איסור אכילת קטניות בפסח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חותמת כשרות המיידעת כי המוצר כשר לפסח גם לנוהגים לא לאכול קטניות

איסור אכילת קטניות בפסח הוא מנהג שהתקבל אצל יהודים אשכנזים כהרחקה מאכילת חמץ בחג הפסח, על אף שקטניות עצמן אינן נחשבות לחמץ.

לפי מנהג זה נמנעים מאכילת אורז וכן מיני קטניות שונים, כגון שעועית, סויה, פול, עדשים וחומוס. במנהג זה נכללים למשל גם התירס[1] השייך על פי הסיווג הבוטני לקבוצת הדגנים, והחרדל השייך למשפחת המצליבים. האיסור נהוג בעיקר בקהילות אשכנז, ובאופן חלקי גם בחלק מקהילות צפון אפריקה (בעיקר במרוקו), וגבולותיו המדויקים נתונים במחלוקת ובשוני כתלות במנהגים שונים. מקובל כי הגדרת הקטניות לצורך האיסור אינה זהה להגדרה הבוטנית של משפחת הקטניות.

המנהג מתייחס אך ורק לאיסור אכילה בשל חומרתו המיוחדת של איסור אכילת חמץ, אך אינו מתייחס לשאר האיסורים הנוהגים בחמץ, כדוגמת: איסור הנאה, ואיסור "בל ייראה ובל יימצא". לכן לא נאסרה החזקת קטניות בבית, אף בקרב הנוהגים להימנע מאכילתן.

מקור המנהג

על פי דין התורה ודברי חז"ל, רק בחמשת מיני דגן ישנו חשש חימוץ ורק מהם ניתן להכין מצות שבהן יוצאים ידי מצוות אכילת מצה[2], בעוד מינים אחרים אינם יכולים להיות חמץ. הרמב"ם כתב זאת במפורש:

אבל הקטניות כגון: אורז ודוחן וכיוצא בהן - אין בהם משום חמץ, אלא אפילו לש קמח אורז ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ, הרי זה מותר באכילה, שאין זה חמוץ אלא סרחון

— הלכות חמץ ומצה ה' א'

אמנם בתלמוד מובאת דעת מיעוט של רבי יוחנן בן נורי הסובר שאורז הוא דגן, אך דבריו לא התקבלו להלכה "ולית דחייש להא דרבי יוחנן[2]"

יש מן הראשונים שהבינו כי איסור אכילת הקטניות באשכנז מקורו בחשש שהם מחמיצים. רבינו מנוח[3] כותב בשם רבי אשר מלוניל כי "נהגו כל העולם שלא לאכול זרעונים בפסח מפני שהם מחמיצין", והוא תמה על דבריו "הלוא אין הקטניות באות לידי חימוץ". אולם המהר"ם חלאווה[4] כתב ש"חכמי הצרפתים" אסרו את תבשילי האורז והזרעונים שכן הם תופחים בבישול ו"קצת חמץ יש בהם". גם הריטב"א[5] כתב כי יש שפירשו, שמה שאמרו כי אורז ודוחן אינם באים לידי חימוץ, הכוונה בכך רק שאינם באים לידי חימוץ גמור, אולם הם חמץ נוקשה; הריטב"א דוחה דבריהם מכוח מנהג ספרד, של היתר גמור בקטניות. המקור הראשון למנהג איסור הקטניות בתקופת הראשונים באשכנז, נמצא בדרשה לפסח של רבי אלעזר מוורמס (סוף המאה ה-12), "ומה שאין אוכלין פולין (=פולים) ועדשים, מפני שיש בהן חיטין", ונראה מדבריו כי זה היה המנהג הרווח[6].

המקור הבא המזכיר את המנהג הוא הגהות רבנו פרץ לספר מצוות קטן, בן המאה ה-13:

ועל הקטניות... וכיוצא בהם, רבותינו נוהגים בהם איסור שלא לאוכלם בפסח כלל... וגדולים נוהגים בהם היתר, ומורי יחיאל היה נוהג לאכול בפסח פול הלבן שקורין פווי"ש, וגם היה אומר כן בשם גדולים, ומביא ראיה דאפילו באורז דחשיב ליה רבי יוחנן בן נורי מין דגן לגבי חימוץ קאמר תלמודא: 'לית דחש לה להא דרבי יוחנן'. מיהו קשה הדבר מאוד להתיר דבר שנוהגין בו העולם איסור מימי חכמים הקדמונים... ולכך נראה לקיים המנהג ולאסור כל קטנית בפסח ולא מחמת חימוץ... אלא מטעם גזירה הוא דכיון דקטנית מעשה קדרה הוא, ודגן נמי מעשה קדרה הוא... אי הוי שרינן קטנית אולי אתי לאחלופי ולהתיר דייסא... וגם יש מקומות שרגילים לעשות מהם פת כמו מחמשת המינים, ולכך אתי לאחלופי לאותן שאינם בני תורה.

— סמ"ק סימן רכ"ב

מדברי הסמ"ק ניתן להסיק כי כבר בזמנו איסור קטניות נהג בהיקף מסוים. הוא מסביר כי סיבת האיסור היא מפאת הדמיון בין קטניות למיני דגן והחשש שאנשים עלולים להתבלבל ביניהם.

המרדכי[7] כותב כי רבינו ברוך[8] ורבינו שמואל מאוירא לא היו אוכלין מיני קטניות בפסח[9].

אזכור מוקדם נוסף לאיסור נמצא בדברי רבינו ירוחם (1290–1350 לערך), שדחה איסור זה:[10]

אותם שנהגו שלא לאכול אורז ומיני קטניות מבושל בפסח - מנהג שטות הוא, זולתי אם הם עושין להחמיר על עצמן, ולא ידעתי למה.

גם הטור דוחה את המנהג: "יש אוסרים לאכול אורז וכל מיני קטניות בתבשיל לפי שמיני חיטין מתערבין בהן, וחומרא יתירה היא זו ולא נהגו כן"[11]. בדברים אלו מוזכר טעם לאיסור משום חשש תערובת של מיני דגן וקטניות, כטעמו של הטור מוזכר אף בדברי המאירי, המכתם, והאורחות חיים אלא שכולם לא חששו לדבר זה. הבית יוסף שם מציין על כך: "ולית דחש לדברים הללו זולת האשכנזים". המהרי"ל מחזיק בתוקף באיסור אכילת הקטניות, ובספר מנהגי מהרי"ל כתוב: "קטניות, כל מיניהן אמר מהר"ש דגזרינן שלא לבשלן בפסח אף על פי שלא מחמיצין כי אם ה' מינים... ואל יאמר אדם: כיון שאין איסור מדאורייתא אין לחוש, דכל דגזרו רבנן, העובר עליו חייב מיתה ועובר על לא תסור מן הדבר אשר יורוך"[12]. לעומת זאת מהר"א טירנא כתב, כי מכיוון שהטור הוא בתראה לסמ"ק והוא דחה את המנהג, אין לנו להחמיר בזה[13]. אף מדברי ספר האגור שהיה אחר מהרי"ל עולה כי לא נהגו במנהג זה כי אם חסידים וכחומרא[14]. האור זרוע כותב, שלדעתו המנהג הוא מנהג טעות אולם אין להקל לאכול בפניהם של האוסרים, וטוב שאף בצנעה לא יהיה אוכל[15].

הפרי חדש[16] והגר"א[17] הביאו מקור לאיסור אכילת קטניות מדברי התלמוד במסכת פסחים[18] לפי פירוש התוספות, התלמוד מספר כי רב פפא התיר לעבדים של ריש גלותא לתת קמח עדשים לתוך תבשיל, ורבא שאל כיצד אפשר להתיר דבר זה בו מקום שעבדים מצויים. מכך ניתן להסיק שבמקומות שאינם בני תורה יש לחשוש לטעות ולאסור קמח של קטניות, וניתן לדון כך את בני הדורות האחרונים. אולם מדברי כל הראשונים נראה שלא כדבריהם, שכן הם פירשו שמדובר בקמח מצה ולא בקמח עדשים, ורבים אף פסקו להלכה שהיכן שיש עבדים יש להחמיר בדבר זה[19], ואף על פי כן לא מצאנו מי שמחמיר בזה, ואף הרמ"א שמחמיר בקטניות[20].

בימינו מקובל מנהג איסור זה אצל כל יוצאי יהדות אשכנז. אצל חלקים נרחבים מיוצאי ספרד אוסרים את הקטניות למעט קטניות ירוקות ולחות, משום שלדעתם האיסור לא חל על קטניות אלו משום שהם דומים לירק ולא לדגן.[21] כך נוהגים יוצאי מרוקו,[22] סלוניקי,[23] איזמיר וקהילות הספרדים בארץ ישראל.[24] עדות מזרחיות כמו יוצאי פרס, עיראק וכורדיסטן נוהגים להקל בכל הקטניות.

טעמי המנהג

מטעמי המנהג לאיסור אכילת הקטניות בפסח הן:

  • הדמיון בין תבשילי קטניות לתבשילי דגן, עלול לגרום להחלפה ביניהם[25].
  • כיוון שגם ממיני הקטניות היו רגילים לעשות קמח, יש חשש שעמי הארץ יראו שמבשלים ואופים מאכלי קמח קטניות בפסח, ויורו היתר לעצמם לבשל ולאפות בקמח דגן.
  • חשש שמיני דגן התערבבו עם הקטניות כבר בעת קצירתן ואיסופן, במיוחד בשדות שבהם רגילים לגדל גם דגן וגם קטניות במחזוריות של כמה שנים[26]. או שהשקים בהם אפסנו מיני דגן שימשו לאפסונן של הקטניות ובשל כך התערבו בהן דגנים.

טעמים נוספים:

  • מחמת שהם מחמיצים ונקראים בשם חמץ (חומוס)[27].
  • מחמת שאין דרך לאכול קטניות במועד שהרי כתוב "ושמחת בחגֶך" (דברים טז), ואין שמחה באכילת תבשיל קטנית[27].
  • מחמת ש-חיטה פגומה נראית לעיתים כמו זרעוני קטניות[28].
  • החמרה מחמת פרישות[29].

מנהג או גזרה

נחלקו הפוסקים האם איסור אכילת קטניות בפסח הוא מנהג איסור שנהגו העם בעצמם[30] ומחייב מצד קבלת הרבים על עצמם[31], או שיש לו תוקף של גזירת חכמים[32], כלומר האם העם נהגו איסור מעצמם או שהחכמים גזרו על כך. יש שתלו בשאלה זו את חלות האיסור על מיני קטניות שלא היו מצויים בשעת האיסור המקורי[33].

זמן האיסור

דעת הפוסקים שאף שאין לקטניות דין של חמץ אסור לאכלם כבר משעת האיסור של אכילת חמץ [34]

הגדרת קטניות

שקי קטניות בשוק

ישנה מחלוקת בשאלה האם גדר הקטניות שנאסרו הוא בוטני, כלומר כל הקטניות הנכללות בקטגוריה מסוימת (לדוגמה, כל הגדלים בשרביטין), ללא תלות במידת הדמיון לחמץ בכל זן וזן בפני עצמו, או שמא גדר קטניות הוא תכליתי ('זיל בתר טעמא' - לך לפי טעם האיסור), כלומר תלוי במידת הדמיון של כל מין ומין בפני עצמו לחמץ, וללא קשר להגדרה הבוטנית לקטנית. נפקא מינא אפשרית למחלוקת זו היא קטנית שאינה דומה לדגן בצורתה או בשימושיה, או מאידך קמח תפוחי אדמה, הדומה לקמח חמץ, אך אינו תוצר קטניות. בסמ"ק כתב שדברים שאינם דומים לדגן ואין בהם חשש טעות, אינם בכלל איסור קטניות, אולם ראוי להיזהר בכל הקטניות. באחרונים ישנן דעות שונות בנושא[35].

מיני קטניות חדשים

כיוון שתוקפו של האיסור נשען בעיקר על מנהג ומסורת אבות, לאורך הדורות התעוררו שאלות לגבי מעמדם של מינים חדשים של קטניות שלא היו בשימוש בימי הראשונים. היו שהגדירו את מושג הקטניות באופנים שונים, ועל פי הגדרה זו בחנו את המינים החדשים. לעומתם, היו שסברו שרק במינים שבפועל נהגו בהם איסור יש להימנע מלאכלם.

התירס יובא מיבשת אמריקה לארצות אשכנז רק לאחר הנהגת איסור הקטניות, ונאסר אף הוא. גם את תפוחי האדמה, שאף הם יובאו מאמריקה, היו שרצו לאסור מפני שעושים מהם קמח, אך איסור זה לא התפשט. בעניין זה כתב הרב יעקב עמדן:

האריך אדמ"ו הה"ג נר"ו ע"ד מיני קטניות לבטל המנהג. ותמיהני על כל גאוני הדור אשר היו לפנינו שלא שמו אל לבם לדבר הזה לבטל מנהג ממש שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו. ולא עוד שהיו מוסיפין. ואסרו כמה מינים מפני שדומין לקטניות כמו חרדל, וכמון שנקרא קימל וגם עניס, ואפילו השמנים שנעשו מדברים ההם כמו (ריב איל) החמירו. ודכירנא כד הוינא טליא והיה אב"ד ור"מ פה הגאון מו"ה צבי הירש שהחמיר מאוד אפילו בפול המצרי ירוקים שנכבשו במלח בעודן לחין. והזרע, רצונו לומר פול הלבן עדיין לא נראה בהם, ואסרן לאכלן בפסח. כך שמעתי אז ולא זכיתי לשאלו בעת ההיא, כי הייתי צעיר לימים. ובהיותי במנהיים רצו לאסור הפרי הארץ שקורין ערד עפפל או קארטופלין (תפוחי אדמה) מפני שעושין מהם קמח. ואני עמדתי כנגדם, ביודעי שאין הצבור יכולין לעמוד בזולתם, והוא מאכל עניים, וראיתי המעשה כמה פעמים שבני הכפרים האכילו אותם לבני ביתם מאין להם לחם ומזון די, ונצחתי אותם על ידי אנשי הקהל שם שצוו על המורה שלא יאסור דבר חדש מה שלא אסרו הרבנים שישבו שם על כיסא הוראה, כי לא היה בעת ההיא אב"ד שם, כי הר"מ מקלויז הרב מו"ה מענדל יאנקוי ז"ל היה שם למורה. ומה טוב אם יסכימו כל חכמי הדור לדעת אחת, ומסופקני אם יבוא הדבר פעם אחת על מכונו בדור הזה שגברה הקנאה, ויראים יותר מן המנהגים כמפני גופי תורה.

— שו"ת שאילת יעב"ץ (חלק ב סימן קמז (ד))

גם הבוטנים יובאו מאמריקה, והרב דוד צבי הופמן[36] כתב שמנהג ירושלים לאוסרם. אף הרב צבי פסח פרנק, שהיה רבה של ירושלים באמצע המאה העשרים כתב[37] שכך המנהג. מאידך הרב משה פיינשטיין מארצות הברית כתב: "אין לנו בדבר אלא מה שמפורש שנהגו לאסור, וכן מה שידוע ומפורסם". בעקבות כך הוא התיר את הבוטנים למי שלא ידוע לו על מנהג במשפחתו לאוסרם. הרב דוב ליאור כתב[38] שמעיקר הדין היה ראוי להתיר גם תירס, מאחר שלא היה מצוי בתחילה, אך מכיוון שנכתב במשנה ברורה לאוסרו, אין להקל.

אחרונים אחרים כללו גם הם מינים חדשים באיסור, כגון הרב אברהם בורנשטיין שאסר[39] לפתית מפני שהיא גדלה בשרביטין. כיום ישנם מנהגים שונים לגבי מעמדם של הלפתית והקינואה כמינים חדשים. מנהג ועדי הכשרות בארץ ישראל להעניק כשרות לפסח למוצרים המכילים מינים שיש בהם מחלוקת "לאוכלי קטניות" בלבד, אולם כשהמחלוקת נובעת רק משימוש בשמן קנולה הנעשה מלפתית, מדיניות הרבנות הראשית לישראל היא לכתוב "כשר לפסח לאוכלי לפתית".

גם ביחס לשעועית ירוקה נחלקו האחרונים. יש סבורים שהם אינם כלולים בגזרה, הן משום שלא היו באשכנז בשעת הגזרה, והן משום שאינם נראים כדגן ואינם דומים לחמשת מיני דגן אלא כירק.[40][41][42] ויש מחמירים, משום שמעמדם דומה למעמד החרדל, שנאסר על ידי הרמ"א.[43][44] מחלוקת דומה קיימת בנוגע לאפונה ירוקה שמגיעה עם השרביטים שלה, ויש שכתבו שהיא מוגדרת קטניות.[45][46][47] ומנגד, יש שהקלו.[48]

שמן קטניות

כיוון שאיסור קטניות אינו חמור כמו חמץ גמור, היו שהתירו שמן, משום שהוא תוצר קטניות ואינו הקטנית עצמה, ומסיבות נוספות[49]. כנגדם קמו רבנים רבים ובראשם ה"אבני נזר" ששללו את ההיתר מכל וכל[50].

בשנת תרס"ט (1909), הרב קוק ובית דינו ביפו נזקקו לשאלה האם מותר להשתמש בשמן שומשומין, שיוצר על ידי יהודי בשם בן ציון ברסלב בבית חרושת ביפו. הם התירו זאת כל עוד מתייחסים לשומשום באופן דומה למיני דגן, ודואגים שלא יבוא במגע עם מים באף שלב של הייצור, וזאת בין השאר על בסיס ההנחה שלא ייתכן שנחמיר בקטניות יותר מאשר בדגן גמור, שמוגדר כחמץ רק אם באו עליו מים[51]. ההיתר גרם לפולמוס בין הרב קוק ובית דינו ובין בד"ץ חסידים בירושלים שאסרו שמן זה[52].

שמן סויה בפסח, יש שאסרו ויש שהתירו[53]. שמן הכותנה נמכר בעבר כשמן "ללא חשש קטניות"[54]. אך יש שחלקו על כך[55] ובתקופה האחרונה מקובל במערכות הכשרות להתייחס אליו כשמן קטניות, והמחמירים משתמשים רק בשמן דקלים, שמן אגוזים או שמן זית. הסיבה להקלה בהתחלה נעוצה בעובדה שפירות הכותנה נחשבות כלא-ראויות למאכל, והשמן שלהן היה בשימוש זניח מאוד, במיוחד בהשוואה לשימוש בצמר הכותנה אשר היווה את עיקר ייעוד המגדל של הצמח. שני תהליכים שהתרחשו במקביל גרמו למהפך ביחס הכשרותי: נטישת גידול הכותנה לשם צמר עקב העלייה בשימוש בצמר סינתטי, ובמקביל, עלייה גבוהה בביקוש לשמן כותנה עקב כשרותו לפסח. על כן, יש שקבעו שברגע שהחל גידול של כותנה אך ורק למטרות הפרי והשמן - חל עליו איסור הקטניות.

גם שמן קנולה יש מתירים, מאחר שהוא מיוצר מלפתית שמקורה בקנדה ולא הייתה מצויה בזמן הגזרה ואף לא שימשה למאכל עד להפקת שמן מזנים מוכלאים. עם זאת, בשמן קנולה המועשר בוויטמין E יש תערובת נוזל המופק מסויה, אם כי הוא בטל בשישים[56].

תערובת המכילה קטניות

בעוד תערובת חמץ גמור לפני פסח בטלה בשישים ככל איסורי תורה, הרי תערובת חמץ שנוצרה בפסח חמורה יותר, ואפילו כמות קטנה של חמץ אוסרת תערובת גדולה. לפיכך ישנה שאלה לגבי תערובת קטניות שנוצרה בפסח: האם תערובת עם קטניות נחשבת לצורך העניין כמו חמץ גמור, או שגם תערובת קטניות בטלה ברוב (או בשישים) כמו איסורים קלים יותר. בעל תרומת הדשן[57] התיר לאכול תבשיל שנפל לתוכו גרגיר קטנית. אך מתוך דברי המהרי"ל[58] משתמע כי לקטניות יש דין של חמץ ואף תערובתם אסורה. הרמ"א כתב על דברי המהרי"ל[58] שאין המנהג כן משום שמיני קטניות אינם חמץ כלל ואינם אסורים אלא משום מנהג, וכן פסק להלכה. אמנם לא ברור מדבריו האם כדי להתיר תערובת קטניות צריך ביטול בששים או שכל תערובת מותרת.

בעל החק יעקב כתב שהלכה כרוב הפוסקים שלא צריך ביטול בששים, אך עדיין צריך ביטול ברוב, כי אחרת אין לזה דין תערובת אלא קטניות ממש. באותו אופן פסקו החיי אדם[59] והמשנה ברורה. הרב אלישיב קנוהל והרב שמואל אריאל, בספרם "ואכלת ושבעת", הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת עתניאל, בפסק שפרסם ערב פסח תשע"א[60] והרב משה ביגל[61] פסקו להתיר תערובת קטניות ברוב רגיל שנתערב מלפני הפסח, כדוגמת מוצרים תעשייתיים שיש בהם מיעוט מרכיבים מקטניות.

היו שרצו לדייק מדברי הפרי חדש[62] שמותר לכתחילה לבטל קטניות ברוב ואפילו בפסח עצמו. אמנם, מדברי הרמ"א עצמו משמע שההיתר הוא רק בדיעבד אם נפל משהו לתוך תבשיל, ואין לבטל איסור זה לכתחילה על ידי יצירת תערובת בכוונה.

כיום מקובל לציין לגבי כשרות לפסח את המונח "ללא חשש קטניות" רק כשאין בנמצא אפילו קטניות בתערובת, ואפילו בשיעור מועט.

עשיית מצות מקטניות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

רבים מגדולי החסידות היו נוהגים להכין מצות מקמח קטניות.

דין הכלים

הפוסקים דנו לגבי מעמדם של כלים שבושלו בהם קטניות. בספר כף החיים[63] כתב שלאחר 24 שעות ניתן להקל ומביא בשם הזרע אמת, להתיר גם בכלי בן יומו. הסיבה להיתר היא משום שגם אם הקטניות נבלעו ב-24 שעות האחרונות הם יתבטלו ברוב כאשר תבשיל אחר מוכנס לכלי. על פי זה פסק המהר"ם שיק[64], שכשמבשלים קטניות (כגון לצורך תינוק) יש לייחד עבורם כלים מיוחדים, משום שאין לבטל איסור לכתחילה. על פי אותו הגיון, הרב עובדיה יוסף[65] מתיר לאשכנזי לאכול אצל ספרדי, גם אם ידוע לו שבאותו יום בישלו קטניות בכלים.

המנהג למעשה

בימינו מקובל האיסור אצל כל יוצאי יהדות אשכנז על פי דבריו של הרמ"א[66] שכתב להחמיר. אצל חלקים נרחבים מיוצאי ספרד אוסרים את הקטניות למעט קטניות ירוקות ולחות, משום שלדעתם האיסור לא חל על קטניות אלו משום שהם דומים לירק ולא לדגן.[21] כך נוהגים יוצאי מרוקו,[67] סלוניקי,[68] איזמיר וקהילות הספרדים בארץ ישראל.[69] עדות מזרחיות כמו יוצאי פרס, עיראק וכורדיסטן נוהגים להקל בכל הקטניות.

תוקף האיסור וניסיונות לבטלו

כרוז הקונסיסטוריה היהודית של וסטפליה (גרמנית תקנית באות עברית, מלבד ציטוטים מספרות ההלכה), 18 בינואר 1810.

בדורות האחרונים היו רבנים שניסו להתיר את הקטניות בפסח למשל הרב יעקב עמדין העיד על אביו הרב צבי הירש אשכנזי שאף שלא התיר אכילת קטניות אולם סבר כי היא חומרא שאין לה טעם וריח וגורמת למכשולות אחרים, כך כתב:

מעיד אני על אבא מארי הגאון (החכם צבי) ז"ל, שכמה צער נצטער אותו צדיק על מנהג האשכנזים להמנע מאכילת אורז וקטניות בפסח, והיה אומר, אי איישר חילי אבטליניה למנהג גרוע הלז, שהוא חומרא דאתי לידי קולא, שיוצא ממנו חורבא ומכשול להכשל באיסור חמץ גמור, כי מתוך שאין אורז ומיני קטניות מצויים להם לאכול ולשבוע, צריכים לאפות מצה הרבה מאוד, ואין נזהרים בעיסה כדת וכהלכה, ועוד שנמנעים משמחת יום טוב מסיבת חומרא כזו שאין לה טעם ולא ריח, ואשרי שיאחז צדיק דרכו וניפץ חומרות אלו אל הסלע.

— מור וקציעה, אורח חיים תנ"ג

אולם דעות אלו גררו ביקורת חריפה, כבר בדבריו של בעל ערוך השולחן ניתן לחוש בעוצמת ההתנגדות לשינויים כאלה:

ודע דמדינא מותר לאכול אורז וכל מיני קטניות בפסח. מכל מקום הנהיגו רבותינו ואבותינו זה הרבה מאות מן השנים, וקבלו עליהם באיסור... כיון שקבלו אבותינו משום גדר, מדין תורה אסור לבטל, והמפקפקים והמקילים בזה, מעידין על עצמן שאין בהם יראת שמים ויראת חטא ואין בקיאין בדרכי התורה... ופורץ גדר ישכנו נחש. אך בפירוש קבלו שאם אולי יהיה שנת בצורת חס וחלילה שהעניים רעבים ללחם, אז כל חכמי העיר ובראשם מרא דאתרא מתירים לאכול קטניות בפסח...

אחרונים רבים כתבו להתיר אכילת קטניות בפסח בשעת הדחק, כגון בשעה שמזון כשר לפסח נמכר ביוקר, ומקובל היה בתקופות רעב להתיר אכילת קטניות בהיעדר מזון אחר[70]. כך למשל התירו רבני וילנא, בראשות רבי יחזקאל סג"ל לנדא, אכילת קטניות לעניים בפסח ה'תרכ"ח, בשל התייקרות תפוחי האדמה.[71]. אמנם, בעל שו"ת תשובה מאהבה כתב כי אין כוח ביד שום בית דין בעולם לבטל האיסור שנתפשט בכל ערי אשכנז, וכי "אף אם יתכנסון בית דין של שמואל הרמתי ואליהו ובית דינו...אין בידם להתיר אורז ומיני קטניות בפסח". גם בעל הצמח צדק, והמאמר מרדכי החמירו שלא לאכול קטניות אפילו בשעת הדחק.

בימי מלחמת קרים גויסו חיילים יהודים לצבא הרוסי, והקהילות היהודיות ברוסיה דאגו לספק לאותם חיילים מזון כשר בכל מהלך המלחמה. לפני פסח נשאלו הרבנים האם אפשר להתיר את הקטניות בגלל המצב. הנצי"ב מוולוז'ין, פסק שיש להקל בקטניות. ומשנשאל האם ההיתר הוא לחיילים היהודים, ענה: "אנחנו (=הבעלבתי"ם") נאכל קטניות - ואילו את החיילים היהודים נאכיל רק אוכל שאינו מכיל קטניות". לעומת זאת, החכם האיטלקי רבי ישמעאל הכהן בשו"ת זרע אמת, אסר אכילת קטניות גם בזמן מחסור, כשהוא מנמק זאת בחשש מפני התוצאות העלולות להגרם מהיתרים מיוחדים בתקופה של ירידה כללית בהקפדה בשמירת המצוות.

שאלה זו התעוררה שוב בתקופת השואה. בשנת 1942 נשאל רבה של חוסט הרב יהושע גרינוולד האם בשל המצב הדחוק ניתן להתיר אכילת קטניות. הרב גרינוולד אסר לאכול קטניות, כדי שלא יבואו להתיר גם חמץ, אולם לחיילים שניצבו בפני שתי ברירות: אכילת חמץ או אכילת קטניות, התיר בלית ברירה אחרת לאכול קטניות[72]. בפסח 1943 התיר הרב יוסף הירש לעובדים במחנה העבודה פלאשוב לאכל קטניות[73], וכך התירו גם האדמו"ר ר' קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצ'נה בגטו ורשה[74] והרב אפרים אשרי בגטו קובנה[75].

בתקופת המצור על ירושלים במלחמת העצמאות, התיר הרב צבי פסח פרנק לאכול אורז וקטניות בפסח, בשל המחסור במזון[76]. כעבור שנה בתקופת הצנע בפסח תש"ט (1949) התירה הרבנות הראשית באופן כללי אכילת קטניות בפסח בשל המחסור במזון בארץ[77]. זרמים שונים שפרשו מהיהדות המסורה נטו להתיר איסור זה. כך בשנת ב-1810 הורתה הקונסיסטוריה היהודית של וסטפליה בראשות ישראל יעקבסון, ממבשרי היהדות הרפורמית, על הפקעת האיסור ועוררה מחלוקת קשה ביבשת, שאפילו מורי ההלכה המתונים בצרפת מחו בה. אחד ממנהיגי הקונסיסטוריה, מנחם מנדל שטיינהארט, פרסם ב-1812 הגנה על המהלך בשו"ת הקצר "דברי אגרת"[78].

כנסת הרבאיים הקונסרבטיבים בישראל פסקה ב-1989 כי יש לבטל איסור אכילת קטניות בפסח ואף כינתה את המנהג "מנהג שטות". בתשובה לשאלה בדבר האיסור לאכול קטניות ענתה: "לדעתנו מותר (ואולי אף חובה) לבטל את המנהג הזה. הוא עומד בניגוד לפסק מפורש בתלמוד הבבלי וכן בניגוד לדעתם של כל חכמי המשנה והתלמוד להוציא אחד. כמו כן הוא עומד בניגוד להלכה ולמעשה של האמוראים, של הגאונים, ושל רוב רובם של חכמינו הראשונים... מנהג זה נזכר לראשונה בצרפת ובפרובנס בראשית המאה הי"ג ומשם התפשט לארצות שונות, ואף היקף המנהג התרחב ללא הרף. ברם טעמו לא היה ידוע וכתוצאה מכך חכמים רבים המציאו טעמים שונים למנהג. כתוצאה מכך רבי שמואל מפלייז, הראשון להזכירו, כינהו "מנהג בטעות" ורבינו ירוחם כינהו "מנהג שטות". והרי פוסקים רבים פסקו שמותר (ואולי אף חובה) לבטל "מנהג שטות"." לקראת פסח 2016 הרחיב ועד ההלכה באמריקה היתר זה לכל העולם[79].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

שיעורים והלכות

כתבות

הערות שוליים

  1. ^ אף שתירס נפוץ באירופה רק החל מתחילת מאה ה־16, לאחר גילוי אמריקה
  2. ^ 2.0 2.1 תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל"ה עמוד א'.
  3. ^ רבינו מנוח, פ"ה מהלכות חמץ ומצה.
  4. ^ חידושי מהר"ם חלאווה, פסחים דף לה.
  5. ^ חידושי הריטב"א, מסכת פסחים, דף לה. ד"ה 'הני אין'.
  6. ^ דרשה לפסח, מהדורת שמחה עמנואל, מקיצי נרדמים, ירושלים תשס"ו.
  7. ^ מרדכי מסכת פסחים פרק כל שעה רמז תקפח.
  8. ^ יתכן שזהו רבינו ברוך אביו של מהר"ם מרוטנבורג, או שזהו רבי ברוך בן יצחק בעל ספר התרומה.
  9. ^ בתוך קטע מכתב יד של הגהות הסמ"ק שמופיע בתוך הלכות פסח לרבינו שמואל מפלייזא (אוצר פסקי הראשונים על הלכות פסח עמ' פ'), נמצאת הוספה זו: 'כמדומה לי ששמעתי בשם... בשם אמו, בתו של רבינו ברוך, על הפולין שלא לבשלן בפסח, והקפיד עליו מוהר"ר שמואל מאוירא שלא לאוכלם'.
  10. ^ נת"ה ח"ג
  11. ^ אורח חיים תנ"ג
  12. ^ מנהגי מהרי"ל הלכות מאכלות אסורות בפסח (טז).
  13. ^ ספר המנהגים, הגהות המנהגים, ליל הסדר.
  14. ^ ספר האגור, הלכות הגעלה, סי' תשמ"ה.
  15. ^ אור זרוע, ח"ב, הלכות פסח ס' רנ"ו.
  16. ^ פרי חדש, אורח חיים, ס' תנ"ג.
  17. ^ ביאור הגר"א, אורח חיים ס' תנ"ג.
  18. ^ מסכת פסחים, דף מ' עמוד ב'.
  19. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תס"ג, ושם בבית יוסף שהרי"ף פסק שאף במקום שיש עבדים מותר.
  20. ^ שולחן ערוך אורח חיים ס' תס"ג, ושם בט"ז.
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 ראו: רבי יוסף דוד אב"ד סלוניקי, בית דוד חלק א, סלוניקי ת"ק, באתר היברובוקס.
  22. ^ רבי רפאל אנקווה, תועפות ראם סימן קמט; רבי יוסף בן נאים, נהגו בחכמה, פסח אות א.
  23. ^ ראו דברי רבי יוסף דוד אב"ד סלוניקי בהערה:[21]. כן רבי אברהם אלקלעי, זכור לאברהם, תחילת הלכות פסח, כותב בשם דודו: ”שלעניין פסח אנו אשכנזים”.
  24. ^ ראו: רבי רפאל אלעזר בן טובו, פקודת אלעזר, סימן נא, דף סד טור ד; רבי חיים סתהון, ארץ חיים סימן תנג; רבי בן-ציון מאיר חי עוזיאל, משפטי עוזיאל חלק א, חלק אורח חיים, סימן יד
  25. ^ סמ"ק (מובא לעיל)
  26. ^ פרי חדש, אורח חיים תנ"ג א'
  27. ^ 27.0 27.1 פירוש רבינו מנוח על הרמב"ם, הלכות חמץ ומצה ה א)
  28. ^ שם ובביאור הלכה סימן תנ"ג
  29. ^ חק יעקב, אות ה
  30. ^ שו"ת דברי מלכיאל ח"א סימן כ"ח: "אין זה רק סייג וגדר שנהגו וקבלו על עצמם ושאר מקומות לא נהגו כן ולא מצינו כלל שעמדו חכמי הדור ותקנו תקנה זו ורק שנהגו כך ונמשך המנהג בקביעות"
  31. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רי"ד, סעיף ב': "קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה אלא שנוהגים כך מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה".
  32. ^ שו"ת חתם סופר סימן קכ"ב :"כי לפי עניות דעתי הגאונים שהתקינו כן לא תקנו מתחילה ... ושם גדרו גדרם שם נתפשט ונתקבלה גזירתם באמת"
  33. ^ כך כתב הרב משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סימן ס"ג: "אבל כיון שלא תקנו בקיבוץ חכמים ... לא נאסרו אלא המינים שהנהיגו ולא שאר מינים שלא הנהיגו מפני שלא היו מצוין אז".
  34. ^ הגרי"ש אלישיב (סידור פסח כהלכתו פט"ז הע' 42)
  35. ^ הט"ז (אורח חיים סימן תנג' ס"ק א') תלה את הגדרת הקטנית בכך שהיא דומה לדגן בצורתה או בצורת גדילתה, כגון שגדלה ב"שרביטין" - תרמילים. והאבני נזר (שו"ת אבני נזר, אורח חיים שעג) למד מכך שהלפתית אסורה הואיל וצורת הגידול שלה בשרביטין. גם מדברי הראי"ה קוק נראה שלדעתו הגדרת קטנית לעניין פסח היא כהגדרתה ברמב"ם לעניין כלאים[דרוש מקור]. גם הרב צבי פסח פרנק כתב שאין חשש ערבוב בין בוטנים ובין דגנים, ובכל זאת אין נוהגים לאכול בוטנים בפסח. מאידך הרש"ז מלאדי כתב בשולחן ערוך הרב: "ולא נהגו איסור אלא במיני קטניות שהתבשיל הנעשה מהם מתחלף בתבשיל הנעשה ממיני דגן, שהם דומים זה לזה ששניהם נקראים מעשה קדירה"
  36. ^ שו"ת "מלמד להועיל" חלק א' סימן פח'
  37. ^ "מקראי קודש" פסח ח"ב סימן ס'
  38. ^ שו"ת "דבר חברון" חלק אורח חיים סימן תק"א
  39. ^ שו"ת "אבני נזר", אורח חיים שע"ג
  40. ^ הרב יוסף דוד (רב) מסלוניקי, בית דוד סימן רי"ו. ועיי"ש שבסוף דבריו כתב שלכן ניתן להקל במקום צורך, על ידי שיבשלו אותם במים רותחים. ואולי כתב כן דווקא לגבי פולים לחים בודדים. עי' הליכות שלמה פרק ד, כו.
  41. ^ שמועות משה, הרב משה פיינשטיין, או"ח תכ"ט-תצ"ד, הוספות ומילואים עמ' י
  42. ^ בישול של קטניות ירוקות | הרב דוב ליאור | שאל את הרב, באתר ישיבה
  43. ^ חלקת יעקב, יו"ד כה
  44. ^ מהר"ש ענגיל, חלק ד סימן כו
  45. ^ ארץ טובה (טביומי) סי' יד
  46. ^ יסודי ישורון, הרב גדליה פלדר, חלק ו' עמ' תיב
  47. ^ יד יצחק (גליק) חלק ג' סימן צב
  48. ^ שו"ת רבי עקיבה יוסף שלזינגר, או"ח חלק ב' סי' ש
  49. ^ בשו"ת באר יצחק סימן י"א, התיר להשתמש בשמן העשוי מקטניות שהוכן לפני פסח, והקטניות נבררו קודם להכנת השמן. תקציר הדעות השונות בעניין מופיע במאמרו של הרב מלמד מנהג איסור קטניות
  50. ^ ראו פולמוסו עם הרב נפתלי יוסף פריינד מרוז'אן בספרו פני לוי סימנים ל"ד-ל"ה
  51. ^ היתרו של הרב קוק, מכתבי הרב קוק בנושא נדפסו בשו"ת אורח משפט מסימן ק"ט והלאה
  52. ^ האיסור שפורסם על ידי בד"ץ חסידים
  53. ^ בין המתירים הרב שלמה אבינר והרב דב ליאור
  54. ^ הרב צבי פסח פרנק נתן הכשר לשמן זה
  55. ^ מנחת יצחק ג, קלח
  56. ^ סקירת הרב חגי בן גיורא, הממונה על מחלקת תעשייה וחרושת ברבנות הראשית לישראל, מתוך עדכון כשרות לקראת פסח תשע"ג
  57. ^ חלק א סימן קי"ג
  58. ^ 58.0 58.1 מובא בדרכי משה תנ"ג ב'
  59. ^ קכ"ז א
  60. ^ ישיבת עתניאל - תערובת קטניות בפסח(הקישור אינו פעיל, 22.03.2018)
  61. ^ משה ביגל, לציטין ולפתית בפסח.
  62. ^ תנ"ג אות א'
  63. ^ תנג, כז
  64. ^ שו"ת מהר"ם שיק אורח חיים, סוף סימן רמ"א.
  65. ^ יחוה דעת חלק ה', סימן ל"ב
  66. ^ אורח חיים, סימן תנ"ג, סעיף א'.
  67. ^ רבי רפאל אנקווה, תועפות ראם סימן קמט; רבי יוסף בן נאים, נהגו בחכמה, פסח אות א.
  68. ^ ראו דברי רבי יוסף דוד אב"ד סלוניקי בהערה:[21]. כן רבי אברהם אלקלעי, זכור לאברהם, תחילת הלכות פסח, כותב בשם דודו: ”שלעניין פסח אנו אשכנזים”.
  69. ^ ראו: רבי רפאל אלעזר בן טובו, פקודת אלעזר, סימן נא, דף סד טור ד; רבי חיים סתהון, ארץ חיים סימן תנג; רבי בן-ציון מאיר חי עוזיאל, משפטי עוזיאל חלק א, חלק אורח חיים, סימן יד
  70. ^ נשמת אדם, סימן כ'
  71. ^ חיים שלמה אוטיאן, רוסלאנד: ווילנא, המגיד, ב' בניסן ה'תרכ"ח, 25 במרץ 1868.
  72. ^ שו"ת חסד יהושע, חלק א סימן יז
  73. ^ פרל בניש, הרוח שגברה על הדרקון, 261
  74. ^ הלל זיידמן, יומן גטו ורשה, עמ' 95, 122
  75. ^ שו"ת ממעמקים ח"א סימן יז
  76. ^ הבלוג של רב צעיר
  77. ^ http://jnul.huji.ac.il/heb/pessah/Images/tb/22_2003L62.jpg
  78. ^ דברי איגרת, שאלה א' באתר (ויקיטקסט)
  79. ^ Conservative Movement Overturns 800-Year-Old Passover Ban on Rice and Legumes, דה פורוורד, 14 באפריל 2016.(הקישור אינו פעיל, 22.03.2018)


חג הפסח
ערב פסח קמחא דפסחא • אפיית מצות • שבת הגדול • הכשרת כלים • בדיקת חמץ • ביטול חמץ • ביעור חמץ • מכירת חמץ • ערב פסח שחל בשבת
סיפור החג שעבוד מצרים • עשר מכות מצרים • יציאת מצרים • קריעת ים סוף • שירת הים
ליל הסדר הלכות ליל הסדר • קערת ליל הסדר • חרוסת • כרפס • מצה • מרור • זרוע • ארבע כוסות • כוס של אליהו • הסבה • אפיקומן
הגדה סימני הסדר • הא לחמא עניא • מה נשתנה • עבדים היינו • ארבעה בנים • דצ"ך עד"ש באח"ב • סיפור יציאת מצרים • מא כ'בר • ביד חזקה ובזרוע נטויה
מצוות החג איסור חמץ • קרבן פסח • סיפור יציאת מצרים • אכילת מצה • אכילת מרור • ארבע כוסות • מנחת העומר
מהלך החג ערב פסח • קריאת ההלל • ליל הסדר • חול המועד פסח • שביעי של פסח
מנהגים תענית בכורות • סעודת אסתר • סהרנה • אמירת שירת הים • סעודת משיח • מימונה
תפילות ופיוטים תפילת טל • והיא שעמדה • דיינו • אמונים ערכו שבח • חסל סידור פסח • לשנה הבאה בירושלים • ובכן ויהי בחצי הלילה • ובכן ואמרתם זבח פסח • אדיר במלוכה • אדיר הוא • אחד מי יודע • חד גדיא
חמץ ומצה מצה עשירה • מצה שמורה • מצה שרויה • קטניות בפסח • חמץ נוקשה • חמץ שעבר עליו הפסח • מצות יד • מצות מכונה
שונות מסכת פסחים • לא בד"ו פסח • מטבח פסח • רומפלנאכט • פסח שני • מצה בריי • פאלטשע פיש
חגי ישראל ומועדיו • שלוש רגלים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

איסור אכילת קטניות בפסח36106995Q2920150

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=איסור_אכילת_קטניות_בפסח&oldid=2595934"