מעוז צור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מילות השיר

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ.
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ.
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ.
אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:

רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה
חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה
חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה:

דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי
וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי כִּי זָרִים עָבַדְתִּי
וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי
קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי:

כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא
וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה
רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ
רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:

יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים
בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים:

חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה
נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה
כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה
דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה:

מָעוֹז צוּר הוא פיוט שנהוג לזמר בימי חנוכה, לאחר הדלקת הנרות .

יש השרים רק את הבית הראשון, וברוב המקומות נוהגים לשיר את כל הפיוט.

הפיוט, שמקורו בימי הביניים, התקבל כמעט בכל קהילות ישראל, אשכנזים וספרדים, מלבד יהודי תימן.[1]

היסטוריה

ככל הנראה, זמן כתיבת הפיוט אינו מאוחר מהמאה הראשונה לאלף השישי[2] בגרמניה, בתקופת מסעות הצלב. שמו של המחבר – מרדכי – נרמז באקרוסטיכון שבראש חמשת הבתים הראשונים של הפיוט. מרדכי יכול להיות רבי מרדכי בן הלל מנירנברג שנפל בעצמו קרבן לרדיפות אלה. שלושה יסודות להשערה זו[3]:רבי מרדכי בן הלל חי בנירנברג במאה הראשונה לאלף השישי. הוא חיבר ספר פיוטים וקינות, ועל כולם חתם בשם: מרדכי. הוא ניספה בטבח בנירנברג שבו נרצחו 600 יהודים. ייתכן שמרדכי הוא הפייטן מרדכי בן יצחק הלוי, שנולד באיטליה ועבר להתגורר במגנצא, שחיבר פיוטים נוספים לשבתות השנה.

המשורר מחבר "מעוז צור" ייחד בית לכל גלות, ולהצלה המיוחדת לה. המחרוזת הראשונה, שכתובה בלשון הווה, מביעה תקווה לבניית בית המקדש ("תיכון בית תפילתי") ומייחל טבח לאויבי ישראל, המכונים בזלזול כלבים (מנבח, כלומר נובח ככלב). שאר טורי המחרוזת מתארים את הפעמים שבהן נגאל עם ישראל מידי צריו לאורך ההיסטוריה: המחרוזת השנייה מספרת על יציאת מצרים, המחרוזת השלישית מספרת על גלות בבל, המחרוזת הרביעית מספרת על נס פורים, והמחרוזת החמישית מספרת על ניצחון החשמונאים.

המחרוזת השישית, המתחילה במילים "חשוף זרוע קדשך", הופיעה לראשונה רק במאה החמישית לאלף השישי, והחוקרים דנו בשאלה האם גם היא חוברה על ידי מחבר הפיוט והושמטה "מאהבת השלום" מפני החרוז "נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה" שנמצא בו, או שהיא תוספת מאוחרת. יש הסוברים ש"אדמון" שמוזכר במחרוזת זו רומז על קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" פרידריך ברברוסה ("אדום הזקן"), ממנהיגי מסע הצלב השלישי. אחרים טוענים כי הביטוי "דחה אדמון בצל צלמון" אינו מתייחס בהכרח לדמות ספציפית, והוא שם כינוי לכלל הנוצרים (בספרות היהודית, אֱדוֹם היא סמל לרומא העתיקה, ובעקבות התנצרותה של זו, סמל לעולם הנוצרי בכלל), והמשורר מתפלל לאלוקים שידחה (ידחוף) את ממלכת אדום ("אדמון") "בצל צלמון" (לחושך ולצלמוות), כלומר שיוריד אותה לגיהנום ולשאול תחתית. בשל חשש מתגובת הנוצרים, מחרוזת זו הושמטה בהוצאות רבות של הפיוט. עד היום יש יוצאי קהילות גרמניה, הולנד ואנגליה שאינם שרים מחרוזת זו, וכן נוהגים בחסידות בעלזא וויז'ניץ.

מבנה הבתים ('מחרוזות') בפיוט 'מעוז צור' מיוחד, ומשקף צירוף של מסורות אשכנזיות וספרדיות. למשל: המשקל (6 הברות בטור) והחריזה הצולבת (א/ב א/ב -לדוגמה: ישועתי / לשבח / תפילתי / נזבח) הינם לפי מסורת ספרדית, אך חריזת ההמשך (ב / ב / ג/ ג/ ב - מטבח / מנבח / אגמור / מזמור / מזבח) היא דווקא אשכנזית, ומעוצבת כנראה על פי ניגון ידוע. צירוף מסורות כזה אופייני לאשכנז (גרמניה) במחצית השנייה של המאה השתים עשרה. המבנה המיוחד במינו של 'מעוז צור' חוזר על עצמו בעוד שני שירי זמר אשכנזיים, שאחד מהם נתחבר בוורמייזא בשנת ד'תקס"א. נראה ש'מעוז צור' הוא המוקדם מבין שירי הזמר האלה, והאחרים מחקים אותו בפרטי צורה ותוכן ובביטויים מיוחדים. לכן נראה שיש להקדים את זמן חיבורו של מעוז צור למאה האחרונה לאלף החמישי. גם הביטוי 'מנבח' מיוחד לתקופה זו, בה הוא משמש באשכנז בפיוטים נוספים ככינוי לכמרים ונזירים נוצרים דווקא, המתקיפים בדברי התעמולה שלהם את עם ישראל. מתוך ההשוואה שבין 'מעוז צור' לבין שני שירי הזמר העתיקים שהושפעו ממנו, ניתן להוכיח שגם המחרוזת האחרונה של מעוז צור מקורית, כי גם מחרוזת זו השפיעה על שני שירי הזמר העתיקים בצורתה ובתוכנה. מעבר להוכחה זו, ללא המחרוזת האחרונה הרצף ההיסטורי שבפיוט קטוע (בניגוד למה שמקובל בפיוטי אשכנז) והפיוט חסר סיום של תפילה לגאולת העתיד.[4]

רבי יחיאל מיכל אפשטיין הביא בספרו "קיצור של"ה" (מהדורה ב, פירט ה'תנ"ו) כמה נוסחאות לבית העוסק בגלויות אדום וישמעאל שאינן מוזכרות בחמשת הבתים הראשונים. מלבד "חשוף זרוע קדשך" הוא מביא שלוש גרסאות נוספות בשם רבי משה איסרליש (הרמ"א), רבי ירמיה אב"ד וירצבורג ורבי שמואל הלוי (מחבר הספר "נחלת שבעה"), שחתמו את שמם באקרוסטיכון בראש מילות או שורות הבית.[5] הבית שסימנו "חזק" התקבל בתפוצות ישראל כחלק בלתי נפרד מהפיוט.

הבית שהרמ"א הוסיף לפיוט התקבל בקרב כמה קהילות כמו בחסידות נדבורנה וחסידות קרעטשניף ועוד, מילותיו הם: מעולם היית ישעי, כבודי ומרים ראשי, שמע נא לקול שועי, מלכי ואלקי קדושי, העבר חטאי ופשעי, גם בגלות השלישי, חזק ישראל, ומכניע ישמעאל, ומאדום תפדה נפשי[6][7].

במהלך הדורות היו שניסו לחבר בית נוסף לפיוט, בית שעסק בגלות וגאולה של בני אותו דור. כך למשל נתחבר בית כזה העוסק בשואת יהודי אירופה. כמו כן בדורנו זה, בו התחוללו מאורעות דרמטיים בחיי העם, נעשו ניסיונות להוסיף בית שיציין את האירועים המרכזיים דוגמת השואה והתקומה, הקמת המדינה ומלחמת ששת הימים, מתוך מחשבה שראויים מאורעות אלו להיכלל ב'תקציר' ההיסטוריה של העם, המובאת בפיוט זה. דוגמה לכך התפרסמה על ידי הרב חיים כהן ("החלבן"): "מֵחָרְבוֹת אֵפֶר קְדוֹשִׁים, הֵקַמְתָּנוּ בְּעֹז וְתַחֲנוּנִים, יִשְׂרָאֵל כִּכְפִיר בֵּין הָעַמִּים, אֶל עִיר מִקְדָּשׁ בָּאוּ גְּאוּלִים. דּוֹדִי לְרַעְיָתְךָ פְּנֵה, וּלְעַמְּךָ קַנֵּא תְּקַנֵּא, יַחֵד לֵב טַהֵר מִקְדָּשׁ, מִמְּרוֹמֶיךָ חוֹמַת אֵשׁ תֻּקְדָּשׁ."[8]. דוגמה נוספת להוספת בית הוצעה על ידי רבה של עפולה, הרב שמואל דוד: "הנאצים הקיפונו, וכמעט רגע והשמידונו, במיתות משונות ואכזריות פגעונו, ומשארית הפליטה נתת ליעף כח והחייתנו, משבעים גלויות ומכל הפזורות לארצנו הקדושה קיבצתנו"[9].

לחן הפיוט

תווי המזמור "מעוז צור" כפי שהושר בבית הכנסת האשכנזי בוונציה. מופיע בתוך אחת ה-Parafrasi Poetici, קנטטות איטלקיות מתחילת המאה ה-18 על טקסטים מתהלים מאת בנדטו מרצ'לו. התווים, שלא כנהוג, מימין לשמאל.

נהגו לחשוב שהלחן הידוע ביותר כיום הוא לחן גרמני מהמאה ה-16, ומזכיר מאוד בסגנונו שירים פרוטסטנטיים (כוראלים) מאותה תקופה; לא זו בלבד, אלא שכל אחד ממשפטי השיר מופיע גם במזמורים פרוטסטנטיים או שירים חילוניים מגרמניה שלאחר הרפורמציה. מחקרים מאוחרים יותר גורסים שהלחן מוקדם יותר ומקורו בבוהמיה, וייתכן שהגיע מלחנים יהודיים מארץ זו, שמרטין לותר קיבץ ועיבד.[10]


לחן שני (ראו משמאל) מופיע אצל בנדטו מרצ'לו, שתיעד אותו בקהילת יהודי ונציה בראשית המאה ה-18.

לאורך השנים נמצאו מוזיקאים ומוזיקולוגים שהלינו על השימוש בלחן ממקור נוצרי, והיו מהם שהציעו חלופות. בתחילת שנות ה-40 הציע יהויכין סטוצ'בסקי לשוב ללחן שתועד אצל מרצ'לו, ופרסם עיבודים עבורו. עשור לאחר מכן פרסם החזן לייב גלַנץ לחן על בסיס הנוסח המסורתי של מנגינת הברכות על הדלקת הנרות.[11]

מקורו של לחן נוסף, איטי יותר, הוא אצל חסידות ברסלב. ניגון זה זכה למספר עיבודים מודרניים בשנים האחרונות, ביניהם של הלב והמעיין עם אביתר בנאי, ותפוצתו התרחבה בשנים האחרונות אל מעבר למעגל חסידי ברסלב.

לקריאה נוספת

  • יהויכין סטוצ'בסקי, '"מעוז צור ישועתי": (נסיון להפצת מנגינה חדשה-ישנה לזמר חנוכה שלנו)', בתוך: במעגלי המוזיקה היהודית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1988, עמ' 88–91. (נדפס במקור בעיתון "דבר" ב-1942 (ראו להלן), ואחר-כך ב"גננו", ב-1957 בערך.)
  • יששכר יעקבסון, 'הפיוט "מעוז צור"', בשדה חמ"ד טו (תשל"ב), 151–154.
  • אפרים חזן וישראל רוזנסון, 'עיוני מעוז צור', בתוך: ישראל רוזנסון והרב עזריה אריאל (עורכים), באורך נראה אור: קובץ מאמרים לחנוכה לזכרו של סגן דני כהן,‫ ירושלים: משפחת כהן, תשס"ד, עמ' 379–400.
  • דניאל ליפסון, '"מעוז צור" ממבט היסטורי', המעין מו,ב (תשס"ו), 29–34.
  • חנוך אבנארי, 'נעימת "מעוז צור", חידושים בתולדותיה', תצליל ז (תשכ"ז), 125–128.

לחנים:

  • י. סטוצ'בסקי (עורך), מעוז צור ישועתי: נוסח ישן-חדש, תל אביב: פרנסוס, 1943. (התוכן: יצחק אדל, שני קולות; מרדכי סטרומינסקי [סתר], מקהלה מעורבת; מ. מהלר-קלקשטין (אבידום), פסנתר) (נדפס שוב בסדרת "ספריה מוזיקלית קטנה", 71, 1954.) (הלחן שתיעד בנדטו מרצ'לו)
  • לייב גלאנץ, מעוז צור ישועתי: שיר חנוכה, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – המרכז לתרבות ‬('ספריה מוזיקלית קטנה', 74), תשט"ז 1955. (לקול ופסנתר)

קישורים חיצוניים

ביצועים לשיר:

הערות שוליים

  1. ^ על פי אביעד אשואל, מועדי משה על הלכות חנוכה ע"פ פסיקות הגאון הרב יוסף קאפח, קריית אונו תשע"א עמוד י"ח - לא שרו שירים מיוחדים לחנוכה מלבד השיר "אבני יקר" שרבים שרו אותו.
  2. ^ כך הציע ליאופולד צונץ (Leopold Zunz, Literaturgeschichte der Synagogalen Poesie, Hildesheim 1966 [1865], p. 580).
  3. ^ לפי מאמרו של יאיר בר-קול
  4. ^ אברהם פרנקל, הזמר על הצלת וורמייזא וזמן חיבורו של מעוז צור, המעין, טבת תשע"ד, עמ' 9-21
  5. ^ קיצור שני לוחות הברית, אמסטרדם תפ"א (1721), דף קד עמוד ב, באתר היברובוקס.
  6. ^ [1], [2]
  7. ^ בית אחרון ל"מעוז צור ישועתי"
  8. ^ ספר טללי חיים בראשית עמ' תקפד
  9. ^ תמונות בציר זמן - פרסומי הרב שמואל דוד | פייסבוק, באתר www.facebook.com
  10. ^ דוד אסף גלגולו של ניגון: מה למרטין לותר ול'מעוז צור' ב"עונג שבת" 29 בנובמבר 2013
  11. ^ לחן מרצ'לו-סטוצ'בסקייהויכין סטוצ'בסקי, "מעוז צור ישועתי": (נסיון להפצת מנגינה חדשה-ישנה לזמר חנוכה שלנו), דבר, 27 בנובמבר 1942; י. סטוצ'בסקי (עורך), מעוז צור ישועתי: נוסח ישן-חדש, תל אביב: פרנסוס, 1943. לחן גלנץ: לייב גלאנץ, על חטא שחטאנו ב"מעוז צור", דבר, 9 בדצמבר 1955; לייב גלאנץ, מעוז צור ישועתי: שיר חנוכה, תל אביב: ספריה מוזיקלית קטנה (74), תשט"ז 1955. וראו עוד: מ. ש. גשורי, מסביב מנגינת "מעוז צור", הצופה, 18 בדצמבר 1955; עקיבא צימרמן, קבעו שיר ורננים?, מקור ראשון, מוסף "שבת", 22 בדצמבר 2011, 22 בדצמבר 2011.


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0