלישי מהשושלת ההסלאוקית. קרב רפיח בין שני השליטים, נערך אף הוא בתקופתו, בשנת 217 לפנה"ס.[1]
בימיו פרע סקופס, שר צבא תלמי הרביעי, פרעות בתושבי ירושלים. הוא פרץ את חומתה, הרג רבים מתושביה, והציק קשות לנותרים. ועל כתפי שמעון, שהיה הכהן הגדול והמנהיג המדיני, הוטל לשקם את פצעיה של העיר. הוא שיפץ את חומותיה, וחיזק את מאגרי המים בעיר.[2]
בנוסף למלחמות מחוץ, לא חסרו גם מלחמות מבית. וירושלים ידעה באותם ימים סכסוך עקוב מדם בין יוסף בן טוביה המוכס" וסיעתו שתמכו בשליטתם של מצרים התלמיית בירושלים, לבין מתנגדיהם, שביקשו להעביר את שלטון ארץ ישראל לידי הממלכה הסלאוקית. שמעון השני תמך בהעברת השלטון לידי הסלאוקים, ולחם בשחיתות של יוסף בן טוביה וסיעתו. ואכן, בערוב ימיו במסגרת המלחמה הסורית החמישית ולאחר קרב בניאס שהתקיים בשנת 200 לפנה"ס, כבש אנטיוכוס השלישי את ירושלים מידי תלמי הרביעי לצהלת בני ירושלים, ושמעון השני בראשם.
בדורו רבתה ההגירה מארץ ישראל, והיהודים שנדדו לארצות הנכר החלו לסבול תחת ידי שכניהם.
לאחר מותו
על פי יוסף בן מתתיהו, לאחר מותו כיהן בנו חוניו השלישי ככהן גדול. ולאחר מותו של חוניו השלישי לחמו שני יורשיו, חוניו הרביעי וישוע-יזון אחיו על הכהונה. בעקבות כך נמלט חוניו הרביעי למצרים וייסד שם את מקדש חוניו.
בהקשר לכך, נשנתה אגדת חז"ל הבאה:
תניא, אותה שנה שמת שמעון הצדיק, אמר להן: שנה זו "הוא" מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להן: כל יום הכיפורים נזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ונתעטף לבנים ונכנס עמי ויצא עמי, שנה זו נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ונתעטף שחורים ונכנס עמי ולא יצא עמי. לאחר הרגל חלה שבעת ימים ומת, ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם בשעת פטירתו.
אמר להם: "חוניו בני ישמש תחתי". נתקנא בו שמעי אחיו, שהיה גדול ממנו שתי שנים ומחצה.... הלך (חוניו) לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח ...
עם זאת, כאמור, על פי יוסף בן מתתיהו, לא היה זה חוניו (השלישי) בנו של שמעון שייסד את מקדש חוניו במצרים, כי אם נכדו, חוניו הרביעי, בנו של חוניו השלישי ונכדו של שמעון (השני).[3]
קברו
על קברו נכתב: "פה קבור שמעון בן יוחנן, בשבועה שכל הפותח קבר זה ימות בסוף רע".
זיהויו עם שמעון הצדיק
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ^ לפי ספר מקבים ג' 2:1-20
- ^ בן סירא, נ 1-2.
- ^ יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים", ד 10.
.jpg)
