זבח וצלמונע
זֶבַח וְצַלְמֻנָּע, הם אישים מהתנ"ך, שני מלכי מדין, אשר נלחמו בבני ישראל, נתפסו ונהרגו בידי השופט גדעון בן יואש. הסיפור אודותם מופיע בספר שופטים, פרק ח'.
לאחר שבע שנים שמשלו מדין על ישראל, בהם צעקו ישראל לה' על שליטת מדין, ציווה מלאך ה' את גדעון שיצא למלחמה במדין. לקראת סיום המלחמה עם המדיינים לאחר שהכה מהם מאה עשרים אלף חיילים, מבקש גדעון ללכוד את מלכי מדיין זבח וצלמונע שנותרו עם חמשה עשר אלף מאנשיהם[1]. גדעון עבר את הירדן יחד עם צבאו שכלל על פי ה' רק שלוש מאות חיילים, כדי להשמיד את מחנה מדיין. בדרכו הוא עבר בערים סוכות ופנואל אשר לא הסכימו לבקשתו לכלכל את צבאו בטרם ילכוד את המלכים. לאחר שלכד גדעון את זבח וצלמונע, שב דרך סוכות והרג את זקני העיר, ונתץ את מגדל פנואל והרג את יושביה.
לאחר מכן שאל גדעון את זבח וצלמונע מה היה מראיהם של האנשים שהרגו בתבור, וענו לו שהם היו דומים לו ואחד אף דמה ממש לבנו, גדעון השיב להם "אחי בני אימי הם"! ונשבע שאילולי הרגום היה כעת מותיר את זבח וצלמונע בחיים, לאחר מכן ביקש מבנו בכורו יתר שיהרגם, אך הוא פחד להורגם מפני שהיה צעיר. זבח וצלמונע בקשו מגדעון שהוא יפגע בהם[2]. כי רצו למות במהירות בידי לוחם בעל ניסיון, וגדעון הרגם.
שמותיהם של זבח וצלמונע מופיעים גם בספר תהילים, פרק פ"ג, פסוק י"ב: "שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ, כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב; וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע, כָּל-נְסִיכֵימוֹ". בפסוק זה מתייחס המשורר לה' שינקום באויבי ישראל בהווה, כמו שעשה לזבח וצלמונע.
מקור שמם של זבח וצלמונע הוא ערבי קדום. שמות אלה היו קיימים באזור חיג'אז ובדרום עבר הירדן שהוא האזור בו שכנו במדיינים בנדודיהם. זבח וצלמונע הם מלכי מדיין בניגוד לזאב ועורב שכונו שרים.
שימושים מודרניים
כיום נוהגים לכנות ילדים פזיזים, שאינם ממושמעים בכינוי "זבח וצלמונע"[3].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים