יונתן בן חנן
יונתן בן חנן היה כהן גדול בבית המקדש השני בירושלים בשנים 37-36 לספירה.[1]
בית חנן
משפחת הכהנים הגדולים מבית חנן הייתה אחת העשירות והמשפיעות בפרובינקיית יהודה במאה הראשונה לספירה. אביו של יונתן היה הכהן הגדול חנן בן שת, וארבעת אחיו היו גם הם כהנים גדולים: אלעזר (שירת בשנת 15 לספירה), תיאופילוס (41-37 לספירה), מתתיהו (43 לספירה) וחנן (63 לספירה, עמד לאחר מכן בראש ממשלת המרד הגדול ברומאים ונרצח על ידי הקנאים). בן אחיו של יונתן, מתתיהו בן תיאופילוס, שירת ככהן גדול בשנים 67-65 לספירה, בזמן פרוץ המרד הגדול ברומאים.
אחותו של יונתן הייתה אשתו של הכהן הגדול יוסף קיפא (36-19 לספירה). בשנת 36 לספירה, ויטליוס, הנציב הרומי בסוריה, "הרחיק מהכהונה" את קיפא ומינה את גיסו יונתן לכהן גדול.[2] בשנת 37 לספירה, נטל ויטליוס את הכהונה הגדולה מיונתן, ומסר אותה לתיאופילוס, אחיו.[3]
גם לאחר שנדחה ממשרתו, היה יונתן בן חנן אחד מגדולי ההשפעה בארץ יהודה.[4] בשנת 43 לספירה, לקח אגריפס הראשון מלך יהודה את הכהונה הגדולה משמעון קנתירא והעביר אותה שוב ליונתן, מאחר שלדעתו היה "ראוי יותר למשרת-כבוד זו". אולם יונתן "לא ראה בכך דבר של שמחה" וסירב לקבל את המשרה. הוא השיב למלך:
- ”שמח אני על הכבוד שנתכבדתי על ידך, המלך, והנני שומר בלבי את המתנה הזאת שנותן לי רצונך, אף־על־פי שאלוקים לא חשב אותי כלל לראוי לכהונה גדולה. הריני מסתפק בזה שלבשתי פעם את הבגד הקדוש: שכן התעטפתי בו אותה שעה ביתר קדושה משאקח אותו עכשיו”.
יונתן המליץ למלך על אדם שלדעתו ראוי ממנו לקבל את "המתנה": ”אחי טהור מכל חטא לפני אלוקים ולפני המלך. הריני מליץ עליו שהוא ראוי למשרת־כבוד זו”. אגריפס "נהג ביראת־כבוד ביונתן על החלטתו" ונתן למתתיהו בן חנן את הכהונה.[5]
העימות עם השומרונים
בשנת 52 לספירה,[4][6] פרץ עימות בין יהודי הגליל ובין השומרונים, לאחר שאחד הגליליים נרצח בעוברו בארץ שומרון בעלייתו לרגל לירושלים. בתגובה לרצח, פשטו יהודים על השומרונים, טבחו בהם ושרפו כפרים. מנהיגי השומרונים הלכו לעיר צור וביקשו מנציב סוריה אומידיוס קוואדראטוס לנקום ביהודים שהחריבו את ארצם. היהודים שלחו משלחת נגדית שכללה את "נכבדי היהודים ובראשם יונתן בן חנן הכהן הגדול", וזו האשימה את השומרונים ברצח ואת הנציב הרומי קומאנוס באי הענשת הרוצח. קוואדראטוס הגיע אל קיסריה והתיז את ראשיהם של 18 מהיהודים שהשתתפו במלחמה. על נכבדי היהודים, ובראשם הכהן הגדול לשעבר יונתן בן חנן, והכהן הגדול המשרת חנניה בן נדבאי, ציווה לנסוע אל הקיסר, במקביל למשלחת שומרונית ולקומאנוס עצמו, כדי להצדיק את מעשיהם לפני קלאודיוס. הקיסר זיכה את היהודים, הוציא להורג את המאשימים השומרונים ושלח את קומאנוס לגלות.[7]
רצח יונתן
בזמן היותו ברומא, ביקש יונתן מהקיסר לשלוח את אנטוניוס פליקס ליהודה כאפוטרופוס, במקומו של קומאנוס. אולם יוסף בן מתתיהו מספר שמאוחר יותר, הוכיח יונתן את פליקס "לעיתים תכופות על שהוא מנהל את ענייני ארץ יהודה בתקיפות יתרה", ומסביר שעשה זאת כדי לא לעורר עליו את כעס המוני העם, על שהוא עצמו היה זה שביקש מהקיסר לשלוח אותו ליהודה. פליקס רחש ליונתן איבה בשל כך וזמם להסיר מדרכו את הכהן הגדול לשעבר "שהציק לו בלי הרף". פליקס פיתה את דוראס הירושלמי, חברו הנאמן של יונתן, והבטיח לו כסף רב אם ידאג לכך שיונתן יירצח. דוראס קיבל את ההצעה ותכנן את הרצח, שייעשה בירושלים על ידי "הליסטים", שהארץ מלאה בהם באותה התקופה: ”כמה מהאנשים האלה עלו העירה, כביכול כדי להשתחוות לאלוקים, ותחת בגדיהם היו להם חרבות קטנות. והם נטפלו ליונתן והרגוהו”.[8]
ה"ליסטים" בעלי החרבות הקטנות הם הסיקריים. יונתן נרצח על ידם בזמן כהונתו של חנניה בן נדבאי. יוסף בן מתתיהו מציין ש"יונתן הכהן הגדול היה הראשון אשר נשחט בידיהם ואחריו נרצחו אנשים רבים מדי יום ביומו".[9] הוא מדגיש שרצח הכהן הגדול לשעבר היה נקודת מפנה בתהליך התפשטות האלימות הקנאית בארץ, שגם הביאה בסופו של דבר לחורבן בית שני: "כשרצח זה נשאר ללא עונש, עלו השודדים מכאן ואילך בחגים מתוך ביטחון גמור, וכלי־זינם טמון להם בדומה לכך, והיו מתערבים בהמון העם והורגים את אלה שהיו אויביהם, ואחרים רצחו במחיר כסף, בשמשם בני אדם אחרים...לא רק בשאר חלקי העיר, אלא גם בבית־המקדש...ובגלל זה, חושבני, גם החריב אלקים, ששנא את רשעתם, את עירנו...הביא את הרומאים עלינו והשליך על העיר אש ממרקת ועבדות עלינו ועל נשינו וטפנו, הואיל ורצה כי נשכיל מצרותינו".[10]
חנן בן יונתן
בתיאורו את האירועים שהתרחשו עם פרוץ המרד הגדול ברומאים בשנת 66, מזכיר יוסף בן מתתיהו את "חנן בן יונתן", וייתכן מאד כי חנן זה הוא בנו של יונתן הכהן הגדול. כאשר צר קסטיוס גאלוס על חומות ירושלים, בה התבצרו המורדים היהודים, "הסכימו רבים מנכבדי העיר לקבל את הצעותיו של חנן בן יונתן, הזמינו את קסטיוס ואמרו כי יפתחו בפניו את שערי העיר". אולם קסטיוס חשד בכוונותיהם ולא מיהר להיענות להצעה. בינתיים נודע הדבר למורדים והם גירשו את חנן ואנשיו מן החומה, רגמו אותם באבנים והדפו אותם אל בתיהם.[11]
הערות שוליים
- ^ תרגום יעקב נפתלי שמחוני לתולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (יוספוס פלויוס), טבלת "משפחת הכהנים הגדולים בני חנן", מופיעה בספר א, פרק יא, בין פסקאות ו-ז, עמ' 65-64.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ד, פסקה ג, סעיף 95.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ה, פסקה ג, סעיף 123.
- ^ 4.0 4.1 יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, הערות ובאורים מאת המתרגם שמחוני לספר ב, פרק יב, פסקה ג, עמ' 432-431.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 19, פרק ו, פסקה ד, סעיפים 316-313.
- ^ פרופ' יוסף קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, כרך ה', שיעור 1, פרק 2, עמוד 18.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ב, פרק יב, פסקאות ג-ז.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה ה, סעיפים 164-162.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ב, פרק יג, פסקה ג.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה ה, סעיפים 166-164.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר שני, פרק 19, פסקה ה, סעיפים 534-533. תרגום ליזה אולמן, הערה 533. בתרגום שמחוני: מפתח, חנן (א), עמ' 553.
.jpg)
23898460יונתן בן חנן