דניאל שפרבר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
עריכה
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
דניאל שפרבר
דניאל שפרבר
דניאל שפרבר

דניאל שפרבר (נולד בד' בחשוון ה'תש"א, 4 בנובמבר 1940) הוא חוקר תלמוד ויהדות, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בר-אילן, איש חינוך ואיש ציבור, חתן פרס ישראל במדעי היהדות לשנת תשנ"ב.

ביוגרפיה

דניאל שפרבר, במכון הגבוה לתורה, אוניברסיטת בר-אילן

דניאל שפרבר נולד בשנת 1940 בטירת גְריך (Gwrych Castle) שבוויילס, במחנה לילדים יהודים גרמנים שנמלטו/הוברחו מאימת המלחמה באירופה. המחנה נוהל על ידי אביו הרב ד"ר שמואל שפרבר ואמו מרים שפרבר. לאחר המלחמה עברה משפחת שפרבר להתגורר במנצ'סטר ולאחר כמה שנים העתיקו את מקום מגוריהם ללונדון, שם סיים שפרבר את לימודיו התיכוניים בשנת 1958.

השכלה

בילדותו למד שפרבר תורה אצל אביו הרב שמואל ואצל סבו, הרב דוד שפרבר (שפערבער), חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל (ברומניה ובארץ ישראל) ואב בית הדין של קהילת בראשוב (רומניה), בעל שו"ת "אפרקסתא דעניא". את השכלתו התורנית הפורמלית רכש שפרבר בין השנים 1958–1959 בישיבת קול תורה בירושלים ובהמשך בין השנים 1959–1962 בישיבת חברון בירושלים. במהלך שנות לימודיו בישיבה הוסמך לרבנות על ידי סבו הרב דוד שפרבר.

בין השנים 1962–1968 רכש השכלה אקדמית, תואר ראשון בתולדות האמנות ותואר שלישי ביהדות ובהיסטוריה של העת העתיקה בקולג' האוניברסיטאי של לונדון. עבודת הדוקטורט על כסף ומחיר בשלטון הרומי בארץ ישראל בשנים 200–400, בהדרכת הפרופסורים זיגפריד שטיין, יו טרנר וארנאלדו מומיליאנו פורסמה בשנת 1974 בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן.[1]

נישא לחנה, ולאחר סיום לימודיו עלה לישראל. הוא מתגורר ברובע היהודי בירושלים. בנו, דוד שפרבר הוא מבקר אמנות, בתו אביגיל שפרבר היא במאית קולנוע, ובנו יוסי שפרבר הוא איש חינוך.

תפקידים ועשייה ציבורית

שפרבר הוא ממייסדי בית הכנסת "יד-תמר" בשכונת רחביה בירושלים משנת 1970, ובמשך כשלושה עשורים שימש רב בית הכנסת. מרצה במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן משנת 1968 ואילך, כפרופסור מן המניין משנת 1978. שימש כחבר בוועדה האקדמית של האוניברסיטה הפתוחה משנת 1979, חבר האקדמיה ללשון העברית וחבר בהנהלת הקרן למחקר בסיסי של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

בראשית שנות השמונים עמד בראש המחלקה ללימודי יסוד ביהדות, בראש המחלקה לתלמוד ובראש המסלול לאמנות יהודית. משנת 1982 ואילך, מופקד על הקתדרה ע"ש מילן רובר לחקר התלמוד באוניברסיטת בר-אילן. כיהן כדיקן הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן בשנים 1985–1989. מופקד על הקתדרה לתלמוד ע"ש רוברט מ' ברן בבית מורשה החל משנת 2003. חבר הוועדה אקדמית של מכללת יעקב הרצוג ליהדות באלון שבות. מכהן בתפקיד נשיא "המכון הגבוה לתורה" (מג"ל) של אוניברסיטת בר-אילן משנת 2004.

שפרבר הקים וניהל במשך שנים רבות את ההוצאה לאור של אוניברסיטת בר-אילן. משמש כיום גם כחבר מערכות כתבי העת "סידרא" ו"קתרסיס".

במשך עשור[דרושה הבהרה] שימש כיו"ר מועצת החינוך הממלכתי-דתי במשרד החינוך. לאורך השנים שימש כפרופסור אורח בין השאר בישיבה יוניברסיטי בבית המדרש לרבנים באמריקה, באוניברסיטת הרווארד ובאוניברסיטת מנצ'סטר. שימש כפרופסור אורח ב-Revel Graduate School של ישיבה יוניברסיטי בניו יורק.

בשנת 2010 קיבל מעמד פרופסור אמריטוס.[2]

בשנת 2017 יצא לאור ספר יובל לכבודו בשם "דרכי דניאל" ובו מחקרים במדעי היהדות בעריכת פרופ' אדם פרזיגר.[3]

בשנים 2018–2019 ישב הרב שפרבר שלוש פעמים בראש הרכבים שונים כבית דין פרטי, ביוזמת עמותת "מרכז צדק לנשים", ופסק שהקידושין של שלוש מסורבות גט בטלים מעיקרם.

בשנת 2020, בראשית התפרצות מגפת הקורונה בישראל, התפרסם בשמו כי כאשר האישה חוששת לטבול במקווה מחשש להידבקות בנגיף, בני הזוג יכולים לגעת זה בזה כשהם לבושים. הוא פסק כך "להלכה ולא למעשה", עד שיצטרפו אליו רבנים נוספים. הפסק עורר פולמוס ורבנים רבים יצאו נגדו.[4]

ספריו ומחקריו

מחקרו עוסק בתחום השתלשלות המנהג וההלכה היהודית ובנושאים הקשורים להתהוותם של המנהג וההלכה בתקופת המשנה והתלמוד. בעניינים אלו פרסם:

  • תולדות המנהגים היהודיים: ספריו המפורסמים ביותר בנושא זה הם סדרת הספרים: "מנהגי ישראל: מקורות ותולדות", שראו אור בשמונה כרכים. ושני הספרים באנגלית: מעגל החיים היהודי (The Jewish Life Cycle) וספרו מדוע יהודים עושים את שהם עושים (Why Jews do what they do)
  • תולדות ההלכה: התחום העיקרי של מחקריו הוא תולדות ההלכה, כולל תקופת התלמוד, תולדות ההלכה שאחרי התלמוד ותולדות המנהגים.
  • פילולוגיה קלאסית: שפרבר עסק במילים בשפות היוונית והלטינית שנמצאות בספרות חז"ל. ישנן כ-1500 מילים כאלו, ובכך עסק בספרו Essays on Greek and Latin in the Mishna.
  • תרבות חמרית היסטורית: סדרת ספריו "תרבות חומרית בארץ-ישראל בימי התלמוד" (Nautica Talmudica) עוסקת בחיי היום-יום בתקופת התלמוד, המשליכה על הבנת לשונה של ספרוּת חז"ל ומונחי הלעז השאולים מפרסית, יוונית, רומית וארמית, וקביעות ההלכה בעקבותיהם. לעיתים שפרבר מפרש מונחים מן המשנה והתלמוד על פי ממצאי חקר העתיקות.

נכון לשנת תשס"ח (2008) שפרבר כתב 30 ספרים, 337 מאמרים שפיטים ובנוסף להם 107 מאמרים פופולריים וביקורות ספרים.

ספריו על מנהגי ישראל

מנהגי ישראל הם הטקסים היהודיים והחלטות שהתקבלו לצד ההלכה היהודית שאינם נחשבים מצוות מן התורה ולא נובעים מפרשנות התורה.

שפרבר עוסק במקורם והתפשטותם של מנהגים אלו, והשתלשלות סגנונם הייחודית לכל עדה. לעיתים המנהגים הועתקו או הושפעו מתרבויות זרות אודותם התחקה. שפרבר בדק גורמים חברתיים ואחרים שהובילו למנהג, ואת מעמדו ההלכתי של המנהג לעומת הדין. כמו כן עסק במושגים של מנהג טעות ומנהג שטות.

בנושאים אלה כתב ופרסם ספרים רבים:

  • מנהגי ישראל - סדרת ספרים בשמונה כרכים המתחקה אחר התהוות המנהגי היהודים (הצמודים להלכה אך אינם נחשבים "מצוות"). הספר כתוב באופן עממי אך כולל הערות מעמיקות המתאימות לקריאה מלומדת.
  • על מנהגי ישראל במעגל השנה כתב את הספר באנגלית למה היהודים עושים מה שהם עושים (Why Jews do what they do?), פרקים על מכלול מנהגי ישראל במעגל השנה.
  • על מנהג הרעשן בפורים ותולדותיו כתב את הספר "כיצד מכים את המן" (באנגלית: How to Strike Haman?‎).

דוגמאות להשתלשלות מנהג

בפרק על מנהג החלאקה – מנהג התספורת לפעוטות בני שלוש, שבספרו מנהגי ישראל, הוא מצא טקסי תספורת והקרבת שערות בספרות היוונית האלילית, והראה כיצד המנהג פשט למוסלמים ולבסוף הגיע ליהודים רק במאה ה-16, דרך הנוהגים במנהגי קבלת האר"י.

בספר "כיצד מכים את המן" כלל תיעוד של אוסף הרעשנים מהיכל שלמה בירושלים, וטען שתחילת השימוש במכשיר להרעשה הוא בחובת מצורעים בימי הביניים באירופה, ושצורת הרעשן בן ימינו מקורו ברעשן המשטרתי של המאה ה-16 באירופה וארצות הברית. רק ב-1850 הפסיקו שוטרי ניו יורק להשתמש בהם, ורעשנים כאלו נרכשו בידי יהודים ונמצאו באוספי יודאיקה.

ספריו על תולדות ההלכה

בתחום תולדות ההלכה כתב ספרים אחדים:

  • בספרון לגיטימיות (Legitimacy) טען שבלי כלים מדעיים לא ניתן ללמוד בצורה טובה ואמיתית את מקורות ההלכה ואפשר לטעות טעויות גסות גם בהלכה. הוא מציע שיש להשתמש בכלים מדעיים: בלשנות, פילולוגיה וחקר הגרסה הנכונה, היכרות עם היסטוריה ושיטות חקר חברתי-כלכלי.
  • דרכה של הלכה – קריאת נשים בתורה: פרקים במדיניות פסיקה.
  • נתיבות פסיקה - ספרו האחרון עד כה (ה'תשפ"א, 2020) ספר המשך לספר דרכה של הלכה - קריאת נשים בתורה.

בספרים אלו שפרבר בוחן את המגבלות והאפשרויות הפתוחות בפני פוסקים בבואם להחליט על ההלכה בימינו, על פי כללי ההלכה ואופני הפסיקה שנעשו בעבר, בעת התמודדות עם המציאות המשתנה. לדעתו על הרב לפסוק פסיקות "ידידותיות" באמצעות כלי פסיקה והכרת תחומי מדע. בספר הראשון הביא את קריאת התורה לנשים כמקרה בוחן, ובספר השני הביא דוגמאות לפסיקה ידידותית כלשונו.

ספרים במדעי היהדות

בתחום חקר הלשון והנוסח (פילולוגיה קלאסית) פרסם ספר אחד:

  • מסות על יוונית ולטינית במשנה - אסופת מאמרים בעברית ובאנגלית על מילים יווניות ולטיניות בספרות חז"ל.

הספר דן בניב הארצישראלי של העברית מאותה תקופה, והגיית מלים שאולות מן היוונית שאינן נשמעות כיווניות.

לדעתו יש לראות גרסאות סותרות כנוסחים תקינים של מידע שנאמרו כל אחת בניב המקומי שלה. ויש לחפש משמעות מיוחדת או משחק מלים כשנבחר ביטוי מושאל מיוונית במקום מונח עברי קיים.

  • על המאגיה והפולקלור בספרות הרבנית - ערך אסופת מאמרים בנושא (Magic and folklore in Rabbinic Literature).

הספר דן במקורות השמות והביטויים בתחום זה המופיעים הן באגדות חז"ל והן בספרוּת הנוצרית של ימי הביניים, בהשוואה לספרוּת מאגית יוונית, לטינית, נוצרית סורית ומאנדעית. בין היתר הוא טוען שלעיתים קיים שיבוש ביטויים מכוון: לדוגמה הביטוי "הוקוס פוקוס", לדעתו, מקורו בלטינית: "הוק אסט קורפוס" – שפירושה: "זו הגווייה של ישו". נוסחאות דומות קיימות בתלמוד במדרשים ונמצאו על קמעות. חלק מנוסחרים אלו שובשו בידי מעתיקים שלא הבינו אותם על נכון.

ספריו על חיי היומיום בתקופת התלמוד

  • ארץ-ישראל בתקופה הרומית 200–400 לספירה - ספר בן שני כרכים, עיבוד עבודת הדוקטורט שלו על שיטת המטבע ומעמדם של בעלי הקרקע בארץ תחת השלטון הרומי בשנות חתימת המשנה וראשית התלמוד.[5]

מידע זה מתוך ספרוּת חז"ל משמעותי לאור מיעוט המידע ממקורות אחרים של אותה תקופה.

  • ספנות בתלמוד (Nautica Talmudica) תיאור הידוע מהתקופה כולל איורים ותמונות מהממצא הארכאולוגי.
  • תרבות חומרית בארץ-ישראל בימי התלמוד - ספר בן שני כרכים, ובו זיהוי כלים המוזכרים במשנה ובתלמוד על פי מדעי חקר העתיקות וממצאי חפירות.

לדעתו רבים מהפירושים שניתנו בתלמוד ובתקופות שלאחריו שגו בהבנת המונחים ושמות הכלים, ולכן גם שגו בפירוש ההלכות. הדבר נבע מריחוק הזמן של 500–700 שנה וריחוק המקום בבבל, מצרים, צפון אפריקה, מקומות שלא הכירו את השפה היוונית והתרבות החומרית של ארץ-ישראל.

  • העיר בארץ-ישראל הרומית (באנגלית)[6] - תיאור מבנה עיר טיפוסית ואופן ניהולה בארץ-ישראל בתקופת התלמוד, מבוסס על תיאורי התלמוד ובספרות היוונית הרומית והפרסית.

הספר מתאר במילים בשרטוטים ובתמונות את חומות העיר ומערכת המים והביוב שלה, הרחוב הראשי סעיפיו וסימטאות העיר, השוק ומוסדות הניהול שלו, את הבית ואת מבני הציבור: בתי המרזח בתי המרחץ, הארכיון, ובית המשפט.

ספרות בתר-משנאית

הספר נכתב בשנות השבעים עבור יהודי רוסיה הסגורים בברית המועצות, על מנת לקרבם ליהדות, בביוזמת משרד החוץ,, מהדורה ראשונה הוברחה לרוסיה ואילו המהדורות הבאות הורחבו והוצאו מחדש.

  • גדול השלום, Great is Peace - מהדורה מהודרת של פרק במסכת דרך ארץ זוטא מתוך ספרו. הפרק דן במושג השלום על פי חז"ל.

הספר הוגש לאנואר סאדאת בעת חתימת חוזה השלום עם מצרים.

  • מדרש ירושלים: עיר הנצח באספקלריא של חז"ל - קטעי מדרש מטפיזיים על ירושלים של מעלה.

ספריו

  • Roman Palestine 200-400: Money and Prices, Bar-Ilan Universiry Press, 1974, (331 pp.); second edition with supplement 1991 (401 pp.).
  • Roman Palestine 200-400: The Land, Bar-Ilan Universiry Press,1978, (247 pp).
  • דרך ארץ זוטא, ירושלים, 1979, (72 עמ').
  • דרך ארץ זוטא, ירושלים, 1982, מהדורה שנייה, (184 עמ').
  • Great in Peace, Jerusalem 1978 (78 pp).
  • Midrash Yerushalem - a Metaphysical History of Jerusalem, Jerusalem, 1982, (120 pp.)
  • Essays on Greek and Latin in the Mishna, Talmud and Midrashic Literature, Jerusalem, 1982, (194 pp English; 114 pp Hebrew).
  • A Dictionary of Greek and Latin Terms in Rabbinic Literature, Bar-Ilan University Press, 1984 (226 pp).
  • Nautica Talmudica, Bar-Ilan University Press, and E.J. Brill, 1986, (180 pp).
  • מנהגי ישראל: מקורות ותולדות, כרך 1, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1989, (248 עמ'), מהדורה שנייה 1990, מהדורה שלישית 1992, מהדורה רביעית 1993.
  • A Commentary on Derech Eretz Zuta Chapters 5-8, Bar-Ilan University Press, 1990, (190 pp).
  • מסכת דרך ארץ זוטא ופרק השלום, מהדורה שלישית (1994), (232 עמ').
  • תרבות חומרית בארץ-ישראל בימי התלמוד, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן ויד יצחק בן-צבי, (198 עמ'), מהדורה ראשונה 1993, מהדורה שנייה 1995.
  • מנהגי ישראל: מקורות ותולדות, כרך 2, מוסד הרב קוק, (320 עמ'), ירושלים, 1990, (מהדורה שנייה 1992, מהדורה שלישית 2002.
  • Magic and folklore in Rabbinic Literature, Ramat-Gan, 1994 (256 pp).
  • מנהגי ישראל: מקורות ותולדות, כרך 3, מוסד הרב קוק, (237 עמ'), ירושלים 1994, (הדפסה מחודשת 2002).
  • מסכת דרך ארץ זוטא ופרק השלום, מהדורה 3 מורחבת, ירושלים, 1994, (232 עמ').
  • The City in Roman Palestine, Oxford University Press, 1998 (200 pp).
  • מנהגי ישראל: מקורות ותולדות, כרך 4, מוסד הרב קוק, (345 עמ') ירושלים, 1995, (הדפסה מחודשת 2002).
  • מנהגי ישראל: מקורות ותולדות, כרך 5, מוסד הרב קוק, (318 עמ') ירושלים, 1995.
  • מנהגי ישראל: מקורות ותולדות, כרך 6, מוסד הרב קוק, (450 עמ') ירושלים, 1998, (הדפסה מחודשת 2002).
  • Why Jews Do What They Do, New Jersey, 1999 (225 pp).
  • כיצד מכים את המן, אוניברסיטת בר-אילן, 2002 (47 עמ').
  • מנהגי ישראל: מקורות ותולדות, כרך 7, מוסד הרב קוק, (504 עמ'), ירושלים, 2003.
  • תרבות חומרית בארץ-ישראל בימי התלמוד, כרך 2, (185 עמ') רמת-גן, 2005.
  • Legitimacy and necessity : scientific disciplines and the learning of Talmud, Jerusalem, 2006 (80 pp).
  • מנהגי ישראל: מקורות ותולדות, כרך 8, מוסד הרב קוק, (376 עמ'), ירושלים, 2007.
  • דרכה של הלכה, קריאת נשים בתורה: פרקים במדיניות פסיקה, ראובן מס, (255 עמ') ירושלים, 2007.
  • The Jewish Life Cycle: Custom, Lore and Iconography, Bar-Ilan and Oxford University Press, 2008 (676 pp).
  • נתיבות פסיקה : כלים וגישה לפוסק ההלכה, ראובן מס, (207 עמ'), ירושלים, תשס"ח.
  • דרכי דניאל (אורכב 08.04.2017 בארכיון Wayback Machine): מחקרים במדעי היהדות לכבוד הרב פרופסור דניאל שפרבר, עריכה: אדם פרזיגר, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, 2017.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דניאל שפרבר בוויקישיתוף

מפרסומיו

הערות שוליים

  1. ^ Roman Palestine 200-400: Money and Prices, דניאל שפרבר, בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן 1974
  2. ^ 8 תוארי "פרופסור אמריטוס" לחוקרים ומרצים בבר-אילן, 4 במרץ 2010, משרד הדוברות של אוניברסיטת בר-אילן.
  3. ^ דרכי דניאל, באתר של הוצאת אוניברסיטת בר-אילן
  4. ^ על פסק ההלכה של הרב שפרבר בעניין הימנעות מטבילה בימי המגפה בדף הפייסבוק של ארגון קולך מתאריך 20 במרץ 2020; גיא עזרא, ‏עשרות רבנים ורבניות נגד הפסק של הרב שפרבר, באתר "סרוגים", 22 במרץ 2020
  5. ^ כותרת הדוקטורט Roman Palestine 200-400: Money and Prices, יצא בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן בשנת 1974
  6. ^ הספר The City in Roman Palestine בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דניאל_שפרבר&oldid=2308767"