רבי יוסף אבן צדיק
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. רבי יוסף אבן צדיק (בקטלאנית: Yosef ibn Saddiq; בערך 1075–1149) היה דיין, משורר ופילוסוף יהודי בספרד בימי הביניים; מחבר ספר הפילוסופיה "עולם הקטן".
תולדות חייו
מעט ידוע על חייו של רבי יוסף אבן צדיק. הוא למד תורה מפי רבי יצחק אבן גיאת, ויש אומרים מפי רבי יצחק אלבאליה, היה גאון תלמודי, וכיהן כדיין בקורדובה. דיינותו נתמשכה בתקופה הקשה ביותר בתולדות יהודי אנדלוסיה, בה גדודי האלמוחידון מצפון אפריקה פגעו קשות באוכלוסייה היהודית, מאורעות שיש להם הדים בשיריו. אבן צדיק חיבר שירי חול ושירי קודש, והיה מיודד עם רבי יהודה הלוי (שחיבר לאבן צדיק ארבעה שירי שבח מופלג), רבי אברהם אבן עזרא (שכינה אותו אבי השיר, כליל החכמה), רבי יהודה אבן גיאת (שתיאר את אבן צדיק כצעיר יפה-תואר העוזר לדלים ונבוכים), ורבי יוסף אבן מיגאש (לו אבן צדיק הקדיש את השיר "ליל מחשבות לב אעירה"), ועם רבי מיימון הדיין והיה מבאי ביתו. השתתף בתחרות שירים שהתקיימה בחוג המשכילים שליד גרנדה.[1] רבי משה אבן עזרא הזכירו בראש חבורת משוררים שהצטיינו ברוך ונעימות, והצליחו לחבר שירים בתכלית היופי, מתובלים בדמיונות ומשלים; ותיאר אותו כבעל מזג טוב, נכון לבוא לעזרת ידידיו, וידיו רב לו בהלכה.[2] נודע בעבור ספרו הפילוסופי "עולם הקטן". חיבר גם ספר בחכמת ההגיון שלא נשתמר. המאירי כלל את רבי יוסף אבן צדיק בין גדולי הרבנים שהיו בספרד.[3]
ספר עולם הקטן
- ערך מורחב – עולם הקטן
כוונת הספר לבאר על דרך הקיצור והקירוב ידיעת האדם אמיתת עצמו לפי שמידיעתו לעצמו ידע הכל, ועל-כן נקרא עולם קטן, ומזה ידע את השם יתעלה ויעשה רצונו. הספר כולל הקדמה וארבעה מאמרים:
- בהקדמות והצעות יצרך עליהם להבא ובמיני העולם הזה ושהוא חולף אין לו עמידה.
- בידיעת האדם עצמו ושהוא עולם קטן ומה העניין בשבילו קראוהו הפילוסופים עולם קטן.
- בעיקרים וכללים מחכמת האלהות.
- בביאור כללים מן המעשים הטובים ומעבירות והגמול והעונש ואמיתתם.
הספר עולם הקטן נכתב במקור בשפה הערבית, ולא נשתמר אלא תרגומו לעברית. יש הסבורים כי הספר תורגם על ידי רבי משה אבן תיבון, אך החוקר משה שטיינשניידר סבור כי התרגום מתאים לסגנונו של נחום מערבי. הספר "עולם הקטן" יצא לאור לראשונה על ידי ר' אהרן ילינק.[4]
תפיסתו הפילוסופית
הספר יסודו בשיטה נאו-אפלטונית, המעורבת עם אריסטוטליות ותורות מועתזיליות. כך:
- בענייני הטבע ניתן למצוא במשנתו מוטיבים זהים לזו של חכמי הכלאם. אמנם הוא משתמש במושגים 'חומר' ו'צורה' שהם מושגים אריסטוטליים, אך בניגוד לפילוסופים הוא טוען שהחומר הוא העצם האמיתי והצורה אינה אלא מקרה.
- צורת הגופניות משותפת מלבד החומר לכל הגופים. גם לרוחניים יש חומר המתייחס אל הצורה כיחס הסוג אל המין.
- נפש היחיד מקורה בנפש העולמית. הכרת האדם תביא להכרת העולם.
- מוכיח את מציאות אלוקים מקיום העולם. טוען שמוצא העולם מהרצון האלוקי שטעמו רק טוב הא-ל. אלוקים נעלה מן האחדות. תפיסת הא-לוה היא סופיות בו, מכאן שאין בו תפיסה. אף אינסופיות אין לתאר בו. תוארי אלוקים חיוביים הם ביחס לפעולתו ושליליים ביחס לעצמותו, וכל תואריו אינם אלא לצורך ההתדמות אליו במוסריות.
- תכלית האדם להכרה שלמעלה מן החושים, ואותה הכרה היא הכנה למוסר. שיטתו כאן דומה מאוד לשיטת הרמב"ם שמוצאת ביטוי בסוף חיבורו מורה הנבוכים, אם כי הרמב"ם מעיד שלא הכיר את ספרו.
שיריו
רבי יוסף אבן צדיק נמנה עם משוררי תור הזהב של יהדות ספרד שבדורם של רבי משה אבן עזרא ורבי יהודה הלוי. חיבר שירי שבח, שירי חשק, קינות, ושירי קודש (רשויות, סליחות, גאולות, וזולת). בין שירי השבח בולט שיר האזור "נומי אהא נגזל" בו מתואר, לראשונה בשירת ספרד העברית, קונצרט שנערך בחליל ובכינור. עם שירי הקודש שלו נמנים "יפתה עלמת חן", "יעל ארוכה", "לו אור קדושי", "יונת אלם רחוקים", "יונה איך תהמי", "קח נא אסירך", והזולת הפילוסופי "ארחמך צורי ונפשי עד תברך שמך" התואם את השקפתו בספרו "עולם הקטן".
מאפייני שירתו:[1]
- בשירי החול דימויים הלקוחים משיר השירים ומהשירה הערבית.
- חלק משירי החול כתובים בצורה קלאסית ובנימה רצינית, וחלקם בנימה בדוחה.
- שירי השבח חוברו ללא פניות, ונעדרים חנופה, בהיותו בלתי תלוי בנדיבים.
- חריזה וירטואוזית ומגוונת.
- שירי הקודש כתובים במבנה מוקפד, רציניים ומאופקים, מעוצבים בדפוסים טרופיים וצורות חריזה מסובכים, וברקמה צלילית עשירה.
רבי יהודה אלחריזי כתב על שיריו בספר תחכמוני: "רבי יוסף בן צדיק ברוח שירו יקרע ים המדע קרעים / מפרק הרים ומשבר סלעים / ובתוקף מיליו הררי עד יעתיק / ומי מרה ימתיק / ובעת ישחו כל בנות השיר תתרוממנה קרנות צדיק".
בגניזה הקהירית נשתמרו חמש העתקות משירים אחדים לרבי יוסף אבן צדיק, מה שמלמד שהיו מקובלים על העם וחביבים עליו לפני תשע-מאות שנה. מחוץ לגניזה נשתמרו רק שירים בודדים שלו, ולפיכך עם גילוי הגניזה בדורות האחרונים, שיריו כמו נתגלו מחדש.
מקורות לקריאה נוספת
- רבי יוסף אבן צדיק, ספר עולם הקטן, לפסיא תרי"ד.
- יצחק הוזיק, רבי יוסף אבן צדיק, בספרו "היסטוריה של פילוסופיה יהודית בימי הביניים", ע' 125–149, ניו-יורק: מקמילן 1916 (באנגלית).
- ז'ורז' ויידה, הפילוסופיה והתאולוגיה של יוסף אבן צדיק, בתוך "ארכיבים של היסטוריה דוקטרינית וספרותית של ימי הביניים", כרך 17, ע' 93–181, 1949 (בצרפתית).
- קולט סיראט, רבי יוסף אבן צדיק, בספרה "הגות-פילוסופית בימי-הביניים", ירושלים: כתר 1975.
- צבי בלומברג, תורת המוסר במשנתם של אברהם בר חייא, יוסף אבן צדיק ואברהם אבן דאוד, ב-"תרביץ", כרך מו ג/ד, ע' 236–240, תשל"ז.
- חיים שירמן, אבו עמר יוסף בן-יעקב אבן צדיק, בתוך "ידיעות המכון לחקר שירה עברית", כרך שני, ע' קסג - קעד, שוקן: ברלין תרצ"ו.
- יונה דוד, שירי יוסף אבן-צדיק, יוצאים לאור על פי כתבי-יד ודפוסים, ירושלים: האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, תשמ"ב.
- מאשה יצחקי, ישן וחדש בשירי יוסף אבן-צדיק, דבר, משא, כ"ח בתשרי תשמ"ג, 15 באוקטובר 1982, ע' 20.
- טובה רוזן-נוקד, לתולדות 'משפחה' אחת של שירי אזור, ב-"תרביץ", כרך נב, חוברת ג, ניסן-סיון תשמ"ג, ע' 523–528.
- יוסף טובי, נגינה וכלי נגינה בשירת החול העברית בספרד: שיר השבח של יוסף אבן צדיק לכבוד יצחק אבן ברון, ב-"דפים למחקר בספרות", 17/16, תשס"ח-תשס"ט, ע' 101–137.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
35162977יוסף אבן צדיק