יואל ואביה בני שמואל
|
יוֹאֵל (נקרא גם וַשְׁנִי[1]), הבן הבכור של שמואל, ואָבִיָה, בנו השני, שפטו את ישראל בעת זקנת אביהם שמואל, בבאר שבע. כאשר הזדקן שמואל ולא יכול היה לשאת עוד בתפקיד השופט, הוא מינה את שני בניו לשופטים במקומו. שמואל עשה מינוי זה בהתאם להלכה האומרת ”לא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל, ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם”[2]. בנו של יואל, הימן, היה משורר בימי דוד המלך[3]. בספר שמואל, מתואר כי עלי ביקש משמואל שיספר לו את נבואתו הראשונה, שעסקה בעונש בני עלי. עלי הוסיף על בקשתו: ”כה יעשה לך אלקים וכה יוסיף, אם תכחד ממני דבר”[4]. רבי אבהו[5] באר, שסוף הפסוק הוא קללה לשמואל, שאם לא יספר לעלי את הנבואה, גם בניו לא ילכו בדרך הישר. ואע"פ ששמואל סיפר לו את הנבואה, התקימה הקללה בבניו. ומכאן למד רבי אבהו: ”קללת חכם, אפילו על תנאי, היא באה”.
לפי חז"ל וחלק ממפרשי המקרא יואל בן שמואל הוא יואל הנביא[6].
תקופת שפיטתם
יואל ואביה חטאו בתפקידם, ובספר שמואל נכתב:”וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט”[7]. עם זאת, מבואר בתלמוד שבני שמואל לא לקחו שוחד ממש, אלא רק נטו אחר הבצע. הובאו מספר אפשרויות לחטאם[8]:
- שמואל, היה הולך במקומות שונים בארץ ולא ישב במקום קבוע, כדי שיקל לעם להשיגו, אך יואל ואביה ישבו בבאר שבע וכך פרנסו סביבם חזנים וסופרים.
- היו מבקשים את המעשר הראשון בפיהם, ואפילו שהם לוויים לא היה ראוי שידרשו כסף המגיע להם.
- השקיעו כספם אצל סוחרים, ואפילו שלא קבלו מהסוחרים מתנות, בכל זאת נטה לבם לטובת הסוחרים כשבאו לדון אצלם.
- לקחו יותר מעשר מהמגיע להם.
- יש אומרים שלקחו מתנות כהונה אף שלא היו כהנים.
בעקבות התנהגות זו, זקני ישראל טענו, שיש צורך להחליף את יואל ואביה. גם על פי ההלכה, אם בני השופט אינם צדיקים כמותו, אין להם אפשרות למלא את מקומו:”וכל מי שאין בו יראת שמים, אף על פי שחכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל”[2]. זקני ישראל, לא הסתפקו בהדחת השופטים, אלא דרשו גם את שינוי שיטת הממשל לשיטה מלוכנית. למרות זאת, ניתן לאמר שהתנהגות הנטייה אחר הבצע, היא רק גורם משני לשינוי שיטת הממשל, והגורם הראשי הוא רצון לרציפות שלטונית או הקושי לשחד את המלך. בספר שמואל יש ביסוס לטענה שלא התנהגות יואל ואביה גרמה לשינוי שיטת הממשל, ולאחר תפילה של שמואל לה', גילה ה' את הסיבה האמיתית[9]:
שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם
כלומר, עם ישראל לא רצה להסתמך על מלכות אלוקית, והיה מעוניין במלכות ארצית. ייתכן, למשל, שהעם לא רצה להסתמך על תשועת ה' מיד אויביו, והעדיף צבא קבוע שיגן עליו.
זהותם
בבמדבר רבה, פרשה י', פסקה ה' נאמר כי יואל הנביא הוא יואל בן שמואל, ובספר יואל מכונה שמואל "פתואל" על שם שפיתה את ה' בתפילתו.
הרב מנחם עזריה מפאנו כתב בספרו "גלגולי נשמות", שיואל הנביא הוא גלגול של יואל בן שמואל, ופתואל שמצוין כאביו, הוא אביה. על פי הנחה זו, ולפי פתיחת ספר יואל: ”דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל”[10], יש ראיה נוספת לכך שיואל ואביה חזרו בתשובה, שכן בכל מקום שמוזכר בתנ"ך שם נביא ושם אביו ידוע שגם אביו נביא, אלא שלא נחשב מספיק כדי שנבואותיו תיכתבנה[11]. על פי רבי חיים ויטאל, נשמת אביה היא משורש נשמת קין[12].
לקריאה נוספת
- ר' ישראל יעקב קלפהולץ, אוצר אגדות נ"ך, בני ברק: המסורה, ה'תש"ם-1980, כרך א', פרק שלישי ח.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: ביאור:שמואל א ח |
רענן אייכלר, יואל בן שמואל, אתר הניווט בתנ"ך
הערות שוליים
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק י"ג וראו במפרשים שם, ונקרא כך על שם שהיה רשע ונשתנה לטובה, רות רבה ד א,
- ^ 2.0 2.1 משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק א', הלכה ז'
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק י"ח
- ^ ספר שמואל א', פרק ג', פסוק י"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י"א עמוד א', ורש"י שם.
- ^ ראו במדבר רבה, פרשה י', פסקה ה' וכן רש"י ומצודות דוד לספר יואל, פרק א', פסוק א'
- ^ ספר שמואל א', פרק ח', פסוק ג'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ו עמוד א'
- ^ ספר שמואל א', פרק ח', פסוק ט'
- ^ ספר יואל, פרק א', פסוק א'
- ^ גלגולי נשמות אות י בוויקיטקסט
- ^ שער הגלגולים הקדמה לו בוויקיטקסט
23173648יואל ואביה בני שמואל