אלמנות

אלמנוּת היא מעמדו האישי של מי שבן-זוגו נפטר. אישה שבן זוגה נפטר בעודה בחיים, קרויה אלמנה; גבר שזוגתו נפטרה בעודו בחיים נקרא אלמן. בתרבויות שונות קיים יחס שונה למצב האלמנוּת בכלל, ולאלמנים ולאלמנות כקבוצות נבדלות מבחינה מגדרית בפרט.

השפעה חברתית

בעבר, בתקופה בה הגבר היה מפרנס יחיד של האישה, הייתה לאלמנוּת השפעה קשה ומרחיקת לכת על מצבה הכלכלי של המשפחה. האישה, שמצאה עצמה בלי מפרנס לה ולילדיה, הגיעה לעיתים קרובות לעוני. חברות שונות יצרו מנגנונים לטיפול בבעיה החברתית שנוצרה כתוצאה מכך. קרנות צדקה הוקמו לכל אורך ההיסטוריה לטפל ביתומים ובאלמנוֹת. מצב האלמנות השתנה מתקופה לתקופה ומתרבות לתרבות. בתקופות מסוימות הותר לאלמנה להצטרף לגילדה שבה היה חבר בעלה, ואלמלא אלמנותה לא יכלה להצטרף אליה.

בנצרות הקתולית, שבה לא קיים מוסד הגירושין, אפשרה האלמנוּת נישואין מחדש.

תרבויות שונות קבעו מנהגים שונים המחייבים את האלמנה. בהודו נהוג שהאלמנה לובשת בגדי לבן (סמל לאבלות) לכל ימי חייה, ואילו באירופה נהוג שהאלמנה לובשת שחורים מאותה הסיבה.

אלמנות בספרות

בספרות ישנם אזכורים רבים של אלמנוּת. אלמנה טיפוסית היא אישה בגיל העמידה שנותרה מיואשת וחסרת אמצעים.

מחקר על אלמנות

רובן של הנשים הנשואות תמצאנה את עצמן אלמנות בשלב מסוים של חייהן. אבל אלמנות הוא נושא שיש עליו רק מחקרים מועטים. הפסיכולוג האמריקני מורטון ליברמן (Lieberman) חקר את הנושא במשך שבע שנים. הוא ראיין כ-700 אלמנות ואלמנים, ואת ממצאיו פרסם בספר "דלתות נסגרות ודלתות נפתחות, אלמנוֹת, אבל וצמיחה". אחת ממסקנותיו הייתה שקבוצת האלמנוֹת היא הקבוצה הכי פחות מובנת כיום בארצות הברית. הסוציולוגית הלנה לוֹפַּטָה , חלוצת מחקר האלמנוּת, טוענת שיש הרבה מיתוסים וסטראוטיפים סביב הנושא. ספרה האחרון"אלמנוּת עכשווית: מיתוסים ומציאות" מוקדש כולו לניתוץ אותם מיתוסים.

הסוציולוגית דבורה קסטין ואן דם הונארד (Kestin Van Dem Hoonard) חקרה עשר אוטוביוגרפיות שכתבו אלמנות ומצאה שנשים שהתאלמנו מנסות לדבוק עד כמה שניתן בזהותן כרעיות, אך הן חסרות את המשאבים החברתיים התומכים בכך. את המצב המשברי של ההתאלמנות היא מכנה "עיקול הזהות" Identity Foreclosure (ללא קשר למושג זה בפסיכואנליזה). כמו נכס שעוקל והוצא מרשות בעליו, כך גם האלמנות. הן חשות כאילו הושלכו לרחוב עם כל חפציהן ואיבדו את זהותן: הן לא יודעות מי הן לעצמן, מי הן לחבריהם הקרובים ומה מקומן בחברה.

ביהדות

בתורה יש מספר התייחסויות ומצוות בנוגע ליחס לאלמנוֹת ויתומים. הם נחשבים לפלח האוכלוסייה הפגיע ביותר בחברה, והקהילה מחויבת לדאוג להם. לדוגמה: 'כל אלמנה ויתום לא תענון' (שמות, כ"ב, כ"א). וכן: 'לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה' (דברים, כ"ד, י"ז). כהן גדול רשאי להינשא רק לבתולה, ונאסר עליו לשאת אלמנה, בנוסף על האיסור של כהן הדיוט שלא לשאת גרושה.

לפי ההלכה, האישה אינה יורשת את נכסי בעלה. אולם זכאית מתוקף הסכם הכתובה לדמי מחיה מעזבון בעלה. כמו כן אין היורשים זכאים לפנותה מדירת בעלה כל ימי חייה. כל נכסיה שהיו לה קודם לנישואין נרשמים בסעיף מיוחד בכתובה, והם נשמרים עבורה לאחר מיתת בעלה. קיימת התייחסות רחבה וענפה בהלכה לגבי קדימות האלמנה על פני היתומים בעזבון האב-הבעל, וכיצד היא נאמנת, שלא נפרעה כתובתה כבר בחיי הבעל.

ביהדות, כאשר מת אדם שלא השאיר אחריו צאצאים, מצווה על אחיו לייבם את אלמנת אחיו, כלומר לשאת אותה לאישה, ו'להקים לאחיו שם' על ידי העמדת צאצאים מאשת אחיו. לחלופין, מתבצע טקס חליצה בו האח מצהיר בפומבי על סירובו לייבם את אשת אחיו, ולאחריו האישה מותרת להינשא לכל גבר.

ביטוח פנסיוני בישראל

בתקנונים של קרנות הפנסיה הוותיקות הפועלות בישראל נקבע בעת הקמתן כי אלמנים לא יהיו זכאים לפנסיה כלל (אלא אם כן היו תלויים בפרנסתם בנשותיהם). לאחר מכן, נקבע כי שיעור קצבת השאירים לאלמן יהיה מחצית משיעור קצבת השאירים לאלמנה. קביעות שיקפו את העיקרון המנחה קרנות פנסיה אלה, "לכל אחד לפי צרכיו", ואת ההנחה שתלותה הכספית של האישה בבן זוגה גדולה מתלותו הכספית של הגבר בבת זוגו. בקרנות הפנסיה החדשות, שהוקמו החל מאמצע שנות ה-90, בוטלה הבחנה זו, ובתחילת שנת 2011 הושוו גם בקרנות הוותיקות תנאי הפנסיה של האלמנים לאלה של האלמנות.

גם ברובד הממלכתי של הביטוח הפנסיוני, הממומש על ידי המוסד לביטוח לאומי, מתקיימת הבחנה בין אלמן לאלמנה. אלמנה זכאית לקצבת שאירים ללא תלות בגובה הכנסתה, ואילו אלמן זכאי לקצבת שאירים רק בתנאי שהכנסתו אינה עולה על תקרה מסוימת (או שיש עמו יתום הזכאי לקצבת שאירים).

קבוצות תמיכה

מחקרים מראים שקבוצות תמיכה ייעודיות נותנות מענה אפקטיבי ביותר למצוקת האלמנה. קבוצות כאלו מאפשרות לה להיות בקשר עם רגשותיה, להיווכח שהיא לא לבד, הן מהוות הזדמנות ללמוד איך אלמנות אחרות מתמודדות עם הבעיות שלהן ומספקות מידע ומודלים חדשים להתנהגות המאפשרים שינוי. בנוסף, בניגוד לחברים ומשפחה ואפילו מטפלים הסבורים שיש להם מרשם איך צריך להתנהג ומהי הדרך הנכונה להתמודד קבוצות התמיכה נותנות לאלמנה רשות למצוא את הדרך שלה. הן מקבלות את האלמנות, כפי שהן ללא שיפוט, ומעודדות צורות שונות ומגוונות בפתרון בעיות. כיוון שהמטרה של קבוצות תמיכה היא לתת תקווה וחום, ולפתח הבנה, הן גם מספקות מקום בטוח בו יכולים להיווצר יחסי ידידות. הן מעודדות אלמנות לעזור אחת לשנייה, חוויה שעוזרת למי שמסייעת באותה מידה כמו לזאת שמסייעים לה.

בסניפי המוסד לביטוח לאומי מוצעות סדנאות תמיכה לאלמנות ולאלמנים, במיוחד לגמלאים. גם רשויות מקומיות מקיימות קבוצות תמיכה.

בשנים האחרונות גם האינטרנט והמדיה החברתית מציעים קבוצות תמיכה וצמיחה לאלמנות. כמו קבוצת התמיכה והצמיחה "אלמנות ממשיכות הלאה" בפייסבוק.

ראו גם

• יתמות
• ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

קישורים חיצוניים

• אופרי בר נדב, ‏התמודדות עם אובדן בן זוג - חומר רקע, באתר פסיכולוגיה עברית, 13 בפברואר 2008
• נילי אברמוביץ, תפיסת המשמעות של נישואים חוזרים אצל אלמנות שנישאו בשנית
• טלי חרותי-סובר, איך מסתדרים כלכלית לאחר שאחד מבני הזוג הולך לעולמו?, באתר TheMarker‏, 18 בספטמבר 2015
• ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה"ל
• אילה כץ, על החיים ועל המוות
• ארנה רז, אלמנה ממשיכה הלאה, אלכסון, 10 במאי 2017
• ארנה רז, ״מי הן באמת האלמנות״ מתוך קובץ המאמרים של הכנס לחקר אובדן שכול וחוסן נפשי 2019

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32646581אלמנות