חוץ לארץ
חוץ לארץ הוא מונח תלמודי-הלכתי, כלפי כל הארצות מחוץ לארץ ישראל[1]. בימינו המונח משמש כביטוי בחיי היומיום, בדרך כלל ראשי תיבות, חו"ל.
בהלכה
ההבדלים בין חוץ לארץ לארץ ישראל נוגעים במצוות התלויות בארץ, דין יום טוב שני של גלויות, איסור יציאה מארץ ישראל, טומאת ארץ העמים וזמן התחלת שאלת גשמים. כך כמו כן, שינויים רבים נובעים ממנהגים ארץ ישראליים מקומיים (שמקורם בדרך כלל בספרדים) שהתקבלו בין כלל העדות, כמו הנחת תפילין בחול המועד בחלק מהעדות, אמירת ברכת ברוך ה' לעולם, אמירת "מוריד הטל" בברכת גבורות, אמירת ברכת כהנים בכל יום ועוד.
תרבות ואנתרופולוגיה
צעירים ישראלים רבים נוסעים לטיול ממושך בחו"ל לאחר סיום השירות הצבאי. ד"ר דריה מעוז משווה את הטיול הזה ליציאה לקולג' בארצות הברית, המהווה יציאה מבית ההורים והתחלת עצמאות ובגרות.
בפולקלור הישראלי מופיע חו"ל כמקום נחשק בעיני ישראלים, כמו למשל במערכון "החוזרים מחו"ל" של הגשש החיוור[2].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: חוץ |
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ו עמוד ב'
- ^ מתוך המערכון:”ומי שכבר התנסה בחוויה הזאת של לחזור ארצה מחוץ לארץ, רוצה לחזור ולחזור ולחזור על החוויה הזאת של לחזור ארצה”.
.jpg){kind=small}
