יהונתן בן גרשום
| לידה | אחת מערי הלוויים שבדן[4] |
|---|---|
| פטירה | דן[5] |
| כינוי | לפי שיטת חז"ל - שְׁבֻאֵל בֶּן־גֵּרְשׁוֹם[1], נָבִיא אֶחָד זָקֵן[2], הַנָּבִיא אֲשֶׁר־בָּא מִשֹּׁמְרוֹן[3] |
| מקום קבורה | לפי שיטת חז"ל - בית אל[3] |
| אב | גרשום |
| תקופה | תקופת השופטים |
| בתנ"ך | עבודתו ככהן לפסל מיכה[6]. שיטת חז"ל: שר האוצר[1] וכהן לעגל שבדן[7] |
יְהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁם היה לוי ששימש ככהן לפסל מיכה. לפי חז"ל היה בנו של גרשום ונכדו של משה רבנו. כונה גם שבואל[8].
חייו
יהונתן נולד באחת מערי הלוויים שבדן[4] לאביו גרשום בן מנשה משבט לוי, ולאמו משבט יהודה[9]. הוא עבר לגור בבית לחם בנחלת יהודה כדי לבקש מחיה. לאחר שלא מצא שם כדי פרנסתו[10], יצא משם למצוא מקור מחיה בעיר אחרת[11]. בדרכו עבר בהר אפרים והתאכסן בבית מיכה שבעיר גרב, שם פעל בית הכנסת אורחים[12]. יהונתן סיפר למיכה שהוא לוי, ומיכה ביקשו לשמש ככהן לפסל מיכה. בתחילה סירב יהונתן והלך משם[13], אך מיכה שכנעו שיישאר בביתו. בחלוף הזמן, נגרר יהונתן אחרי מיכה ושימש ככהן לפסל וכנביא שקר[14].
באותם ימים שלחו שבט דן משלחת מרגלים כדי למצוא שטח מתאים לכיבוש והתנחלות של שבטם באזור הצפוני של הארץ[15]. אנשי המשלחת התארחו בדרכם בבית מיכה, וזיהו את קולו של יהונתן שהיה מוכר להם בילדותו, כשגר בנחלת שבט דן. הם שאלו אותו על מעשיו שם, ולאחר שנודע להם תפקידו ככהן בקשו ממנו שישאל בתרפים האם יצליחו בדרכם. יהונתן השיב להם שיצליחו[16], ואכן המשלחת הצליחה בשליחותה ומצאה את ליש (שנקראה לאחר מכן דן) כיעד נוח לכיבוש. כשיצא הגדוד למלחמה, עברו האנשים דרך בית מיכה, שם סיפרו להם המרגלים על הפסל השוכן במקום, וייעצו להם לגנוב אותו. המרגלים נכנסו בדברים עם יהונתן כדי להסיח את דעתו, ובו בזמן פשטו חברי הגדוד על הבית ולקחו את הפסל. יהונתן הבחין בנעשה ומחה בהם[17]. האנשים פיתו אותו לבוא עמהם ולשמש להם ככהן, ובכך יזכה לכבוד להיות כהן של שבט שלם ולא של משפחה בודדת[18]. יהונתן נאות והפך לכהן לשבט הדני, הוא וצאצאיו אחריו "עד גלות הארץ", לפי חלק מהמפרשים: חורבן שילה[19].
בדברי חז"ל
לפי חז"ל[20] יהונתן בן גרשום היה נכדו של משה רבנו, ומפני כבודו הוסב השם למנשה, וזו הסיבה לאות נ' התלויה בשם מנשה[21]. הכינוי מנשה בא לרמז על חטאו בעבודה זרה בדומה למנשה מלך יהודה, שאף הוא בסופו חזר בתשובה[22]. מן הייחוס של מעשים רעים לאדם רע למדו חז"ל את הכלל שתולין את הקלקלה במקולקל.
את השורש שגרם לנכדו של משה רבנו לעבוד עבודה זרה, תולים חז"ל בנישואיו של משה עם בת יתרו שהיה כומר לעבודה זרה, ומכאן למדו שיש להקפיד על נישואים עם בת ממשפחה כשרה וטובה. לפי המסופר בחז"ל השתבש יהונתן בהבנת מסורת שעברה במשפחתו ממשה רבנו, המדריכה שעל האדם לעבוד לצורך פרנסתו אפילו בעבודה זרה, כלומר עבודה הזרה ומנוגדת לטבעו. הוא טעה לפרש זאת כעבודה זרה כפשוטה[23].
עוד מסופר בחז"ל כי יהונתן לא האמין בעצמו בכוחו של הפסל, והיה נוטל לעצמו את הקרבנות המוגשים לו. כאשר הגיע אדם עם שור או טלה לקרבן עבור הפסל, היה יהונתן אומר לו שאין הפסל יכול להועיל. אם האיש עמד על שלו להקריב לפסל, היה יהונתן אומר לו שדי להביא לו קערת סולת עם עשר ביצים. לאחר שהאיש היה הולך, היה יהונתן אוכל אותם בעצמו. כששאלו אדם כיצד הוא כהן לפסל אם הוא סבור שהפסל לא עושה כלום, השיב שהוא עושה כן לצורכי פרנסה בלבד[8].
חז"ל מזהים אותו עם שבואל בן גרשום בן מנשה, המופיע בספר דברי הימים א', פרק כ"ו, פסוק כ"ד כממונה על האוצרות בימי דוד, ומפרשים שדוד כשראה את שאיפתו לממון, מינה אותו לתפקיד זה כדי שיחדל מעבודה זרה וישוב בתשובה. את השם "שבואל" הם דורשים כמי "ששב לאל בכל לבו".[24] בירושלמי נשאל, שהרי הפסוק מלמד שכהונת יהונתן היתה עד גלות הארץ, שפירושה גלות עשרת השבטים, ומתרץ שלאחר מות דוד, החליף שלמה את השרים ויהונתן איבד את משרתו, ואז חזר לעבודת הפסל[8].
בנוסף לכך, הירושלמי מזהה את יהונתן עם נביא השקר מבית אל שהסית את עידו איש האלוקים מיהודה לאכול בביתו על אף שה' אסר עליו לעשות זאת. על פי זיהוי זה, אחרי שאיבד את משרתו, חזר לעבוד עבודה זרה, עבר לשומרון ואז לבית אל, ושימש שם כנביא שקר.[8] אחרי שירבעם הקים את העגלים, חזר יהונתן לדן ושימש ככהן לעגל בדן[7].
מותו
לפי פשטות הירושלמי יהונתן חי עד זמן גלות עשרת השבטים[8]. על פי הרלב"ג, יהונתן נפטר אחרי עליית יבין מלך כנען[25]. על פי הרד"ק[26] והמצודות[27] יהונתן נפטר אחרי חורבן שילה. לפי דבריהם כל הסיפורים שיוחסו ליהונתן עצמו אחרי מותו, הם בעצם על צאצאיו[25].
לפי הזיהוי בירושלמי עם הנביא מבית אל, לאחר חורבן ממלכת ישראל החריב יאשיהו את כל הבמות ושרף עליהם את עצמות עובדי העבודה הזרה. הוא הוציא את כל המתים מקבריהם, אך בקבר עידו לא נגע, וכך נצלו עצמותיו של יהונתן[28].
מסורת חסידית אומרת שרבי יהונתן אייבשיץ הוא גלגולו של יהונתן בן גרשום[29].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ספר דברי הימים א', פרק כ"ו, פסוק כ"ד
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ג, פסוק י"א
- ^ 3.0 3.1 ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק י"ח
- ^ 4.0 4.1 מלבי"ם שופטים יח ג
- ^ ספר שופטים, פרק י"ח, פסוק כ"ז
- ^ ספר שופטים, פרק י"ז, פסוק י"ב
- ^ 7.0 7.1 מלבי"ם שופטים יח ל
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה ב'
- ^ רש"י שופטים יז ז
- ^ על פי הרד"ק שופטים יז ז והמלבי"ם שופטים יז ח
- ^ ספר שופטים, פרק י"ז, פסוק ח'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ג עמוד ב'
- ^ מלבי"ם שופטים יז י
- ^ מלבי"ם שופטים יז יא
- ^ ספר שופטים, פרק י"ח, פסוק ב'
- ^ ספר שופטים, פרק י"ח, פסוקים ג'-ו'
- ^ ספר שופטים, פרק י"ח, פסוקים י"ד-י"ח
- ^ ספר שופטים, פרק י"ח, פסוק י"ט
- ^ רד"ק על ספר שופטים, פרק י"ח, פסוק ל'
- ^ בבא בתרא קט ב
- ^ רש"י על ספר שופטים, פרק י"ח, פסוק ל' רד"ק על ספר שופטים, פרק י"ז, פסוק ז'
- ^ מהרש"א בבא בתרא קט עמוד ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ק"ט עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ק"י עמוד א'.
- ^ 25.0 25.1 רלב"ג שופטים יח כט
- ^ רד"ק שופטים יח ל
- ^ מצודת דוד שופטים יח ל
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק י"ח
- ^ כתב עת בית ישראל ואהרן קיט תשס"ה קמח
