עקדת יצחק

מתוך המכלול
(הופנה מהדף עקידת יצחק)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל.PNG חסר בערך זה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא האספקלריה תורנית מספקת.
ניתן להיעזר בשכתוב ערך זה במדריך לעריכה באספקלריה תורנית. נא להמתין לשלב הסינון השני. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.



עֲקֵדַת יִצְחָק (עקדה = קשירה) הוא מעשה שעקד אברהם על פי מצוותו של אלוקים, את יצחק בנו האהוב על מזבח ועצים במטרה לשוחטו ולהעלותו כקורבן, וברגע האחרון בטרם פעולת השחיטה נקרא על ידי מלאך ה' לא לעשות לבנו מאומה, ושיבח אותו כי הוא "ירא אלוקים", אברהם נשא את עיניו וראה איל אחוז בקרניו בסבך העצים, אותו הקריב על המזבח תחת בנו. מעשה זה הוא מופת של מסירות נפש ושל אמונה בה', והניסיון הקשה ביותר מבין עשרה ניסיונות שנתנסה אברהם על ידי ה', ועמד בו.

סיפור המעשה

לאחר שכרת אבימלך ברית עם אברהם, ציווה ה' את אברהם להקריב את יצחק, בנו האהוב והמועדף שנולד בדרך נס. התורה מתארת דו-שיח קצר בין האב לבנו, שנושא עליו את עצי העולה, שתמה על כך שאין שה לקורבן, ואת תשובתו של אברהם: "אֱלֹקִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי". לאחר שמבין הבן שהוא למעשה השה, הוא אינו מתנגד למעשה, ואברהם עוקד אותו על גבי מזבח ומתכונן להקרבתו. לאחר שאברהם לקח את המאכלת קרא אליו מלאך ה': "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי". לאברהם נגלה איל, ואותו העלה אברהם לעולה במקום בנו.

ע"פ ספר "הזוהר", בעקבות עקדת יצחק נאסר על יצחק לצאת מארץ כנען, אף בזמן הרעב, מכיוון שהוגדר כ"עולה תמימה"[1].

לאורך כל הסיפור אין תיאור של רגשות של אברהם או של יצחק. התורה מספרת את הדרמה העומדת להתחולל דווקא דרך מיעוט ביטויים של רגש וריבוי של פעלים, מעידים על אינטנסיביות של עשייה. אחד הביטויים שלכאורה מבטאים את הלך הנפש של אברהם, הוא הכינוי שלו ליצחק – "בני".

בסיפור עקדת יצחק מוצגת לראשונה בתורה אהבה, בדבריו של ה' לאברהם: "קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק"[2].

הסיבות לעקדה

מפרשי התורה הועלו שלוש סיבות שבעטין דרש ה' ביצוע מעשה זה:

אף שה' מבטיח לו "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע"[3], ובציווי זה סותר את הבטחתו, אברהם כמעט ציית לה', ובטרם ימית את יצחק, הגיע מלאך ומנע ממנו את המעשה, ובמקומו הראה לו איל שנאחז בסבך בקרניו להעלותו במקום בנו.

חז"ל אומרים כי הפסוק ששולל את קורבן המולך, "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם, לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ, אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי, וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי"" (ירמיהו ז', לא)


, מתייחס אל עקדת יצחק, וטוען שהציווי לאברהם היה מהפה ולחוץ ולא עלה כלל על לבו של ה'. רש"י ממשיך קו זה ואומר שבציווי של העקדה לא נאמר לשחוט את יצחק אלא להעלות אותו לעולה, ולאחר שאברהם מעלה אותו על המזבח הוא מקבל הוראה להוריד אותו משם.

הגמרא מספרת את הרקע לצווי העקדה. לפי סיפור זה השטן שרצה לקטרג על אברהם, בא לפני הקב"ה ואמר לו:

זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן, מכל סעודה שעשה, לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך?

(כלומר אתה הענקת לו מתנה שאין לאמוד את ערכה, והוא עשה סעודה גדולה ולא העניק לך אפילו מתנה קטנה בלבד). ענה הקב"ה לשטן

"כלום עשה אלא בשביל בנו? אם אני אומר לו זבח את בנך מיד זובחו".

(כלומר כל הסעודה שעשה הייתה לכבודי, וההוכחה לכך אם אומר לו לזבוח את בנו הוא יעשה כך).

מיד אמר הקב"ה לאברהם "קח נא את בנך..."[4].

גילו של יצחק

סוגיית גילו של יצחק בעת המאורע היא נושא השנוי במחלוקת. על פי פשט המקרא, היה יצחק נער, כיוון שאברהם אומר זאת בסיפור. על פי דרשות חז"ל וחלק מהמפרשים, גילו של יצחק היה שלושים ושבע, יש דעות שסוברים שהיה בן חמש[דרוש מקור], ואילו אבן עזרא קובע שהיה בן שלוש עשרה, ודוחה את אלו שסוברים שהיה בן חמש, בכך שבן חמש איננו יכול לשאת עליו את עצי העולה כפי שמתואר בסיפור. לשיטת אלו שסוברים שהיה מבוגר, הניסיון בעקדה היה לא רק של אברהם אלא גם של יצחק. וכך מספרת הגמרא: על הוויכוח בין ישמעאל ליצחק

רבי לוי אמר: אחר דבריו של ישמעאל ליצחק. אמר לו ישמעאל ליצחק: אני גדול ממך במצוות, שאתה מלת בן שמונת ימים ואני בן שלש עשרה שנה. אמר לו: ובאבר אחד אתה מגרה בי? אם אומר לי הקב"ה "זבח עצמך לפני", אני זובח. מיד – "והאלקים נסה את אברהם".

העקדה בספרות האגדה

על פי המבואר בספרי האגדה, השטן בא בצורות שונות, והפריע לאברהם ויצחק להגיע אל הר המוריה (הוא הר הבית). השטן נכשל בכל פעם עקב נחישותם של אברהם ויצחק, ולאחר שנכשל בניסיונו הלך אל שרה ואמר לה שאברהם יצא לשחוט את בנה היחיד, ושרה מתה בעקבות זאת. עוד על פי האגדה, בהגיעם להר המוריה, ביקש יצחק מאביו לקשור אותו, כדי שלא יבעט בו בטעות בעת השחיטה. מסורת זו של הפרעת השטן לעקדה הגיעה גם למסורת המוסלמית, ומתבטאת באחד הטקסים של העלייה לרגל למכה.

על פי ספר היובלים, השטן הוא שהציע לנסות את אברהם, בנוסח הדומה מאד לפתיחת ספר איוב: "ויהי בשבוע השביעי בשנה הראשונה בחודש הראשון ליובל ההוא בשנים עשר יום בחודש הזה נדברו בשמים דברים אחדים על אודות אברהם. ויאמרו כי נאמנה רוחו בכל אשר ידבר ה' אתו, וכי יאהב אותו ונכון לבו בכל פגע. ויבוא השר משטמה ויאמר לפני האלוקים, הנה אברהם אוהב ומוקיר את בנו יצחק מכל. אמור אליו להקריב אותו לעולה על המזבח, וראה תראה אם יעשה את הדבר הזה, למען תדע אם נאמנה רוחו בכל אשר תנסהו. ואלוקים ידע כי נאמנה רוח אברהם בכל הפגעים אשר הביא עליו, כי נסה אותו בעושר המלכים ואחרי כן באשתו בהלקחה ממנו. ואחרי כן בישמעאל והגר אמתו בשלחו אותם, ובכל אשר נסהו מצא את לבבו נאמן לפניו. ולא המרה את רוחו ולא אחר לעשותו כי היה נאמן ואת ה' אהב." (ספר היובלים י"ז י"ט-כ"ה)

עקידת יצחק, בבית הכנסת אור תורה בעכו


ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. זוהר חלק ג דף לז/א.
  2. מתוך: מאיר שלו, ראשית, הוצאת עם עובד, 2008.
  3. בראשית כ"א, פסוק י"ב
  4. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ט, עמוד ב'.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0