ערפה
| לידה | מואב |
|---|---|
| פטירה | מואב |
| תקופה | תקופת השופטים |
| בתנ"ך | מגילת רות |
עָרְפָּה היא אישיות מהתנ"ך המופיעה במגילת רות. ערפה הייתה אשתו המואביה של כיליון, בנה של נעמי, שלו נישאה בעת שמשפחת נעמי שהתה במואב. כאשר שבה נעמי לארץ יהודה לאחר מותם של בעלה ושני בניה, נפרדה ערפה מנעמי ושבה אל משפחתה שבמואב. רות, כלתה האחרת של נעמי, סירבה להיפרד ממנה והתלוותה אליה בדרכה ליהודה. ערפה נזכרת בפרק א' בשני פסוקים (פסוק ד' ופסוק י"ד).
בתנ"ך
ערך מורחב – מגילת רות
ערפה נזכרת בתחילת את מגילת רות. סיפור המעשה, המתרחש בתקופת השופטים, מציג משפחה הכוללת את ראש המשפחה אלימלך, את אשתו נעמי ואת שני בניהם מחלון וכליון. הארבעה, תושבי בית לחם שביהודה, היגרו למואב בשל רעב שהשתרר בארץ. במואב מת אלימלך, ובניה של נעמי נשאו להם נשים מבנות המקום, ששמותיהן ערפה ורות.[א] כעבור כעשר שנים מתו גם מחלון וכליון. לנעמי נודע כי הרעב ביהודה חדל והיא פנתה לשוב לארצה. נעמי הפצירה בכלותיה, ערפה ורות, לחזור לבית הוריהן[ב] תוך שהיא מברכת אותן שיזכו להינשא שוב. שתי הכלות סירבו בתחילה, אך לאחר הפצרותיה והזהרותיה של נעמי, נפרדה ממנה ערפה בעוד רות נשארה עמה.
שמה
לפי חז"ל שמה בא לה כי הפנתה עורף לנעמי.[2] על פי חז"ל, שמותיהן של הדמויות במגילת רות הם שמות המעידים על אופיין, כך למשל, חז"ל דורשים כי שמות בעליהן של עורפה ורות הם יואש ושרף, על פי הנאמר בספר דברי הימים א (ד', כ"ב), ושמותיהם מחלון וכליון מעידים על אופיים[3].
דמותה במגילת רות
ערפה היא דמות משנית במגילת רות, כלומר אינה חלק מהסיפור המרכזי העוסק ברות ונעמי.[4]
יוסף בן מתתיהו, בספרו "קדמוניות היהודים", רק מתאר ביובש כי ”ערפה נשארה” (במולדתה), והסיפור חסר את הנשיקה והפרידה של ערפה מנעמי.[5]
הרב איתן שנדורפי[6] הוסיף שעל רקע ההדדיות שבין ערפה לרות לאורך כל הדרך עד העזיבה של ערפה וחזרתה לבית אביה, הקושי של רות להמשיך לדבוק בנעמי בולט יותר ומגדיל את מעלת המעשה של רות.
הרב יואב אוריאל טוען שאין בדרכה של ערפה כל רע, אך היא נקטה במידת הדין (היושר), על פיו עדיף לה להישאר במואב, ולכן היא לא זכתה למה שזכתה רות, שממנה יצא דוד המלך, כיון שגמלה חסד עם חמותה.[7]
בספרות האגדה
לפי מדרש רות רבה, ערפה ורות היו שתיהן בנותיו של עגלון מלך מואב. התלמוד מזהה את ערפה עם הרפה,[8] הנזכר במקרא כדמות (מינה איננו מפורש במקרא) שמצאצאיה יצאו ענקים פלשתים (ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק ט"ז). שני שמות אלה, ערפה והרפה, נדרשים שם על דרך גנאי. על בניה הענקים של ערפה-הרפה נאמר שם: "בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גיבורים". עוד נאמר שם: "אמר הקב"ה: יבואו בני הנשוקה (ערפה) וייפלו ביד בני הדבוקה (רות)". הדברים רומזים לדוד המלך, מצאצאי רות, שהרג את גָּלְיָת בקרב בעמק האלה (ספר שמואל א', פרק י"ז). המסורת המזהה את ערפה עם הרפה באה לידי ביטוי גם במדרש רות זוטא, המזהה את גָּלְיָת הפלישתי כבנה של ערפה (על פי המקרא, גָּלְיָת הוא מצאצאי הרפה[9]). בנה זה נולד אחרי מעשים בלתי מוסריים בעליל שביצעה אמו[8].
קישורים חיצוניים
ביאורים
- ^ בתחילה אין לדעת מי נשוי לרות ומי נשוי לערפה. סדר ציון שמותיהן של ערפה ורות נכתב במבנה כיאסטי לשמות בעליהן. מבנה זה מתבאר בפרק ד', פסוק י', שם נאמר במפורש כי רות היא אשת מחלון. על מבנים כיאסטיים במגילת רות ראו: יאיר זקוביץ, רות מקרא לישראל, ירושלים, מאגנס, 1990, עמ' 13-14.
- ^ במקור: "לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ". יעקב קליין[1] טוען שהסיבה לכך היא שעל פי החוק המקראי, אשה אלמנה שאין לה זרע, חייבת לחזור לבית אביה. עוד הוא טוען, שהמושג בית אב משמש במקרא מושגים כמו משפחה ובית משפחה ואילו המושג 'בית האם' מציין מושג מצומצם יותר כנראה מגורי האם והבנות ולכן יש להניח כי הביטוי 'בית אמה' או 'בית האם' מצוין רק בשיחות נשים, אך אין לראות בצירוף מקראי זה רמז לחברה מטריארכלית שכן החברה הקדומה מאופיינת בצורת חיים פאטריארכלית.
הערות שוליים
- ^ יעקב קליין, בתוך עולם התנ"ך 'מגילות', דוידזון עתי, תל אביב 1994, עמ' 83
- ^ רות רבה, פרשה ב', פסקה ט'
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםבבא - ^ ראו גם: יוסף רוט-רותם, "על הדמויות המשניות במגילת רות", בית מקרא מט ג (תשס"ד), עמ' 70.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים א-ב, ספר חמישי, ירושלים, מוסד ביאליק עמ' 175.
- ^ הרב איתן שנדורפי, לשם מה נכתב סיפורה של ערפה במגילת רות?, באתר בני ציון
- ^ הרב יואב אוריאל, מרות עד דוד - החסד, באתר בני ציון
- ^ 8.0 8.1 תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ב עמוד ב'
- ^ "גָּלְיָת הַגִּתִּי... אֶת-אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת" ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק י"ט, ספר שמואל ב', פרק כ"ב).
