דיינו

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דַּיֵּינוּ (או כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת) הוא פיוט עברי המתאר את הסיבות הרבות שבגללן צריך עם ישראל להודות "למקום" (כלומר ל[[ה']), ומונה חסדים רבים שנעשו לישראל במהלך יציאת מצרים. נוהגים לשיר אותו בליל הסדר, כחלק מהגדה של פסח.

הפיוט

"דיינו", מתוך הגדת ונציה, 1609

הפיוט מורכב מחמש עשרה שורות שכל אחת מתארת נס אחד שנעשה לישראל, והקביעה שיכולנו להסתפק בו, ולא היינו זקוקים לזה שבא אחריו. כל זאת לא כולל את המעלה הראשונה – "אלו הוציאנו ממצרים" – שעפ"י הפיוט בלעדיה אין מקום להודייה. כחצי מהמעלות המוזכרות בפיוט הן ניסים שנעשו לישראל במהלך יציאת מצרים, והשאר מתארות אירועים מיוחדים שנעשו במהלך המסע במדבר והכניסה לארץ ישראל. הפיוט חותם בקביעה שאכן, עלינו להודות לה' על כל אחת ואחת מהמעלות הטובות שעשה לנו.

כוונת המחבר אינה ככל הנראה שאפשר להסתפק בניסים הללו בפועל, אלא שיש צורך להודות באופן נפרד ומלא על כל אחת ואחת מהמעלות. שכן חלק מהשלבים אינם מספיקים לישועה בפני עצמם – לדוגמה, "אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה".

נוסח הפיוט

כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם[1], דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה ולֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי[2], דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵינוּ.

אִלּוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה, דַּיֵּינוּ.

עַל אַחַת, כַּמָּה וְכַמָּה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ.

מקור הפיוט

לא ידוע מי חיבר את מילות הפיוט. הפיוט אינו מופיע במשנה, בתוספתא, בתלמודים ובמדרשים, ואף לא בנוסח ההגדה של הרמב"ם. מאידך, הנוסח מופיע בנוסחים קדומים של ההגדה, כגון ההגדה המובאת בסדר רב עמרם גאון, וכן בספר הכוזרי ג, יא[3]. אחת ההשערות היא שחובר בתגובה למזמורי האִימְפְּרוֹפֶּרִיַה (תוכחה) הנוצריים, דוגמת "אודות הפסחא" של מליטון מסרדיס, בהם מואשמים היהודים שגמלו לאל רעה בצליבת ישו כנגד הטובות שעשה להם ביציאת מצרים.[4]

קישורים חיצוניים

  • ויקיטקסט דיינו, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים

    1. מבוסס על הפסוק: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה' (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק י"ב)
    2. הציווי על השבת אמנם מופיע גם בעשרת הדיברות שבמתן תורה, אך מוזכר כבר קודם (ספר שמות, פרק ט"ז).
    3. תוספות מאוחרות, בתוך: י. ל. ברוך (אסף), יום-טוב לוינסקי (השלים וערך), ספר המועדים, כרך ב: פסח, תל אביב: אגודת עונג שבת על ידי דביר, תש"ח, עמ' 129, באתר HebrewBooks.
    4. Joseph Tabory, The JPS Commentary on the Haggadah, Jewish Publication Society, 2008. עמ' 46.


    סמל המכלול גמרא 2.PNG
    הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
    רישיון cc-by-sa 3.0