פינחס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פנחס בן אלעזר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פינחס
לידה מצרים העתיקה
פטירה ארץ ישראל
מדינה ארץ ישראל
עיסוק כהן גדול
דת יהדות
הכהן הגדול ה־3
תחת הנהגת יהושע בן נון, יפתח הגלעדי

פִּינְחָס הוא בנו של אלעזר ונכדו של אהרן הכהן ושימש אחריהם ככהן גדול. מפורסם בקנאותו בהריגתו את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור בחטא בעל פעור. בחז"ל ישנם דעות כי הוא אליהו הנביא[1].

בתנ"ך

פינחס מפורסם בשל מעשה הקנאה שלו לשם ה', בעת הריגתו את זמרי בן סלוא, מנשיאי משפחות שבט שמעון[2], ואת כזבי בת צור, בת נשיא מדין, בשעת חטא בעל פעור בשיטים. בעקבות המעשה, ציוה ה' שפינחס יהפוך לכהן[3] (”הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם”[4]), ולאחר פטירת אביו מילא את מקומו ככהן גדול. לדעת רב אשי בתלמוד הבבלי[5], לא נעשה עדיין פינחס כהן באותו שלב, עד המעשה שהשכין שלום בין השבטים, במעשה בניית המזבח בעבר הירדן המזרחי. ובשלב זה, קיבל רק ברכה והבטחה לכך שיהיה כהן בעתיד.

לאחר מכן פיקד פינחס על 12,000 הלוחמים שנלחמו במדין כנקמה על המעשה בשיטים.

במדרש תנחומא[6] הוא מזוהה כאחד משני המרגלים שנשלחו על ידי יהושע בן נון לרגל ביריחו לפני כיבוש העיר.

נחלתו הייתה בהר אפרים בגבעת פינחס שנקראה על שמו, ושם הוא קבר את אביו[7].

בסדר עולם[8] מציינים חז"ל שהנביא שנשלח בימי גדעון להוכיח את ישראל[9] היה פינחס[10].

חז"ל מציינים כי פינחס שימש כהן גדול בזמנו של השופט יפתח הגלעדי ובשל חילוקי דעות ביניהם לא הותר הנדר שנדר יפתח להקריב את בתו, דבר שגרר ביקורת חריפה הן על פינחס והן על יפתח, ומה שגרם גם שנסתלקה השכינה מפינחס[11].

בדברי הימים[12] מוזכר פינחס כממונה על בני הקרחים, 'וּפִֽינְחָ֣ס בֶּן־אֶלְעָזָ֗ר נָגִ֨יד הָיָ֧ה עֲלֵיהֶ֛ם לְפָנִ֖ים יְהוָ֥ה עִמּֽוֹ׃

פרשה בתורה נקראת על שמו[13] - פרשת פינחס שבספר במדבר.

בספר הזוהר מובא שנשמתו של פינחס היא גלגול נשמותיהם של נדב ואביהוא[14].

כמוסר התורה

לפי כמה שיטות, פינחס שימש בתפקיד ראש הקבלה, ומסורת התורה שבעל-פה הועברה על ידו:

לדברי הרמב"ם, פינחס קיבל את התורה מיהושע בן נון כעומד בראש הזקנים[15], ומסרה לעלי הכהן[16]. נמצא שיפתח האריך ימים וחי למעלה מ-300 שנה, מזמן משה רבינו ועד סוף תקופת השופטים[17].

לפי סדר תנאים ואמוראים, קיבל את התפקיד מיאיר הגלעדי, ומסרה ליפתח הגלעדי[18]. פינחס אף השלים את ספר יהושע, אחר מיתת יהושע ואלעזר הכהן[19].

בני ישראל פנו אל פינחס, לברר הלכה שנשתכחה אחר מיתת משה.

אמר רבי יצחק נפחא, אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה. אמרו לפנחס שאל, אמר להם: לא בשמים היא.

לדברי פרקי דרבי אליעזר, פינחס הוא שגזר והחרים שלא לשתות מסתם יינם של גויים[20].

פינחס הוא אליהו

המדרש[21] והזוהר[22] מציינים כי "פינחס הוא אליהו", ואליהו הנביא נחשב כהמשכו של פינחס. ממילא, לפי פירוש זה אליהו הוא כהן. ייתכן ומקור הדברים, הוא במה שכתוב בספר שופטים ”וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם”[23], וכפי שפירש הרד"ק על הפסוק:

ואמר ופינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מפני שלא יאמינו בני אדם כי אותו פינחס היה לפי שיש לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר מג' מאות שנה לפיכך יחסו עד אהרן וחיה זמן רב כי האל יתברך הבטיחו בזה על אשר קנא בשטים, ואמר: 'הנני נותן לו את בריתי שלום' ואמר 'בריתי היתה אתו החיים והשלום'[24] ועל פינחס אמר. ומקצת רז"ל אמרו כי פינחס זה אליהו ומקצתם אמרו כי אליהו מבני בנימין היה ויש להם סמך בזה בדברי הימים.

בתוך פירושו, מציג הרד"ק מחלוקת בחז"ל: חלק אומרים ש"פינחס זה אליהו", כדברי הזוהר והמדרש, ואילו יש חלק המסתמכים על פירוש מסוים לפסוק בספר דברי הימים[25], שלפיו אליהו היה מבני בנימין, ולכן לא יכול להיות ש"פינחס זה אליהו". שיטה זו, השוללת את הזיהוי של פינחס עם אליהו, נרמזה בברייתא שמובאת בתלמוד[26].
אמנם יש הסוברים שמאמר: "פינחס הוא אליהו" הוא רק ביטוי לאופי המשותף לשתי דמויות אלו, שהיא הקנאות לה', כפי שנאמר על פינחס: "בקנאו את קנאתי" ואליהו אמר: "קנא קנאתי לה'".[27] כמו כן ישנם המסבירים כי כוונת הביטוי היא שאליהו הוא גלגול נשמות של פינחס.[28]

השפעתו של סיפור פינחס


בתרבות האנושית

מעשהו של פינחס, כשאר סיפורי המקרא, השפיע רבות על ההשקפה היהודית, ולהבדיל, גם על תרבויות נוצריות היונקות מן התנ"ך. הסיפור מהווה גם נושא לדיונים סוערים בנושאים כמו קנאות ופעילות אלימה, איסור על יחסים בין גזעים, ושאלת ההנהגה האידאלית. אצל חז"ל הוא בא לידי ביטוי בדין של "קנאים פוגעים בו", הדן בפעולות אלימות חוקיות באופן רשמי, אף שמלכתחילה לא מורים לעשות כן, כך קבעו חז"ל, כנלמד ממעשה פינחס, כי ה"בועל ארמית קנאים פוגעים בו", אך אומרים כי אם הקנאי בא לשאול בטרם מעשה, יש לאסור עליו.

בארצות הברית נעשה בעבר ובהווה שימוש רב בדמותו של פינחס התנ"כי ומעשהו כדי לתת הצדקה לגזענות - לאידאולוגיה, לחוקים גזעניים וגם למעשים גזעניים אלימים עד וכולל רצח. במשך מאות שנים שימשה דמותו של פינחס להצדיק חוקים שאסרו על יחסי אישות ונישואי תערובת בין לבנים ושחורים, בטענה כי סיפור פינחס מוכיח שאיסור כזה הוא מצווה אלוקית. דמותו של פינחס משמשת ארגוני ימין קיצוני כגון הקו-קלוקס-קלן ובמיוחד ארגון ספציפי בשם "כוהני פינחס" אשר מפעיל אלימות ורצח נגד אנשים המקיימים יחסי אישות בין גזעיים וכן נגד מרפאות המבצעות הפלות מלאכותיות, ואשר רואים בסיפור פינחס הוכחה כי מי שמבצע פעולות קנאות אלימות על דעת עצמו יזכה בסופו של דבר לברכת ה' ולאישור החברה למעשיו.

בעם ישראל

קנאותו של פינחס, שנבעה ממניעים טהורים לחלוטין כעדותה של התורה עצמה, גרמה נחת רוח רבה לבורא, והצילה את עם ישראל מסכנה רוחנית של התבוללות ועבודה זרה וקיומית (שכן במעשהו עצר את המגפה שפשטה בישראל עקב היחסים האסורים), ומהווה בכך מודל חיקוי חיובי. אמנם עם זאת, מעשהו, שאינו נכנס אל גבולות ההלכה וההנהגה הנורמטיביים, מקבל הסתייגות בהשלכה המעשית כפי שנוגעת לכל נפש, ונחשב לתופעה חריגה הדורשת שיקול זהיר, כפי שקבעו חז"ל כי מדובר בהלכה ואין מורין כן. דיונים בשאלת הלגיטימיות של פעולות מסוג זה ומרכזיותן, ממשיכים עד היום. ביטוי לכך ניתן לראות בעלוני פרשת השבוע כאשר מגיעים לפרשת פינחס, כאשר המאמרים הנכתבים בנושא משקפים את ההבדל בהשקפות הפוליטיות והדתיות-מוסריות שבין העלונים השונים.

פלגים חרדים קיצונים כמו העדה החרדית, הפלג הירושלמי ונטורי קרתא[29] משתמשים לא פעם במעשהו של פינחס בכדי להצדיק פעילויות שונות שלהם, וברינונים של השבטים על פינחס כעקיצה לפלגים חרדים אחרים המותחים עליהם ביקורת.

גם פעילי ימין רדיקלי בישראל משתמשים מדי פעם בדמותו של פינחס כדי להצדיק פעילויות קנאות אלימה; כך לדוגמה לפני מצעד התועבה שאמור היה להתקיים בירושלים ב-ה'תשס"ו, התבטא פרופסור הלל ויס כי "כל אמצעי כשר לטאטוא מצעד התועבה מירושלים, כולל מעשה פינחס". לאחר מכן טען ויס כי אמירותיו נועדו לצורכי הרתעה, כדי למנוע את המצעד. בשנת ה'תשע"ה הופצו ברחבי ירושלים פשקווילים בהם הושווה מעשהו של ישי שליסל שדקר שישה ממשתתפי מצעד התועבה למעשה פינחס.[30]

בקבלה קיבל סיפור פינחס ממד רוחני גבוה, כאשר חלק מן ההוגים לקחו אותו כמשל למלחמת היצר ולדרך לעבוד בה.

בתלמוד בבלי[31] מצויין ש"הרואה פינחס בחלום פלא נעשה לו" כמו שנעשה לפינחס ניסים.

קברו של פינחס

בספר יהושע מובאים פרטים על נחלתו של פינחס, שבה קבר את אביו: ”וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן, מֵת; וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ, בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ, אֲשֶׁר נִתַּן-לוֹ, בְּהַר אֶפְרָיִם”[32].

לפי מסורות יהודיות ולהבדיל שומרוניות וערביות, נמצאת גבעת פינחס בכפר עוורתא שמדרום-מזרח לשכם. עדות כתובה על הימצאות קברו שם נמצאת בספר "כפתור ופרח" של רבי אשתורי הפרחי, חכם יהודי מתקופת הראשונים, חוקר ארץ ישראל והלכותיה. הוא כותב בספר כי הגיע ל"עוורתא, אשר שם אלעזר ואיתמר ופינחס ושבעים הזקנים"[33].

הנוסע היהודי אברהם משה לונץ בספרו "מורה דרך בארץ ישראל וסוריה" כותב בשנת 1891 "הכפר עוורתא היא גבעת פינחס ובו יראו ניום קברי אלעזר הכהן ופינחס בנו." כאן יש הערה כי "על ההר ממולו קבר איתמר"[34].

פינחס מלא או חסר

בזוהר[35] מצויין שבכל מקום בתורה כתוב 'פנחס' חסר, ורק בפרשת פינחס ניתן יו"ד זעירא, אבל בגירסאות שלנו, כתוב פינחס מלא יו"ד בכל מקום, מלבד מקום אחד בספר שמואל[36] בְנֵֽי־עֵלִ֗י חָפְנִי֙ וּפִ֣נְחָ֔ס, ולכן להלכה "בגט" יש לכתוב פינחס מלא יו"ד, ובדיעבד שכתבו חסר כשר[37].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עיין במדרש רות פרק ד' עמוד ג' וכן פרקי דרבי אליעזר פרק מז, ובזוהר כרך ב' כי תשא דף ק"צ.
  2. ^ בשבט שמעון היו חמש משפחות, וזמרי היה נשיא על אחת מהן, רש"י על ספר במדבר, פרק כ"ה, פסוק י"ד.
  3. ^ על אף שכבר נמשחו אהרן ובניו לכהנים, ביארו חז"ל (מסכת זבחים, דף ק"א עמוד ב') שנכדי אהרן שכבר היו חיים באותו זמן לא נעשו כהנים, ורק בני אלעזר ואיתמר שנולדו מאוחר יותר נולדו ככהנים.
  4. ^ ספר במדבר, פרק כ"ה, פסוקים י"ב-י"ג
  5. ^ מסכת זבחים, דף ק"א עמוד ב'.
  6. ^ מדרש תנחומא, פרשת שלח סימן א'. ורש"י כתב על זה בספר יהושע, פרק ב', פסוק ד' כך: "מדרש אגדת תנחומא יש פינחס וכלב היו ופינחס עמד לפניהם ולא ראוהו לפי שהיה כמלאך".
  7. ^ ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל"ג
  8. ^ פרק כ
  9. ^ ספר שופטים, פרק ו', פסוק ח'
  10. ^ לדעת הרלב"ג נבואת ה' בימי יפתח הגלעדי (ספר שופטים, פרק י', פסוק י"א) נאמרה גם ע"י פינחס
  11. ^ מדרש רבה פרשת חיי-שרה (פרשה ס, אות ג), ומובא גם בשינויים בויקרא רבה פרשה לז אות ד., רש"י דברי הימים א ט כ
  12. ^ ספר דברי הימים א', פרק ט'
  13. ^ על פי מגלה עמוקות, לבוב תרמג, עמ' מג, (לפי הפשט שמות הפרשות התקבלו על שם המילה העיקרית בתחילת הפרשה)
  14. ^ זהר חלק ג ריז א.
  15. ^ פינחס למד התורה גם ישירות ממשה רבינו, אך עמד כראש הקבלה רק אחרי מות יהושע בן נון, והוא היה ראש בית דין לאורך כל תקופת השופטים (רבי מנחם קרקובסקי, עבודת המלך, הקדמת הרמב"ם).
  16. ^ הקדמת משנה תורה להרמב"ם, וכן נקט בספר יוחסין מאמר ראשון
  17. ^ רד"ק שופטים כ, כח.
  18. ^ סדר תנאים ואמוראים
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו עמוד א'
  20. ^ פרקי דרבי אליעזר פרק מז. ראו בית יוסף על יורה דעה, סימן קכג, שלא קיבלו גזירה זו מפינחס, עד שבאו תלמידי שמאי והלל וגזרו וקבלו מהם.
  21. ^ עיין במדרש רות פרק ד' עמוד ג' וכן פרקי דרבי אליעזר, פרק מז
  22. ^ זוהר, כרך ב', פרשת כי-תשא דף ק"צ.
  23. ^ ספר שופטים, פרק כ', פסוק כ"ח
  24. ^ ספר מלאכי, פרק ב', פסוק ה'
  25. ^ ככל הנראה, מדובר על ספר דברי הימים א', פרק ח', פסוק כ"ז. שם כתב הרד"ק ש"מצאתי בדרש שזה אליה הוא אליה הנביא וארבעה שמות היו לו ואלו השמות מפרשים עליו כמו שכתוב בדרש ההוא, ומבני בנימין היה כי אלה התולדות תולדות בנימין הם".
  26. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א עמוד ב' ותוספות שם.
  27. ^ רבי שמשון רפאל הירש, חורב, וילנא תרנ"ג עמוד 509, באתר היברובוקס
  28. ^ שו"ת הרדב"ז חלק ו ב אלפים ר"ג, באתר היברובוקס
  29. ^ המכונים גם קנאים
  30. ^ הופצו מודעות המשבחות את הדקירה במצעד הגאווה, כ' באב ה'תשע"ה, אוריה אלקיים, גלי צה"ל
  31. ^ ברכות דף נ"ו:
  32. ^ ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל"ג
  33. ^ המקור: ספר כפתור ופרח, פרק י"א: גבולות הארץ, בהוצאת המכון ללימודי מצוות הארץ ע שם הב"ר חיים קהן, שעל ידי בית המדרש להלכה בהתיישבות, ירושלים, תשנ"ז, עמוד קי"ד.
  34. ^ המקור: א. מ. לונץ, מורה דרך בארץ ישראל, ירושלים, תרנ"א - מהדורת הוצאת הספרים אריאל - יולי 1979
  35. ^ פרשת פינחס ותחילת פרשת אחרי
  36. ^ א, א, ג,
  37. ^ בית שמואל אה"ע קכט שמות אנשים אות פ