מצה שמורה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מצה שמורה מסורתית

מצה שמורה היא מצה שנאפתה מחיטים השמורות ממגע מים משעת הקצירה. יש הסוברים כי השמירה צריכה להיות גם "לשמה"; כלומר, שהקציר והשמירה על המצה ייעשו לשם מצוות אכילת מצה, ולא לכל מטרה אחרת.

המקור לצורך במצה שמורה הוא בתלמוד[1], שלומד שיש מצווה לשמור את המצות לפסח - מהפסוק "ושמרתם את המצות." (שמות, י"ב, י"ז) עם זאת התלמוד מתלבט בשאלה האם הצורך בשימור הוא מזמן האפייה או שמא כבר מזמן הקציר. להלכה נפסק שטוב להחמיר שיהיה שימור משעת הקצירה, אך די גם בשימור משעת הטחינה, ובשעת הדחק ניתן אף לסמוך על הדעה השלישית ולקנות קמח מן השוק, ולשומרו משעת הלישה[2]. בנוסף לכך, פוסקים שונים הבינו שהצורך הוא רק בשמירת המצה לליל הסדר ולא לשאר ימי החג שלהם מספיק שימור רגיל - משעת האפייה. פוסקים אלו נחלקו גם בשאלה האם יש צורך לכוון "לשם מצה" - כלומר למנוע מגע מים עם הקמח, או "לשם מצווה" - כלומר כוונה מיוחדת למצוות אכילת המצה בליל הסדר. פוסקים אחרים (ובראשם הרמב"ם) הבינו שהמצווה חלה על כל המצות הנאכלות בחג הפסח ולאו דווקא לאלו שבליל הסדר, ונראה שלשיטתם השימור אינו מצריך כוונה לשם מצווה, אלא רק מניעת חימוץ[3].

המנהג הרווח בימינו הוא לאכול מצות שמורות בליל הסדר בלבד, ובשאר החג לאכול מצות "רגילות". עם זאת יש שמחמירים ואוכלים מצות שמורות כל משך החג, ויש שמקלים ואוכלים גם בליל הסדר מצות שלא נשמרו משעת הקציר, אלא משעת הטחינה (או הלישה), לפי הדעות המקלות בראשונים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0