פונאר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האנדרטה המרכזית בפונאר לזכר היהודים שנרצחו שם
שלט זיכרון בכניסה ליער פונאר
כתובת בכניסה לאתר הזיכרון ביער פונאר
שלט זיכרון לביקורו של משה קצב בפונאר
אחד מבורות ההריגה בפונאר

פונאריידיש: פּאָנאַר; בליטאית: Paneriai; בפולנית: Ponary) הוא פרבר של העיר וילנה, במרחק כ-10 קילומטרים ממרכזה. באתר זה נרצחו במהלך מלחמת העולם השנייה בין שבעים אלף איש למאה אלף איש, רובם המכריע יהודים. השלטונות הסובייטים הכינו באתר זה בורות ענק למכלי דלק, אשר לא הספיקו למלאם. בתקופת הכיבוש הנאצי, החל ביולי 1941, הובאו לבורות אלה יהודים, צוענים, שבויי מלחמה ומתנגדי הנאצים ונרצחו ביריות.

היסטוריה

ערך מורחב – טבח פונאר

הרצח החל ביולי 1941, כאשר יחידת האיינזצקומנדו 9 קיבצה 5,000 גברים יהודים מווילנה שנורו למוות בפונאר. במשך הקיץ והסתיו שלאחר מכן בוצעו עוד פעולות מסוג זה בסיוע משטרת העזר הליטאית, ועד סוף 1941 נרצחו בפונאר למעלה מ־40,000 יהודים, חלקם הגדול מגטו וילנה. כ־7,500 שבויים פולנים נרצחו בשנה זו גם כן.

עם התקדמות הצבא האדום לעבר ליטא בספטמבר 1943, החלו הגרמנים לפתוח את הבורות ולשרוף את הגופות כדי למחוק את העקבות לפשע הנורא (מבצע 1005). קבוצה של 80 אסירים ממחנה הריכוז שטוטהוף הסמוך הובאו לפונאר לשם כך. האסירים הצליחו להימלט לאחר 6 חודשים באמצעות מנהרה שנחפרה על ידם. הם חפרו מנהרה באורך של 35 מטר, לאחר 3 חודשים, בלילה של ה-15 באפריל 1944, האסירים ניפצו את הכבלים על רגליהם. 40 הצליחו לברוח דרך המנהרה אבל חלקם התגלה על ידי השומרים. 15 הצליחו לברוח, ו-11 הגיעו אל הפרטיזנים, השאר נורו למוות.

בפונאר נרצחו 100,000 אנשים, בתוכם 70,000 יהודים. ב-22 בספטמבר 2005 נערך ביקור ממלכתי ראשון במקום על ידי הנשיא לשעבר משה קצב. שלט זיכרון לביקור זה נמצא ביער. במקום נמצא מוזיאון קטן ובו תמונות והסברים על פונאר. בשנת 2004 הבמאית לימור פנחסוב צילמה סרט תיעודי על הריגת היהודים במקום.

בחודש יוני 2016, התגלתה מנהרת הבריחה של האסירים היהודים. המנהרה התגלתה בבדיקה בטכנולוגית צילום חודרת קרקע, במשלחת משותפת של אוניברסיטת הרטפורד מארצות הברית, רשות העתיקות מישראל, המוזיאון הלאומי היהודי ע"ש הגאון מווילנה, חברת אדויז'ן וסדרת המדע הפופולרי NOVA של PBS.[1][2]

פונאר בתרבות

על פונאר נכתב אחד משירי השואה הידועים ביותר, "פונאר" (או "שטילער, שטילער", שקט שקט). את השיר ביידיש חיבר שמריהו קצ'רגינסקי בעקבות בית בפולנית שכתב הרופא נח (לאון) וולקוביסקי, והוא הולחן על ידי בנו בן ה-12, אלכסנדר (אלק) וולקוביסקי (לימים אלכסנדר תמיר). השיר, שנכתב בגטו וילנה באביב 1943, הוא שיר ערש לילד שאביו נספה בפונאר. להלן השורות הראשונות בתרגומו העברי של שלונסקי:

שֶׁקֶט, שֶׁקֶט, בְּנִי נַחְרִישָׁה!
כָּאן צוֹמְחִים קְבָרִים,
הַשּׂוֹנְאִים אוֹתָם נָטָעוּ
פֹּה מֵעֲבָרִים.
אֶל פּוֹנַאר דְּרָכִים יוֹבִילוּ,
דֶּרֶךְ אֵין לַחְזֹר,
לִבְלִי שׁוּב הָלַךְ לוֹ אַבָּא
וְעִמּוֹ הָאוֹר.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • שרה נשמית, "יומן פונאר של חויטולד סוקובסקי", זמנים, 12, 1983
  • איתי בלומנטל, ynet, (חדשות בעולם), (היסטוריה), "נחשף אחרי 71 שנה : כך ברחו אסירים יהודים מהנאצים", - "יהודים היו אמונים על טשטוש העקבות הזוועה שביצעו הנאצים ביער פונאר בליטא", 29.6.2016

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פונאר בוויקישיתוף

הערות שוליים



הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0


שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה

שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ]
פונאר23163064