תזמורת קאמרית

תזמורת קאמרית (מהמילה האיטלקית "קאמרה" - חדר) היא הרכב מוזיקלי קטן יחסית (בהשוואה לתזמורת סימפונית, למשל) ומכאן שמו.

בתזמורת קאמרית משתתפות כל משפחות הכלים, אך הצליל אינו עשיר ומלא באותה מידה כמו בתזמורת סימפונית, כיון שקבוצות הכלים מצומצמות יותר. לשם השוואה, בתזמורת סימפונית מלאה, קבוצת הכינורות הראשונים תמנה על פי רוב כ-16 נגנים, לעומת כ-6 בתזמורת קאמרית.

הרכב קאמרי שמספר נגניו קטן מ-10 אינו נעזר בדרך כלל במנצח; הנגן הראשי שלו ממלא תפקיד זה. לתזמורת קאמרית שמספר נגניה הוא בין 10 ל-40, דרוש מנצח (אף כי יש כמה תזמורות המנגנות בקביעות ללא מנצח). יותר מארבעים נגנים מהווים תזמורת מלאה, אם גם לא גדולה ביותר.

היסטוריה והתפתחות

מתקופת הרנסאנס עד המאה ה-19 לא היו אולמות קונצרטים ציבוריים. יצירות הוזמנו ונוגנו למען נסיכים ורוזנים באולם נשפים או בחדר מרווח בארמון (מכאן השם "קאמרית", מלשון "קאמרה" - חדר בלטינית) כדי לשעשע את האציל, בני משפחתו ואורחיו. במאה ה-19 השתנה אופי המוזיקה יחד עם אופיים של המלחינים - רוח של חופש ועצמאות, שראשיתה בבטהובן, הניעה מלחינים לכתוב כחפצם בלי להיות תלויים בפטרון אציל ועתיר הון. יצירות עדיין הוזמנו אצל מחבריהן, כפי שהן מוזמנות גם כיום, אבל המזמינים היו בעיקר נגנים וירטואוזיים, הרכבים קאמריים ותזמורות שונות. המוזיקה התזמורתית נעשתה נפוצה יותר ומהרכבים קטנים, שהתאימו לחדרי ארמון, התפתחו תזמורות קאמריות, שדרשו אולמות מתאימים, תנאים אקוסטיים וקהל מאזינים. מעתה יכלו גם פשוטי העם ליהנות מקונצרטים.

עם המעבר לאולמות גדולים יותר, נוצר הצורך בצליל חזק וברור יותר. כמענה לצורך זה, הכפילו את מספר הנגנים שמנגנים אותו תפקיד. כך נוצרו קבוצות כלים: קבוצות הכינור הראשון והשני, קבוצת הצ'לנים, קבוצות כלי הנשיפה וכו'.

גורם אחר להתפתחות זו היה הצורך באמצעים להבעה. אחד מאמצעים אלה הוא הדינמיקה, שמעבריה יוצרים מתח, דרמה או פורקן ורגיעה. התגברות הצליל (קרשנדו), החלשתו (דימינואנדו), הגברה פתאומית של הצליל ללא הכנה (ספורצנדו) ולהפך - הדממה פתאומית (סוביטו פיאנו) כל אלה יוצרים אווירה רגשית מגוונת. עם הזמן נוצר צורך במצבי הביניים של עוצמות אלה וכדי להגביר את רישומם על המאזינים, הרחיבו את ההרכבים על ידי הכפלת מספר הנגנים. כך נוצר מרחב גדול יותר של עוצמת צליל, המקיף יותר גוני ביניים בדינמיקה הניתנים להבחנה ושמיעה.

כיום נכתבות יצירות לתזמורות קאמריות, ותזמורות רבות כאלה פועלות ומופיעות ברחבי העולם.