סוריא

סוריא (שטח ארם נהריים וארם צובא) הוא שמו ההלכתי של שטח מצפון-מזרח לארץ ישראל, שנכבש על ידי דוד המלך וסופח על ידו לארץ ישראל. לשטח זה מעמד ביניים מבחינת מצוות התלויות בארץ, כגון תרומות ומעשרות.

סוריא לעומת ארץ ישראל

המפרשים הציעו כמה הסברים למעמדה המיוחד של סוריא.

שיטת רש"י: כיבוש לצורך יחיד

ייחודיותה של סוריא נעוצה בכך, שהיא מוגדרת על ידי התלמוד כ"כיבוש יחיד", בשונה משאר חלקי ארץ ישראל שנחשבים ל"כיבוש רבים" והם כחלק מהארץ לכל דבר ועניין. חכמי התנאים נחלקו בשאלה האם "כיבוש יחיד - שמיה כיבוש", כלומר האם חלקים אלו נחשבים לחלק מארץ ישראל.

לפי שיטת רש"י, השוני משאר חלקי הארץ טמון בכך ששאר חלקי הארץ נכבשו על ידי יהושע בן נון לצורך כלל העם, ואילו דוד המלך כבש את החלקים לצורכו הפרטי. ועוד מבואר מפירוש רש"י שדוד כבשה שלא ביחד עם כל ישראל כמו בכיבוש יהושע שהיה שישים ריבוא יוצאי צבא.^{[דרוש מקור]}

שיטת התוספות והרמב"ם: כיבוש קודם שנכבשה כל ארץ ישראל

בעלי התוספות חולקים על רש"י, ומצטטים את דברי הספרי בסוף פרשת עקב: ”סמוך לפלטרא שלך לא הורשת, ואתה הולך וכובש ארם נהרים וארם צובא?”. דוד היה צריך לכבוש את חלקו של העם היבוסי שהיה סמוך לירושלים, ואת שאר חלקיה של ארץ ישראל עצמה, ובמקום זאת הוא כבש את ארם נהרים וארם צובא.

גם הרמב"ם הסביר באופן דומה. סוריא נמצאת מחוץ לגבולות ארץ כנען. אמנם, אילו דוד המלך היה כובש קודם את כל ארץ כנען ואז כובש את סוריא, אז היא הייתה מתקדשת בקדושת ארץ ישראל. אולם כיוון שכבש את סוריא לפני שסיים את כיבוש ארץ ישראל, היא לא נתקדשה כארץ ישראל:

הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען, כגון ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן, אף על פי שמלך ישראל הוא ועל פי בית דין הגדול הוא עושה, אינו כארץ ישראל לכל דבר, ולא כחוצה לארץ לכל דבר כגון בבל ומצרים, אלא יצאו מכלל חוצה לארץ ולהיותן כארץ ישראל לא הגיעו. ומפני מה ירדו ממעלת ארץ ישראל? מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל ארץ ישראל, אלא נשאר בה משבעה עממים. ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה ואחר כך כבש ארצות אחרות, היה כיבושו כולו כארץ ישראל לכל דבר. והארצות שכבש דוד הן הנקראין 'סוריא'.

— רמב"ם הלכות תרומות א ג

באחרונים נדרשו לבאר ההקשר של דעות אלו לאמור בלשון הגמרא כיבוש יחיד, שלכאורה אין קשר בין כיבוש שלא לפי סדר התורה לבין האמור כיבוש יחיד שאותה בוחרת הגמרא לנקוט. וביאר בכך הרב משה שמואל שפירא שבנאמר בגמרא כיבוש יחיד הוא רק לומר שמושג זה הוא 'קריאת שם בעלמא' ואין הכוונה לאמור בדין אלא במציאות, משום שכיבוש דוד לפי דעת הרמב"ם (על כל פנים) הוא כיבוש רבים שהרי דוד עשה כן לאחר שנמלך בחכמי הסנהדרין וזהו מה שאמור ב'דין'. ולכן, מה שמובא בתלמוד כיבוש יחיד הוא ל'מציאות' שדוד כבשה לצורך עצמו, ודבר זה בא לידי ביטוי בכך שכבשה שלא כמצוות התורה אלא לצרכיו האישיים.

כיבוש סוריא על ידי עולי בבל

על פי ההלכה הנפסקת, חלקי ארץ ישראל שלא נכבשו על ידי עולי בבל בעלייתם מבבל לארץ ישראל על ידי עזרא, אין להם קדושת ארץ ישראל.: ”כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן. שקדושה ראשונה לפי שהייתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא. כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא”.

מכך מוכיח רבי חיים סולובייצ'יק כי גם בני ישראל עולי בבל כבשו את סוריא, שאם לא כן, לא הייתה דנה הגמרא בכיבושו של דוד את סוריא אם נחשב לכיבוש או לא, שהרי בבית שני לא כבשו את סוריא, וקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא. ומכאן שעולי בבל כבשו את סוריא, אלא מאחר שלא היו רוב ישראל בכיבוש שני לכן אם כיבוש יחיד שמיה כיבוש, מועיל הכיבוש השני שלא היו רוב ישראל כנלמד מהפסוק והטיבך והרבך מאבותיך, וכמובא בתלמוד ירושלמי דכיבוש חוזר מועיל אפי' כשאין אז רוב ישראל.

דינים הלכתיים

בשלושה הלכות שונות שווה סוריא ל"חוץ לארץ" בדיניה:

1. עפרה טמא ומטמא מדין טומאת ארץ העמים, אם כי בניגוד לשאר חלקי חוץ לארץ שלפי שיטת רבי יהודה הנשיא אוירה מטמא גם אם נכנס אליה בלא לדרוך על עפרה במטוס או כלי טיס אחר, בסוריא לא גזרו חז"ל על טומאת אוירה, רק על גוש הקרקע.
2. לעניין הבאת גט, נחשבת סוריא לחו"ל, ומי שמביא גט משם לארץ ישראל צריך להעיד כי נכתב ונחתם בפניו.
3. מי שמוכר את עבדו לסוריא נחשב הדבר כאילו מכרו לחו"ל, והוא נכלל בקנס שקנסו חז"ל, כי המוכר את עבדו לחוץ לארץ יצא העבד לחירות.

לעומת זאת, יש לסוריא דינים רבים בה היא שווה לארץ:

1. הקונה חלקת אדמה בסוריא, נחשב הדבר לו כאילו קנה בארץ ישראל, שבה התירו לכתוב שטר בשבת על ידי אמירה לגוי שהיא שבות, ולמרות זאת התירו שבות זאת מפני מצוות ישוב ארץ ישראל כאשר אין ברירה אחרת.
2. בנוגע לחיוב תרומות ומעשרות הדבר נתון במחלוקת אם כיבוש יחיד נחשב לכיבוש או לא, ולפי הדעה האומרת שכיבוש יחיד נחשב לכיבוש, חייבים פירות סוריא בתרומות ומעשרות.

ברמב"ם בנושא זה ישנה סתירה מסוימת. המעיין ברמב"ם יראה שפסק בדין סוריה שיש לה שם ארץ ישראל לעניין מצוות יישוב ארץ ישראל, ומאידך פסק שבסוריה לא קיים מהתורה חיוב על מצוות התלויות בארץ

סיכום הטעמים - מדוע כיבוש סוריה איננו הועיל

בכל המקומות העוסקים בנושא זה מובאים 7 טעמים לכך:

1. כיבוש יחיד.
2. כיבוש שלא כמצוות התורה.
3. כיבוש שלא לצורך כל ישראל.
4. כיבוש שלא ביחד עם ישראל, שהוא כיבוש עם שישים ריבוא יוצאי צבא.
5. כיבוש שלא על פי אורים ותומים המורים לעם מה יעשו.
6. כיבוש שלא מדעת רוב ישראל
7. כיבוש שלא מדעת חכמי הסנהדרין

לקריאה נוספת

• רבי חיים סולובייצ'יק, חידושי הגר"ח (סטנסיל) סימן קנ"ח עמ' צ"א, דין סוריא בכיבוש שני.

קישורים חיצוניים

• סוריה באנציקלופדיה היהודית באתר דעת
• בעניין סוריא וכיבוש יחיד, קדושה ראשונה וקדושה שנייה, מאת יחזקאל יעקבסון, באתר ישיבת שעלבים
• כיבוש יחיד ודינה של סוריא / מסכת גיטין: דף ח', שיעור וידאו מאת הרה"ג זלמן ברוך מלמד, באתר ישיבה
• גבולות ארץ ישראל (חלק ב'), מאת הרב מרדכי עמנואל, באתר דעת
• כיבוש יחיד / מסכת גיטין: דפים ז' ע"ב, ח' ע"א, מג' ע"ב עבודה זרה כא., הגאון הרב אברהם שפירא, באתר ישיבה

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32301252סוריא