יניי
יניי (כתיב מקובל: ינאי) היה פייטן ארץ-ישראלי קדום. חי ככל הנראה במאה ה-5 או ה-6 לספירה. יניי הוא אחד הפייטנים הקדומים ביותר, ונמנה בידי רס"ג,[1] כמו גם אצל רבנו גרשום[2] בשורה אחת עם יוסי בן יוסי ורבי אלעזר הקליר. זמנו המדויק לא ידוע לנו, אך ברור שחי תחת השלטון הביזנטי בארץ ישראל. נחשב - בין השאר - כמי שהכניס את החריזה לשירה העברית.
פיוטיו
מבנה פיוטיו של יניי קדום מאוד, והוא היה ממעצבי מבנה הפיוט.
אף על פי שככל הנראה כתב יניי מאות פיוטים, מרבית פיוטיו לא נודעו במהלך הדורות. קרובה אחת ויחידה שכתב נכנסה במחזור האשכנזי, והיא אוני פטרי רחמתיים, קדושתא לשבת הגדול הנאמרת במנהג אשכנז המערבי.[3] פיוט אחד מקרובה זו, אז רוב ניסים הפלאת בלילה, נכנס גם להגדה של פסח ונאמר בסיום ליל הסדר.[4] לדעת כמה חוקרים, הוא גם מחבר הפיוט הנודע ונתנה תוקף. כמו כן, מנחם זולאי קובע[5] כי הוא זה שכתב את הפיוט "וכל מאמינים", אחד מפיוטי הימים הנוראים, הנאמר בקהילות אשכנז ופולין אחרי קדושה במוסף של ראש השנה ושל יום הכיפורים,[6] וגם הקינה "הילילו הה", הנאמרת במנהג אשכנז המערבי בסוף הקינות לתשעה באב, מיוחסת אליו מספק. ככל הנראה כתב יניי קרובות ושבעתות לתפילות העמידה בלבד. רבינו גרשום[7], הזכיר שיניי פייט קרובות לכל סדר וסדר של כל השנה.
עם גילוי גניזת קהיר, התגלה כתב יד גדול של פיוטים של יניי. כתב יד זה לא זכה לתשומת לב רבה, מאחר שהיה כתוב על כתב יד מחוק אחר של התרגום היווני לתורה של עקילס, שזכה לתשומת לב רבה יותר. רק לאחר שנים ארוכות הוסבה תשומת הלב לשרידי הפיוטים עצמם שבכתב היד, והתברר שהם פיוטים של יניי, שנתחברו על פי הסדרים של קריאת התורה, בהתאם לחלוקה הארץ-ישראלית. בשנת 1938 הדפיס מנחם זולאי את כל פיוטי יניי שהתגלו עד אז.
בשנת 1985 הדפיס צבי מאיר רבינוביץ את כל פיוטי יניי בשני כרכים בליווי הערות. בשנת 2000 הוציא פרופ' נחום מאיר ברונזניק ספר עם ביאורים ופירושים של הפיוטים על פי ממצאיו של רבינוביץ ושל זולאי, בתוספת שרידים שאסף שלום שפיגל ולא נדפסו.[8]
פולקלור
רבי אפרים מבונא מוסר שמועה לפיה ר' אלעזר הקליר היה תלמידו של יניי, ומרוב קנאתו בתלמידו הגדול, הרגו יניי באמצעות הטלת עקרב בסנדלו, וכי זוהי הסיבה שאין אומרים פיוטים משל יניי בלומברדיה.[9] כבר ר' אפרים, מוסר השמועה, מפקפק בה, ומסיים ”יסלח ה' לכל האומרים כן עליו אם לא כן היה”.[10] המחקר כיום אינו מקבל את אמיתות המעשה הזה; הן בשל העובדה שהתארוך המשוער של שניהם אינו מאפשר זאת; הן בשל העובדה שבסיס השמועה, אי-אמירת פיוטיו בלומברדיה, כנראה אינה נכונה; והן בשל שבחיו של יניי בפי הבאים אחריו.
לקריאה נוספת
- כתבי יניי בפרויקט בן-יהודה
- צ"מ רבינוביץ, מחזור פיוטי רבי יניי לתורה ולמועדים, תשמ"ה - תשמ"ז.
- צ"מ רבינוביץ, הלכה ואגדה בפיוטי יניי, תשכ"ה.
- שאול ליברמן, חזנות יניי, סיני: ירחון למדע וספרות, כרך רביעי (תרצ"ט), ירושלים, עמ' רכה.
- יוסף יהלום, קטעי הגניזה של פיוטי יניי, תשל"ח.
- משה אריה כהנא, מחקרי מבנה הקדושתא של יניי, תשכ"ג.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: יניי |
- יניי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- יניי, באתר "תרבות•il"
- מידע על יניי בקטלוג הספרייה הלאומית
- אהרן מירסקי, ראשית הפיוט - יניי, באתר "דעת"
- על דמותו, באתר הזמנה לפיוט
- פיוטי יניי באתר הפיוט והתפילה של פרויקט סנונית
- מנחם זולאי, פיוטי יניי, מלוקטים מתוך כתבי הגניזה ומקורות אחרים, שוקן, ברלין, תחר"ץ, באתר היברובוקס
- אופיר מינץ-מנור, הכול אודות שרה – על עקרותה של שרה בפיוט של יניי, המאה השישית, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 29 במאי 2017
- שמואל אברהם פוזננסקי, מחזור יניי - חלק א', המזרחי, 7 בינואר 1920; מחזור יניי - חלק ב', המזרחי, 15 בינואר 1920; המשך; מחזור יניי - חלק ג', המזרחי, 21 בינואר 1920
הערות שוליים
- ^ בהקדמתו לספר "האגרון", באתר היברובוקס.
- ^ תשובות רגמ"ה, עמ' 56, באתר היברובוקס.
- ^ ייתכן שהקרובה נכתבה במקור לשבת שקוראים בה "ויהי בחצי הלילה", ולא הייתה מיועדת במקור לשבת הגדול.
- ^ קרב יום (ויהי בחצי הלילה), אתר הזמנה לפיוט
איתי מרינברג, קרב יום (אז רוב נסים) - אמנות השיר, אתר הזמנה לפיוט
שרה פרידלנד בן-ארזה, קרב יום - עיון בפיוט, אתר הזמנה לפיוט
מילות הפיוט אז רוב ניסים הפלאת בלילה, אתר דעת - ^ פיוטי יניי, עמ' שכח. וראה שם שהשאיר מקום לערעור על הייחוס.
- ^ וכל מאמינים באתר "הזמנה לפיוט"
- ^ תשובות רגמ"ה, עמ' 56, באתר היברובוקס.
- ^ http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=93959363 פיוטי ינַיי ביאורים ופירושים] באתר כותר.
- ^ Adina Hoffman & Peter Cole, Sacred Trash : the lost and found world of the Cairo Geniza, Page 103.
- ^ שד"ל, מבוא למחזור בני רומא, באתר פרויקט בן-יהודה.
