ספר עבודה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספר עבודה
סדרה
סדרת ספרים משנה תורה
ספר קודם ספר זרעים
הספר הבא ספר קרבנות
קישורים חיצוניים
היברובוקס 14276

ספר עבודה הוא הספר השמיני מסדרת ספריו ההלכתיים של הרמב"ם. בספר זה עוסק הרמב"ם בדיני העבודה בבית המקדש, בדיני כלי המקדש, בדיני עשיית הקורבנות, בדיני עבודת יום הכיפורים ועוד.

הרמב"ם מגדיר את תוכן הספר[1]: "ספר שמיני - אכלול בו מצוות שהם בבנין מקדש וקורבנות ציבור התמידין. וקראתי שם ספר זה, ספר עבודה".

מבנה הספר ותוכנו

הפסוק הפותח את הספר

כדרכו בספרי משנה תורה פותח הרמב"ם כל ספר בפסוק השייך לתוכן הספר. את ספר עבודה פותח הרמב"ם עם בפסוק הקשור לציפייה לבניין ירושלים בהתאם לנושא הספר. הפסוק אותו בוחר הרמב"ם פסוק מספר תהילים[2]: "שאלו שלום ירושלים ישליו אהביך".

הנושאים הכלולים בספר

המצוות המבוארות בספר

בספר עבודה נתבארו 103 מצוות, מתוכם 47 מצוות עשה ו56 מצוות לא תעשה.

חלוקת המצוות לפי סדר ההלכות:

פסקים ייחודיים

  • הרמב"ם פוסק שיש לבנות את המזבח רק במקום שנבחר והוקדש לכך על ידי דוד וגד החוזה, ואין להעבירו למקום אחר. הדבר נלמד מדברי הגמרא שאחד מהנביאים עולי הגולה העיד על מקומו של המזבח[3].
  • הרמב"ם פוסק, שעל אף שקדושת הארץ שהתקדשה בכיבוש יהושע בטלה עם גלות נבוכדנצר, אך קדושת המקדש שהתקדשה בידי דוד ושלמה לא בטלה עם החורבן, מפני שקדושת השכינה ששרתה בו אין לה ביטול[4]. שיטת הרמב"ם היא הבסיס לאיסור הכניסה בזמן הזה לטמאי מתים למקום המקדש.
  • הרמב"ם מזהה את המור מסממני הקטורת ושמן המשחה, עם המושק המופק מבלוטת אייל המושק. הראב"ד משיג עליו בהנחה שאייל זה הוא חיה טמאה, שאין הדבר מסתבר שדבר היוצא מן הטמא ינתן בשמן הקודש, ומפרש שזהו מין בושם מן הצומח[5].
  • הרמב"ם סובר, על פי פשוטו של מקרא, שיש איסור תורה על כניסת שתויי יין או פרועי ראש למקום העבודה מן המזבח ולפנים. הראב"ד חולק וסובר שזוהי מעלה מדרבנן[6].
  • הרמב"ם סובר שהדלקת המנורה כשרה לכתחילה בזר אם נעשית מחוץ להיכל, על פי דברי הגמרא שהדלקה אינה עבודה. הראב"ד וראשונים אחרים חולקים על הרמב"ם, וסוברים שהמצוה נוהגת רק באהרן הכהן ובניו, אלא שאין על עבודה זו חיוב מיתה[7].
  • הרמב"ם לומד מדיני קרבנות, שיש לעשות כל מצוה ומעשה טוב מן המובחר כגון אם מאכיל עני יאכילנו מן המשובח שעל שולחנו, אם הלביש עני ילבישנו מן היפה שיש בבגדיו, ואם הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבנכסיו[8].
  • הרמב"ם מפרש ששיעורי הנסכים ומנין הקרבנות וסדרי העבודה שבספר יחזקאל שלכאורה אינם תואמים עם דברי התורה, הם קרבנות חד פעמיים לשם מילואים לחנוכת המזבח בימי בית שלישי בדומה לקרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן וקרבנות עולי הגולה בימי עזרא, ואינם מצוה לדורות[9].

דברי אגדה והדרכה

  • הרמב"ם מביא מדברי האגדה את המסורת, שמקום המזבח הוא המקום שמעפרו נוצר אדם הראשון, כדי שיהיה מוכן לכפרה, בו הקריבו הקדמונים; אדם הראשון, קין והבל, נח לאחר המבול, ובו נעקד יצחק אבינו.
  • הרמב"ם כותב שראוי לכהן גדול שישהה כל היום בלשכתו שבבית המקדש מזומן לעבודה, ולא יצא מן המקדש אלא לשינת לילה או לשעות ספורות ביום, וזהו כבודו ותפארתו[10].
  • בסוף הלכות מעילה כותב הרמב"ם, שיש לנסות ולהתבונן בטעמי מצוות התורה, אך להזהר בקדושתן ולא להתייחס אליהן כאל דברי חול, שבזה דומה למועל בקדשים[11]

פרשני הספר

נושאי כלי הרמב"ם:

אחרונים:

מהדורות מבוארות:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בהקדמה למשנה תורה.
  2. ^ מזמור קכב פסוק ו.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ב', הלכה א'
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק ו', הלכה ט"ז
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק א', הלכה ז'. הכסף משנה יישב את שיטת הרמב"ם וביאר שהפרשה זו מותרת באכילה, וכך מצדד רבינו יונה על ברכות דף לא עמוד ב, ראו פסקי הרא"ש ברכות פרק ו סימן לה וארבעה טורים, אורח חיים, סימן רט"ז
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ביאת מקדש, פרק א', הלכה ט"ו
  7. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ביאת מקדש, פרק ט', הלכה ז'
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי המזבח, פרק ז', הלכה ז'
  9. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ב', הלכה י"ד
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ה', הלכה ז', על פי ספר ויקרא, פרק כ"א, פסוק י"ב וראו ספר נחמיה, פרק י"ג, פסוק ד'
  11. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעילה, פרק ח', הלכה ח'
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ספר עבודה32975331