שעבוד מצרים

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שעבוד מצרים הינה סיפור המסופר בתורה, הסיפור הינו התוכנית המפלצתית שהופעלה במצרים העתיקה החל משנת ב'של"ב[1] ונכשלה סופית בשנת ב'תמ"ח[1]. התוכנית נועדה להקטין את שיעור הילודה בקרב עם ישראל, מחשש למרידתם בממשל.

עיקרי המדיניות

עד לשלב זה, הפגינה מצרים התערבות מתונה יחסית בחיי עם ישראל. אך כדי להגיע ליעד הדמוגרפי הרצוי, ותוך הבנה שעבודת כפייה עוזרת להגיע לתוצאות המבוקשות, החליטה המדינה לגייס בכפייה את עם ישראל לבניית ערי המסכנות פיתום ורעמסס. על העבודה היו מופקדים השוטרים העברים והנוגשים המצרים. חלק מעם ישראל, למשל, אהרן ומשה, היו פטורים מהעבודה. בהמשך, בשנת ב'שס"א[1] הוחלט שעבודות הכפיה שיוטלו על עם ישראל יהיו קשות ומענות, למשל, רמיסת טיט כדי ללושו היטב ולעשותו לבנים. בשנת ב'תמ"ז[1] הוחלט שעם ישראל לא יקבלו תבן ליצור הלבנים אלא יאספו אותו לבד, ובנוסף, הם יצטרכו להגיע לקצב העבודה שהושג לפני הכבדת תנאי העבודה.

השפעותיה של המדיניות

בעקבות השעבוד, שיעור הילודה בעם ישראל רק גדל.

מדרשי אגדה

ר' סימאי סבר שהרעיון לשעבד את עם ישראל היה של בלעם, שהיה היועץ של פרעה יחד עם איוב ויתרו. לאחר שהתוכנית התקבלה יתרו התפטר מתפקידו, אבל איוב רק שתק[2]. חז"ל מספרים, כי בהתחלה עם ישראל עבדו בהתנדבות, ולאחר מכן העבודה הפכה לעבודת כפייה[2]. עוד מספרים חז"ל, כי שבט לוי[3], שבט מנשה ושבט אפרים[4] היו פטורים מהשעבוד. חז"ל אף דורשים, כי משה שכנע את פרעה שייתן לעם ישראל את יום השבת כיום מנוחה[5].

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 1.2 1.3 סדר עולם רבה ג
  2. 2.0 2.1 מסכת סוטה, דף י"א, עמוד א'
  3. שמות רבה ה טז
  4. מדרש תהילים פא ו
  5. שמות רבה א כח
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0