דלילה

דְּלִילָה היא אישיות מהתנ"ך המופיעה בספר שופטים, פרק ט"ז. היא הייתה אשתו השלישית של שמשון. תמורת כסף, גילתה לפלשתים את מקור כוחו של שמשון והביאה למותו.

במקרא

דלילה התגוררה בנחל שורק, וסמוך ליישוב הולדתו של שמשון, צרעה, שבנחלת בני דן (אזור בית שמש של היום). הפלשתים, שפחדו מכוחו הרב של שמשון ומפעולותיו נגדם, הפצירו בדלילה לפתות אותו על מנת שיתגלה מהו סוד כוחו העצום. תמורת מידע זה הציעו לה תשלום גבוה.

דלילה הציקה לשמשון בדבר מקור כוחו פעמים רבות, ובכל פעם, על מנת לרצותה היתל בה שמשון ואמר לה סיבות שגויות. לבסוף, משגברו הצקותיה, גילה לה שמשון שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם, בשל היותו נזיר לה' מיום הולדתו.

בזמן ששמשון ישן, גזזה דלילה את מחלפות ראשו, דבר שגרם לאיבוד כוחו וכך נלכד שמשון לבסוף בידי הפלשתים, שנואי נפשו. בשביו ניקרו הפלשתים את שתי עיניו ושמוהו כטוחן בבית האסורים.

מכל נשיו, רק על דלילה מוזכר במפורש ששמשון אהב אותה, אך לא מצוין שדלילה אהבה אותו.

זיהויה הלאומי

במקרא לא מפורש זיהויה הלאומי של דלילה, אולם רוב מפרשי התנ"ך זיהו אותה כפלשתית. דעה אחרת בין חוקרים בני זמננו מצביעה בעקבות מספר רמזים כי דלילה לא הייתה פלשתית, אלא כנענית ואולי אף הייתה יהודיה שבגדה בשמשון עבור בצע כסף.

שמה

מאחר שאך טבעי שתושבת שורק (שורק במקרא בהוראת גפן-אדמדמה) תיקרא בפי הוריה בשם הקשור בסביבת מחייתם, יש שהסיקו ששמה נגזר מ'דָּלִית' בהוראת: 'גפן הנאחזת בדבר מה'

דלילה הבוגדת זכתה לקיתונות של בוז אצל חז"ל, שדרשו את שמה לגנאי:

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה" (שופטים ט"ז, ד). היה ר' מאיר אומר: אלמלי לא נקרא שמה דלילה, הייתה ראויה שתקרא דלילה - שדלדלה את כוחו, דלדלה את לבו, דלדלה את מעשיו. דלדלה את כוחו - דכתיב "ויסר כוחו מעליו", דלדלה את לבו - שנאמר "ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו", דלדלה את מעשיו - דכתיב "והוא לא ידע כי ה' סר מעליו

— ילקוט שמעוני שופטים רמז ע' וגם תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ט ע"ב

דלילה בתרבות

לדמות של דלילה ייצוג רב באמנות, כאשר המרכזי שבו באמנות הבארוק. דלילה נתפשת כדמות "פאם פאטאל", אישה הורסת שיש להיזהר ממנה. לכן ביקשו אמנים רבים לייצג אותה בתקופת הבארוק כציור חינוכי. בין האמנים שציירו אותה: פטר פאול רובנס, רמברנדט, ואן דייק, לוקה, פרנצ'סקו מורונה, פיטר קלאס ויאן ליבנס.

מספר יצירות מוזיקליות נכתבו סביב הסיפור של שמשון ודלילה, ובינם האופרה שמשון ודלילה מאת קאמי סן-סנס, והאורטוריה שמשון של גאורג פרידריך הנדל.

מספר סרטים נעשו ובינם הסרט שמשון ודלילה משנת 1949, בהפקתו ובבימויו של ססיל ב. דה-מיל, ובכיכובם של ויקטור מצ'ור והדי לאמאר.

האסטרואיד 560 דלילה שהתגלה על ידי מקס וולף נקרא על שמה.

אחד מלהיטיו הגדולים של הזמר טום ג'ונס קרוי: Delilah ('דלילה') .

ללהקה פלורנס אנד דה משין שיר הנושא את שמה של דלילה באלבומם How Big, How Blue, How Beautiful. במילות שיר אזכורים לסיפורו של שמשון כגון סצנת העמודים במקדש דגון וכן נסיונותיה של לשכנעו לגלות לה את מקור כוחו.

ראו גם

• יעקב ליוור, אנציקלופדיה מקראית, כרך ב', מוסד ביאליק, ערך דלילה, עמ' 656

קישורים חיצוניים

• יאירה אמית, אני דלילה – קרבן של פרשנות, בית מקרא קעח/ג, תשס"ד, 18-1
• שרית רוזלס, מעשה פיתוי שמשון בידי דלילה, באתר הניווט בתנ"ך
• דוד אסף, און ושלטון (ז): חברים מספרים על דלילה, בבלוג "עונג שבת", 3 בינואר 2013
• דלילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• דלילה (אישיות מקראית), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דלילה39927533Q937827