קושיית הבית יוסף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח מסורבל, לא מספיק אנציקלופדי - צריך לחלק מחדש את קבוצות סוגי התירוצים, ולנסח יותר בקיצור.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח מסורבל, לא מספיק אנציקלופדי - צריך לחלק מחדש את קבוצות סוגי התירוצים, ולנסח יותר בקיצור. |
קושיית הבית יוסף על חנוכה (או בקיצור קושיית הבית יוסף) היא קושיה ידועה הקרוייה על שמו של מחבר הספר בית יוסף, רבי יוסף קארו, ותוכנה הוא: מדוע חנוכה הוא שמונה ימים, הרי הנס היה - לכאורה - רק שבעה ימים? לקושיה זו מאות ואף אלפי תירוצים. העיסוק ב"קושיית הבית יוסף" בימי החנוכה הוא אחד מנכסי צאן הברזל של ההווי הלמדני בדורות האחרונים. העיסוק בקושיה זו מהווה פתח להסברת רעיונות הגותיים בעניין מהות חג החנוכה, כמו גם לפִלפולים הלכתיים בגדרי מצוות הדלקת המנורה.
מקור הקושיה
קושיה זו הוצגה על ידי רבי יוסף קארו בספרו בית יוסף על הטור[1], אך היא נידונה כבר לפניו על ידי הראשונים, בתוספות הרא"ש[2], במאירי[2] ובספר המאורות לרבי מאיר בר שמעון המעילי מנרבונה, וכיוון שספריהם לא היו מצויים בעבר, נודעה קושיא זו על שמו של הבית יוסף.
הקושיה
בגמרא[2] מובא ציטוט ממגילת תענית המסביר את מספר ימי חג החנוכה - שמונה ימים, כזכר לנס פך השמן:
והקשו המפרשים[3]: מדוע אנו חוגגים את חג החנוכה שמונה ימים, הרי היה כמות השמן שבכד כן הספיקה ליום אחד, כך שהנס היה רק שבעה ימים?
מקבץ מהתירוצים
במהלך הדורות, נאמרו על ידי חכמי ישראל, תשובות רבות לשאלה זו. ניתן לשבץ אותם בכמה קטגוריות:
הנס בפך השמן היה גם ביום הראשון:
השמן התרבה בנס כבר ביום הראשון.
הבית יוסף מביא שלושה תירוצים לקושייתו:
- שהכהנים חילקו את השמן לשמונה חלקים, ובכל לילה נתנו שמינית, ונעשה נס בכל לילה ולילה, שכמות שמן מעטה שמספיקה רק לחלק קטן מהלילה, בערה עד הבוקר[4].
- שהכהנים נתנו בלילה הראשון כשיעור הרגיל במנורה ובכל זאת נשאר הפך[5] מלא (וכן בכל לילה ולילה[6]), ונמצא שאף ביום הראשון היה נס, שכן, אף בו התמלא הכד מיד כנשפך[7].
- שהכהנים נתנו בכל לילה שמן כרגיל, ובכל זאת נמצאו הבזיכין מלאים בבוקר[8].
- ויש מי שהציע רעיון דומה, כשהחלו למזוג ביום הראשון, עוד בטרם התרוקן הפך - מייד נתמלא הבזיך לגמרי[9].
רבים הקשו על התירוץ הראשון[10], שהרי יש חיוב לשים כמות שמן המספיקה עד הבוקר, כדברי הברייתא[11]: "מערב ועד בקר - תן לה מִדָתָהּ שתהא דולקת מערב עד בוקר". וא"כ מוטב היה לקיים יום אחד כדין, מאשר לשים חצי שיעור בכל שמונת הימים.
ויש כמה תירוצים על הקושיה הזו:
- שאכן אין לשים כמות מועטת של שמן שלא תדלק עד הבוקר, אולם הכהנים סמכו על הנס, והביאו כמות מועטת של שמן בהבינם שהיא תדלק עד הבוקר, אף שבאופן רגיל "אין סומכים על הנס", כיון שהזמן היה אז ניסי[13].
- שהוכרחו לשים חצי כזית שמן ולא יותר, כיון שהמנורה הייתה טמאה בטומאת מת[14], ומתכת הטמאה בטומאת מת מטמאה כמת[15], ואסור לטמא את השמן. לכן נתנו חצי כזית שמן, שלשיטת רש"י[דרוש מקור] אינו מטמא[16].
- שמלכתחילה בשעת הדחק, "במקום עניות" שאין שמן אחר, די ליתן במנורה כזית שמן, ולהוסיף בכל פעם שנראה שהשמן קרוב להיגמר[17].
- שהיות ונמצא שמן טהור - אסור להדליק בטמא (ולא אומרים טומאה הותרה בציבור, וע"ע בערך נס פך השמן), ושיעור ההדלקה איננו מעכב, "והקב"ה רצה בעבודתם, ונעשה להם נס שאפילו השיעור השלים להם"[18].
הפרי חדש תמה על שני התירוצים הנוספים של הבית יוסף, שהרי אם כן ביום האחרון לא היה נס, שכן הפך היה מלא מהנס שהתרחש בלילה הקודם?
ותירץ החכמת שלמה, שכוונת הבית יוסף, שבשעת המזיגה, השמן נשפך לבזיך, אך לא התרוקן מן הכד. במצב כזה, יש להסתפק היכן נעשה הנס - בפך, או בבזיך. אם הנס נעשה בבזיך - הנס נעשה בשבעת הימים הראשונים, ואם הנס נעשה בפך - הוא נעשה בשבעת הימים אחרונים. ומחמת הספק אנו חוששים לשני הצדדים, וחוגגים שמונה ימים מספק[19].
הט"ז הקשה על כל תירוצי הבית יוסף, שהרי לא נזכר בגמרא ובדברי חז"ל רמז לכל זה.
הנס שביום הראשון התכלה רק מקצת מהשמן.
- שאף ביום הראשון נעשה נס, שהשמן היה ראוי להידלק ולהיגמר לחלוטין, אך נעשה נס ונחסר רק מעט ממנו[20], וכך בכל יום ויום משמונת הימים[21], וכעין זה כתב המהר"ל[22] שבכל יום ויום נדלק שמינית מן השמן.
- השפת אמת הביא בשם הזית רענן (על הילקוט שמעוני) שתירץ שהדליקו את הנר ביום הראשון, ולא נגמר השמן עד היום השמיני בבוקר, ואז כבה הנר. ועד אז לא היו רשאין לכבותו[23].
- יש מי שתירץ, שכיון שכמות השמן הספיקה רק ליום אחד, הכהנים שמו פתילות דקות ע"מ שיספיק השמן לימים נוספים. ונעשה נס והנרות דלקו במנורה באור גדול כל הלילה, וכן בכל הלילות[24].
(ולפי מהלך זה ניתן להבין את הטעם שקבעו חכמים במצוה זו הידורים מיוחדים: מהדרין ומהדרין מן המהדרין, שכן הנס נעשה בשביל הידור[25]).
והאחרונים הוסיפו לנמק את התירוץ הראשון, מדוע באמת לא התכלה השמן ביום הראשון, הרי הנס נצרך רק לימים שלאחר מכן (שעבורם חסר שמן), ולמה צריך היה לעשות אף בו נס?
- הט"ז מבאר זאת על פי דברי הזוהר הקדוש, על הפסוק[26] ששאל אלישע הנביא את האישה: "הגידי מה יש לך בבית?", שהקב"ה אינו עושה נס אלא על דבר שהוא בעולם, אפילו הוא דבר מועט - אז השי"ת נותן בו ברכה וריבוי, אבל אינו עושה בריאה חדשה[27] ולכן, כדי שיהיה ניתן לעשות נס ביום השני - היה מוכרח להישאר שמן מהיום הראשון, שהרי לנס צריך שיהיה על מה לחול. (ולפי זה יש שהסבירו את דברי הפייטן: "ומנותר קנקנים" - רק על ידי שנשאר בקנקן, היה יכול להיות "נעשה נס לשושנים", ולכן "בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים" - כי הבינו שע"י הנס ביום הראשון נוצר הפתח והאופן לניסֵי שאר הימים[28]).
אך הראי"ה קוק[29] טען על דברי הט"ז, שהרי דברי הזוהר אמורים רק בנס שעל ידי נביא, שמחמת ששליחותו ומוגבלותו כאדם, - הוא אינו יכול לחדש נס יש מאין. אבל נס שנעשה רק על ידי רצון הבורא, ובלי שליחות של נברא מוגבל, איננו מוגבל בשום הגבלה[30].
- שלמנורה צריך להביא שמן זית[31], ולא שמנים אחרים. אם היה השמן כלה ביום הראשון - השמן שנברא יש מאין ביום השני לא היה "שמן זית", מפני שהוא לא נוצר מזיתים, אלא שמן שנעשה מנס, והוא דומה במראהו ותכונותיו לשמן זית, אך איננו שמן מזית[32]. לכן היה צורך להשאיר שמן זית ליום השני, כדי שהנס יהיה על ידי ריבוי של השמן הנותר, ואז כולו מקבל הגדרה של "שמן זית"[33].
- מובא[34] בשם רבי חיים הלוי סולובייצ'יק, שגם אם היה מתרבה השמן מהשמן זית שנשאר, - עדיין הוא לא היה מוגדר בתור "שמן זית", אלא הוא 'שמן נס' ופסול להדלקה[35]. לכן, נוקט רבי חיים, הנס לא נעשה בכמות השמן, שנוסף חומר בעירה (שמן) בקנקנים, אלא נעשה הנס באיכות השמן, שאותה כמות של נוזל, בכוחה לדלוק זמן רב יותר[36].
- יש שביארו שנשאר שמן בכד, כדי שהנס יהיה נס של ריבוי ולא נס של יצירת יש מאין, וזאת משום שרצה ה' להראות את החביבות של ישראל, שקיום המצוה נעשה על ידם[37], כדברי חז"ל[38]:
”...משל למה הדבר דומה לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך, אמר לו פיקח לסומא: כשנכנס לתוך הבית צא והדלק לי את הנר הזה והאר לי. אמר לו הסומא: בטובתך, כשהייתי בדרך - אתה היית מסמכני, עד שנכנסנו לתוך הבית - אתה היית מלווה אותי, ועכשיו אתה אומר הדלק לי את הנר הזה והאר לי!? אמר לו הפקח: שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווך בדרך, לכך אמרתי לך האר לי.
כך הפקח זה הקב"ה... והסומא אלו ישראל... היה הקב"ה מנהיגן ומאיר להם שנאמר (שמות יג): 'וה' הֹלך לפניהם יומם', כיון שעמד המשכן קרא הקב"ה למשה ואמר לו: תאירו לי...”
השמן דלק בנס אפ' שלא הספיק גם ליום הראשון.
- גרסת השאילתות בדברי הברייתא[39] היא "ולא היה בו להדליק אפילו יום אחד" (ולא "אלא" יום אחד). לגרסה זו כבר ביום הראשון נעשה נס בשמן[40]
ויש שהעירו[41] על פירוש זה, שבכל כתבי היד של הגמרא וגם של מגילת תענית לא מופיעה גרסה זו. וגם יש בה תמיהה פרקטית - לשם מה מחזיקים במקדש פך שאין בו מספיק שמן אפילו בשביל יום אחד?! - שבכד אמנם היה שיעור הדלקה של יום אחד, אך כשניתן השמן במנורה הוא נבלע בבזיכים, וממילא לא היה די שמן אפילו ללילה אחד[42].
היום הראשון הוא זכר לנס אחר.
המאירי[43] כותב שאת היום הראשון איננו חוגגים לזכר הנס שהפך דלק שמונה ימים, שכן בו לא היה נס, אלא לזכר נס אחר[44], והמאירי מציע שתי אפשרויות מהו הנס שלזכרו אנו חוגגים את היום הראשון:
- לזכר הנצחון במלחמה[45] - "מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים" (מתפילת על הנסים).
- זכר למציאת הפך, שאף היא בעצמה הייתה בדרך נס. שכן היונים טימאו את כל השמנים, והעובדה שנעלם מעיניהם הפך ונתגלה לכהנים, היא נס גדול שראוי לחגוג לו יום בפני עצמו[46].
(ויש שהטעימו הדברים בדרך משל לסוחר שנסע ליריד והיה עמו שמונה שקיות מלאות מטבעות זהב. בדרך שדדו ממנו את כספו, מלבד שקית אחת, שבדרך נס נעלמה מעיני השודדים. כשהגיע ליישוב שכר גברתנים שירדפו עמו אחר השודדים. אותה שעה נדר שאם יושב לו כספו - יתן ממנו חומש לצדקה. - תפילתו התקבלה, והסוחר שב לביתו שמח וטוב לב, והכסף ברשותו. לכשבאו גבאי הצדקה לגבות ממנו חמישית מכספו, נתעורר ביניהם ויכוח. הסוחר טען שאינו חייב ליתן חומש אלא על שבעת השקיות שבהם נעשה הנס, אך הגבאים טענו לעומתו שעיקר הנס נעשה בשקית הראשונה, שאלמלא הבחינו הגנבים - לא היה לו כסף לשכור גברתנים לרדוף אחריהם, ולא היה שב אליו מאומה... והנמשל, שאלמלא נעשה הנס שהיונים פשפשו בכל ההיכל ולא מצאוהו – לא היה שמן שעל ידו יעשה נס לכל שמונת הימים[47]).
בעלי האגדה הוסיפו להסביר לפי תירוצים אלו משפט סתום בפזמון "מעוז צור": "בני בינה - ימי שמונה קבעו שיר ורננים". - מילים אלו טעונות ביאור, מדוע נצרכו דוקא "בני בינה" כדי לקבוע שיר ורננים?
אולם, לפי המהלך הזה התירוץ מובן. שהנס שנעשה ביום הראשון הוא בדרכי הטבע, והרואה עלול לתעות שאין כאן נס. ולכן בני בינה, שכשראו את הנס שהפך דלק שמונה ימים, הבינו שגם הניצחון במלחמה ומציאת הפך, אף הם, ניסים הם[48], וצריך לקבוע להם יום נוסף -את היום הראשון, ולא להסתפק בחגיגת שבעה ימים[49]. - ויש מי שכתב שבמגילת תענית משמע שחוגגים שמונה ימים בגלל שנעשתה בו חנוכת הבית, שכשנכנסו להיכל מצאו בו שמונה שיפודים, ומהם הרכיבו את המנורה, ולזכר זה חוגגים שמונה ימים[50].
- הכהנים חשבו להדליק בכל יום נר אחד, ובזה יקיימו לכל הפחות במקצת את מצות הדלקת המנורה, והנס היה שכל הנרות דלקו[51].
קביעת שמונה ימים מסיבה אחרת.
יש שכתבו שהטעם שחוגגים את חנוכה שמונה ימים איננו קשור לנס פך השמן, אלא מטעמים אחרים לחלוטין:
- שבמגילת תענית (פרק ט) משמע שחוגגים את חנוכה שמונה ימים משום שעשו בו את חנוכת המזבח, שבטלוֹ אנטיוכוס מעבודה, וחנוכה זו ארכה שמונה ימים, ולכך קבעו לדורות את שמונת ימי החנוכה[52].
- שכיון שחלק נכבד מהמאבק עם היונים היה כנגד גזרתם על המילה, כמבואר במגילת אנטיוכוס, לכך קבעו את החג שמונה ימים, זכר ל"שמונת ימי מילה"[53].
- בספר מקבים ב' משמע שחגגו 8 ימים במקדש כנגד 8 ימי הסוכות (עם שמחת תורה) שבטלו באותה שנה שהיה המקדש כבוש בידי היוונים. ואכן ניתן לראות קשר בין חנוכה לסוכות: טעמם של בית שמאי[2] "כנגד פרי החג"; היום השמיני, זאת חנוכה, מיוחד ושונה מ-7 הקודמים כמו ששמחת תורה שונה משאר ימי סוכות; ועוד.
- שכיון שחששו שאם החג יהיה רק שבעה ימים, יבואו לעשות חנוכיה עם שבעה קנים כעין מנורה, והרי אסור ליצור כלי כעין המנורה, ולכן תיקנו שהחג יהיה שמונה ימים שאז אין לחשוש לכך[54][55].
אולם, יש שדחו תירוצים אלו שהרי בגמרא משמע שהטעם שחוגגים שמונה ימים זה בגלל נס פך השמן, ולא מניסים אחרים ומסיבות חיצוניות שונות, ואין בזה כדי ליישב את דברי התלמוד[56].
תירוצים על דרך הדרוש
- רבי לוי יצחק מברדיטשוב בספרו קדושת לוי[57] מבאר בדרך משל למי שקבל מתנה מאדם חשוב, שיש למקבל שתי הנאות: עצם ההנאה מקבלת המתנה, וההנאה שאדם חשוב כל כך נתן לו. כך כשאנו מקבלים מתנה מה' עלינו להודות על שתי ההנאות הללו.
ומפני שההודאה השנייה (על מעלת הנותן) היא במעלה גדולה מן הראשונה - צריך להקדיש לה יום נפרד ואין אפשרות להודות על שתיהן יחד. - הסבא מקלם תירץ שמהנס של שאר הימים רואים שרצון ה' הוא השולט בבריאה, ובכך נשכיל להבין שאף ביום הראשון - לא כח הטבע הוא הפועל אלא רצון ה', וממילא הכל בבחינת נס: הטבע הוא רצון ה' הנסתר והמתמיד, והנס הוא רצון ה' הגלוי[58].
ולכן חגגו את חנוכה רק לאחר נס פך השמן, ולא מיד לאחר הניצחון במלחמה, כדי שלא יישאר מקום למתעקש לומר שזהו בדרך הטבע[59]. ולכן אז מודים על כל הניסים[60]. - הכהנים הדליקו נר ביום הראשון, אע"פ שאמרה תורה "נר תמיד"[61], ולא ידעו מניין יהיה להם שמן למחר, לא התייאשו מלעשות את המוטל עליהם. והוא הנס הגדול שמקיים את ישראל בכל הדורות והגלויות, שאילו באו לעשות חשבונות מה יהיה מחר - לא יוכלו להתקיים אפילו יום אחד! אבל ישראל בוטחים באביהם שבשמים, וכל מעשה קטן שבכוחם לקיים - עושים באמונה תמהובשל דבר זה חוגגים עוד יום בחנוכה[62].
- יש שתירצו בדרך צחות, על פי דברי המפרשים ש"חנוכה" הוא ראשי תיבות: ח' נרות והלכה כבית הלל [שמעלין בקודש ואין מורידין][2]. ואם חג החנוכה היה שבעה ימים היה הרואה את הנר ביום הרביעי מסתפק אם הלכה כבית הלל או כבית שמאי, לכן קבעו שמונה ימים, וכך ניכר בכל יום ויום שאין הלכה כבית שמאי[63].
פלפול והגות סביב הקושיה
כבר לפני יותר ממאה שנה יצא ספר בשם "נר למאה" שבתוכו 100 תירוצים על קושיית הבית יוסף, במשך השנים הוציאו עוד ספרים עם מאות תירוצים, בשנת תש"פ יצא ספר " שמונה מי יודע", שבתוכו 1000 תירוצים על קושיית הבית יוסף, הספר יצא ע"י הרה"ג ר' שמואל דוד וייס ז"ל מירושלים.
קושיה זו גם היוותה בסיס תורני לדברי פלפול דרוש והגות בימי החנוכה. החביבות המיוחדת שנודעה לקושיה זו[64], הביאה לכך שנאמרו תירוצים רבים מספור לקושיה זו[65]. כדוגמא מפליגה לדברים ניתן להביא את מנהגו של האדמו"ר מקלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, לערוך בכל לילה מלילות החנוכה את שולחנו (טיש), ולהציע בכל לילה ולילה - תירוץ חדש ומפולפל על קושיית הבית יוסף.
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב שמואל דוד וויס, שמונה מי יודע - אלף תירוצים לקושיית הבית יוסף
- הרב ירחמיאל זלצר, נר למאה - מאה תירוצים לקושיית הבית יוסף,
- רבי נתן גשטטנר, קונטרס ימי שמונה, מתוך: נתן פריו - חנוכה, בני-ברק תשס"ד, עמ' קנט-קפח
- הרב אליהו שלזינגר, מצות נר איש וביתו[66], ירושלים תשס"א
- ימי שמונה- חמש מאות תירוצים לקושיית הבית יוסף[67], מכון 'אור חדש', אשדוד תשס"ז
- הרב יוסף זאב וועטטענשטיין, זיו המועדים - חנוכה, לונדון, עמ' קמה ואילך
- הרב דניאל ביטון, המאור שבחנוכה, הוצאת מכון המאור ירושלים תשס"ה
קישורים חיצוניים
- תשובות חדשות ויצירתיות לקושיית הבית יוסף - הרב יצחק סילמן - אתר קביעותא
- הרב אשר וייס, שיעור על קושיית הבית יוסף - אתר "מנחת אשר"
- 36 תירוצים לקושיית הבית יוסף, כפי מס' הנרות שאנו מדליקים - עלון "דרך אמונה", גיליון 79, כסלו תשע"ב
- הקושיה הידועה כקושיית ה'בית יוסף' (אוסף תירוצים, לינקים ומראי מקומות) - פורום 'אוצר החכמה'
- פורום הישיבות: תירוץ נוסף לקושיית הבית יוסף
- פורום נוסף בו עוסקים בקושיית הבית יוסף
- תירוצים לקושיית הבית יוסף ותהייה על עצם הקושיא - פורום תרבות תורנית
- הרב עוזיאל אליהו מביא את תשובות הבית יוסף והשאילתות
- ר' יצחק זילבר, לקושיית ה'בית יוסף' - דאצ'ה
- ויקיטקסט: קטגוריה: קושיית הבית יוסף לחנוכה
- ר' עמית משגב, הרמב"ם וקושיית הבית יוסף[68] - ישיבת הר עציון
הערות שוליים
- ^ בית יוסף או"ח תר"ע
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א עמוד ב'
- ^ הראשונים הנ"ל, בית יוסף הנ"ל, ועוד
- ^ וכך גם תירץ בתוספות הרא"ש, בתירוצו הראשון.
- ^ יש לשים לב למונחים, השמן היה מונח ושמור בפך (הנקרא גם "כד"), ומשם נמזג לבזיכים במנורה.
- ^ - ב"ח בדעת הבית יוסף. הבית יוסף כתב כן רק בסוף תירוצו השלישי, והב"ח הסביר שהדברים מתייחסים אף לתירוץ השני. אכן, לפי דברי החכמת שלמה להלן, שני תירוצים אלו הם בעצם תירוץ אחד.
- ^ המעניין, שלתירוץ זה, אנו מציינים בכל יום את הנס שנעשה לצורך ההדלקה למחרת. מה גם שנשארת השאלה מה היה הנס ביום האחרון, כדלהלן.
- ^ תירוץ זה דומה לקודמו, רק שלתירוץ הקודם הנס נעשה בפך, ולתירוץ זה בבזיכין.
- ^ יש לתמוה על פירוש זה, מדוע נעשה נס ליום הראשון, אם היה די שמן עבורו, ואין הקב"ה עושה נס לחינם. וראה בכותר "ביום הראשון דלק רק חלק מהשמן". פר"ח שם
- ^ מאירי שם סוף ד"ה ונחזור לענין הנס, מהר"ל בנר מצוה ד"ה ואם תאמר כיון שהיה, ועוד)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ט עמוד א' ועוד
- ^ בענייני המקדש וקודשיו מצינו פעמים רבות דינים שאינם מעכבים, כגון: "הכתוב שָנַה עליו לעכב"(מסכת פסחים, דף ע"ח ועוד), משמע שבמקום שהכתוב לא שנה איננו מעכב. כמו כן, מצינו במנורה עצמה: ”באה זהב - באה ככר, אינה באה זהב - אינה באה ככר. גביעיה כפתוריה ופרחיה: באה זהב - באה גביעים כפתורים ופרחים. אינה באה זהב - אינה באה גביעים כפתורים ופרחים”(מסכת מנחות, דף כ"ח עמוד א').
אמנם בפשטות, ההדלקה מהערב עד הבוקר היא שיעור מצות הדלקת המנורה, ולא רק דין נוסף שיתכן שנוהג רק לכתחילה. - ^ הרב יעקב משה חרל"פ, מי מרום חלק ח - שיחות לספר בראשית, מאמר פח אות ב, עמ' רפט, נדפס ג"כ במי מרום חט"ז - שיחות לחנוכה ופורים, מאמר ט, עמ' מו-מז
- ^ משום שהיו מתים במקדש, או משום שמנהג אנשי המלחמה היה לענוד גולגלות אדם (מסכת חולין, דף קכ"ג עמוד א')
- ^ מסכת שבת, דף ק"א עמוד ב' - חרב הרי היא כחלל.
- ^ ברכת יצחק - מובא בספר דיני חנוכה, הוצאת דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' קנ
- ^ הגהות וקצת ביאורים על המגיני ארץ מבעל המקור חיים, הנדפס בסוף שו"ע או"ח, סי' עתר
- ^ הרב זיו אברמוביץ, עלון "במעלה ההר" - ידידי ישיבת הר המור, גיליון 11 - חנוכה תשסט, עמ' 5, בשם החתם סופר
- ^ החכמת שלמה מוסיף, שאף שזהו ספק דרבנן, והיה צריך להקל בשני הימים (ולעשות חנוכה רק בששת הימים האמצעים), מ"מ זהו תרתי דסתרי, ולכן עלינו להחמיר בשני הימים. וכיו"ב מצינו בשני שבילין (מסכת כתובות, דף כ"ז עמוד א'), וכן בדברי הר"ן (על הרי"ף בפסחים, כג עמ' א' - לדפי הרי"ף, ד"ה והשתא דאיתמר) ביחס לארבע כוסות.
- ^ ספר המאורות סופ"ב דשבת - הל' חנוכה, שם
- ^ תוס' הרא"ש שם, בתירוצו השני
- ^ נר מצוה ד"ה ואם תאמר כיון שהיה
- ^ בחי' לשבת שם, ד"ה שם בגמרא ולא היה בו. ובשפת אמת תמה על דבריו, וכתב שודאי היו רשאים לכבותו ע"מ לקיים את המצוה.
- ^ (חי' הרי"ם עה"ת, חנוכה - נדפס אחרי פר' וישב, ד"ה על קושית (א), מהדורת מוסד הרי"ם לוין, ירושלים תשמז, עמ' ס אות כה; וע"ע בסמוך בשם הבית הלוי)
- ^ בית הלוי עה"ת, ורשא תרמד, לחנוכה, ד"ה שם והמהדרין מן המהדרין, כט.; חי' הרי"ם שם ד"ה מפני מה, אות כט; וע"ע שו"ת חכם צבי סי' פז, פנ"י שם, חכמת שלמה שם, אגרות הראי"ה שם, ועוד
- ^ ספר מלכים ב', פרק ד', פסוק ב'
- ^ בכלי חמדה (פר' ויקהל ריש אות ה) השיג על דברי הט"ז, שאולי צריך רק "כלי", אבל ניתן לחדש יש מאין. וראו גם 'מי מרום' לרב יעקב משה חרל"פ (חלק טז - שיחות לחנוכה, מאמר ג, עמ' ז-י) המבאר שדבר זה איננו גריעותא בניסים (שאחר בריאת העולם הם מוגבלים לסדרי הבריאה), אלא להפך, זוהי מעלתם. וע"ע צמח צבי (איגרת נו, מובא במאורות הראי"ה לחנוכה, הוצאת מכון הרב צבי יהודה, ירושלים תשנ"ז', עמ' קטו) להרצי"ה קוק, בהצעתו להסברת דברי הט"ז עפ"י הכלל "יש סדר לניסים" (מהר"ל, גבורות ה', הקדמת שניה, ועוד).
- ^ ספר דיני חנוכה, הוצאת דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' פב בשם הרה"ק מהרי"ד מבעלז; שם עמ' סז בשם החת"ס
- ^ אגרות הראי"ה, ח"ג, סי' תשצז, עמ' עה; - מובא במאורות הראי"ה חנוכה, הוצאת מכון הרב צבי יהודה, ירושלים תשנ"ז, עמ' קיא
- ^ וראו גם: הרב שמואל רוטנמר בספרו יומי דחנוכה תמניא אינון (עמ' 11-12).
- ^ שמות כז, כ
- ^ הרב קוק (באיגרת הנ"ל) מסביר שלכן רש"י (מנחות סט ב) מסביר את ספק הגמרא לגבי "חיטין שירדו בעבים" שלא כפירוש התוספות שהם ירדו בדרך נס, משום שלשיטת רש"י חיטים שנוצרו ע"י נס אינם חיטים, אלא מוצר חדש הדומה בצורתו ומראהו לחיטה.
הכלי חמדה (פר' ויקהל אות ה) כותב שאף לשיטת התוספות, היות והשמן לא נסחט ומעובד ע"י אדם איננו שמן זית, ואינו כחיטים הכשרים למנחות כיון שאדם טוחן אותם. כל מה שניתן להסיק מדברי התוס' הוא רק שאם היו יורדים זיתים מהשמים היה ניתן לסחוט אותם ולעשות בהם שמן זית כשר למנורה. (הרב יעקב לבנון אמר שזהו יסוד גדול בהגדרת המצוה, שמוטלת על המְצוּוֶה דווקא, ואינה נעשית ע"י המצַוה).
והוא מביא בשם החידושי הרי"ם מגור, שיש לדמות את הדין של "שמן זית" לשתי הלחם, וכשם שבשתי הלחם בעינן "ממושבותיכם" (ויקרא כג, יז) ולא דבר שנוצר ע"י נס (מנחות סט:, ובתוד"ה חיטין שירדו), כך במנורה בעינן "שמן זית" ולא הנוצר ע"י נס. - ^ בפשטות, שיטת הרב קוק שריבוי של דבר קיים, מקבל כולו את הגדרת הדבר המקורי. כך גם דעת הכלי חמדה (פר' ויקהל אות ה), המביא לכך ראיה מדברי הברייתא(תענית ח:): "הנכנס למוד את גרנו אומר: יהי רצון מלפניך ה' א-להינו שתשלח ברכה במעשה ידינו. התחיל למוד אומר: ברוך השולח ברכה בכרי הזה. מדד ואחר כך בירך הרי זו תפלת שווא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין". ואף על פי ששרתה בו ברכה, ניתן לעשר ממנה ועליה (עי' כסף משנה פ"י מהל' ברכות הכ"ב בשם הרמב"ן), ואין פוטרים את הנוסף ע"י הברכה מהמעשר, מפני שהוא נוצר מחמת הנס. (וראה להלן שהגר"ח חלק על דרך זו)
הרצי"ה (צמח צבי איגרת נו, מובא במאורות הראי"ה שם) מציע דרך אחרת להסביר את דברי אביו: השמן הנוסף בטל לשמן שהיה בנר, מדין קמא קמא בטיל (ע"ז עג., ברש"י). - ^ בספר המועדים בהלכה להגרש"י זוין (הוצאת מכון התלמוד הישראלי, ירושלים תשמג, עמ' קפט)
- ^ יש המביאים ראיה לשיטה זו, מדברי חז"ל (המובאים ברד"ק מלכים ב ד, ז) שאין חיוב לעשר מהשמן שהתרבה אצל אלישע. והטעם הוא משום שאיננו "גדולי קרקע". (ועי' בכלי חמדה שם המסביר את הדברים באופן אחר.)
לדיון והרחבה במחלוקת זו ראה: כלי חמדה שם; טל אורות מאת הרב שלמה אבינר (בראשית); פרקי השנה מאת הרב צבי יברוב (ח"א פרק לא עמ' קעה-קעט), ברכי נפשי (ח"ב - שמות - עמ' קכז-קעט) בשם הרב יוסף שלום אלישיב - ^ ניתן להבין להביא סיוע לדבריו מדברי הארצות החיים (הקדמון, הובא בשלטי גיבורים על המרדכי - פרק במה מדליקין, ע: אות ה) שכתב בטעם הדין שאין לברך ביום השני שהחיינו בשנית, "ואע"פ שבכל לילה מתחדש הנס, לפי שכבר ברכנו אותה לילה ראשונה על השמן שהיה, ואין בשמן דבר מתחדש, אלא נעשה בו נס שהספיק" עכ"ל.
- ^ שפת אמת לחנוכה תרלד, ליל א
- ^ במדבר רבה, בהעלותך, פר' טו פיס' ה
- ^ סוף שאילתא כו בהסבר הקושיא
- ^ נימוקי מהרא"י [נדפס בספר הליקוטים] על הרמב"ם, מהדורת ר"ש פרנקל, פ"ג מהל' חנוכה סוף ה"ב; המועדים בהלכה להגרש"י זוין, מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשמג, עמ' קפט; ועוד.
בדומה לזה מובא בשם הרב מרדכי אליהו כאן - ^ מאמר בפורטל הדף היומי
- ^ ספר התודעה, רבי אליהו כי-טוב, מהדו' מכון להוצאת ספרים, ירושלים 1969, עמ' קעד, טעם שמיני
- ^ שם סוף ד"ה ונחזור לענין הנס
- ^ וראה מה שכתב הרב ברוך מרדכי אזרחי בספרו ברכת מרדכי - חנוכה, סי' יג, עמ' פ-פא.
- ^ כך גם מתרץ הפרי חדש, או"ח שם, וע"ע בצפנת פענח ובמעשה רוקח על הרמב"ם רפ"ג מהל' חנוכה.
- ^ אולם המהר"ץ חיות (בהגהותיו ע"ד הגמ' שבת שם) שולל את התירוץ שהוסיפו יום בגלל נס מציאת הפך משום שהלל נאמר רק על ניסים היוצאים מגדר הטבע, ולא על ניסים נִסתרים. כך גם מתרץ בנימוקי מהרא"י על הרמב"ם (נדפס בספר הליקוטים על הרמב"ם, מהדורת ר"ש פרנקל, תחילת הל' חנוכה סוף ה"ב)
- ^ קומץ המנחה - מובא בספר דיני חנוכה, הוצאת מכון דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' יט
- ^ ראה במאמר נס וטבע - השווה והשונה (מאתר 'עולמות - לימוד בעיון').ועיין עוד: שיחות הרצי"ה מועדים א עמ' 140,151-153,168; וכן בספר 'מאי חנוכה', הרב יאול שוורץ, עמ' 22; וכן להלן בכותר: "תירוצים דרך דרוש", בשם הסבא מקעלם.
- ^ רבי ישראל מטשורטקוב, - מובא בשמו בספר דיני חנוכה, עמ' סח
- ^ הגהות מהר"ץ חיות, שבת שם; וראה להלן בשם המור וקציעה והערוך השולחן
- ^ חי' הרי"ם שם, ד"ה על קושית (ב), אות כז
- ^ שלטי גיבורים על הגהות מרדכי, פ"ב דשבת אות ג, עט.; פ"ב מור וקציעה, לרבי יעקב עמדין - היעב"ץ, או"ח שם. דבריו מצוטטים כאן. (ערוך השולחן שם אות ד-ה)
- ^ (בעל העיתים - מובא בשלטי גיבורים על הגהת מרדכי שם וב (ערוך השולחן שם אות ד)
- ^ מצות ראי"ה סי' תרע סע' א, מאמרי הראי"ה עמ' 478, מובא במאורות הראי"ה חנוכה, מהדו' מכון הרב צבי יהודה, ירושלים תשנ"ז, עמ' קכז-קכח.
וכן מובא בשם הרב מרדכי אליהו באתר 'ישיבה' - ^ טעמא דקרא לחנוכה ד"ה מה שהק'
- ^ ספר התודעה, לרבי אליהו כי טוב, פרק ז - כסלו, הוצאת ש.וינפלד, ירושלים תשמג, עמ' עג-קעד
- ^ דרושים לחנוכה – אחרי פר' מקץ, ד"ה איתא במסכת, דפוס מונקאטש תקעה, כג:-כד.
- ^ תירוץ זה הוא דרך דרוש, שכן אין חיוב הודאה והלל על טבע הבריאה (עי' במהר"ץ חיות שבת כא: - הנ"ל). (תפלת חנה מאת רבי ראובן מלמד, קונטרס חנוכה ופורים, אות ב, מהדורה שניה - בני ברק תשנב, עמ' ער)
- ^ וראה לעיל בכותר: "היום הראשון לזכר לנס נוסף", ובהפניה שם לשיחות הרצי"ה.
- ^ שם עמ' רעא אות ז-ח
- ^ ספר שמות, פרק כ"ז, פסוק כ', ספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוק ב'
- ^ ספר התודעה, מהד' הנ"ל, עמ' קעד-קעה, "ענין עשירי בדרך מוסר השכל"
- ^ המועדים בהלכה, מהדו' מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשמג, עמ' קצב, בשם שו"ת מור ואהלות בשם ספר ב(י)ת עין; ספר דיני החנוכה, הוצאת מכון דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' יז-יח, בשם רבי יצחק הכהן בעל בתי כהונה; ועוד
- ^ ראה הליכות שלמה, חנוכה (ירושלים תשס"ד), פרק יד, אורחות הלכה הערה 11, עמ' ער.
- ^ וכך [1] הרב מרדכי אליהו סיפר שהרב שלמה יוסף זוין אמר שעל קושיה זו תורצו אלפי תירוצים, והוא התכוון לכתוב אותם בספרו אנציקלופדיה תלמודית בהגיעו לערך 'חנוכה' באות ח', והוסיף שעד שיספיק לכתוב ולשלוח את ספרו לדפוס כבר יספיקו לתרץ עוד אלפי תירוצים על קושייה זו..."
- ^ ראה ביקורת על ספר זה, מאת ר' עקביא שמש.
- ^ ראה ביקורת על ספר זה בפורום ספרים וסופרים.
- ^ וראה תגובה לתגובה מאותו מחבר.
