דלילה
דְּלִילָה היא דמות תנכ"ית המופיעה בספר שופטים, פרק ט"ז. דלילה הייתה אשתו השלישית של שמשון. תמורת כסף, היא גילתה לפלשתים את מקור כוחו של שמשון והביאה למותו.
במקרא
המקרא מספר שדלילה התגוררה בנחל שורק, וסמוך ליישוב הולדתו של שמשון, צרעה, שבנחלת בני דן (אזור בית שמש של היום). הפלשתים, שפחדו מכוחו הרב של שמשון ומפעולותיו נגדם, הפצירו בדלילה לפתות אותו על מנת שיתגלה מהו סוד כוחו העצום. תמורת מידע זה הציעו לה אלף ומאה כסף. ייתכן שהשם דלילה נגזר משורש ערבי שפירושו "לגלות".
דלילה הציקה לשמשון בדבר מקור כוחו פעמים רבות, ובכל פעם, על מנת לרצותה התל שמשון בה ואמר לה סיבות שגויות. לבסוף, משגברו הצקותיה, גילה לה שמשון שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם, בשל היותו נזיר לה' מיום הולדתו. בזמן ששמשון ישן, גזזה דלילה את מחלפות ראשו, דבר שגרם לאיבוד כוחו וכך נלכד שמשון לבסוף בידי הפלשתים, שנואי נפשו. בשביו ניקרו הפלשתים את שתי עיניו ושמוהו כטוחן בבית האסורים.
זיהויה הלאומי
במקרא לא מפורש זיהויה הלאומי של דלילה, ואין הכרח לראותה כפלשתית.[1] אמנם קיימת דעה רחבה הרואה אותה כפלשתית.[2] דעה אחרת מצביעה בעקבות מספר רמזים כי דלילה לא הייתה פלשתית, אלא כנענית ואולי אף הייתה ישראלית שבגדה בשמשון עבור בצע כסף.[3]
דמותה בחז"ל
דלילה הבוגדת זכתה לקיתונות של בוז אצל חז"ל, שדרשו את שמה לגנאי:
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה" (שופטים ט"ז, ד). היה ר' מאיר אומר: אלמלי לא נקרא שמה דלילה, הייתה ראויה שתקרא דלילה - שדלדלה את כוחו, דלדלה את לבו, דלדלה את מעשיו. דלדלה את כוחו - דכתיב "ויסר כוחו מעליו", דלדלה את לבו - שנאמר "ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו", דלדלה את מעשיו - דכתיב "והוא לא ידע כי ה' סר מעליו
ראו גם
- יעקב ליור, אנציקלופדיה מקראית, כרך ב', מוסד ביאליק, ערך דלילה, עמ' 656
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שמשון ודלילה |
- יאירה אמית, אני דלילה – קרבן של פרשנות, בית מקרא קעח/ג, תשס"ד, 18-1
- שרית רוזלס, מעשה פיתוי שמשון בידי דלילה, באתר הניווט בתנ"ך
- דוד אסף, און ושלטון (ז): חברים מספרים על דלילה, בבלוג "עונג שבת", 3 בינואר 2013
הערות שוליים
- ^ יעקב ליור, אנציקלופדיה מקראית, כרך ב', מוסד ביאליק, ערך דלילה, עמ' 656; דב קמחי, אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, ערך דלילה, הוצאת יבנה, תל אביב 1975, עמ' 233.
- ^ הרלב"ג ורבי יצחק אברבנאל, שופטים, פרק ט"ז, פסוק ד'; זאב יעבץ, תולדות ישראל, כרך א', תל אביב תרצ"ב, עמ' 106; יהודה דוד אייזנשטיין, אנציקלופדיה אוצר ישראל, ערך שמשון, כרך י', עמ' 190; יהודה אליצור, תנ"ך דעת מקרא, שופטים, פרק ט"ז, פסוק ד'.
- ^ יגאל אריאל, עוז וענווה, חיספין תשנ"ד, עמ' 325; עולם התנ"ך, שופטים, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, עמ' 132.
23369939דלילה