ידוע הכהן
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. הסיבה לכך: לא מתאים לדברי חז"ל.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. הסיבה לכך: לא מתאים לדברי חז"ל. |
יַדוּע היה כהן גדול מבית צדוק שכיהן בבית המקדש השני לאחר יוחנן אביו. הוא החל לכהן בשנת 350 לפנה"ס[דרוש מקור], סוף התקופה הפרסית בארץ ישראל, בעת מלכות המלך ארתחשסתא השלישי, ונודע כאיש צדיק ותמים.
ידוע היה הכהן הגדול האחרון המוזכר במקרא, בספר נחמיה, פרק י"ב, פסוק י"א ”וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת-יוֹנָתָן וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת-יַדּוּעַ.”. ובפסוק כב: ”הַלְוִיִּם בִּימֵי אֶלְיָשִׁיב יוֹיָדָע וְיוֹחָנָן וְיַדּוּעַ כְּתוּבִים רָאשֵׁי אָבוֹת וְהַכֹּהֲנִים עַל-מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ הַפָּרְסִי”
הכותים מפלגים את עם ישראל
ארתחשסתא היה מלך עריץ, וכיועץ מינה לעצמו שר אכזרי ביותר ושמו בגוהי. בימים שבהם עלה ידוע לכהונה הגדולה, התאבדו בני צידון בשרפה, כיוון שלא יכלו לשאת את גזירותיהם של ארתחשסתא ובגוהי. בגוהי פעל לחזק את מעמדו, על חשבונו של המלך ארתחשסתא, הרעיל אותו והרג את כל בניו, למעט הבן הקטן ארשש, שאותו המליך בשנת 339 לפנה"ס. המלך ארשש היה מלך בובה של השר בגוהי; כאשר ניסה למרוד בו, הרעיל בגוהי גם אותו, והעלה לשלטון את המלך דריווש השלישי. דריווש היה מלך טוב ואדם נוח, וכאשר נודע לו כי השר מבקש להרוג גם אותו, הכריח אותו לשתות את כוס הרעל אשר הכין והרג אותו.
דריווש היה מלך טוב לבני ישראל, ובתקופתו הלכה והתחזקה מדינת יהודה. רוב העם הלכו בדרך אחת, תחת הנהגתה של הכנסת הגדולה. כך ללא כל מחלוקות בתוך העם, ובתמיכת מלך פרס, הפכה מדינת יהודה הקטנה למדינה חזקה, אשר שכניה ביקשו את הכרתה בהם.
הכותים בקשו גם הם את קרבת בני ישראל. סנבלט השלישי, שהיה אחשדרפן בשומרון, ניסה לקנות את ליבו של ידוע, אך הוא לא התפתה אחריו. כפתרון להתחבר לבית הכהונה הצליח סנבלט להשיא את בתו למנשה הכהן, אחיו של ידוע.
ידוע ואנשי כנסת הגדולה ראו בדבר סכנה גדולה לעם ישראל, והדיחו את מנשה מן הכהונה. מנשה רצה לחזור בו מן הנישואים, אך סנבלט פיתה אותו בהבטחות כי יבנה לו בית מקדש בהר גריזים, וימנה אותו לאחשדרפן. ידוע ואנשי כנסת הגדולה עשו ככל שניתן, אך מנשה וחלק מן העם והכהנים איתו, עזבו את ירושלים והלכו שומרונה אל סנבלט שנתן להם כסף שדות וכרמים.
המפגש עם אלכסנדר הגדול
באותו זמן החלה לזרוח שמשו של אלכסנדר הגדול, אשר ביסס במהירות את שליטתו ביוון והחל להצעיד את צבאו מזרחה. לאחר זמן לא רב, הגיע לאסיה, והכה בשנת 333 לפנה"ס את דריווש בקרב איסוס. לאחר מכן שלח אלכסנדר שליחים אל ידוע הכהן הגדול, ודרש ממנו כי ישלח אוכל לחייליו וכי את המס שנהג להעלות לדריווש יעביר מעתה אליו – אך ידוע סירב, בטענה שאינו יכול לבגוד בדריווש מלכו ולהפר את שבועת האמונים שנשבע לו. אלכסנדר כעס כעס רב, והבטיח להיפרע מידוע על היצמדותו למלך פרס הכושל וסירובו למלך יוון המצליח.
סנבלט, לעומת זאת, שכח את חסדיו של דריווש; הוא הצטרף לחיילי אלכסנדר ועמו 8,000 איש, ודיבר סרה בעם ישראל. בתמורה אישר לו אלכסנדר להשלים את בניית המקדש בהר גריזים. תשעה חודשים חלפו עד שאלכסנדר כבש את צור ואת עזה, ולאחר מכן החל עולה בדרך אל ירושלים. בכל הזמן הזה, ידוע, שעקב אחר ההתפתחויות, לא עזב את בריתו עם דריווש.
כאשר ראה ידוע את האויב מתקרב לעיר, אסף את כל העם אל בית המקדש, שם ערכו תפילות, והקריבו עולות. ובעוד לילה לבשו הוא, הכהנים ואלף איש משרי ישראל, בגדי קודש, פתחו את שערי העיר וצעדו בזוגות ולפידים בידיהם, ופרחי הכהונה נושאים לפניהם את כלי הקודש, עד אשר הגיעו אל אלכסנדר. כשראה המלך את ידוע, ירד מסוסו, השתחווה לפניו, וביחד נכנסו לבית המקדש והמלך הקריב זבחים.[1]
ידוע השיג מהמלך עבור העם הטבות שונות, כולל פטור ממס בשנת השמיטה, וכאשר ביקש המלך כי ישימו את דמות דיוקנו בבית המקדש הצליח לשכנע אותו כי עדיף לו זיכרון חי; ואכן, רבים מילדי הכהנים שנולדו באותה שנה, נקראו בשם אלכסנדר.
בשנה השישית לאלכסנדר, 330 לפנה"ס, מת ידוע, ותחתיו עלה לכהן בנו חוניו.
קישורים חיצוניים
- זאב יעבץ, תולדות ישראל: חלק שלישי, תולדות ישראל, חלק רביעי
הערות שוליים
- ^ רוב ההיסטוריונים מתייחסים בביטול לסיפור פגישת ידוע ואלכסנדר המובא על ידי יוסף בן מתתיהו. טענתם היא שאין לו אפילו רמז קל ביומניהם של תלמי הראשון ואריסטובולוס מקסנדריה, המתעדים הראשיים של מלחמות אלכסנדר. לעומתם, ההיסטוריון הרומי קווינטוס קורטיוס רופוס, הנחשב בר סמכא לתולדות אלכסנדר, מביא את סיפור המעשה לכל פרטיו,[דרוש מקור] ונותן בכך משנה תוקף לגרסתו של יוסף בן מתתיהו.
.jpg)
