הונאת המידות

הונאת המידות
(מקורות עיקריים)

מקרא	פרק י"ט, פסוקים ל"ה-ל"ו; פרק כ"ה, פסוקים י"ג-ט"ו
משנה	מסכת בבא בתרא, פרק ה', משניות י'–י"א
תלמוד בבלי	מסכת בבא בתרא, דף פ"ט עמוד א' – מסכת בבא בתרא, דף צ' עמוד ב'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, הלכות גניבה, פרק ז'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות גניבה, פרק ח'
שולחן ערוך	שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רל"א
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, לא תעשה רע"א; ספר המצוות, לא תעשה רע"ב; ספר המצוות, עשה ר"ח; ספר החינוך, מצווה רנ"ח; ספר החינוך, מצווה רנ"ט; ספר החינוך, מצווה תר"ב

הונאת המידות הן מצוות עשה ולא תעשה בעניין איסור הונאה במידות ומשקולות. מצוות אלו כוללת הן את עשיית המידות והמשקלות המזויפים, הן את השימוש בהם, והן את הונאת הלוקח בעת המדידה או המשקל.

מאזניים תלויים פשוטים המשמשים לשקילת חפצים בהשוואה לחפצים אחרים, כגון מערכת משקולות שהוכנה מראש

מקור המצוות

מצוות הונאת המידות נשנו בשני מקומות בתורה, בפרשת קדושים ו-פרשת כי תצא:

לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם.

— ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוקים ל"ה-ל"ו

לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ. לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ. כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל.

— ספר דברים, פרק כ"ה, פסוקים י"ג-ט"ו

כתב בספר החינוך:

שלא להונות במדות הלח והיבש ולא במאזנים, ובכלל מדות הוא גם כן מדידת הקרקעות, וכל דבר הנמדד בין בני אדם, כגון בגדים וכיוצא בהן, שנאמר לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה

— ספר החינוך, מצווה רנ"ח

תופעת הרמאות בזמן המקרא

נראה שתופעת עיוות המידות והמשקולות הייתה נפוצה בזמן המקרא, וכך גם בזמן הנביאים. הנביא עמוס מוכיח את העם האומרים: ”מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר, לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה”. גם בספר משלי מוקעת התופעה: ”תּוֹעֲבַת ה' אֶבֶן וָאָבֶן וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא טוֹב”.

בשנת 2021 נמצאה בחפירה ארכאולוגית משקולת בת שני גרה מהמאה ה-7 לפנה"ס השוקלת פי שלושה מכפי המצוין עליה, וכפי המשוער שימשה רמאים בשלהי ימי בית ראשון.

דוגמאות לאיסור

הגמרא מביאה כמה דוגמאות אפשריים לאיסור: במידה- שבעת שאדם מחלק קרקע בין שותפים, לא ימדוד לאחד מהם בימות החמה ולחברו בימות הגשמים, מפני שבקיץ החבל מקטין מידתו מחמת החום וממילא הוא קצר יותר, וכן בקרקע נוצרים בקיעים, מה שגורם לכך שגודלה נמדד ביותר משטחה האמיתי.

במשקל- שלא יטמון משקלותיו במלח, יש מהמפרשים (ראשונים) טעם הדבר שאז המשקולת מכבידה, ויש מפרשים (ראשונים) וכן כתוב בירושלמי טעם הדבר מפני שהמלח שואב את המשקולות.

במשורה- שלא ימזוג המוכר ללקוחות את היין במהירות בצורה שיווצר קצף, וכך יקטין משיעור היין.

תוספת החיוב פה בנוסף על הלאו של 'לא תגזול' הכללי, הוא, ביארו התוספות שהעושה עובר באיסור ואף על פי שדעתו לשלם אחר כך.

שיעור המידות המותרות

כדי לצמצם את אפשרות הרמאות, נקבעו מידות בלעדיות, וחל איסור לעשות שימוש במידות אחרות. הגמרא מפרטת את גודל המידות אשר בהם מותר להשתמש.

כלי מדידת נפח:

מידת יבש	סאה	תרקב (שלשה קבים)	חצי-תרקב	חצי-תרקב	קב	חצי-קב	רובע-הקב	תומן	חצי-תומן	עוכלא

מידות הלח

הין

חצי-הין

שלישית-ההין

רביעית-ההין

לוג

חצי-לוג

רביעית

שמינית

קורטוב

בגמרא מוזכר שרב פפא בר שמואל תיקן מידה של תשעה לוגין הנקראת רוז פפא, מידה זה התקבלה בעיר פפוניא בלבד.

הטעם שאסור לעשות מידות במשקל אחר, כדי ליצור פער מספק בין המידות בשביל שלא יווצר בלבול בין המידות השונות.

כמו כן אסור לאף אדם להשהות בביתו כלי בעל מידה אחרת ואפילו הוא משמש לתשמיש מאוס כגון "עביט של מי רגליים" אלא אם כן הדרך באותה עיר להשתמש רק במידות עם חותמת שהם מדויקות.

כלי מדידה שונים.

מאזניים: הדגם הגדול-המשמש למוכרי מתכות: גובה המאזניים הוא שלושה טפחים, ואורך הכולל של המוטות והחבלים הוא שנים עשר טפחים.

מאזני-מוכרי הצמר: גובה שני טפחים, שיעור כולל למטות והחבלים תשעה טפחים.

מאזני-חנוני: מרחק טפח, אורך כולל של המקל והחוטים שישה טפחים.

מחק: (המחק הוא כלי המשמש להסרת הגודש מעל גבי הכלי) המחק צריך להיות עבה מכל צדדיו במידה שווה, כך שלא יוכלו לשנות את כמות הגודש שתרד, על המחק להיות עשוי מחומר לא עבה מדי (כגון מתכת) שיוריד כמות רבה, ולא קל מדי (כגון דלעת) שמוריד כמות מועטת, כמו כן בעת המחיקה לא ימחוק לאט בכמה פעמים, מפני שהוא מוריד כמות מרובה יותר ומפחית ללוקח, ולא ימחוק במהירות מפני שהוא לא מוריד מספיק, ולכן הוא מפחית למוכר, אלא מוחק בפעם אחת במתינות.

משקולת: על המשקולת להיות מחומר שאינו נשחק וקל לשטיפה כגון אבן וזכוכית, ולא מחומרים הנשחקים כגון מתכת. לדעת התוספות דין זה אמור אך ורק לגבי משוקלת למכירת בשר.

אכיפה

בית הדין מצווה להעמיד ממונים שיפקחו ויאכפו את מרמי המידות, בהלקאה, קנס ושאר עונשים שביד בית הדין.

ניקוי המידות.

בנוסף על החובה לשמירת משקל המידות, מוטלת על בעל המידות החובה לשמור על נקיותם, כדי שלא יתלכלכו המשקולות מדברים שומניים ובכך יגרמו להוספה על המשקל הנקוב, לכן על בעל המשקולת לנקותה בכל פרק זמן קצוב, הנקבע לפי מידת השימוש במשקולת.

לדוגמא: החנווני המשתמש במאזניים למדידת דברים לחים בתדירות, עליו לנקות את המשקולת פעם אחת בשבוע, ואילו את כפות המאזניים עליו לנקות בסיום כל מדידה שנשארו בהם.

חובה זו מוטלת רק על הכף המשמשת למדידת המזון, אך על הכף המיועדת להנחת המשקולות לא חלה חובת הניקוי כלל.

ואילו את כלי מדידה המשמשים לדברים לחים על החנווני לנקות פעמיים בשבוע, לעומת זאת, סיטונאי עליו לנקות את כלי המדידה רק פעם בחודש, והסיבה לכך, מפני שהסיטונאי חייב בסיום כל מדידה לטפטף לכלי הלקוח עוד שלוש טיפות, ולכן לא מצטבר בכליו השמנוניות.

ואילו אדם פשוט עליו לנקות את כלי המדידה רק פעם בשנה.

לדעת הרמ"ה חובה זו מוטלת אף על כלי מדידה המשמשים למכירת דברים יבשים, אך דעתו לא נפסקה להלכה.

שיעור האיסור

הגמרא דורשת את שיעור האיסור מכך, שבלשון התורה הוזכרה מידת "משורה" שהיא מדה קטנה ביותר, - היא אחד חלקי שלושים ושלשה ממידת הלוג. ויש גורסים שלושים וששה. למדה הגמרא, שאם בכזאת מידה יש איסור, קל וחומר לשאר המידות הגדולות ממנה בהרבה. ומזה למד בספר החינוך כי התורה הקפידה על המדות בכל שהוא, כלומר, שאף על פי שבשאר צורות גזלה לא הקפידה אלא בפרוטה בענין המדות הקפידה בכל שהוא. אמנם רבי ישעיה פיק ברלין פקפק בכך אך בשולחן ערוך פסק להלכה כדעת החינוך שאיסורו אפילו בפחות משווה פרוטה.

חומרת האיסור

אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור אני הוא ושעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית וממי שטומן משקלותיו במלח

— תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ס"א עמוד ב'

המדרש לומד שמזה שהזכיר הכתוב בכאן משפט שהמדידה נקראת דין, ולכן אם הונה במדידה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עול ומשקץ חרם ותועבה, וגורם לחמשה דברים האמורים בדין מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותם מארצם.

ובגמרא כתוב, שגודל חומרת האיסור של הונאת המידות מאיסורי עריות. חומרת האיסור היא מפני שבכך מרמה אנשים רבים, ואינו יודע ממי גזל ולכן אינו יודע למי להשיב.

כמו כן בגמרא מובא, שאי הקפדה על נקיות המידות גורם לעניות, ושמירה על נקיותם גורמת לעשירות.

דינים נוספים הכלולים במצות הין צדק

הגמרא לומדת מהפסוק הין צדק גם שלא ינהג האדם באופן שאין תוכו כברו ולא ידבר אחד בפה ואחד בלב וכן פסק הרמב"ם שאין לו לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והענין שבלב הוא הדבר שבפה.

רש"י מפרש שזה גם המקור למצות פרעון חוב.

ראו גם

• אונאה

לקריאה נוספת

• אנציקלופדיה תלמודית, כרך ל"ט, ערך מדות ומשקלות (השימוש), טור תכ"א ואילך

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הונאת המידות36652921