גדעון בן יואש

גדעון בן יואש

איור משנת 1553
מדינה	כנען
עיסוק	שופט (מנהיג)
דת	יהדות
שופט ישראל ה־5 משבט מנשה אירועים בתקופתו מלחמה במדיין → דבורה הנביאה תולע בן פואה ←

המלחמה במדיין

גדעון ו-300 חייליו תוקפים את מחנה מדיין עם לפידים ושופרות (איור משנת 1907)
תאריכי הסכסוך	המאה ה-13 לפנה"ס
מקום	התקפת הלילה: עמק יזרעאל (צפונית לגבעת המורה) המרדף: עמק בית שאן, בקעת הירדן, הגלעד
עילה	פלישת שבטי מדיין, עמלק ובני קדם לפנים ארץ ישראל
תוצאה	ניצחון שבטי ישראל וגירוש המדיינים אל מעבר למעברות הירדן
הצדדים הלוחמים שבט מנשה שבט זבולון שבט אשר שבט נפתלי שבט אפרים מדיין עמלק בני קדם מפקדים גדעון בן יואש זבח צלמונע עורב זאב כוחות בתחילה הגיעו 32,000 חיילים, לא כולל התגבורת משבט אפרים. לאחר מבחן המים, יצאו 300 לוחמים בלבד. 135,000 חיילים, מתוכם רגליים ורכובים על גמלים אבדות לא ידוע, אולם מוזכרים אחיו של גדעון, שעמדו בראש המאמץ הראשון כנגד המדיינים, שנהרגו כ-120,000

גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ הוא אישיות מהתנ"ך, שכמסופר בספר שופטים היה השופט החמישי ששפט את ישראל בתקופת השופטים

גדעון הציל את ישראל מיד מדיין, עמלק ובני קדם. הוא כונה גם ירובעל (שמואל א', י"ב, י"א) וירובשת (שמואל ב', י"א, כ"א), היה משבט מנשה מהעיר עפרה, ממשפחת "אבי העזרי" (לפי פירוש רש"י אביו היה מבני אביעזר בן גלעד בן מנשה).

הניצחון על המדיינים נזכר בדורות הבאים כאחד הניצחונות הגדולים. הניצחון על מדיין ועל מלכיהם, מוזכר במזמור תהילים, פ"ג, י"ב, מצוין בשמואל א', י"ב, י"א, וגם בישעיהו, ט', ג' ו-י', כ"ו.

סיפורו מתואר בספר שופטים, פרק ו' עד פרק ח'. גדעון פעל אחרי דבורה הנביאה וניצחונה על עמי כנען. לאחר מותו תפס בנו אבימלך בן גדעון, את המלוכה על העיר שכם תוך טבח אֶחיו, והוקע על ידי אחיו יותם במשל יותם (שופטים, ו' עד ט').

ממצא ארכאולוגי בסביבות העיר קריית גת העלה כתובת ארכאולוגית הנושאת את השם "ירבעל" בכתב פרוטו-כנעני. ייתכן כי שם זה מתייחס לגדעון שכונה כך.

רקע

פלישת עמי מדיין

בספר שופטים מסופר על סבלם של בני ישראל מהתקפות מדיינים, עמלקים ועמי מזרח אחרים (בני קדם), כעונש על חטאיהם. עמים מדבריים אלו פלשו בהמוניהם, בזזו והשחיתו את היבול ולא השאירו מקורות מחיה לבני ישראל. עמים אלו, כשוכני מדבר ומישור, עשו שימוש בגמלים כאמצעי תחבורה ומלחמה. המדיינים שלטו בארץ שבע שנים.

הגורם הטבעי שהביא להתקפות של השבטים הנודדים מהמזרח על יושבי הקבע בארץ, מוסבר בפריצת ההגנה על הארץ, לאחר תבוסת עמי כנען בתקופת דבורה הנביאה. עם החלשת כוחם של הכנענים יושבי העמקים ואי ההיאחזות של בני ישראל בעמק יזרעאל ובערבות בית-שאן, נפרצו המבואות המזרחיים של הארץ לפולש.

לאחר שהזדעק העם, נשלח נביא אשר מוכיח את העם על כך שהם עובדים את אלוהי האמורי במקום את ה' שהוציא אותם ממצרים והציל אותם מכל לוחציהם, והזהיר אותם מפני עבודה זרה.

קבלת התפקיד

מלאך ה' מופיע ומתיישב תחת עץ האלה באחוזת משפחת גדעון. המלאך נגלה לגדעון בשעה שעסק בדייש במחתרת מפחד המדיינים: "חביטת חיטים" בגת, ולא בגורן כמקובל.

המלאך מברך את גדעון לשלום כמנהג אותה תקופה: ”..ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל.” (שופטים, ו', י"ב). ברכה שכזו מוזכרת גם במגילת רות המתארת את אותה תקופה, בפניית בועז לקוצרים (רוּת, ב' ד').

גדעון משיב בטענה כלפי המלאך במרירות על נטישת ה' והשעבוד למדיין: ”וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל-זֹאת וְאַיֵּה כָל-נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ-לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף-מִדְיָן” (שופטים, ו', י"ג). בכך הוא מזכיר בספקנות את דברי הנביא שהופיע והבטיח ישועה.

המלאך אומר לגדעון שיש בכוחו הוא, להושיע. לעומתו, טוען גדעון לחולשה ואי-התאמה לתפקיד: ”..הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה, וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי.” (שופטים, ו', ט"ו). המלאך מחזקו בהבטחה כי ה' יהיה עמו.

גדעון דרש מהמלאך שיוכיח לו כי אכן מלאך ה' הוא. גדעון מביא למלאך בשר, מצות ומרק. המלאך מבקש מגדעון שיניח את הבשר והמצות על הסלע ואת המרק ישפוך, גדעון עושה כך, אש יוצאת מהסלע ו"אוכלת" את הבשר והמצות. דרישה של גדעון לאותות נוספים חוזרת, ערב היציאה למלחמה.

גדעון מקבל את האותות וחושש כי ראה מלאך ה' פנים אל פנים, והמלאך מרגיעו. סיפור דומה של קבלת השליחות על ידי התגלות מלאך, החשש מראיתו והעלאת מנחה, מסופר על מנוח אבי שמשון.

המלחמה בבעל

בעקבות גילוי המלאך ודברי ה' באותו לילה, בונה גדעון מזבח לה'. גדעון יוצא בחשש, בלילה (ולא ביום) עם עשרה מאנשיו והורס את מזבח אביו, שהיה כהן בעל, וכורת את העץ המקודש לאשרה שננטע לידו. הוא שוחט את הפר הצעיר מביניהם, מקדיש ומעלה אותו קרבן לה'. בבוקר, באו מאמיני הבעל אל יואש אבי גדעון, וביקשו להרוג את גדעון. יואש אמר להם בערמומיות ובאירוניה, שאם גדעון חטא לבעל, יהיה זה הבעל שינקום בו, ולא הם. מאז, יואש אביו שינה את שמו של גדעון ל"ירובעל', הלחם של המילים "ירב בו הבעל".

על פי פרשנות אחת, הכוונה היא 'שהבעל יריב עמו'. פרשנות זו טוענת השורש ר.י.ב במקרא בא במשמעות של לקיים משפט, ולכן יואש בדבריו אל אנשי העיר אומר שלא הם צריכים לשפוט את גדעון על הריסת המזבח כי אם הבעל.

בספר שמואל נקרא גדעון בכינוי 'ירו-בשת' כתוספת גנאי לבעל וכדי לא לנקוב בשמו. בדומה לכך, אשבעל בן שאול שבדברי הימים נקרא בספר שמואל איש בושת. האבן עזרא מבאר שבלשון הקודש מופיע שם בצורות משתנות, כאשר ההקפדה העיקרית היא על תוכנו ומשמעותו. במדרש נאמר: מכאן שעבודת כוכבים נקראת בושת.

המלחמה במדיין

גדעון סוחט את הגיזה

"גדעון בוחר את 300 הלוחמים" בציור של גוסטב דורה, 1866

"מערת גדעון" ממנה נובע מעיין חרוד, שם על פי המסורת ערך גדעון לבני ישראל את מבחן "המלקקים"

הכרזת המלחמה וגיוס

מדיין, עמלק ובני קדם התאספו וחנו בעמק יזרעאל. נאמר כי "רוח ה' לבשה את גדעון", הוא תקע בשופר, ומשפחתו הצטרפה אליו. כמו כן, קרא לעזרה במלחמה במדיין את שבטו, מנשה, ואת השבטים הצפוניים של ישראל. הוא אסף 32 אלף לוחמים, מבני מנשה, אשר, זבולון ונפתלי להילחם.

בכתוב נרמז כי תחילה ניסה גדעון למגר את המדיינים החונים בעמק יזרעאל על ידי התקפה כפולה של שבטי הגליל (אשר, זבולון ונפתלי) מצפון ובני-מנשה מדרום (שופטים, ו', ל"ה). אולם מהלך זה נכשל, כפי הנראה, ואחי גדעון שעמדו בראש שבטי הצפון נהרגו בתבור (שם, ח', י"ח).

גדעון ממקם את מחנהו בעין חרוד, ומחנה מדיין מצפון לגבעת המורה בעמק (ככל הנראה סמוך לעין דור).

אותות להוכחת הניצחון: "גיזת הצמר"

גדעון מבקש מה' סימנים שאכן הוא יושיע את ישראל מיד מדיין. גדעון עצמו מגדיר את הסימנים העל-טבעיים, וה' נענה לו. שני הסימנים הם גיזת צמר רטובה מטל בעוד הקרקע נותרת יבשה, ובלילה שלאחריו גיזת צמר נותרת יבשה בלילה בעוד הקרקע רטובה מטל.

מיון הלוחמים ומבחן השתייה

ה' מבקש להוכיח לעם ישראל כי הניצחון לא יושג מיתרון מספרי אלא מהתערבות אלוקית, ומורה לגדעון לשחרר כל מי שירא וחרד. בעקבות זאת, נותרו לגדעון עשרת אלפים לוחמים.

ה' מבקש לבצע ניפוי נוסף, ומורה לגדעון לבצע מבחן שתיית מים. הלוחמים הובלו למעיין, שם צפה בהם גדעון בשעה שרוו את צמאונם. 300 החיילים שהרימו את המים בידיהם אל פיהם וליקקו את המים בלשונם ("הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם"), נשארו, ואילו 9,700 החיילים שכרעו על ברכיהם, ”וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת” (שם, ז', ה) - נופו.

אחת הסברות לניפוי כל אלה שכרעו על ברכיהם היא שהם היו רגילים לכרוע לעבודה זרה (רש"י, מצודת דוד, ילקוט שמעוני). בסופו של מבחן השתייה, גדעון נותר עם כוח מובחר שמנה 300 איש בלבד.

סיור מקדים: "החלום ושיברו"

גדעון מקבל הוראה מה' לצאת להתקפה בו בלילה, אך אם הוא עדיין חושש. ה' ממליץ לגדעון שירד עם נערו למחנה מדיין, יאזין לדבריהם ויצבור ביטחון. גדעון עורך עם נערו סיור לילי חשאי במחנה מדיין. בסיור זה עומד גדעון על מצבו המורלי של מחנה האויב.

הוא מגיע לקצה המחנה בשעת החלפת המשמרות, ומאזין לשיחה בין שני מדיינים. בשיחה מספר האחד חלום שחלם: על נפילת אוהל מדייני על ידי לחם שעורים אפוי ("צליל"). חברו פירש את החלום כסימן לתבוסת מחניהם בידי גדעון. כששמע גדעון את השיחה ("את החלום ושיברו" - פתרונו) הבין שהמדיינים חוששים מפניו, ותכנן תוכנית להכרעה מורלית. חז"ל מפרשים כי לחם השעורים שהופיע בחלום היווה רמז כי הניצחון על מדיין יקרה בזכות מצוות העומר, המקויימת בחג הפסח בו התרחשה העלילה.

התקפת לילה בהפתעה על מחנה מדיין

עתה, בטוח בניצחונו, חילק גדעון את לוחמיו לשלוש קבוצות ונתן לכל איש כד ובתוכו לפיד בוער ושופר. גדעון אמר לאנשיו: ”מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ” (שם, ז', יז). הוא מנחה אותם שבקבלת האות תוך קריאת הקרב המוסכמת: ”..לה' וּלְגִדְעוֹן” (שם, ז', י"ח), יתקעו בשופרות.

בשעת לילה, בתחילת האשמורת התיכונה, לאחר שהקיפו את מחנה מדיין בשלושה ראשים, לפי אות מוסכם מגדעון, שברו את הכדים, חשפו את הלפידים ותקעו בשופרות. המהלך עורר בהלה רבתי במחנה מדיין, החלה מהומה, קרבות פנימיים והמחנה החל לנוס על נפשו. המדיינים נסו דרך עמק בית-שאן לחצות את הירדן חזרה לארצם. למרדף אחריהם, הצטרפו שאר הלוחמים אנשי נפתלי, אשר ומנשה, כעתודה.

חסימת מעברי הירדן ותלונת שבט אפרים

גדעון שלח מלאכים עם בקשה מאנשי שבט אפרים להגיע למעברי הירדן, ולחסום את נסיגתם של מדין לעבר-הירדן. הם עושים כן, ואף חוצים את הירדן ומצליחים להרוג את שני שרי מדיין: עורב וזאב. הם מביאים את ראשי השרים לגדעון להוכחה.

אנשי אפרים, שזעמו על כך שלא זימן אותם איתו למלחמה, עלו אליו להילחם בו. הם נתרצו כשאמר להם: ”מֶה עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר” (שם, ח', ב). על פי מצודת דוד, הניצחון שעשיתם בסוף המלחמה, גדול יותר מהניצחון שעשיתי עם משפחתי אביעזר בתחילתה. שכן, ה"עוללות" – הענבים שנבצרים אחרונים – משובחים, והם אלו שהכריעו את המלחמה ושבו את שרי הצבא.

עדות נוספת ודומה ליריבות בין השבטים מנשה ואפרים, נזכרת בתלונה דומה של שבט אפרים שהופנתה כלפי יפתח הגלעדי במלחמתו בבני עמון. יפתח הגיב בדרך שונה, בניגוד לדרכי השלום והפיוס של גדעון.

המרדף ופרשת אנשי סוכות ופנואל

גדעון אינו מסתפק בהרחקת הסכנה ויוצא למרדף אחרי מלכי מדיין שברחו, כדי להכותם מכה ניצחת. במהלך המרדף אחר זבח וצלמונע, שני מלכי מדין, ביקש גדעון מאנשי סוכות ואנשי פנואל לחם ומים לאנשיו העייפים. אנשי סכות ופנואל סירבו, ואמרו לו שעוד לא ניצח בקרב ולכן לא יתנו לו אוכל. אנשי עבר הירדן אלו משבט גד (יהושע, י"ג, כ"ז), שהיו נתונים לשעבוד מדיין, עדיין פחדו ממשעבדיהם וביקשו הוכחה לניצחון. גדעון איים עליהם בעונשים, אך הם המשיכו בסירובם.

גדעון המשיך את המרדף עם הכוח המובחר שמנה 300 איש בלבד, והגיע בדרך עוקפת לקרקר, שם חנו בבטחה מלכי מדיין עם 15,000 איש. לאחר שתקף בהפתעה את המחנה והצליח להחרידו, הוא ניהל מרדף אחרי שני המלכים והצליח ללוכדם.

לאחר שתפס את המלכים זבח וצלמונע, חזר אל סוכות. בעזרת נער שלכד, זיהה שבעים ושבעה ממנהיגי העיר וחכמיה, והציג בפניהם את מלכי מדיין שלכד. כעונש הכה את מנהיגי העיר בקוצים וברקנים. את מגדל פנואל ניתץ ואת אנשי פנואל הרג, כנראה לאחר שהתנגדו למעשיו. במעשים אלו קיים את אשר איים במהלך המרדף.

הרג המלכים

גדעון מוכיח את המלכים על שהרגו את אחיו בתבור. הוא מורה לבנו בכורו, יתר, להרוג את המלכים כנקמה, אולם הנער לא העז להרוג את המלכים בעצמו. המלכים מבקשים מגדעון שהוא יהרוג אותם, בציון גבורתו. גדעון הוציא להורג את המלכים, ולקח את סמליהם שעל גמליהם.

אחרית דבר

בקשת המלוכה ופרשת האפוד

עם ישראל ביקש מגדעון שימלוך עליהם, וייסד שושלת מלוכה. גדעון סירב בהצהרה שה' ימשול בהם. בבקשה זו מתגלים ניצני הרצון למלוכה בישראל, שיתעצמו בימי שמואל.

כאות להכרת תודה, הוא ביקש ואסף את תכשיטי הזהב שנפלו שלל מהמדינים, ויצר אפוד - כמצבת זיכרון לניצחון בעירו בעפרה. העם התחיל לסגוד לאפוד, ובכך מעשהו של גדעון גרם לעם למכשול ולחזרה לעבודת אלילים.

לאחר הניצחון גדעון חזר לביתו, נשא נשים רבות והן ילדו לו שבעים בנים. נאמר כי הארץ שקטה ארבעים שנה, בדומה לסיום קורותיהם של עתניאל בן קנז, (שם, ג', י"א) ודבורה הנביאה (שם, ה' ל"א).

לאחר מותו, נאמר כי בני ישראל חזרו לעבוד את הבעל והיו כפויי טובה כלפי בית גדעון (שם, ח' ל"ה). ”וְלֹא-עָשׂוּ חֶסֶד עִם-בֵּית יְרֻבַּעַל גִּדְעוֹן כְּכָל-הַטּוֹבָה--אֲשֶׁר עָשָׂה עִם-יִשְׂרָאֵל.” (שם, ח' ל"ה)

לאחר מותו והמלכת אבימלך

לאחר מותו, המליך עצמו בנו, אבימלך בן גדעון, על העיר שכם. זאת, לאחר טבח 69 אחיו מצד אביו. רק האח הצעיר ביותר, יותם בן גדעון, שרד. יותם נשא משל, הקרוי על שמו - "משל יותם" - שמטרתו הייתה להתריע בפני בעלי שכם על המהלך השגוי שבהמלכת אבימלך.

גדעון במדרשי חז"ל

"מבחן השתייה" איור מתנ"ך אלבה, 1430

במדרש (ילקוט שמעוני), מובא שליל התגלות המלאך לגדעון היה בפסח - זה אף מרומז במקרא בכך שגדעון הביא למלאך קמח-מצות, כן טוען המדרש שגדעון לימד סנגוריה על ישראל.

את שמו ירובעל מפרש התלמוד: "ירובעל זה גדעון ולמה נקרא שמו ירובעל שעשה מריבה עם הבעל".

על פי מדרש תנחומא וילקוט שמעוני, גדעון היה 'ריק' (כלומר עם הארץ), וכל זכותו הייתה בכך שלימד זכות על עם ישראל. הרב יששכר טייכטל, בספרו "אם הבנים שמחה", עשה גזירה שווה בין גדעון לציונות. הוא סבר שגם אם היא מובלת בידי חילונים, היא עדיין ראויה להנהיג את העם כמו גדעון. מאידך, לפי כמה שיטות, גדעון שימש בתפקיד ראש הקבלה, ומסורת התורה שבעל-פה הועברה על ידו.

דמותו של גדעון

דמותו של גדעון מורכבת ומתפתחת במהלך הסיפור, והיא מכילה ניגודים. מצד אחד, גדעון חושש מאד מפעולה, והוא מחפש אותות וחיזוקים לפני כל מעשה. לעומת זאת, לאחר שקיבל אות מהמלאך ואותות בגיזת הצמר וסימן במחנה מדיין, יוצא גדעון בכוח קטן למבצע נועז ואף מבצע מרדף בעומק שטח האויב.

גם ביחס לעמו, גדעון מגלה התנהגות שונה במקרים שונים. מצד אחד, לאחר הקרב הוא מפייס את בני אפרים שבאו לקראתו בטענה שלא קרא להם לקרב; לעומת זאת, לאחר שאנשי סוכות ופנואל סירבו לתת לו עזרה במהלך הקרב, נקם בהם ולא סלח להם.

חז״ל שראו את גדעון באור חיובי לא ביקרו אותו על התנהגותו זו עם בני סוכות. גמישותו של גדעון והגיוון שבאישיותו מתפרשים כמעלה, כאשר כמנהיג הוא יכול להכיל מורכבויות וניגודים - מצד אחד הוא עושה כל מאמץ לפיוס ומניעת מלחמת אחים, ומצד שני אינו יכול להשאיר ללא ענישה את מי שהפנו עורף ללוחמים בזמן הקרב.

צניעותו של גדעון כאשר שולח אותו המלאך להושיע את ישראל:

בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָֽנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי

היא מוטיב חוזר בדמותם של מנהיגי מופת בהיסטוריה היהודית (בדומה לתגובתם של משה דוד ושאול כאשר נשלחו להנהיג את העם).

מורשת והנצחה

”מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ” (שופטים ז', י"ז), אימרתו של גדעון כמוטו של בית הספר לקצינים

סיפורו של גדעון שימש השראה לארגונים רבים מראשית הציונות, מ"ארגון בני המושבות" בעלייה הראשונה, (הגדעונים) ועד לצה"ל של ימינו. כמו כן, על שמו יחידות בצה"ל (גדוד 13 בחטיבת גולני) ובמשטרה (הגדעונים). על שמו נקרא גם מבצע גדעון במלחמת העצמאות. החל משנת 2019 קורס כניסה לקבע בכיר לנגדים בצה"ל שנערך במכללות הצבאיות נקרא פו"ם 'גדעון'.

גדעון היווה השראה מיוחדת לאורד צ'ארלס וינגייט בהקמת פלגות הלילה המיוחדות (שכונו גם "הגדעונים") בארץ ישראל וכוח גדעון באפריקה.

נעמי שמר כתבה והלחינה את השיר "זמר לגדעון" המספר את סיפור הקרב.

על שמו כפר גדעון והמושב גדעונה בעמק יזרעאל.

סיפורו של גדעון והדרך שבה הוביל והנהיג את אנשיו, היו למקור השראה לקורסי הפיקוד בהגנה בפלמ"ח ובצה"ל . אמירתו של גדעון, ”מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ” (שופטים ז', יז), החקוקה על אחד מכותלי בבית הספר לקצינים, מהווה את הערך על פיו מתחנכים חניכי קורסי הפיקוד השונים בצה"ל ובהם קורסי מפקדים וקורס קצינים, והנורמה על פיה מצופה כי יפעלו מפקדי צה"ל מתוך גילוי דוגמה אישית גבוהה .

קבר גדעון

מבנה קבר הנמצא ברכס גדעונים, סמוך ליישוב איתמר על גבעה 851 מיוחס לגדעון.

גדעון נקבר בעפרה, בקבר יואש אביו.

קבר המיוחס לגדעון נמצא ברכס גדעונים (בערבית "ג'בל ג'דוע"), סמוך ליישוב איתמר על גבעה 851.

בארכאולוגיה

בחפירות בחורבת א-ראעי שממזרח לקריית גת, התגלה חרס עם כתובת מהמאה האחת עשרה לפני הספירה בכתב פרוטו-כנעני שלפי הפענוח המקובל כתוב בה „ירבעל״, כלומר „ירובעל״בכתיב חסר. ייתכן כי שם זה מתייחס לגדעון שכונה כך.

ראו גם

• כוח גדעון
• מבצע גדעון
• חרב גדעון

לקריאה נוספת

• אליהו עסיס, למען עמו ולמען עצמו - סיפורם של שלושה מנהיגים בספר שופטים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006.
  • מתוך הספר: "המבנה של סיפור גדעון ומשמעו", באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• יגאל אריאל,עוז וענווה: עיונים ביהושע ושופטים, מדרשית הגולן, חיספין, 1995.
• יאירה אמית, ספר שופטים אמנות העריכה. ירושלים: מוסד ביאליק, 1999.עמ' 207–245

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גדעון בן יואש בוויקישיתוף

• שופטים פרק ו'
• גדעון השופט בפודקאסט עושים תנ"ך, באירוח חוקר המקרא, ד"ר שחר ענבר
• ד"ר חוה שלום-גיא, מחזור הסיפורים על גדעון, בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך
• אברהם מלמט, מלחמת גדעון במדין, מתוך "היסטוריה צבאית של ארץ ישראל בימי המקרא", באתר דעת
• מנחם זהרוני, מלחמת גדעון במדיינים, באתר מקראנט
• ד"ר יוסי שפנייר, מלחמת גדעון במדיינים, באתר דעת
• אורי קציר, קרב בעמק (אורכב 11.03.2007 בארכיון Wayback Machine)
• גדעון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• ד"ר ישראל רוזנסון, פרשת גדעון, באתר מט"ח
• גדעון בן יואש, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• יאיר זקוביץ, ממאכל יצא האכל - על חלום ושברו, המאמר עוסק במעשה חלום המדייני ופשרו (שופטים ז יג-טו), שהיוו אות לגדעון כי האל נותן את הניצחון בידיו אתר מקראנט
• אליהו עסיס, גדעון מסרב לקבל את המלוכה ומקים את האפוד בעפרה, באתר מקראנט
• אלי אשד גדעון בן יואש הוא ירובעל השופט כוכב ספרות אמנות קומיקס וקולנוע, המולטי יקום של אלי אשד, 2021
• גדעון בן יואש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• גדעון השופט, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36297832גדעון בן יואש