רבי ישכר שלמה טייכטל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יששכר שלמה טייכטל
רבי יצחק שלמה טייכטל
רבי יצחק שלמה טייכטל
לידה 9 בפברואר 1885
כ"ד בשבט ה'תרמ"ה
נרצח 27 בינואר 1945 (בגיל 59)
י"ג בשבט ה'תש"ה
תפקידים נוספים ראש ישיבה, דיין
חיבוריו משנה שכיר, אם הבנים שמחה

רבי ישכר (יששכר) שלמה טייכטל (כ"ד בשבט ה'תרמ"ה - י"ג בשבט ה'תש"ה), מחבר ספרי "משנה שכיר" והספר אם הבנים שמחה.

קורות חייו

נולד בעיר האלאס שבהונגריה לרבי יצחק מחסידי צאנז, ולגיטל בת רבי דוד זאב פרוור מצאנז. נקרא על שם סבו, אב אביו, ישכר שלמה טייכטל. למד תחלה אצל אביו ולאחר מכן למד אצל רבי שלום וידר רבה של נירדהז, רבי שלום דוד אונגר רבה של זבנה, ורבי משה גרינוולד רבה של חוסט. שימש כרב, ראש ישיבה, דיין ומורה הוראה בקהילה היהודית הקטנה בעיירת המרפא פישטיאן (Piestany), במחוז נייטרה שבמערב סלובקיה[דרוש מקור].

בשנת ה'תש"ב ברח מסלובקיה להונגריה מאימת הכיבוש הנאצי. קודם לכן ביקש כי כתביו יוטמנו אצל גוי מסוים מחוץ לעיר, ובתו הינדל קלויזנר הטמינה שם כמה מזוודות עם כתבים. לימים, לאחר ששרדה את השואה חזרה לשם והצילה את הכתבים[1].

ב-ה'תש"ד כשהחלו הנאצים להשמיד את יהודי הונגריה, שמע הרב טייכטל שהמשלוחים מסלובקיה הופסקו, והחליט לברוח בחזרה לסלובקיה.

בסוף ה'תש"ד, אחרי דיכוי המרד הסלובקי, הועבר הרב טייכטל - כמו יהודים אחרים משארית קהילת פישטיאן - למחנה סרד ומשם לאושוויץ. עדי ראייה מספרים שנרצח בי"ג בשבט תש"ה על ידי אוקראיני ברכבת, כיוון שהגן על יהודי אחר שביקש מים (בגרסה אחרת - לחם). על פי עדות של אחד הנוכחים, מילותיו האחרונות היו: "הפיצו את מעיינותי חוּצה"[2]. עם זאת, בדפי עד שמצויים ביד ושם מובאות עדויות שלפיהן נרצח באושוויץ עצמה. בחייו הוציא שני חלקים של השו"ת "משנה שכיר" ואת הספר "אם הבנים שמחה". לאחר מותו יצא הספר בשלוש מהדורות נוספות. כן יצאו לאור שלושה חלקים נוספים של השו"ת, יומן זכרונותיו - "אמונה צרופה בכור השואה" (שני כרכים) וכן שני כרכים של משנה שכיר על התורה ועל המועדים.

יחסו לציונות

עד השואה החזיק, כרוב רבני הונגריה, בדעות אנטי-ציוניות ושלל חבירה לחילונים אף לצורך בניין הארץ. היה קשור אל הרב חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקאטש בעל "מנחת אלעזר" שהיה מן המתנגדים החריפים ביותר של הציונות.   בשנת ה'תרצ"ו כתב מאמר בעיתון 'יידישע צייטונג', שיצא במונקאץ', ובו תמך בדעתו של הרב שפירא שבניין ארץ ישראל בידי הציונים הוא חילול הקודש ויגרום לטומאת הארץ. כמו כן הביע את דעתו זו בקונטרס 'תיקון עולם' שיצא לאור בזמנו בהונגריה ע"י הרבי ממונקאטש.

אירועי השואה גרמו לו לבחון מחדש את השקפותיו. הוא החל (לראשונה[3], לעדותו שלו) להתעמק בסוגיות אלו של גלות וגאולה, גאולה בדרך הטבע, יישוב ארץ ישראל והיחס לבוניה שאינם שומרי מצוות. כתוצאה ממחשבות אלו שינה את דעותיו והחל לתמוך בעלייה לארץ. הוא ראה בצרות שהתרגשו על יהודי אירופה בזמנו עונש על כך שסרבו לעלות לארץ ישראל וקריאת התעוררות מאת ה' לעלות לארץ ישראל ולסייע בבנייתה וישובה[4]. לדבריו, עם ישראל נמצא בתקופת גאולה באופן של ''לא זכו'' ועל כן הגאולה צריכה להיות בדרך הטבע[5].

את דעותיו אלה העלה על הכתב בספר "אם הבנים שמחה". את הספר כתב ברובו בעליית גג בבית בו הסתתר מאימת הנאצים, בצטטו מאות מקורות מהזיכרון בלבד[6]. הספר יצא לאור בבודפשט בשנת ה'תש"ג.

משנתו של הרב טייכטל כפי שבאה לידי ביטוי בספר שמה דגש על תמיכה ביישוב היהודי בארץ ובקיבוץ גלויות מעשי כשלב הכנה לגאולה. אף שהרב טייכטל מעולם לא הביע תמיכה בציונות, נתפרשה משנתו על ידי חוגי הציונות הדתית כתומכת בציונות והוא משמש מאז כאחד מספרי היסוד שלה. באחד ממכתביו האחרונים לבנו רבי חיים מנחם כתב "לצערי הרב ולדאבון ליבי יש שלא ירדו לסוף דעתי בכתיבת ספרי אם הבנים שמחה שהוצאתי בהיותי בעמק הבכא בבודפסט וכו'"[7].

יצחק הרשקוביץ מחלק בעבודת הדוקטורט שלו, שעסקה במשנתו של הרב טייכטל, את משנתו במהלך מלחמת העולם השנייה לשלוש תקופות:

בניגוד למקובל, ערב המלחמה לא נהג הרב טייכטל להתבטא בצורה חריפה נגד הציונות, אלא היה בעיקר אדיש כלפיה. בתקופה הראשונה של כתיבתו במהלך המלחמה היה הקשר שלו לארץ ישראל מיסטי באופיו. הוא ראה צורך לעסוק בענייני הארץ אך לא קרא מעשית לעלות אליה. החטיבה השנייה של כתיבתו (שמכילה את שני הפרקים הראשונים של אם הבנים שמחה), קוראת לעלייה מעשית לארץ ישראל ומבטאת תהפוכות נפש בכל הנוגע למעמדם הרוחני של כלל היהודים, אף אלה שאינם שומרי תורה ומצוות.

במשנתו המאוחרת, שבאה לידי ביטוי בעיקר בשני הפרקים האחרונים של אם הבנים שמחה (השלישי והרביעי), הופכת ארץ ישראל למקום הכינוס של כל חלקי האומה היהודית. עיקרה של הגאולה, לפי חטיבה זו, הוא באיחוד הכוחות של כלל ישראל. תמורות רעיוניות אלה משקפות התנערות מאבני היסוד של השקפת העולם של האורתודוקסיה בהונגריה, שהושתתה, בין השאר, על פילוג הקהילות וההתרחקות מכל יהודי שאיננו שומר תורה ומצוות.

מצאצאיו

נישא לפראדל גינז. לאחר שנפטרה בשנת ה'תרע"ז נישא לנחמה, בתו של הרב דוד פרידמן שהיה רבה של קערט שבסלובקיה.

  • בנו שמעון היגר לארצות הברית והדפיס בשנית את הספר אם הבנים שמחה.
  • בנו מאיר, נספה בשואה.
  • בנו, הבחור שלום נפטר בכ"ו בתמוז ה'תרצ"ז בגיל 20. מחבר הספר "דובר שלום".
  • בנו דוד, נפטר בצרפת בשנת ה'תש"ג.
  • בנו הרב חיים מנחם טייכטל, היה חסיד חב"ד מירושלים, מחבר ספרים והמו"ל של חיבורי אביו. חתנו היה הרב לוי ביסטריצקי.
  • בתו פרומט, אשת הרב שלמה ברנדסדורפר מירושלים. בנם היה הרב מאיר ברנדסדורפר.
  • בתו הינדל, אשת הרב אלעזר קלויזנר מאנטוורפן.
  • בתו ברכה, אשת הרב נתן ברייער מירושלים.
  • בתו, הרבנית גיטל, אשת רבי ברוך הלברשטאם, האדמו"ר מגורליץ. נפטרה בכ"ח אדר ב' תשע"ט ונטמנה על יד קבר בעלה בהר הזיתים.

ספריו

  • שו"ת משנה שכיר. הכרך הראשון יצא לאור בשנת ה'תרפ"ד, הכרך השני הודפס ערב מלחמת העולם השנייה, ושאר הכרכים, שמורכבים מקונטרסי תשובות ששרדו, פורסמו החל משנת תשל"ו בידי צאצאיו.
  • טוב יגאל, דרשות, ברדיוב ה'תרפ"ו
  • אם הבנים שמחה, בודפשט ה'תש"ד
  • אמונה צרופה בכור השואה, ירושלים ה'תשנ"ה-ה'תש"ס. שני כרכים של פרקי יומן והגות שנכתבו בשנות השואה.
  • משנה שכיר על התורה, בהוצאת מכון קרן רא"ם, ירושלים ה'תשס"ט, בעריכת נכדו ישכר דוד קלויזנר
  • משנה שכיר על המועדים, ב' כרכים, בהוצאת מכון קרן רא"ם, ירושלים ה'תשע"א, בעריכת נכדו ישכר דוד קלויזנר

נינו, ישראל קלויזנר, הוציא ליקוטים ממשנתו, בהלכה ובאגדה, עם ביאורים והערות. על פורים, פסח, חנוכה, סוכות וזמירות שבת, ברוקלין תשס"ח. על פרקי אבות, שם תשע"ג.

לקריאה נוספת

  • צבי יונתן מארטאן, "אגרות מבודאפעסט" - מהגרח"י שלעזינגער והגרי"ש טייכטאהל, בתוך: עלי זכרון, חלק 43 שבט תשע"ח, עמ' נ"ב.
  • יצחק הרשקוביץ, חזון הגאולה של הרב יששכר שלמה טיכטל: תמורות בתפיסתו המשיחית במהלך השואה, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן ה'תשס"ט
  • שמואל הכהן וינגרטן, מיוון מצולה לירושלים של מעלה (על רבי ישכר שלמה טייכטאל הי"ד וספרו "אם הבנים שמחה"), אור המזרח י"ט (ה'תש"ל) 235-245.
  • הרב ישראל שציפנסקי, אלה אזכרה ז' עמ' 112
  • הרב זאב סולטנוביץ', מבוא לספר אם הבנים שמחה, מהדורת מכון 'פרי הארץ', ירושלים ה'תשמ"ג, עמ' 1–23 (כולל מכתב "הבהרה" מבן המחבר)
  • הרב חיים מנחם טייכטל, במבואות לחיבורי אביו (במיוחד שו"ת משנה שכיר על אורח חיים, ה'תשל"ד, ויומן השואה)
  • רבקה ש"ץ-אופנהימר, וידוי על סף המשרפות ו"אחרית דבר" : רב חרדי מכה על חטא, כיוונים 23 (ה'תשמ"ד) 49-62
  • מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ג', ה'תשמ"ו, עמ' 141-144; הנ"ל, שם חלק ו' (השלמות), ה'תשס"ה, עמ' 7–756
  • אליעזר שביד, מנחה לשרה; מחקרים בפילוסופיה יהודית ובקבלה: מוגשים לפרופסור שרה א’ הלר וילנסקי, ירושלים ה'תשנ"ד, עמ' 380–398.
  • הנ"ל, בין חורבן לישועה, הקיבוץ המאוחד 1994, פרק ה' עמ' 89–104
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ו, בני ברק, תשמ"ח, עמ' רסב-רפה.

קישורים חיצוניים

ספריו בHebrewBooks

מכתביו

מאמרים

כתבות

הערות שוליים

  1. ^ משנה שכיר על התורה, ירושלים תשס"ט, "בשער"
  2. ^ שו"ת משנה שכיר, הוצאת מכון ירושלים עמ' 25
  3. ^ מיעט לעסוק בשאלות של ציונות ולאומיות עד שהחל גירוש יהודי סלובקיה, במהלך שנת ה'תש"ב.  
  4. ^ הרב ישכר שלמה טייכטל, אם הבנים שמחה, עמ' 71-74
  5. ^ אם הבנים שמחה, עמ' 71
  6. ^ ראה למשל בספר ב,ב
  7. ^ ראה בהקדמה ל"אם הבנים שמחה", ירושלים תשע"ג, עמ' י"ז.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0