יחידת הפרטיזנים של בלסקי
יחידת הפרטיזנים של בלסקי, המכונה לעיתים על שם ראשיה, האחים בלסקי; קבוצת בלסקי או חבורת בלסקי, הייתה קבוצת פרטיזנים יהודים שהצילה יהודים מההשמדה בתקופת השואה ולחמה בנאצים ותומכיהם המקומיים באזור נובוגרודק ולידא באזור הקרסי בפולין הכבושה (כיום אזור מערב בלארוס). הקבוצה פעלה בהנהגתם של האחים טוביה, זוס ועשהאל בלסקי, בני הכפר סטאנקיביץ'. במשך למעלה משנתיים שרדו בחסות הקבוצה 1,236 יהודים במלחמה.
היסטוריה
משפחת בלסקי (לעיתים נכתב שם המשפחה: ביילסקי) הייתה המשפחה היהודית היחידה בכפר סטאנקיביץ'. הכפר נמצא בסמוך לנובוגרודק ולידא, באזור שבראשית מלחמת העולם השנייה היה שייך לרפובליקה הפולנית השנייה, אולם הוא נכבש בספטמבר 1939 על ידי ברית המועצות. לדוד ולביילה בלסקי היו 10 בנים ושתי בנות.
משפחת בלסקי סייעה לסובייטים שפעלו ליצור קשר עם האוכלוסייה המקומית. לאחר מבצע ברברוסה הפך נובוגרודק לגטו, כחלק מתוכנית ההשמדה הנאצית.
הקמה
בדצמבר 1941, לאחר שההורים דוד וביילה נהרגו בגטו ואתם בני משפחה נוספים, הצליחו ארבעה מהאחים (טוביה בלסקי) (8 במאי 1906 – 12 ביוני 1987), אלכסנדר זיסל "זוס" (19 באוקטובר 1912 - 18 באוגוסט 1995), עשהאל ואהרון) להימלט ליער קרוב. יחד עם 17 תושבי גטו נוספים, ייסדו את הגרעין של קבוצת הפרטיזנים, שהחלה לפעול באביב 1942. הקבוצה, שכללה בראשיתהּ 40 איש, גדלה בהמשך במהירות.
מפקד הקבוצה היה הבכור, טוביה, ששירת בצבא הפולני בין השנים 1927–1929 והגיע בו לדרגת רב-טוראי. כבוגר תנועת נוער ציונית העדיף טוביה "להציל יהודיה זקנה אחת מלהרוג עשרה חיילים גרמנים". שליחיו לגטו גייסו חברים נוספים לקבוצה, ששהתה ביער נאליבוקי. מאות אנשים הצטרפו למחנה, ובשיאו היו בו 1,230 איש, 70% מתוכם נשים ילדים וקשישים. איש לא נדחה, וכ-150 נטלו חלק פעיל בפעולות צבאיות.
ארגון
הפרטיזנים חיו במחפורות ובמבנים ארעיים ביער (זימלנקה). בנוסף נבנו בנייני ציבור: מטבח, טחנה, מאפייה, בית מרחץ, מרפאה ומחנה הסגר לחולים במחלות מידבקות כטיפוס. עדרי פרות סיפקו חלב.
מתחם בתי המלאכה סיפק ללוחמים את התשתית הלוגיסטית, שסייעה מאוחר יותר גם לפרטיזנים הסובייטים באזור. אלו כללו חייטים, סנדלרים, אמני עור ומתכת, נגרים, יצרני כובעים, ספרים ואף שענים שסיפקו את תוצרתם לקבוצה ככלל, וללוחמים בפרט, כל אחד לפי יכולתו. המחנה כלל בית כנסת, בית ספר, בית משפט ואף כלא. (על פי ראיון עם האח הקטן אהרון לא היה כלא במחנה מכיוון שלא היה בו צורך. זמן טבת תשע"ד). עם זאת, דווח גם על חוסר שוויון ששרר בין הפרטיזנים ובין התושבים העניים, וכן על מקרי אלימות (כגון רצח) שהתרחשו במחנה.
פעילות
יחידת הפרטיזנים של בלסקי פעלה נגד הנאצים ותומכיהם – מתנדבים ביילורוסים, וכן נגד תושבים מקומיים שרצחו יהודים או בגדו בהם. בנוסף לכך עסקה היחידה גם במשימות חבלה. הממשל הנאצי הציע פרס של 100,000 מארק עבור ראשו של טוביה בלסקי, וב-1943 ניהל מבצע טיהור גדול נגד הפרטיזנים באזור זה. חלק מהקבוצות נפגעו קשות, אך קבוצת בלסקי נסה לאזור מרוחק יותר ביער והמשיכה להגן על חבריה הלא-לוחמים.
במסגרת המאמץ לכלכל את כל המחנה פשטו לוחמי הקבוצה על כפרי הסביבה והחרימו מוצרי מזון. התנגדות מצד האיכרים יכלה לגרום לאלימות כלפיהם ואף לרציחתם. כך נוצרה עוינות כלפי קבוצת בלסקי, הגם שחלק מהאיכרים בחרו לסייע לה.
הפרטיזנים בחבורת בלסקי היו קשורים לפרטיזנים הסובייטים שפעלו באזור יער נליבוקי תחת גנרל פלטון. מספר ניסיונות של הפיקוד הסובייטי לספח את הקבוצה נדחו, והקבוצה שמרה על מבנה המקורי ונותרה תחת הנהגתו של טוביה. כך יכל להמשיך להגן על האוכלוסייה היהודית ולקיים, בד בבד, פעילות קרבית. עצמאות זו הובילה לבעיות בהמשך.
הקבוצה חולקה לשתי יחידות, "אורדז'וניקידזה" – שהונהגה על ידי זוס והצטרפה לפעילות הלוחמה של הפרטיזנים הסובייטים, ו"קאלינין" – שהונהגה על ידי טוביה. לפי מסמכיהם הרגו היחידות 381 חיילי אויב, חלקם בפעולות משותפות עם הפרטיזנים הסובייטים. 49 מחברי הקבוצה נהרגו בלחימה.
פירוק
בקיץ 1944, כשמתקפת הנגד הסובייטית הגיעה לבלארוס, יצאה מהיערות יחידת "קאלינין" שמנתה כ 1200 איש ונעה לעבר נובוגרודק. על אף שיתוף הפעולה המוקדם עם הסובייטים, הנ.ק.ו.ד. החל לחקור את האחים בדבר שמועות על מעשי ביזה בהם היו מעורבים כביכול ועל כישלונם "ליישם עקרונות סוציאליסטים במחנה". עשהאל גויס לצבא האדום ונהרג בקרב בקניגסברג (היום: קלינינגרד) ב-1945. שאר האחים ברחו מערבה. יהודה, אחיינו של טוביה, נתבע על ידי הנ.ק.ו.ד. על היותו קצין בצבא הפולני לפני המלחמה אך בסיועו של טוביה הצליח להימלט להונגריה ובהמשך לישראל.
לאחר המלחמה
עם סיום המלחמה חזרו האחים טוביה וזוס לפולין ובשנת 1945, לאחר שנרדפו על ידי השלטונות הסובייטים, עלו לארץ ישראל ולחמו ביחד במלחמת העצמאות. ב-1956 היגרו טוביה וזוס לארצות הברית שם פתחו עסק הובלות קטן.
טוביה נפטר בשנת 1987, כשהיה בן 81 בניו יורק. הותיר אחריו את אשתו לילקה ושלושה ילדים, שני בנים ובת ותשעה נכדים.
זוס נפטר בשנת 1995 ממחלת לב, כשהיה בן 83 בברוקלין, ניו יורק. השאיר אחריו שלושה בנים, דוד,צבי ויעקב ביילסקי, שנולדו לו ולאשתו השנייה, סוניה.
האח האחרון לבית ביילסקי שנותר בחיים, אהרון, עלה אף הוא לארץ לאחר המלחמה ולחם במלחמת העצמאות, וכמו אחיו הבוגרים היגר אף הוא לארצות הברית ב-1951, שם שינה את שמו לארון בל. הוא מתגורר בפאלם ביץ' שבפלורידה.
האשמות בביצוע פשעי מלחמה
כמה מפרטיזני היחידה (אך לא האחים בלסקי עצמם) הואשמו בביצוע פשעי מלחמה באוכלוסייה המקומית, במיוחד על מעורבותם בטבח נאליבוקי שבו נרצחו 128 אנשים על ידי פרטיזנים סובייטים. המוסד לזיכרון הלאומי הפולני חקר בנושא החל משנות ה-2000 המוקדמות, עד כה ללא ממצאים. היסטוריונים העובדים עם מוסד זה קבעו שלא הייתה מעורבות מצד הביילסקים, אך הוויכוח בין היסטוריונים ועדויות עדיין קיים.
הספרים והסרטים
שני ספרים באנגלית התמקדו בסיפורם של הביילסקים: "משפחת אנשי היער" (1993) של נחמה טק[1], ו"האחים ביילסקי" (2004) של פיטר דאפי[2]. הקבוצה הוזכרה גם במספר רב של ספרים אודות תקופה זו בהיסטוריה. "נקמה: סיפורם האמיתי של האחים ביילסקי" יצא לאור בפולין ב-2009 וחובר על ידי שני כתבים מה"גאזטה ויבורצה" עסק בעיקר בהקשר הפוליטי וההיסטורי בו פעלו הפרטיזנים ובמיוחד במאבק בין קבוצות ההתנגדות הפולניות והסובייטיות באזור קרשי.
ב-2006, שידר ערוץ ההיסטוריה סרט דוקומנטרי בשם "האחים ביילסקי: ירושלים ביערות" שנכתב ובוים על ידי דין וורד.
סדרת הבי. בי. סי. "הישרדות קיצונית" כללה פרק על האחים.
סרט הקולנוע התנגדות יצא לאקרנים ב-2008.
לקריאה נוספת
- טוביה וזוסיה בלסקי, יהודי-יער, תל אביב: עם עובד, תש"ו.
- משה ביירך, המבול והקשת, תל אביב: 2002
- פיטר דאפי, האחים בילסקי, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2006.
- נחמה טק, משפחת אנשי היער, ירושלים: יד ושם, תשנ"ז
- ליזה אטינגר (סלונימציק), מגטו לידה-לפארטיזאנים של בילסקי, בתוך ילקוט מורשת חוברת ל"ז, סיון תשמ"ד יוני 1984, עמ' 33–63
- שניאור זלמן ברגר, הפרטיזן
- חיה ביילסקי, הרוח החיה: פרטיזנית בגדוד האחים ביילסקי. ירושלים: יד ושם, 2012.
- Peter Duffy, The Bielski Brothers. New York: HarperCollins, 2003
- Nechama Tec, Defiance: The Bielski Partisans. New York: Oxford University Press, 1993
קישורים חיצוניים
- פרטיזני ביילסקי, כולל תמונות, באנציקלופדיית השואה של מוזיאון השואה האמריקני (באנגלית)
- תקציר מיומנו של טוביה ביילסקי
- טוביה ביילסקי באתר יד ושם
- ביקורת ספרים באתר יד ושם על ספרה של נחמה טק, משפחת אנשי היער, המתעד את סיפורם של פרטיזני ביילסקי
- ביילסקי, טוביה (1906–1987), באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- יהודים במחנה המשפחות של טוביה בילסקי ביער נליבוקי, במאי 1944, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- אמיר השכל ונאוה רון, טוביה ביילסקי - מופת של מנהיגות, אתר ההתנגדות היהודית בשואה (קובץ וורד)
- פרטיזנים לשעבר, יוצאי גדוד 106 בחטיבתו של טוביה ביילסקי, שבאו לטקס זיכרון לחבריהם שנפלו (תמונה), מצבת הזיכרון לחללי גדוד 106 מיחידת הפרטיזנים של טוביה ביילסקי (תמונה) ארכיון בית לוחמי הגטאות
- איך התקבל ר' זושא וילימובסקי "הפרטיזן" ליחידת ביילסקי?, כך הפכנו לפרטיזנים מן השורה / זיכרונות, אתר חב"ד און ליין
- כשהקירות בכו - סיפורה של צילה יופן, מהפרטיזניות של קבוצת ביילסקי, בערוץ ה-יוטיוב של יד ושם
- סיפורה של חיה ביילסקי-גרשוני שהשתייכה למחנה משפחות הפרטיזנים בראשות בעלה עשהאל ביילסקי וגיסה טוביה ביילסקי, בערוץ היוטיוב של יד ושם.
הערות שוליים
- ^ אסף טל, משפחת אנשי היער - ביקורת ספרים, אתר יד ושם
- ^ "The Bielski Brothers: The True Story of Three Men Who Defied the Nazis, Saved 1,200 Jews and Built a Village in the Forest" - סקירה על הספר באנגלית ובעברית
25638197יחידת הפרטיזנים של בלסקי