איסורי מלאכה בחול המועד
| משנה | מסכת מועד קטן |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת חגיגה, דף י"ח , מסכת מועד קטן |
| משנה תורה | ספר זמנים, הלכות שביתת יום טוב, פרק ז' - ח |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן תק"ל, אורח חיים, סימן תקל"ג - תקמה |
האיסור לעשות מלאכה בחול המועד הוא איסור שגדריו נקבעו על ידי חז"ל בהתאם לצורך המלאכות, לעמל הכרוך בהן ולטיבן. מחלוקת הראשונים אם מקורו מדאורייתא או מדרבנן, או שחלקו מדאורייתא וחלקו מדברי חכמים.
מקור האיסור מהתורה או מדברי חכמים
במקרא מופיעים שלש מקורות בימי המועד שאינם "מקרא קודש" כלומר שאין צורך להכריז בהם על קדושה מיוחדת (שהשתמר בטקס הקידוש).
- בספר שמות, בפרשיית המועדות המשובצת בפרשת משפטים שאחר מתן תורה, המתחילה:”שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר: שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת - כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב - כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם...”
- בספר ויקרא, פרשיית מועדי ה' המשובצת בפרשת בהר: ”אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' - מִקְרָאֵי: 'קֹדֶשׁ!', אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם... שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן - מִקְרָא: 'קֹדֶשׁ!' יִהְיֶה לָכֶם...”
- בספר דברים, פרשיית קרבנות המועדים המשובצת בסוף פרשות אמור: ”וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לה' אֱלֹהֶיךָ: צֹאן וּבָקָר... שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת - לֶחֶם עֹנִי...”
- בפסוקים אלו, לא נכתב במפורש שישנו איסור מלאכה בימים הללו. ואכן בתלמוד הקשו מנין נלמד איסור מלאכה בחול המועד:
מכלל דתרוייהו סבירא להו (=מתוך כלל הדברים נראה ששניהם סבורים להם) דחולו של מועד אסור בעשיית מלאכה! מנהני מילי? (=מהיכן אלו הדברים?)
דתנו רבנן: (=ששנו רבותינו) את חג המצות תשמור שבעת ימים: - לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה. דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר: אינו צריך, קל וחומר...
תניא: כל מלאכת עבודה לא תעשו: לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה. דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר אינו צריך, הרי הוא אומר: אלה מועדי ה' וגו'. - במה הכתוב מדבר? ...אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד ללמדך שאסור בעשיית מלאכה. תניא אידך: ששת ימים תאכל מצות, וביום השביעי עצרת לה'.
אולם על אף שהאיסור נלמד מפסוקי התורה, ישנה מחלוקת בין הראשונים אם אכן האיסור הוא מדאורייתא, או מדרבנן, כלומר חידוש של חז"ל שרק הסמיכו אותו על המקרא, ואין זה פירושו המקורי של הכתוב.
לשיטת רש"י[1] והרשב"ם האיסור הינו כפשיטות הגמרא מדאורייתא[2], וזו גם שיטת הרי"ף[3].
אולם לשיטת הרמב"ם[4] וכן שיטת התוספות[5] והרא"ש מקור האיסור הוא מדרבנן[6].
דעת הרמב"ן (וכן נראית שיטת הרשב"א[7]) לפשר בין השיטות. מן התורה נאסרו רק מלאכות העונות לשתי תנאים: שהן גם אינן לצורך המועד וגם אינן דבר האבד. אך מדרבנן נאסרו גם מקצת מהמלאכות שהן לצורך המועד או שהן דבר האבד.
איסורי מלאכה נוספים
ישנה מחלוקת בפוסקים, האם ל"ט המלאכות האסורות בשבת וביום טוב משום יצירה, אסורות גם בחול המועד (אלא אם כן הותרו), או שבחול המועד אסורות רק מלאכות שיש בהן טרחה.[דרוש מקור]
חז"ל אף התרו באנשים שנוהגים לעשות מלאכה בחול המועד שהם בכלל אלו המבזים את המועדות, ונמצאים בשורה אחת עם בעלי עבירות שונות שאין להם חלק לעולם הבא[8], והם כאילו עובדי עבודה זרה[9].
כמו כן נאסרו מסחר, ודברים שיש בהם טרחה מרובה.
מלאכות שהותרו
בחול המועד הותרו שבעה סוגי מלאכות:
צורך המועד ואוכל נפש
- צורכי אוכל נפש - הכנת מזון למועד: מותר מעשה אומן, מותר לכוין (לתכנן מראש) מלאכתו במועד, ולעשות בשכר לאחרים. מותר לעשות בפומבי, אם ניכר שעושה לצורך המועד.
- מכשירי אוכל נפש - שימוש בציוד להכנת מזון וטיפול בצרכי הגוף, וכן לשם רפואה והיגיינה. גם תיקון הציוד מותר, ומותר לעשות בשכר לאחרים. אך אם תכנן מראש מלאכתו למועד, מותר רק מעשה הדיוט[10].
מכשירי מכשירים, כגון תיקון רשתות שצדים בהם עופות מותר לעשות בהם רק מלאכת הדיוט ולא מלאכת אומן[11].
- שאר צורכי המועד - לדוגמה שטיפת רצפה, או תיקון רכב: מותר מעשה הדיוט בלבד, ובתנאי שלא כיוון מלאכתו למועד. אסור לעשות לאחרים בשכר.
- פועל שאין לו מה לאכול - מותר לו לעשות כל מלאכה עבור אחרים.
מלאכת דבר האבד
- דבר האָבֵד - היתר מלאכה כאשר עשוי להיגרם לאדם נזק או הפסד אם לא יעשה אותה.
היתר זה הוא גם אם המלאכה היא "מעשה אומן", והוא קיים גם אם עושה זאת עבור אחרים בשכר.
כל זאת רק בתנאי שלא דחה את המלאכה בכוונה לחול המועד כשהיה יכול לעשותה מקודם.
לדוגמה: מותר להשקות "בית השלחין" - שדה ששותה תמיד מים ממקור מים שהופסק בחול המועד באונס, ואם לא יושקה בחול המועד ייגרם הפסד לשדה. במקרה כזה מותר להשקות בין ממעיין שנבע תמיד ואין חשש שיופסק, ואפילו ממעיין שנביעתו החלה בחול המועד. לעומת זאת שדה "בית הבעל" שהיא שדה שמשקים אותה פעמים ספורות בשנה ואינה טעונה השקיה תמידית, אסור להשקותה.
גם במקרים של דבר האבד, לא הותרה טרחא יתירה, ולכן המשנה[12] פוסקת שאסור להשקות שדה ממי קילון. בתלמוד[13] הוסבר כי המשנה פוסקת כדעת רבי יהודה שסובר כך במקום אחר[14]. בנוסף, נאסרה השקיה ממי גשמים, מכיוון שחששו חז"ל שמא יבואו לידי טרחה יתירה (לפי פירוש אחד - שמא יבואו להשקות במי קילון, ולפי גרסה שנייה - שמא מי הגשמים הצבורים בשלולית יצטמצמו ויבוא למצב של טרחה יתירה)[13]
יש מהאחרונים שכתב כי היתר מלאכת דבר האבד במועד היא "הותרה" ולא "דחויה", כלומר שהיא מותרת לגמרי ולא מחמת כורח הדבר האבד, ועל כן - במקום שהוא דבר האבד - אין צורך להחמיר ולבצע את המינימום הנדרש[15], ויש מי שצידד - לדעת הסוברים שמלאכת המועד אסורה מדרבנן - שהוא מחלוקת תנאים[16].
צורך חשוב (מצווה, רבים, ואכילה)
- מלאכה לצורך מצווה: מעשה אומן מותר, אם המצוה עוברת (=עלול להפסיד את המצוה), ואפילו כיוון מלאכתו במועד. לעשות בשכר לאחרים, מותר רק אם זמן המצוה במועד, וישתמש ברווח לשמחת המועד. מעשה הדיוט מותר, גם לצורך אחרי החג, אם לא יהיה לו זמן.
- צורכי רבים - לדוגמה לתקן דרכים או מקווה: מותר גם מעשה אומן לצורך המועד, לכוין מלאכתו למועד, ולעשות לאחרים בשכר.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב מיכאל לוצקי, היתר דבר האבד בחול המועד, באתר ישיבת מרכז הרב
הערות שוליים
- ^ כן הוכיח הביאור הלכה סימן תקל מדברי רש"י במסכת מכות דף כג, ובאמת כך מפורש בפירושו לתורה (ויקרא כג, ח).
- ^ תוספות החגיגה גף יח הוכיחו כך מפירושו בפסחים קיח
- ^ לפי הבנת הטור אורח חיים סימן תק"ל
- ^ פ"ז מהלכות שביתת יום טוב ה"א, ובפירושו על המשניות מועד קטן א,א
- ^ בתוספות (מועד קטן דף ב. ד״ה משקין) היה מקום לכאורה להסתפק, אך בדף יט ע"א (ד"ה ר' יוסי) כתב "למאי דפרישית לעיל (דף ב. ד״ה משקין) דמלאכה דחול המועד מדרבנן". וכן כתב בחגיגה דף יח
- ^ כך פסק בהלכות גדולות. הלכות מועד ד״י עמ׳ 412
- ^ סוף פרק לפני אידיהן
- ^ ”רבי אלעזר המודעי אומר, המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא” (משנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה י"א)
- ^ ”ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדים (רש"י: חולו של מועד) כאילו עובד עכו"ם” (תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף כ"ג עמוד א')
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"מ, סעיף ח' ומשנה ברורה, סימן תק"מ, סעיף קטן כ"ז.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"א, סעיף א' ומשנה ברורה, סימן תקמ"א, סעיף קטן ב', על פי המגן אברהם. כעין דבריו ראו בחידושי הרמב"ן למועד קטן.
- ^ משנה, מסכת מועד קטן, פרק א', משנה א'.
- ^ 13.0 13.1 תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ב' עמוד א'.
- ^ תוספתא פרק א'
- ^ הרב משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות, כרך ג', סימן קנ"ב.
- ^ רבי יוסף שלום אלישיב, הערות הגרי"ש אלישיב, מסכת מועד קטן, דף י"א, עמוד ב', "מלאכת חוה"מ דאורייתא או דרבנן ובדבר האבד הוי הותרה או דחויה".
37211133איסורי מלאכה בחול המועד