היינריך מילר

ישיבה עם הימלר בעקבות ניסיון ההתנקשות של גאורג אלזר בהיטלר בנובמבר 1939 (מימין לשמאל: מילר, היידריך, הימלר, ארתור נבה ולודוויג הובר)

היינריך מילר (בגרמנית: Heinrich Müller;‏ 28 במאי 1900 – תאריך מוות לא ידוע, אך יש עדויות המצביעות על מאי 1945), פושע מלחמה נאצי, מפקד הגסטפו משנת 1939 עד לסיום מלחמת העולם השנייה; נודע בשם "גסטפו מילר". עקבותיו נעלמו ב-29 באפריל 1945.

ביוגרפיה

היינריך מילר נולד במינכן למשפחה קתולית ממעמד הפועלים. בשנת 1918 גויס לצבא הגרמני, נלחם במלחמת העולם הראשונה בתור תצפיתן בחיל התותחנים וקיבל מספר עיטורים על אומץ לב, בהם צלב הברזל מדרגה שנייה. לאחר שהשתחרר מהצבא, התגייס למשטרת מדינת בוואריה; בתפקידו זה נטל חלק בדיכוי התקוממויות קומוניסטיות אשר התרחשו לאחר המלחמה. שנאתו לקומוניזם של מילר החלה באותה תקופה, שבה ראה את אנשי "הצבא האדום של בוואריה" טובחים בבני ערובה שלקחו.

עם הזמן, התקדם מילר במשטרה הבווארית וקודם לתפקיד ראש המחלקה הפוליטית של משטרת מינכן; בתפקידו זה הכיר נאצים רבים, ובהם אישים בכירים במפלגה – ריינהרד היידריך והיינריך הימלר.

בשירות גרמניה הנאצית

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, גייס היידריך, שהיה ראש שירות הביטחון הנאצי (אס דה, זרוע של האס אס) את מילר לשורות המחלקה שלו. מילר נחשב לבן טיפוחיו של היידריך, וקודם במהירות באס אס. בשנת 1939 אורגן המשרד הראשי לביטחון הרייך בראשותו של היידריך, ומילר, שהיה כבר אז בדרגת גרופנפיהרר (גנרל) מונה למפקד אגף ד' שלו, הגסטפו. בתפקידו כראש הגסטפו היה מילר אחראי לדיכוי כל צורה של התנגדות למשטר הנאצי: הוא הסתנן וחיסל את ההתארגנויות המחתרתיות של המפלגות הסוציאליסטית והקומוניסטית הגרמניות. כמו כן, בתקופת מלחמת העולם השנייה, לאחר שהתגלה ארגון המודיעין הצבאי, האבווהר, כקן פורח של אנטי-נאצים, היה זה מילר והגסטפו שהופקד על הביון והביון הנגדי של גרמניה הנאצית. הישגו הגדול של מילר בתחום זה היה ההסתננות לרשת המרגלים "התזמורת האדומה".

בינואר 1942 השתתף מילר בוועידת ואנזה עם ראש המחלקה לענייני יהודים בגסטפו, אדולף אייכמן. מילר אמנם לא עסק ישירות ביישום הפתרון הסופי, אך בתור מפקדו הישיר של אייכמן, הוא היה מודע היטב לכל הנעשה ואף קיבל דוחות שוטפים על עבודת האיינזצגרופן.

לאחר חיסולו של הפטרון הגדול של מילר, ריינהרד היידריך, בידי המחתרת הצ'כית בשנת 1942, ירדה מעט קרנו של מילר במפלגה הנאצית. הוא התווכח תדיר עם הימלר, מפקד האס אס, באשר לעובדה שאנטי-נאצים רבים הסתננו לתוך שירות הביון ומשרד החוץ; לאחר שהימלר ציווה עליו להפסיק את החקירה נגד האדמירל וילהלם קנריס, שהיה ראש שירות הביון הנגדי, למרות ראיות חותכות נגדו, מילר עבר ממחנהו של הימלר למחנהו של בורמן, מזכ"ל המפלגה הנאצית ויריבו של הימלר. לאחר כישלון קשר ה-20 ביולי מילר מונה לעמוד בראש צוות החקירה של האירוע, ובעקבות תוצאות ומסקנות חקירתו, למעלה מ-200 איש, כולל קנריס, הוצאו להורג.

אחרי מלחמת העולם השנייה

מילר נראה לאחרונה בבונקר של אדולף היטלר בברלין ב-29 באפריל 1945, יום לפני התאבדותו של היטלר; עקבותיו לא נודעו מאז.

בשנת 2001 פורסם ברבים תיק סוכנות הביון האמריקאית (CIA) על מילר, אשר ממנו עולה כי מיד לאחר המלחמה ערכו האמריקאים – וגם הבריטים – חיפושים נרחבים אחר מילר, כמו גם אחר נאצים בכירים אחרים, אך העלו חרס; על חיפושם זה הקשתה התפוצה הרחבה של השם "היינריך מילר" בגרמניה, עד כדי כך שאפילו בקרב הגנרלים של האס אס היו שני אנשים שנשאו שם זה. בשנת 1947 הופסקו החיפושים עקב התחלתה של המלחמה הקרה והפסקת שיתוף הפעולה עם ברית המועצות.

בשנות ה-60 חידשה משטרת גרמניה המערבית את החיפוש אחר מילר, בין השאר לאור לכידתו של אדולף אייכמן בידי המוסד ואמירתו של אייכמן כי לדעתו מילר עדיין חי. במסגרת חיפושיה, בדקה משטרת גרמניה המערבית כמה דיווחים על מותו וקבורתו של מילר, אך אף לא אחד מהם היה אמין או ניתן לאימות.

במשך השנים היו שהאמינו כי מילר נלקח לשבי הסובייטי ועבד בשירות החשאי של ברית המועצות, שאותה העריץ; ברם, לאחר נפילת ברית המועצות וקריסת מסך הברזל ופתיחת הארכיונים לא נמצאה כל ראיה התומכת בתאוריה זו. לפיכך טוען הארכיון הלאומי של ארצות הברית כי "ככל הנראה, מילר מת בברלין בראשית מאי 1945"^{[דרוש מקור]}.

ב 31 באוקטובר 2013, פורסם תחקיר שנערך על ידי העיתון הגרמני "בילד", שטוען כי מילר נקבר בבית הקברות היהודי הישן בברלין.

לקריאה נוספת

מיכאל בר זוהר, הנוקמים, הוצאת א. לוין אפשטיין, תל אביב, 1969.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היינריך מילר בוויקישיתוף

• על היינריך מילר, באתר יד ושם
• "המרדף אחר פושעי מלחמה נאציים": מחקר מטעם "המוסד" שנמסר לארכיון יד ושם פתוח לראשונה לעיון הציבור. הפרק על מילר הוא ב-pdf השני