פסל מיכה
סיפור פסל מיכה הוא סיפור שמתאר את התגלגלותו של מקדש ביתי לעבודה זרה[1] שבנה איש מהר אפרים בשם מיכה (או מיכיהו). הסיפור מובא בפרקים י"ז - י"ח בספר שופטים, ומטרתו המוצהרת להדגים את האנרכיה ששררה בישראל לפני תקופת המלוכה.
ייסוד בית מיכה
יסודו של מקדש מיכה בגניבה - מיכה גונב מאמו אלף ומאה שקלי כסף. לאחר שהוא שומע כי היא קיללה את הגנב, הוא מודה בגניבתו ומחזיר לה את הכסף והיא מברכת אותו, ומקדישה מאתיים שקלים מתוך הכסף ל"פסל ומסכה" שעשוי מכסף. בית מיכה בגרב הופך ל"בית אלוהים" חשוב, ומיכה הולך ומוסיף לו אביזרים פולחניים - אפוד ותרפים ואף ממנה את בנו הבכור[2] לכהן - (כומר)[3]. כאשר מיכה פוגש נער לוי ועובר בביתו, הוא מציע לו לעבוד אצלו ככהן - כומר, בתמורה לשכר נדיב, והנער נענה להצעתו.
משלחת בני דן
בני שבט דן מבקשים להרחיב את נחלתם, ולשם כך הם שולחים חמישה נציגים לרגל את הארץ ולמצוא מקום אותו ניתן לכבוש בקלות. זהו שיקוף של התהליך בו נדחקו בני דן מנחלתם המקורית באזור גוש דן על ידי הפלשתים לעבר צפון הארץ.
המרגלים מגיעים להר אפרים וישנים בבית מיכה. בזמן שהותם שם, הם מזהים את קולו של הנער הלוי (שמונה לכהן) ושואלים אותו "מי הביאך עד הלום, ומה אתה עושה בזה ומה לך פה?". הנער הלוי מספר להם שמיכה מינה אותו לכהן. המרגלים מבקשים ממנו שישאל באלוקים, כלומר ינבא להם אם הם יצליחו בדרכם או לא, והוא עונה "לכו לשלום, נוכח ה' דרככם אשר תלכו בה".
חמשת הנציגים ממשיכים משם ומגיעים לעיר ליש המזוהה עם תל דן שמנותקת משכניה וחסרת הגנה צבאית. הם חוזרים אל שאר השבט היושב בצרעה ואשתאול ומספרים להם על ליש. הם משכנעים אותם לצאת לכבוש את המקום ובעצתם יוצאים 600 חיילים. החיילים הדניים עוברים בהר אפרים, ובעצת חמשת המרגלים - נכנסים אל בית מיכה וגונבים את האפוד, התרפים ומשכנעים את הנער הלוי להצטרף אליהם.
מיכה, שמגלה שהוא נשדד, רץ אחרי בני דן וקורא אליהם "את אלהי אשר עשיתי לקחתם...". בני דן מאיימים עליו באופן מרומז והוא נכנע וחוזר לביתו ומניח לבני דן לקחת את חפציו וללכת לדרכם. בני דן מנצחים כצפוי בקרב על ליש, משנים את שמה לדן ובונים שם מקדש בו מכהן "יהונתן בן גרשֹם בן מנשה". הנ במילה "מנשה" תלויה, ועל כך דרשו חז"ל כי למעשה הכהן הוא יהונתן בן גרשם בן משה, אלא שמתוך כבוד למשה הוספה נ' לשם.
המקדש בדן נשאר על תלו "עד יום גְלוֹת הארץ" והפסל ניצב בו "כל-ימי היות בית-האלקים בשִלה. המצודת דוד והרד"ק פירשו שגם "גֲלוֹת הארץ" כוונתה לחורבן משכן שילה, עליו נאמר "גלה כבוד מישראל, כי נלקח ארון האלוקים", אך בתום תקופת השופטים שמואל השמיד את הפסילים. מאידך בירושלמי נתפרש שהכוונה לגלות עשרת השבטים וכן פירשו רש"י והמלבי"ם, שכתב שהפסל אמנם בטל, אך הוחזר בימי ירבעם. והרלב"ג פירש שהכוונה לגלות מצומצמת שארעה בתקופת השופטים.
תארוך הסיפור
חז"ל סברו כי המעשה מובא באיחור כרונולוגי, ותקופת התרחשותו הייתה בתחילת תקופת השופטים, כנראה בתקופת כושן רשעתים[4]. בקרב פרשני המקרא הדעות חלוקות. יש הסוברים כי התקופה היא אכן תחילת תקופת השופטים[5], והיו שאף טרחו לתארך את השנה כשנת ב'תקי"ח[6]. אך ישנן דעות שהסיפור מותאם כרונולוגית למקומו בספר שופטים, ואירע בין תקופת שמשון הגיבור לתקופת עלי הכהן[7].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פסל מיכה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אליעזר היון, פסל מיכה - שופטים יז, באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ רש"י לשופטים י"ז, ה
- ^ מנחה קטנה
- ^ תרגום יונתן על ספר שופטים, פרק י"ז, פסוק י"ג
- ^ סדר עולם פרק יב
- ^ ראו למשל פירוש רש"י לשופטים י"ז, א
- ^ בעל הטורים דברים ד כה
- ^ רד"ק על ספר שופטים, פרק י"ח, פסוק א'
23391035פסל מיכה