מגילת אנטיוכוס
מגילת אנטיוכוס או אנטיוכס (נקראת גם מגילת בני חשמונאי, מגילת חנוכה ומגילה יוונית) היא מדרש אגדה קצר המתאר את נס החנוכה ואת מרד החשמונאים. המגילה היא החיבור היחיד המוקדש למאורעות אלה שהשתמר בספרות חז"ל. אף שאיננה חלק מהתנ"ך, בקהילות רבות נהוג היה לקוראה בחנוכה[1], בדומה לקריאת מגילת אסתר בפורים.
תפוצה
המגילה נשמרה במקור ארמי, רבי סעדיה גאון תרגמה לערבית והוסיף לה מבוא.[2] המגילה נכללת במספר כתבי יד של התנ"ך ובסידורי תפילה (למשל במחזור ישן דפוס סלוניקי, סידור ספרדי דפוס וויען תק"פ וסידור "עבודת ישראל" הוצאת רעדעלהיים תרכ"ח). במספר קהילות בתימן, באיטליה ובקוצ'ין נהגו לקרוא בה בחנוכה. ייתכן שהיו קהילות שקראו בה עם ברכה בשם ומלכות, משום שהרי"ד נצרך לכתוב שאין לברך על קריאתה.[3]
תיארוך
רבי סעדיה גאון קבע את זמן חיבור המגילה לימי בית חשמונאי.[4] רב שמעון קיירא כתב אודותיה: ”זקני בית שמאי ובית הלל כתבו מגילת בית חשמונאי, ועד עכשיו לא עלתה לדורות, ולא נקבעה בין כתבי הקודש.” לפי תיארוכים אלה המגילה קדומה לספרי החשמונאים. במחקר ישנן השערות נוספות החל מהמאה ה-1 לפנה"ס, עד למאה ה-11.[5] השערה נוספת, המתבססת על פרשנות שונה לדברי רס"ג, היא שרס"ג בעצמו העלה אותה על הכתב ופיסק אותה לפסוקים, על סמך מסורות שונות שרווחו בעל פה.[6]
תוכן
מערכה ראשונה נגד ניקנור
המגילה מתארת את עוצמתו המדינית של אנטיוכוס (ובגרס משנהו) ושנאתו ליהודים, אנטיוכוס שולח את ניקנור לירושלים, מציב פסל וזובח חזיר בבית המקדש. עקב חילול בית המקדש, פורץ המרד הראשון שיזם יוחנן בן מתתיה הכהן הגדול, יוחנן הצליח על ידי תחבולה להרוג את ניקנור בעזרת בית המקדש, על ידי דקירתו בחרב קטנה שהחביא. לאחר מכן יצא יוחנן למלחמה, הניס את הפולשים תוך כדי הריגת 27,700 חיילי אויב, לאחר שחזר מהמרדף בנה מנורה[7] בשם "מקבי".
מערכה שנייה נגד בגרס
בגרס נשלח על ידי אנטיוכוס, לדכא את המרד, כבש שוב את ירושלים והנהיג גזירות שמד (שבת חודש ומילה) על היהודים, מות בתליה הוטל על הורים שמלו את ילדיהם. המגילה מתארת שני מעשים שכנראה גרמו לתסיסה וחידוש המרד.
- מעשה גבורה של אשה שמלה את בנה עלתה על חומת ירושלים והכריזה ”לך נאמר בגרס הרשע, ברית אבותינו לא תחדל ממנו” לאחר מכן השליכה את בנה מהחומה, וקפצה אחריו אל מותה.
- מעשה הרג אכזרי שביצע בגרס בקבוצה של אלף יהודים שהסתתרו במערה כדי לשמור שבת, לאחר שמיאנו לצאת מהמערה עישן את פתח המערה וכולם נהרגו מחוסר חמצן.
- בחלק מהנוסחאות מובא מעשה שלישי, המספר על בת מתתיהו אחותם של החשמונאים שחששה מגזרת זכות הלילה הראשון שהנהיג בגרס, ועודדה אותם לצאת למלחמה.
חמשת בני מתתיה יצאו למרד נרחב, והצליחו להביס את צבא יון.
מערכה שלישית נגד בגרס
לאחר התבוסה, המליץ בגרס לאנטיוכוס שיש לכנס צבא גדול כנגד היהודים, הכולל פרשים ופילים "מלובשי שריון", כמה מדינות חברו כדי לדכא את המרד ביהודה, כבשו שוב את ירושלים פרצו 13 פרצות בבית המקדש, הפסיקו את אספקת המים והעלו אותה באש. מתתיה ובניו התכנסו במצפה גלעד, קריאה לצום ותפילה להצלחת המשך המערכה, מתיתיה מברך את בניו לקראת המערכה, בתחילת המערכה מת יהודה, ומתתיה הזקן יצא להילחם עם בניו במקומו, תפקידו של אלעזר היה להרוג את הפילים, ושם מצא את מותו. הקרב הוכרע בני חשמונאי הרגו רבים מהיוונים, ואת בגרס שרפו באש. לאחר המלחמה, אנטיכוס ברח מבושה, והתאבד. לבסוף מתארת המגילה את שיקום וטיהור בית המקדש, נס פך השמן וקביעת חג החנוכה לדורות.
לקריאה נוספת
- נתן פריד, בתוך: מנהגי ישראל לדניאל שפרבר, חלק ה, עמודים 102-113.
- הרב יוסף קאפח מגילת בני חשמונאי עם תרגום וביאור רס"ג.[8]
- הרב עזרא קורח והרב יהודה זייבלד, מגילת בני חשמונאי, עם תרגומו של רס"ג לערבית ותרגום חוזר שלו לעברית, ועם ההקדמות.[9]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: מגילת אנטיוכוס |
- מגילת אנטיוכוס מורחבת, קובץ בית אהרן וישראל תשנ"ב (ל"ח) עמודים קי"א-קכ"א. באתר היברובוקס.
- יהודה איזנברג, מגילת אנטיוכוס, מתורגם לעברית, באתר "דעת".
- כתב יד הכולל את מגילת אנטיוכוס, 1480 לערך, מאוספי הספרייה הלאומית
- צבי פיליפאווסקי (הגהה ותירגום לאנגלית), מגילת אנטיוכוס, לונדון תרי"א - 1851, באתר היברובוקס
- אוצר מדרשים כרך א, מגלת אנטיוכס, נוסח ארמי עם תרגום לעברית, באתר היברובוקס
- ערך באנציקלופדיה היהודית
- מנחם צבי קדרי, "באיזו ארמית נכתבה מגילת אנטיוכס", לשוננו כג חוברת ג' (תשי"ט), עמ' 145-129 באתר JSTOR.
- על המגילה באתר הספרייה הלאומית
- יעקב טאפראווער פתח דבר למגלת אנטיוכוס, כבוד הלבנון, 10 בספטמבר 1873
- מידע על מגילת אנטיוכוס בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ קריה נאמנה בהקדמת רבי מתתיהו שטרשון בעמוד החמישי
- ^ המבוא פורסם לראשונה על ידי שמואל אטלס ומשה פרלמן בערבית ותרגום לאנגלית (S.Atlas and M.Perlmann, Saadiaon the Scroll of the Hasmonaeans,Proceedings of the American Academy for Jewish Research, 1 January 1944). הרב יוסף קאפח צירפה למגילה בהוצאתו (סוף ספר דניאל עם פירוש רס"ג), ותרגמה לעברית. למעשה התברר שרס"ג כתב שתי הקדמות כדרכו בשאר הספרים, ארוכה וקצרה. בתשע"ז ההדיר הרב יהודה זייבלד את שתי ההקדמות ותרגמן לעברית (הרב יהודה זייבלד, קובץ חיצי גיבורים כרך י, 'חלקו של רס"ג בעריכת מגילת אנטיוכוס וההדרה של הקדמתו')
- ^ תוספות רי"ד סוכה מב
- ^ כך לפי מה שכתב רס"ג ב'ספר הגלוי'”וכמו שכתבו בני חשמנאי יהודה ושמעון ויוחנן ויונתן ואלעזר בני מתתיה ספר במה שעבר עליהם, הדומה לספר דניאל בלשון הכשדים.” פורסם ותורגם מהגניזה על ידי אברהם אליהו הרכבי, ב'זיכרון לראשונים', מחברת חמישית, חוברת ראשונה: "השריד והפליט מספר האגרון וספר הגלוי", פטרבורג תרנ"ב
- ^ פרופ' מנחם צבי קדרי אסף את ההשערות השונות, במאמרו "באיזו ארמית נכתבה מגילת אנטיוכס", לשוננו כג חוברת ג' (תשי"ט), עמ' 130 באתר JSTOR
- ^ הרב יהודה זיבלד, חיצי גיבורים י' (עמוד תשנ"ג) על פי תרגום המילה "אתבת" שכתב רס"ג שהכוונה ל"יסדו" ולא כפי שתרגם הרכבי "כתבו", כלומר החשמונאים לא העלו אותה על הכתב אלא העבירו את הסיפור מאב לבן, ובמשך הדורות הועלתה על הכתב.
- ^ לדעת רס"ג בתרגומו, הייתה זו מצבת זיכרון
- ^ מובא בסוף ספר דניאל עם פירוש רס"ג, בהוצאתו שנת תשמ"א
- ^ פורסם בסוף ספר "הליווי בגלות" - פירוש רס"ג למגילת אסתר, מכון האוצר, תשע"ט. ההקדמות כוללות גם קטעים שנשמטו במהדורת הרב קאפח.
