מחנה הריכוז שטוטהוף
 | |
| מגדל שמירה במחנה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה ריכוז, מחנה השמדה |
| מדינה | פולין |
| מחנות נלווים | מחנה הנשים ברומברג-אוסט (Konzentrationslager) |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | 1 בספטמבר 1939 |
| תאריך שחרור | 9 במאי 1945 |
| אוכלוסייה | |
| מפקדי המחנה | מקס פאולי, פאול ורנר הופה |
| צבא משחרר | הצבא האדום |
| השתייכות האסירים | יהודים, גרמנים, פולנים ורוסים |
| נתונים | |
| מספר הנספים | כ-85,000 |
| מספר תאי גזים | 1 |
 | |
מחנה הריכוז שטוטהוף (בגרמנית: KZ Stutthof; KL Stutthof) היה מחנה ריכוז של כוחות הכיבוש הנאצים, הממוקם 37 קילומטר ממזרח לגדנסק (דנציג) ליד הכפר שטוטהוף (בפולנית: Sztutowo(אנ')) בפולין.
המחנה הוקם בפרוסיה המזרחית[1], בשנת 1939. שטוטהוף היה המחנה האחרון שכוחות הצבא האדום שחררו ב-1945. בסך הכול נאסרו בו כ-110,000 בני אדם, מתוכם נספו מעל ל-85,000 בני אדם.
תולדות המחנה
הקמת המחנה ומבנה
המחנה הוקם מיד לאחר הפלישה לפולין ב-1 בספטמבר 1939, אשר סימלה את פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא שימש בתחילה למאסרם של אינטלקטואלים פולנים (מורים, נבחרי ציבור, אקדמאים וכו') ממה שהייתה אז העיר החופשית דנציג. ב-2 בספטמבר הועברו אליו כמאתיים אסירים מדנציג, ממחנה ויקטוריה שולה. כמה ימים לאחר מכן החלה בניית מבני המחנה, שבה הועסקו האסירים. בינואר 1942, שטוטהוף הפך למחנה ריכוז רגיל.
המחנה המקורי (המכונה "המחנה הישן") היה מוקף בגדר תיל. הוא היה מורכב משמונה צריפים לאסירים ומבנה לשומרי האס אס בהיקף של 120,000 מ"ר. בשנת 1943 הורחב המחנה ומחנה חדש נבנה לצד הקודם. הוא גם היה מוקף בגדר תיל מחושמלת והכיל שלושים צריפים חדשים, בשטח כולל של 1.2 קמ"ר.
תא גזים ומשרפות נבנו במחנה בשנת 1943, על מנת להתחיל הוצאות להורג המוניות, כאשר שטוטהוף נכלל בתוכנית הפתרון הסופי ביוני 1944. עגלות גז ניידות שמשו להשלמת הקיבולת המרבית של תא הגזים (150 אנשים לביצוע) בעת הצורך.
סגל המחנה
סגל המחנה כלל אנשי אס.אס ולאחר 1943, כוח עזר אוקראיני. ב-1942 הגיעו למחנה האסירות הראשונות ושומרים גרמנים. למעלה מ-130 נשים הועסקו בשיטור בשטוטהוף, שהורכב ממספר מחנות. 34 שומרות הואשמו מאוחר יותר בביצוע פשעים נגד האנושות במחנה. החל בחודש יוני 1944, האס אס בשטוטהוף החל לגייס נשים מדנציג וערי הסביבה כדי לאמן נשים כשומרות במחנה, בגלל מחסור בשומרים. בשנת 1944 הוקם בעיר מחנה-משנה לנשים, שנקרא ברומברג-אוסט (Konzentrationslager).
כמה מתנדבי וואפן אס אס נורווגים עבדו כשומרים או כמדריכים לאסירים ממדינות סקנדינביה.
על המחנה פיקד בתחילה מקס פאולי. ב-1 בספטמבר 1942 הוחלף בתפקידו על ידי פאול ורנר הופה.
אסירים
האסירים הראשונים נכלאו ב-2 בספטמבר 1939. הם היו 150 אזרחים פולנים, שנעצרו ברחובותיה של דנציג מיד אחרי פרוץ המלחמה. אוכלוסיית האסירים עלתה ל-6,000 בני אדם בשבועות שלאחר מכן.
בסך הכל כ-110,000 אנשים הועברו למחנה שטוטהוף. עד 1942, רוב האסירים היו פולנים ובהם גם יהודים פולנים מורשה וביאליסטוק. מספר האסירים גדל במידה ניכרת בשנת 1944, כאשר היהודים מהווים את רוב השוהים. הקבוצה הראשונה ובה כ-2,500 אסירים יהודים הגיעה מאושוויץ ביולי 1944. סך הכל 23,566 יהודים (כולל 21,817 נשים) הועברו לשטטהוף מאושוויץ, ועוד 25,053 (כולל 16,123 נשים) ממחנות באיזורי הכיבוש במדינות הבלטיות.
גרמנים נשלחו גם הם למחנה, ובו היו ידועים כ"אצולת המחנה". חלקם סוציאל-דמוקרטים או מתנגדי המשטר הנאצי. קבוצה גדולה של פושעים גרמנים גם קיבלו תפקידים של קאפו.
בשנת 1945 הסובייטים ששלטו במחנה ציינו כי 35% מהאסירים היו פולנים, 8% רוסים ו-7% גרמנים (שחלקם היו פולנים אתנים);
כאשר הצבא הסובייטי החל לשחרר את אסטוניה הכבושה בידי הנאצים בחודשי יולי ואוגוסט 1944, צוות של מחנה הריכוז קלוגה פינה את רוב האסירים בדרך הים למחנה שטוטהוף.
תנאי המחיה במחנה ועבודות הכפייה
התנאים במחנה היו אכזריים. אסירים רבים מתו במגפת טיפוס ששטפה את המחנה בחורף של 1942 ושוב בשנת 1944. האסירים ששומרי האס.אס הכריעו שהיו חלשים מדי או חולים מדי כדי לעבוד, הומתו בתא הגזים הקטן של המחנה. המתה בגז ציקלון B החלה ביוני 1944. רופאי המחנה המיתו גם כן אסירים חולים או פצועים במרפאה עם זריקות קטלניות. יותר מ-85,000 אנשים מתו במחנה.
הגרמנים השתמשו באסירי שטוטהוף כעובדי כפייה. היו אסירים שעבדו בעסקים בבעלות האס.אס, כמו במפעלים הגרמנים שהיו ממוקמים בסמוך למחנה. אחרים עמלו במפעל הלבנים המקומי, במפעלי תעשייה פרטיים, בחקלאות או בסדנאות של המחנה. בשנת 1944, כשעבודת כפייה של אסירי מחנות הריכוז הפכה לחשובה יותר ויותר בייצור נשק, נבנה בשטוטהוף מפעל מטוסי פוקה וולף. בסופו של דבר, הנאצים הפכו את מחנה שטוטהוף לרשת רחבה של מחנות עבודת כפייה. 105 מחנות משנה של שטוטהוף הוקמו ברחבי צפון ומרכז פולין.
הסופר הליטאי בליס סרוגה (Balys Sruoga), שהיה אסיר בשטוטהוף, כתב רומן בשם "Dievų miškas" ("היער של האלים") המתאר את חיי היומיום של המחנה.
פינוי האסירים ושיחרור המחנה
פינוי אסירים ממחנה שטוטהוף החל בינואר 1945. כאשר החל הפינוי הסופי, היו כמעט 50,000 אסירים, רובם יהודים, בתוך המחנה המרכזי. כ-5,000 אסירים ממחנות המשנה של שטוטהוף, רובן נשים, הוצעדו ב"צעדת מוות" לכיוון הים הבלטי. ב-31 בינואר 1945 בלילה הם הגיעו לחוף ונאלצו להיכנס לתוך הים הקפוא ונורו שם מאש מקלעים. שרדו רק 33 אסירים ואסירות. שאר האסירים הוצעדו לכיוון לאונבורג במזרח גרמניה. הם נעצרו עם התקדמות הכוחות הסובייטיים. הגרמנים הכריחו את האסירים ששרדו לחזור בחזרה לשטוטהוף, כשהם צועדים בתנאי החורף הקשים וסופגים יחס אכזרי משומרי האס אס. אלפים מתו במהלך הצעדה.
בסוף אפריל 1945, האסירים הנותרים הוצאו משטוטהוף בדרך הים, שכן המחנה היה מוקף לחלוטין על ידי כוחות סובייטיים. שוב, מאות אסירים נאלצו לרדת לים ונורו שם. מעל 4,000 בני אדם נשלחו על ידי סירה קטנה לגרמניה, חלקם למחנה ריכוז נוינגמה ליד המבורג, וחלקם למחנות לאורך החוף הבלטי. רבים טבעו בדרך. דוברה מלאה באסירים שנשטפה אל החוף בקלינטולם האבן (Klintholm Havn) בדנמרק ב-5 במאי 1945, הצילה 351 אסירים מתוך 370 שהיו עליה.
זמן קצר לפני כניעתה של גרמניה, אסירים אחדים הועברו למאלמה שבשוודיה, ושוחררו. על אומדן מקובל, למעלה מ-25,000 אסירים, נהרגו בעת הפינוי ממחנות שטוטהוף.
כוחות סובייטיים כבשו את שטוטהוף ב-9 במאי 1945, ושיחררו כ-100 אסירים שהצליחו להסתתר במהלך פינויו הסופי של המחנה.
לאחר המלחמה
בשטח המחנה הוקמה אנדרטה ממלכתית פולנית. לאחר המלחמה ובמהלך העשור השני של המאה ה-21 התקיימה סדרת משפטים(אנ') כנגד בעלי תפקיד במחנה. ביולי 2020 נשפט בגרמניה זקן בן 93, חייל ורמאכט לשעבר בכינוי ברונו ד. ששימש כשומר במחנה בגיל 17. הנאשם הואשם בשותפות לרצח 5,232 אסירים.
לקריאה נוספת
- Janina Grabowska, Hermann Kuhn: K.L. Stutthof - Ein historischer Abriss, Edition Temmen, Bremen 1993, מסת"ב 3861082209
- Janina Grabowska: Stutthof - Ein Konzentrationslager vor den Toren Danzigs, Edition Temmen, Bremen 1995, מסת"ב 3861082675
- Verschiedene Autoren: Stutthof - Das Konzentrationslager, Wydawnictwo "Marpress", Danzig 1996, מסת"ב 8385349537
- Hermine Schmidt: Die Gerettete Freude. Eines jungen Menschen Zeit 1925-1945, Potsdam-Babelsberg, 2001, מסת"ב 3-9807639-0-0 האוטוביוגרפיה של המחברת, אשר נאסרה במחנה ב-5 במאי 1944, מתארת בעמודים 272–365 בפירוט רב את המחנה והתנאים בו.
- פרץ אהרון: דכאו ושטוטהוף . בתוך: יהדות ליטא. כרך ד: השואה, 1941-1945. עורך: לייב גורפינקל. תל אביב: איגוד יוצאי ליטא בישראל (תשמ"ד), עמ' 408-415.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מחנה הריכוז שטוטהוף |
- המוזיאון הממלכתי של שטוטהוף
- רשימת שומרי ה-SS במחנה (אנגלית)
- על צעדת המוות משטוטהוף, באתר יד ושם
- מעדותה של מרים בין על החיים במחנה שטוטהוף, באתר יד ושם
- מזיכרונותיה של מאשה גרינבאום על השהות במחנה שטוטהוף, באתר יד ושם
- מעדותה של רבקה וולבה על הקיום במחנה שטוטהוף, באתר יד ושם
- מעדותה של טשרנה גרינברג על אובדן הדת במחנה שטוטהוף, באתר יד ושם
- מחנה הריכוז שטוטהוף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מזכירת קצין SS מואשמת בגיל 95 בסיוע לרצח המוני, באתר ynet, פורסם ב- 6 בפברואר 2021
הערות שוליים
33766865מחנה הריכוז שטוטהוף