אליהו הנביא

אֵלִיָּהוּ הוא נביא שהתנבא בתקופתו של אחאב מלך ישראל ובנו אחזיה, ונודע בקנאותו חסרת הפשרות לכבודו של ה' ובמלחמתו נגד עובדי עבודה זרה ובפרט נביאי הבעל והאשרה. דמות המופת של אליהו בעלת חשיבות רבה במנהגים, בפיוטים ובמוסר, במסורת היהודית, והוא נחשב למבשר הגאולה,^[1] לעתיד לבוא, יתיר ספקות הלכתיות שאין בכח איש להתירם ונותרו בגמרא ללא הכרעה^[2]. בספר מלכים קרוי גם בשם "אליהו התשבי",^[3] ובמדרש ובספרות היהודית המאוחרת יותר מופיע גם בשם "אליהו הגלעדי".^[4] אליהו לא מת אלא גופו עלה בסערה השמיימה.

קורותיו

הסיפורים המופיעים במקרא על אליהו משולבים עם הסיפורים ההיסטוריים על אחאב ויהושפט, ומופיעים בספר מלכים א' פרק י"ז עד מלכים ב' פרק ב', למעט הפרקים כ' וכ"ב.

לידתו

פרטי לידתו ויחוסו לוטים בערפל, האזכור הראשון שלו פותח בפשטות במילים ”וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב” (מלכים י"ז א) ללא שום פירוט נוסף. במדרש מובא מחלוקת מאיזה שבט היה, יש דעות כי משבט בנימין והוא הנזכר בדברי הימים וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם^[5]. ויש דעות כי היה משבט גד^[6], בתנא דבי אליהו^[7] מובא תוספת מעניינת שפעם נכנס אליהו לבית המדרש וראה את חכמים מתווכחים אם אליהו מזרעה של רחל או של לאה, אמר להם אני מזרעה של רחל כמו שכתוב וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם^[5], אמנם יש מדרשים חלוקים^[8] שאליהו הוא שמו השני והמאוחר של פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן,^[9] לפי שיטה זו אליהו היה כהן ומשבט לוי.

הבצורת והאלמנה

ערכים מורחבים – הבצורת בתקופת אחאב, האישה מצרפת

בתקופת מלכותו של אחאב היה אדם בשם חיאל בית האלי שבנה את העיר יריחו. בשעה שהניח את היסודות לעיר מת בנו הבכור אבירם וכשהציב את שערי העיר מת שגוב בנו הצעיר, בהתאם לדברי ה' ליהושע בן נון שקללה זו תחול על מי שיבנה את העיר^[10]. כשאחאב ואליהו באו לנחמו, אמר אליהו לחיאל כי בניו מתו בשל קללת יהושע. ושאלו אחאב מדוע לא מתקיימים דברי משה רבו של יהושע שאמר: (דברים יא' טז') "ועבדתם אלהים אחרים וכו' ועצר את השמים..." אף שכולם עובדים עבודה זרה^[11], אמר אליהו:

"וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד, אֶל-אַחְאָב, חַי-ה' אֱ-לֹקי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר--כִּי, אִם-לְפִי דְבָרִי."

— מלכים א, פרק יז', פסוק א

הכרזתו של אליהו מתקיימת ומאגרי המים והמזון בארץ הולכים ומדלדלים. ה' התגלה לאליהו ואמר לו^[12]

"וַיְהִי דְבַר ה', אֵלָיו לֵאמֹר: לֵךְ מִזֶּה, וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה; וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּן: וְהָיָה, מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה; וְאֶת-הָעֹרְבִים צִוִּיתִי, לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם."

— מלכים א', פרק יז', פסוק ב-ד

הסיבה לכך שה' אמר לאליהו שיברח היא כדי שאחאב לא יהרוג אותו^[13]. ישנה מחלוקת מה פירוש המילה "עורבים": רבי יהודה אומר^[14] שהכוונה לעיר ושמה ערבי שהיתה סמוכה לבית שאן, ורבי נחמיה אומר, שהכוונה לעורבים שהיו מביאים אוכל לאליהו, לפי שיטה זו יש מחלוקת נוספת מאין הביאו העורבים אוכל לאליהו, רב יהודה בשם רב אומר^[15], שהיו מביאים ממטבחו של אחאב, ורבי נחמיה אומר^[16], שהיו מביאים ממטבחו של יהושפט. העורבים הביאו לאליהו לחם ובשר פעמיים ביום בבוקר ובערב^[17] אליהו ממשיך לשהות בנחל עד לבוא סימן מה'.^[18] לאחר זמן מה הנחל התייבש, וה' מצווה את אליהו ללכת לצרפת שבצידון ולסמוך את מחייתו על אישה אלמנה שם^[12].

אליהו הלך לצרפת - ארץ הצידונים - מולדתה של איזבל, ומכיוון שהוא לא ידע מי היא האלמנה שאליה מכוונת הנבואה, הוא החליט לעשות סימן: האישה שתתן לו מים לשתות היא האישה שאליה התכוון ה'^[19], באותו זמן שאליהו הגיע אל שער העיר היתה שם אישה אלמנה שקוששה עצים. אליהו ביקש ממנה שתביא לו מים, והאישה האלמנה נענתה לבקשתו. אליהו קרא אליה וביקש ממנה לחם, אבל האישה האלמנה סירבה להביא לו לחם: ”וַתֹּאמֶר חַי ה' אֱלֹקיךָ אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ”^[20] אליהו מבקש ממנה שתפריש עבורו תחילה עוגה קטנה מן הלחם ומבטיח לה ש”כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת-ה' גשם על פני האדמה” כלומר, הוא מבקש ממנה להקדים לו את הלחם אף על פי שמחסור קריטי זה מציב אותה ואת בנה בסכנת חיים, ומוסיף, כי אם תעשה זאת ה' יוסיף ויטיב עמה בעת הצרה. הנס אכן קרה ולא חסר לאלמנה קמח ולא שמן במשך שנה^[21].

לאחר זמן מה בן האישה האלמנה חולה ומת. האשה מאשימה את אליהו במותו, כיוון שלפני שהוא הגיע היא היתה נחשבת צדיקה לעומת שאר אנשי העיר והיתה ראויה לנס, וכעת שהוא הגיע לעומתו היא אינה נחשבת צדיקה והיא אינה ראויה לנס ולכן בנה מת. אליהו לוקח מחיקה את הבן המת, מעלה אותו לעלייה בה הוא מתגורר ומתפלל לה' שיחייה אותו. אליהו מנשים אותו שלוש פעמים, הבן קם לתחייה, ואליהו מחזיר אותו לאמו. לאחר שהחיה את בנה ידעה האלמנה שכל מעשיו של אליהו הם מאת ה' ולא על ידי כישוף .^[22] על פי פרקי דרבי אליעזר הילד שהחיה אליהו הוא יונה הנביא^[23].

מעמד אליהו בהר הכרמל

ערך מורחב – אליהו ונביאי הבעל בכרמל

לאחר 3 שנות בצורת אליהו מצווה להתעמת עם אחאב כדי שהבצורת תוכל להסתיים. באותו הזמן עובדיה יצא בשליחות אחאב למסע חיפוש בארץ אחרי תבן וקש, כדברי אחאב: "אוּלַי נִמְצָא חָצִיר וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה". עובדיה שהציל מאה מנביאי ה' בסתר, פוגש את אליהו. אליהו מורה לו להודיע לאחאב לבוא לפגוש אותו. לאחר הסתייגות, עובדיה הולך לקרוא לאחאב ואליהו מזמין אותו ואת נביאיו למעין דו-קרב בו יוכרע מי הא-ל האמיתי - ה' או שמא אלהים אחרים. ”וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל”^[24]אחאב מקבץ את נביאי הבעל (נביאי האשרה אינם מתקבצים) אל הר הכרמל ושם נקבעים תנאי המבחן: כל צד יבנה מזבח, יערוך עליו עצים ויקריב עליו פר אך לא יצית אש. הא-ל שיענה באש מהשמים וישלים את הקרבן הוא הא-ל האמיתי.

נביאי הבעל מנתחים את הפר על המזבח, קוראים לבעל "מהבקר ועד הצהרים" ואף מתגודדים על המזבח, אך אין מענה. אליהו מהתל בנביאי הבעל כשהוא מייחס לאל שלהם תכונות אנוש (שינה, עייפות). לאחר שנביאי הבעל מתייאשים, אליהו מקבץ את העם סביבו ומתקן את המזבח ששימש לעבודת ה' שנהרס, על ידי שתים עשרה אבנים (כמניין שבטי ישראל). כדי להגדיל את האתגר, אליהו חופר תעלה סביב המזבח ברוחב בית סאתים, ושופך על העולה והעצים שנים עשר כדי מים, ואח"כ מילא גם את התעלה מים. הוא קורא ומתפלל אל ה' ונענה:”וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה”^[25]

העם הנדהם נופל על פניו וקורא "ה' הוא האלקים", קריאה שהפכה לאחד מפסוקי הייחוד המרכזיים ונאמרת בסוף תפילת נעילה. אליהו שוחט את נביאי הבעל אל הנחל ועולה אל ראש הכרמל בציפייה לגשם. הוא שולח את נערו להביט בים וכשהלה חוזר ללא בשורות הוא שולח אותו שוב ושוב. בפעם השביעית הנער אומר שהוא ראה ענן קטן בגודל "כף יד איש" ולאחר זמן מועט השמים מתקדרים בעננים ויורד גשם חזק. אחאב חוזר אל ארמונו שביזרעאל ואליהו רץ לפניו.

מעמד חורב

ערך מורחב – אליהו בחורב

כשאיזבל שומעת על מעשי אליהו היא שולחת אליו שליח שיאמר לו: ”כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹקִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם”^[26] אליהו בורח מפני איזבל לבאר שבע, שם הוא משאיר את נערו וממשיך לבדו למדבר. במדבר הוא הולך לישון מיואש תחת שיח רותם, ”וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ לָמוּת, וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי, כִּי-לֹא-טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי”^[27] שם פוגש אותו מלאך, נותן לו עוגת רצפים וצפחת מים וקורא לו לקום ולאכול. אליהו אוכל מעט וחוזר לישון. המלאך שב ומעיר אותו וקורא אליו "קום אכֹל כי רב ממך הדרך". אליהו אוכל והולך "בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה" עד שהוא מגיע אל הר חורב.

בהר חורב בא אליהו למערה, "והנה דבר ה' אליו, מה לך פה אליהו, ויאמר קנא קנאתי לה' כי עזבו בריתך בני ישראל". אליהו מכריז בפני ה' על דרכו הקנאית, בה הוא דבק גם לאחר חזיון בו מתבהר שדרך ה' היא דווקא ב"קול דממה דקה". בעקבות תשובתו השנייה של אליהו שרוצה את דרך הקנאה^[28] או כיון שקטרג על ישראל^[29], ה' קורא לו לשוב לדרכו ולמנות שלושה אנשים - את חזאל למלך על ארם במקום המלך הנוכחי בן הדד, את יהוא למלך על ישראל במקום בית אחאב ואת אלישע בן שפט לנביא במקומו. תפקיד האנשים האלו יהיה להמשיך את פעולותיו של אליהו.^[30]אליהו הולך לאבל מחולה שם הוא פוגש את אלישע. אלישע מיד עוזב את ביתו ואת עבודתו והולך אחרי אליהו.

כרם נבות

ערך מורחב – כרם נבות

סיפור כרם נבות מופרד בנוסח המסורה (בניגוד לסדר שבתרגום השבעים) מסיפורי אליהו הקודמים. הסיפור מתאר את כשלונו של אחאב להשיג את כרמו של נבות היזרעאלי שהיה קרוב לארמונו, ולגדל בו גן ירק, כישלון בעקבותיו אחאב חוזר לארמונו "סר וזעף" נשכב על מיטתו ולא מסכים לאכול. איזבל שומעת על הסירוב של נבות ומבטיחה לאחאב "אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי". איזבל שולחת פקודות, בשם אחאב, שקוראים לשפוט את נבות על העבירה של קללת אלקים שמכונה בלשון סגי נהור "ברך נבות אלקים ומלך". כוונתה היתה שנבות יסקל כדין המברך את ה', ורכושו יוחרם לאוצר המלך כדין מורד במלכות. איזבל שוכרת שני עדי שקר שמעידים שנבות אכן ביצע את העבירה והוא נסקל. איזבל שומעת שתוכניתה התבצעה וקוראת לאחאב לרדת לרשת את כרם נבות.

אליהו יורד לקראת אחאב אל הכרם וה' מצוה אותו: ”וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה”^[31] התוכחה החריפה על מצוות שבין אדם לחברו ובמיוחד כלפי מלך בישראל, נחשבת נדירה בספר מלכים שמתמקד יותר בעבירות שבין אדם למקום (לעומת תוכחות רבות על חטאים אלו המצויות בנביאים האחרונים בסוף תקופת בית ראשון). הרצחת וגם ירשת הפך לביטוי המתאר עוול חריף וקיצוני. העונש בו ייענש אחאב לפי נבואת אליהו נעשה במידה כנגד מידה.

לאחר מכן אליהו מנבא לאחאב שבית המלוכה שלו ייהרס כמו שקרה לבתי המלוכה הקודמים. אחאב מתרשם עמוקות מתוכחת אליהו, קורע את בגדיו ומתאבל. ה' רואה את האבלות שנוהג אחאב והעונש נדחה לדור הבא.

אחזיהו ובעל זבוב

לאחר מותו של אחאב עלה למלוכה בנו, אחזיהו שהמשיך לעבוד את הבעל. באחד הימים אחזיה הלך על גג ארמונו, ונפל מבעד לשבכה (כמין רשת עשויה שתי וערב) אל תוך ארמונו ונפצע, לאחר מכן הוא שולח שליחים לדרוש בבעל זבוב, האליל של עקרון, ולשאול אותו האם הוא יתרפא מפציעתו.

בעודם בדרך התגלה ה' לאליהו ואמר לו שילך ויאמר לשליחי אחזיהו: ”הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹקִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן וְלָכֵן כֹּה אָמַר ה' הַמִּטָּה אֲשֶר עָלִיתָ שָּם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת וַיֵּלֶךְ אֵלִיֳּה”^[32]

אליהו פגש את השליחים, ואמר להם שילכו ויאמרו לאחזיהו את דברי ה' השליחים חוזרים למלך ומבשרים לו את דברי אליהו. כשהוא שואל אותם איך האיש נראה הם מתארים אותו כ"איש בעל שער ואזור עור אזור במתניו" ואחזיהו מזהה אותו מיד כ"אליה התשבי" ושולח אליו שר חמישים (מפקד צבאי בראש יחידה של חמישים איש) כדי שיבוא איתו. אליהו מוריד אש מהשמים ושורף את השר ואת אנשיו. אחזיהו שולח שר נוסף וגם אותו אליהו שורף (מאחר שהיו מעוניינים במותו, על פי האברבנאל והאלשיך). השר השלישי שנשלח אל אליהו כורע לפניו על ברכיו ומתחנן אליו לבא איתו. בדבר מלאך שנשלח אליו על ידי ה' אליהו מסכים והולך איתו אל אחזיהו שם הוא חוזר על נבואתו, ואכן אחזיה מת כפי שהתנבא אליהו.

עליית אליהו לשמים

אליהו הולך יחד עם אלישע תלמידו מבית אל ליריחו ומשם הם יורדים אל נהר הירדן אותו אליהו בוקע לשנים באדרתו. בכל תחנה אלישע פוגש קבוצה של בני נביאים (כנראה מתלמידי נביאים) שמודיעים לו שביום זה יילקח ממנו אדונו, אליהו והוא מחשה אותם. לאחר שאליהו ואלישע חוצים את הירדן אליהו שואל את תלמידו מה הוא מבקש שייתן לו לפני שהוא נלקח ממנו. אלישע מבקש "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", בקשה עליה אליהו עצמו אומר "הקשית לשאול". יש שמפרשים את בקשתו של אלישע כבקשה לקבל שנים שלישים מרוחו של אליהו, אך יש שמפרשים בקשה זו כפשוטה ומצביעים על כך שבסיפורי אלישע יש מספר כפול של ניסים מבסיפורי אליהו. אליהו אומר לאלישע כי אם הוא יזכה לראות בעלייתו השמיימה אות הוא שמשאלתו התמלאה.

בעודם מדברים, מגיע רכב אש רתום לסוסי אש, מפריד בינהם, אליהו עולה במהירות של אש -"בסערה השמים" ואלישע נשאר על הארץ וצועק אליו "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" - קריאה אותה יקרא גם יואש מלך ישראל על אלישע לפני מותו.^[33] אלישע קורע את בגדיו, לוקח את אדרתו של אליהו וחוזר לירדן. הוא מכה את הירדן באדרתו של אליהו, כמו שעשה אליהו לפני שעלה השמימה, אך הירדן לא נבקע. הוא קורא "איה ה' אלקי אליהו", מכה את הירדן והמים נבקעים. אלישע חוזר ליריחו ויושב שם, אך מכאן והלאה הוא כבר מתפקד כנביא עצמאי ולא רק כנערו של אליהו.

דמותו של אליהו

אליהו היה תקיף הפועל בנחישות, ללא חשש מהמלך או שיקולים פרטיים כלשהם; אף הקב"ה רומז לאליהו^[34]} שיש לפעול במתינות. עיקר פעלו מסופר בספר מלכים, כאשר מתואר איך הוא גרם לבצורת והתעמת ממושכות עם מלך ישראל אחאב, כאשר העימות הסתיים הוא הולך להר סיני ופורש את תלונתו לפני ה', מייד לאחר מכן הוא נשלח למשוח את ממשיך דרכו, אלישע. פעולותיו של אליהו כולם הם אירועים לאומים חשובים, (בצורת, הריגת נביאי הבעל, עימות עם המלכות) אך גם משולבים בהם גם ניסים שנעשו למען קידוש שם השם אצל העניים (כד הקמח, החייאת בן האישה ועוד). בהמשך הספר מסופר גם על אלישע, תלמידו וממשיכו, והסיפורים המשותפים להם מהווים כשליש מספר מלכים.

הופעתו של אליהו בתנ"ך פתאומית,^[35] כמו גם היעלמותו.^[36] בסיפורים אודותיו משולבים מעשי ניסים כבירים ויציאה מגדר הטבע.

אליהו נאלץ כנביא לפעול נגד השלטון המושחת כדי לשמר את האמונה בקב"ה ולצור מציאות טובה יותר, לעומת אלישע אשר שיתף פעולה עם המלכות לעיתים קרובות. ניסיו של אליהו היו ברובם מאורעות לאומיים חשובים ומפורסמים לעומת אלישע שביצע ניסים רבים שלא היה להם חשיבות היסטורית או לאומית ומטרתם המרכזית היתה להושיע אנשים פרטיים. למרות ההצלחה הכבירה של מעמד הר הכרמל הוא נאלץ בסופו של דבר לברוח למדבר. בהר חורב, הוא מצטווה להעביר את התפקיד לאלישע ולמשוח שני מלכים שתפקידם יהיה למוטט את ממלכת אחאב.

תכונתו הדומיננטית ביותר של אליהו היא קנאות עזה לה' ומאבק עיקש במפרי דברו; דוגמה לתכונה זו ניתן לראות בסיפור הגעתו של אליהו לחורב (הר סיני) והדו-שיח שהוא מקיים עם ה' שם. לאחר שלן במערה בקרבת הר סיני, ה' שואל את אליהו "מה לך פה אליהו", ואליהו מגיב בתשובה המביעה קנאה לה':

קַנֹּא קִנֵּאתִי לה' אֱלֹקי צְבָקוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.

— ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוק י'

בתגובה לתשובתו של אליהו, ה' מצוה אותו לצאת מן המערה ולעמוד לפניו, ואז מעביר לפניו את מלוא כוחו כדי להראות לו - על פי פרוש המלבי"ם - שלא תמיד הכוח הרעש והאש הוא הפתרון הראוי וכי יש כוח וחשיבות גם לדממה ולשקט.^[37]

וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה', וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה', לֹא בָרוּחַ ה'; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ ה'. יב וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ ה'; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. יג וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ, וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ, וַיֵּצֵא, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה

— ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוק י"א

אולם, גם לאחר מכן כשה' שואל אותו שוב את שאלתו הראשונית - "מה לך פה אליהו", אליהו עונה את תשובתו הראשונית - "קנא קנאתי לה'...". אז, כשראה ה' שהוא עדין מקטרג על עם ישראל הכין אותו להכשרת מחליף - אלישע^[38].

אליהו כראש הקבלה

אליהו היה ראש הקבלה בדורו, שקיבל מסורת התורה שבעל-פה מאחיה השילוני^[39], או מיהוא בן חנני^[40].

אליהו במסורת

במדרשי חז"ל מוזכר אליהו הנביא במיוחד במוצאי שבתות, בליל הסדר של חג הפסח ובברית המילה. במוצאי שבת נהוג לשיר מזמורים שבהם מוזכר אליהו הנביא, מפני שעל פי המדרש במוצאי שבתות הוא יושב תחת עץ החיים ומונה את זכויותיהם של ישראל.^[41] בשעת ברית מילה נוהגים להכין כיסא לכבודו "כסא של אליהו"^[42] מאחר שהוא נקרא "מלאך הברית". ישנה דעה נוספת שה' שולח אותו לכל ברית כדי שיווכח ויראה שעם ישראל לא: "עזבו בריתך", כפי שהאשים את בני דורו^[43]. בליל הסדר בקהילות רבות נוהגים להכין לו כוס יין מיוחדת (כוסו של אליהו) ובמהלך הסדר למלאה ביין ולפתוח את דלת הבית לכבוד הגעתו.

התפקיד המרכזי ביותר שתופס אליהו הוא בהיותו המבשר לקראת בואו של המשיח. אליהו מזוהה כמחייה מתים, כפוסק הלכה ואף במקורות מסוימים כמביאו של המשיח וכאיש שימשח את המשיח.^[44] זיהוי זה בין היתר מתבסס על הפסוקים:

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם.

— ספר מלאכי, פרק ג', פסוקים כ"ג-כ"ד

האזכור שחותם את התנ"ך ושמשה כנבואה האחרונה, ביססה את אליהו כדמות בעלת חשיבות משיחית עליונה.

ערך מורחב – תנא דבי אליהו

ישנו מדרש בשם תנא דבי אליהו המחולק ל"תנא דבי אליהו רבא" ו"תנא דבי אליהו זוטא" (נקרא גם "סדר אליהו רבא" ו"סדר אליהו זוטא") שמיוחס לאליהו הנביא.^[45]

בעקבות עלייה בפופולריות של מדיטציה בקרב יהודים, פרסם הרב אריה קפלן ספרים^[46] המראים על הקשר בין מדיטציה ליהדות בפרט בחזרות הרבות על המילים "אליהו הנביא".

עלה בסערה השמימה

אליהו לא נפטר כדרך כל האדם, אלא "ויעל אליהו בסערה השמים",^[47] כלומר אליהו נשאר בחיים. באבות דרבי נתן^[48] מבואר גם כי "אליהו חי וקיים עד שיבוא משיח". עובדת היותו בן החיים, גררה דיונים שונים, השואפים לברר האם מהותו של אליהו שייכת עדיין כבן-אדם טבעי. כך קיים דיון האם אליהו נחשב כמת, ביחס לאשתו, האם היא נחשבת כאלמנה; דיון זה קיים עוד בתקופת הראשונים בספר תרומת הדשן,^[49] ואף אחרונים, כדוגמת הבית שמואל^[50] עוסקים בכך. גם בדורות האחרונים היו שעסקו בשאלה, כדוגמת הרב ראובן מרגליות.^[51]

רבי אברהם בן הרמב"ם כתב שאליהו הנביא לרוב קדושתו לא נשא אישה, ולדעתו שאלה זו היא בעיקר תאורטית.^[52]

כינוייו

אליהו הנביא, מכונה לעיתים בקיצור אליהו, אליה, או בתוספת אליהו הנביא. כינוי נוסף לאליהו הוא תשבי או הגלעדי, על שם עירו "תושב" שבגלעד.^[53] כינוי נוסף מקובל לאליהו הוא זכור לטוב, בשילוב "אליהו זכור לטוב". הפירוש העממי מזהה אף פרוש זה עם הציפייה של בואו של אליהו באחרית הימים, ובכך שאז יזכיר את הטובה שצריכה להתרחש. פרוש מעניין^[54] מזהה כינוי זה, בעקבות דבריה של האשה מצרפת האומרת לאליהו "באת אלי להזכיר עווני?",^[55] דברים אלו מזכירים את אליהו בהקשר שלילי, ולכן נצרכת אמירה שאליהו יזכר לדברים חיוביים. כינוי נוסף מתייחס למהותו, כשהוא מוגדר כ"איש האלקים".^[56]

התוספות מביאים דעה שכל מקום שנזכר בתלמוד "סבא" הכוונה לאליהו, אך הם דוחים דעה זו.^[57]

גילוי אליהו

ערך מורחב – גילוי אליהו

אליהו לא טעם "טעם מיתה", אלא עלה בסערה השמימה ונכנס בחייו לגן עדן, ועדיין הוא קיים בגופו ובנפשו. בהצגה הפשטנית אליהו מתגלה לראויים לכך בשני אופנים: א. בלתי לבוש בגופו, כי אם בצורה רוחנית, ואז דינו כמת שפטור מכל המצוות. ב. לבוש בגופו, ואז הוא חייב במצוות ככל אדם מישראל. אף שלמעשה קיימים סוגים שונים של התגלויות, וגישות שונות לתארם.

בשורת הגאולה על ידי אליהו

אליהו יתגלה יום אחד לפני בוא המשיח, כמו שנאמר "הנה אנכי שולח את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא". פיוטים רבים על אליהו הנביא נכתבו על רקע זה.

”וְאָמַר רִבִּי חֲלָבוֹ אָמַר רַב הוּנָא לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. שֶׁהֲרֵי אֵלִיָּהוּ לֹא נֶעֱנָה אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר^[58] וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר וגו' עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי. עֲנֵנִי שֶׁתֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם. וַעֲנֵנִי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים הֵם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁנֶּאֱמַר^[59] תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטוֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אַף תְּפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁנֶּאֱמַר^[60] ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לָךְ וַאֲצַפֶּה”^[61]

חז"ל אומרים שהתגלות זו לא תתקיים בערבי שבתות וימים טובים, משום שהאנשים קצרי רוח בשל טרחתם להכנת צרכי שבת ויום טוב.^[62]

"תיקו"

ערך מורחב – תיקו

מספר ניכר של מקורות מתייחס לכך שבהופעת אליהו, הוא יברר ספיקות הלכתיים המבוססים על חוסר ידע בעובדות. מכאן גם נובע הביטוי לגבי ממון שקיים מחלוקת לגבי בעלותו: "יהא מונח עד שיבוא אליהו". בעיות רבות בתלמוד מסתיימות במילה: "תיקו", קיצור של המילה "תיקום" שמשמעותה "תעמוד (השאלה)", כלומר לא נוטה לשום צד במחלוקת. יש דורשים את הביטוי כראשי תיבות של "תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות".^[63]

אליהו בהשוואה לאישים אחרים בתנ"ך

מדרשים מסוימים (כמו פרקי דרבי אליעזר, פרק מז) מזהים את אליהו עם פנחס בן אלעזר הכהן. לפי אותם מדרשים פינחס חי במשך מאות שנים ולאחר מכן עלה השמימה ולא טעם טעם מיתה, זאת בעקבות הבטחת ה' לפנחס "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" – מלשון שלמות, וחלק משלמות זו היא חיים נצחיים.

בתרבות ובדתות אחרות