מנחת חביתין
מנחת חביתין היא אחת ממיני קרבן מנחה, והיא מוקרבת על ידי הכהן הגדול מדי יום, מחציתה בסמוך לתמיד של שחר ומחציתה השנייה בסמוך לתמיד של בין הערביים. מנחת זו מורכבת משתים עשרה "חלות" והיא נשרפת כולה על המזבח.
בנוסף לכהן הגדול המקריב מנחה זו מדי יום, מקריב אותה כהן הדיוט בפעם הראשונה בה הוא עובד בבית המקדש (מנחת חינוך (קרבן)). מנחה זו נקראת גם מנחת כהן משיח, על פי הפסוק: "זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ[1].
מוני המצוות אינם מונים מנחה זו כמצוה בפני עצמה, כנראה נחשבת היא כפרט ממצות מנחת כהן גדול.
המקור בתורה
ציווי על הבאת מנחה זו מפורש במקרא:
זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב. עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חָק עוֹלָם לַה' כָּלִיל תָּקְטָר.
הפסוק מציג את מנחת החביתין כ"מנחה תמיד" מחד, וכקרבן המוקרב "ביום המשח אותו" מאידך. כמו כן, הפסוק מגדיר שמקריבי המנחה הם "אהרן ובניו", דהיינו אף כהן הדיוט, ומאידך מגדיר מנחה זו כמנחת "הכהן המשיח" - דהיינו הכהן הגדול. בעקבות זאת פירשו חז"ל כי מדובר בשתי מצוות שונות: "זה קרבן אהרן ובניו - אף בהדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכין לעבודה, אבל כהן גדול בכל יום."[2]
סדר ההקרבה
מנחה זו, ככל המנחות המובאות על ידי כהנים אינה נאכלת, אלא מוקטרת בשלמותה על גבי המזבח, ככתוב: "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל"[3] העובר על איסור זה נענש ככל איסור לאו - במלקות[4]
סדר ההקרבה: מביאים סולת שכמותה "עשירית האיפה" (עשירית של המידה הנקראת איפה), מקדשים אותה בכלי שרת וחוצים את הסולת לשני חצאים. הסיבה שקודם מקדשים את כל העישרון, ואז חוצים את המנחה לשתיים, היא שכתוב בתורה ”זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב:”[5]. הגמרא במסכת מנחות דורשת מהפסוק הזה שצריך קודם להביא מנחה, ואחר כך להפוך אותה למחציתה[6]. נחלקו הרמב"ם והראב"ד אם מקריבים 12 חצאים בבוקר ו-12 חצאים בערב, או מקריבים שש חלות שלמות בבוקר ושש חלות שלמות בערב.
יחד עם המנחה מביאים שלושה לוגין של שמן, כנלמד מהפסוק ”בשמן תעשה” כלומר - הוסף לה מידת שמן כמידת השמן הניתנת לכבש. מערבבים את הסולת בשמן, ומשרים אותם יחד במים רותחים - בישול. לאחר מכן לשים מכל חצי עישרון שש חלות, כך שיחד הם שנים עשר חלות[7]
הקרבת מנחה זו, הקרבתה לישתה ועריכתה, נעשות גם בשבת, מפני שכל דבר בבית המקדש שלא יכול להעשות ביום חול, נעשה גם בשבת, למרות שבמקום אחר הדבר יחשב כחילול שבת. לעומת זאת, טחינת החיטים והרקדתן אינן דוחות את השבת, מכיון שניתן לעשותם לפני כניסת השבת[8]
מנחה זו היא המנחה היחידה, שגם מטוגנת במחבת כמנחת חביתין, וגם נאפית בתנור כמנחת מאפה תנור, כאמור בפסוק ”תופיני”. נחלקו החכמים[9], אם כוונת המילה "תופיני" היא שתאפה כשהיא נאה - כלומר לפני הטיגון במחבת בו היא נהפכת להיות שחורה מפחם, או שתאפה כשהיא כבר "נא" (חצי מבושלת, כמו "אל תאכלו ממנו נא"), כלומר אחרי הטיגון.
הקרבת המנחה על ידי הכהן הגדול
ישנם שלושה סוגים של כהנים גדולים."כהן משיח" - הכהן הגדול ששימש עד סוף בית המקדש הראשון והיה משוח בשמן המשחה. כהן "מרובה בגדים" - כהנים ששימשו בזמן בית המקדש השני, ולא נמשחו בשמן המשחה אלא מונו לכך על ידי לבישת בגדי הכהן הגדול. וכהן שעבר - כהן שממונה לכהונה גדולה באופן זמני כאשר הכהן הקבוע לא מסוגל לשמש ככהן גדול מסיבות שונות. לאחר שהכהן הקבוע חוזר לתפקידו, הכהן המחליף מכונה "כהן שעבר".למרות שהוא כבר לא מתפקד ככהן גדול, עדיין נחשב הכהן השני, ששימש כממלא מקום כ"כהן גדול" לפי שיטת רבי מאיר[10], וזאת על פי הכלל מעלין בקודש ולא מורידין.
בעוד שהן כהן משיח והן כהן מרובה בגדים שניהם מקריבים קרבן זה מדי יום ביומו לפני העבודה, הרי שכהן שעבר מתפקידו אינו מקריב עשירית האיפה, ולפי שיטת רבי מאיר זה הוא אחד משני ההבדלים היחידים שמבדילים בינו לבין כהן גדול רגיל (השני הוא פר יוה"כ)[11].
השפעות הלכתיות על הקרבנות האחרים
כל כהן המתחיל לעבוד בבית המקדש מחויב בהבאת המנחה, והכהן הגדול ביום מינויו מקריב שוב מנחת חינוך. לכן ייתכן מקרה שבו יקריב כהן שלוש פעמים באותו יום מנחת חביתין, וזאת אם מיד בהתחילו לעבוד בבית המקדש נתמנה לכהן גדול, ואז הוא מביא מנחה ראשונה ככל כהן הדיוט בתחילת עבודתו, מנחה שנייה על התחלתו לשמש בכהונה גדולה, ומנחה שלישית היא מנחת החביתין שמביא כהן גדול בכל יום.
לפי המבואר בתוספתא צריך להקריב הכהן המתחנך עצמו את מנחת החינוך, והפוסקים[12] דנים אם פרט זה מעכב את המנחה, ופוסלה בדיעבד אם הקריבה כהן אחר. הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק כותב כי משמעות דין זה היא שהקרבת המנחה צריכה להיות "חינוכו" של הכהן בהתחילו לעבוד [לפי חז"ל מתקדשים כלי המקדש והכהנים בתחילת עבודתם על ידי העבודה הראשונה הנעשית בהם ופעולה זו נקראת חינוך] ולכן אם כבר עבד הכהן עבודות בבית המקדש קודם לכן [לפי הדעות המכשירות עבודות אלו, ראה להלן.] אין עניין שיקריב בעצמו את מנחת החינוך. דעה יחידאית היא דעת רבי דוד פארדו בספרו על התוספתא והוא סובר כי הקרבת הכהן את מנחת החינוך שלו עצמו היא בגדר רשות בלבד והחידוש שבה הוא כי הוא אינו מחויב למוסרה לידי אנשי משמר הכהונה העובדים באותו שבוע בבית המקדש.
דיון ארוך קיים בשאלה האם מנחת החינוך מעכבת בעבודת הכהן, והאם נפסלת בדיעבד עבודתו אם טרם הקריב את המנחה. במדרש הספרא וכן במדרש ויקרא רבה נאמר שכהן שטרם הקריב את המנחה עבודתו פסולה, ואילו בתוספתא ובתלמוד הירושלמי נכתב שעבודתו כשרה, וכך גם פוסק הרמב"ם. בעל משנה למלך מוכיח שגם התלמוד הבבלי סובר שאין המנחה מעכבת בדיעבד, ולדעתו צריך להגיה כך אף בדברי הספרא, ומאידך הגר"א מגיה בדברי הירושלמי שהמנחה מעכבת בדיעבד.
בספרות האגדה
ממצוה זו מוכיחים המפרשים את ערכה הגדול של ההתחלה החיובית ביהדות. כדי להסביר את השיויון בין מנחה זו למנחת חביתין של כהן גדול כותבים בעלי התוספות ב"דעת זקנים", כי ביום התחלת עבודתו של הכהן ההדיוט - הוא עומד ברמת החשיבות של כהן גדול, ודיניהם שוים. (כך גם מתפרש הציווי, שניתן לאלעזר ואיתמר בני אהרן ביום הקמת המשכן, שלא להתאבל על אחיהם נדב ואביהוא שמתו אז, כי כיוון שבאותו יום החלו בעבודתם - היה דינם כדין כהן גדול, המוזהר שלא להתאבל על מת.)
לעומת זאת הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" כותב, כי הכהן הגדול מקריב את מנחתו כעין מנחת חינוך, וזאת כי חשיבותו של הכהן הגדול נמדדת ביחס לשאר הכהנים העובדים במקדש, והיות שבכל יום מתחלף בית האב העובד במקדש, נמצא שחשיבות הכהן הגדול כאילו מתחדשת בכל יום.
קישורים חיצוניים
- הערך "חבתין (חבתי כהן גדול)", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- (הקישור אינו פעיל, 21/4/2023)הרב יעקב דוד אילן, מנחת חביתין שיעור אודיו באתר קול הלשון
הערות שוליים
- ^ ספר ויקרא, פרק ו', פסוק י"ג.
- ^ רש"י ויקרא ו' י"ג
- ^ ספר ויקרא, פרק ו', פסוק ט"ז
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י"א, הלכה ג'.
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:תנ"ך
'ללא: ללא' אינו ערך חוקי ספר ויקרא, פרק ו', פסוק י"ג - ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ח' עמוד א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י"ג, הלכה ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף צ"ו עמוד א'.
- ^ מסכת מנחות דף נ עמוד ב.
- ^ לפי רבי יוסי הוא לא כהן גדול - שכן אינו משמש בתפקיד בפועל, ולא כהן הדיוט - מכיוון שמעלין בקודש ולא מורידין
- ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ב עמוד ב'
- ^ בספר מנחת חינוך, ועוד.
| הקרבנות | ||
|---|---|---|
| סוגי הקרבנות | ||
| סוגי הקרבנות היסודיים | עולה • חטאת • אשם • שלמים • בכור • מעשר • פסח • מנחה | 
|
| קרבנות ציבור | קרבן התמיד • קרבן מוסף • לחם הפנים • מנחת העומר • שתי הלחם • קרבנות יום הכיפורים • פר העלם דבר של ציבור • שעיר עבודה זרה • קיץ המזבח • שעיר ראש חודש | |
| קרבנות יחיד במועדים | עולת ראייה • שלמי חגיגה • שלמי שמחה • קרבן פסח • חגיגת ארבעה עשר • פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים | |
| קרבנות יחיד נוספים | קרבן עולה ויורד • קרבן תודה • קרבן עוף • קרבנות נזיר • קרבן יולדת • קרבן מצורע • מחוסר כיפורים • פר כהן משיח • מנחת חביתין • קרבן עצים | |
| הקרבת הקרבנות | ||
| תהליך ההקרבה | לבישת בגדי כהונה • קידוש ידיים ורגליים • סמיכה • שחיטה/מליקה • קבלה • הולכה • זריקה • שפיכת שיריים • מליחה • הגשה • קמיצה • קידוש הקומץ • תנופה • הקטרה • נסכים | |
| איסורים ופסולים | פיגול • נותר • טומאה • מחשבת שלא לשמו • מחשבת חוץ למקומו • תמורה • בעל מום • טרפה • ממשקה ישראל • מעילה • מחוסר זמן | |
| מקום ההקרבה | במות • בית המקדש • מזבח החיצון • המערכה הגדולה • חידוש עבודת הקרבנות בימינו | |
30310309מנחת חביתין