עבד עברי
| מקרא | ספר שמות, פרק כ"א, פסוקים א'-ו'; ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוקים ל"ט-מ"ד; ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים י"ב-י"ח |
|---|---|
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"א |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א' |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רס"ז |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה קצו, רלב. מצוות לא תעשה רלג, רנז, רנח, רנט |
ביהדות, עבד עברי הוא יהודי שמכר עצמו ליהודי אחר או לגוי לעבדות, או שגנב ואינו מסוגל להשיב את הרכוש הגנוב או עלותו, ונמכר על ידי בית דין לעבדות לצורך תשלום החוב.
בתורה נאמרו דינים מיוחדים בעניין דרך העסקתו, וחיובים שונים של האדון כלפיו. כמו כן אין העבד מכור ממש, אלא רק עבודתו (מעשה ידיו) מכורה לאדון. כיום, לא תקפים דיני עבד, מאחר שבתורה דיני העבד עברי קשורים לשנת היובל שאינה נוהגת.
דיני העבד עברי מובאים בפרשת משפטים שבספר שמות (כ"א, ב'-ו'), ובפרשת בהר שבספר ויקרא (כ"ה, ל"ט-מ"ד), וכן בפרשת ראה שבספר דברים (ט"ו, י"ב-י"ח).
מכירתו
בהשקפת התורה יש התנגדות לעבדות של יהודי, משום שזו נוגדת את העבדות לה' -”כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם”. (ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק נ"ז). ואכן על פי ההלכה אדם רשאי לכתחילה למכור את עצמו, רק אם העני ביותר ואין לו צרכי קיום בסיסיים[1]. כמו כן, גנב שאינו מסוגל להשיב את עלות גניבתו יימכר לעבד בעל כורחו על ידי בית דין. וגר אינו נמכר בשום אופן משום שהעבד צריך לשוב אל משפחתו ולגר אין משפחה[2], וכן קטן אינו נמכר לעבד[3]. בנוסף, גופו של עבד עברי, בניגוד לעבד כנעני, אינו מכור לאדון בצורה מוחלטת, אלא רק לעבודתו[4]. אף מי שרשאי למכור עצמו, רשאי להימכר רק ליהודי, אם כי המכירה חלה כשעבר ונמכר לגוי[5]. בין אם העבד מוכר את עצמו ובין אם הוא נמכר על ידי בית דין, על המכירה להיעשות בצנעה ובדרך כבוד על-מנת שלא לבייש את העבד[6]. קניית העבד נעשה בכסף או בשטר[7].
שחרורו
ישנם לעבד כמה דרכים להשתחרר: לאחר שש שנים מיום מכירתו[8]. בהגיע שנת היובל[9]. פדיון עצמו[10], או על ידי בני משפחתו[11], אף בעל כרחו של האדון, תלוי בסוג העבד:
- מוכר את עצמו ליהודי: נחלקו בתלמוד אם גם הוא משתחרר לאחר שש שנים[12], בהגיע שנת היובל, בפדיון עצמו, בפדיון משפחתו אינו משתחרר בעל כרחו של אדון[13].
- מוכר את עצמו לגוי: לאחר שש שנים נחלקו בתלמוד[14], בהגיע שנת היובל, בפדיון עצמו, או פדיון על ידי משפחתו.
- מכרוהו בית דין (ליהודי): לאחר שש שנים, בהגיע שנת היובל, בפדיון עצמו, בפדיון על ידי משפחתו אינו משתחרר בעל כרחו של אדון[15].
אופן נוסף של שחרור אוטומטי, הוא מיתת האדון (במכור לישראל- רק במקרה שאין לו בנים זכרים ליורשו)[16]. בנוסף, תמיד יכול האדון לשחרר את העבד מרצונו על ידי נתינת שטר שחרור[17]. בכל מקרה של שחרור לאחר שש שנים, אם העבד לא מעוניין לעזוב את אדונו, הוא נרצע ויכול להמשיך לעבוד עד היובל[18] (ראה להלן בהרחבה).
מסירת שפחה כנענית
ערך מורחב – עבד עברי שרבו מסר לו שפחה כנענית
בנוסף לזכות האדון על כל עבודותיו של העבד, עבד שנמכר על ידי בית דין, זכותו של האדון למסור לעבד שפחה כנענית, והוולדות הם עבדים כנעניים לאדון[19][20].
תנאים סוציאליים של עבד עברי
בתורה נעשית הבחנה בין עבד עברי, לבין עבד כנעני. בניגוד לעבד הכנעני, לעבד העברי תנאים סוציאליים המעוגנים בהלכה ומחייבים את בעליו.
כאמור, עבד עברי נחשב כשכיר של הבעלים, ולכן חלה על הבעלים החובה לספק לעבד מספר זכויות סוציאליות. זכויותיו העיקריות של העבד הן:
- אין להשפיל את העבד:[21]
- אסור לקרוא לעבדו בשם "עבד"[22].
- אסור לגרום לעבד לבצע עבודות בזויות, כלומר כל עבודה שאדון לא היה מבצע גם תמורת כסף.
- אסור להטיל על העבד עבודות שאינן מוגבלות בזמן או בהספק נדרש.
- אסור להעביד את העבד בעבודות שהבעלים אינו מפיק מהם תועלת.
- האדון צריך לדאוג גם לאשתו ובניו של העבד ולכל צרכיהם.[23]
- יש לדאוג לעבד למזון, שתייה ולמגורים נאותים הזהים לרמת חייו של האדון. ישנו דגש על שוויון מוחלט בין העבד לאדון.[24] אם שוויון הוא בלתי אפשרי והברירה היא בין העדפת האדון להעדפת העבד - העבד מקבל את ההעדפה.
- אין לפגוע בעבד פיזית. פגיעה פיזית בעבד מחייבת תשלום פיצויים על ידי האדון, כמו כל פגיעה באדם רגיל.[25]
בגלל המחויבויות הרבות של אדוני העבד העברי לעבד, אמרו חז"ל: "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו".[26]
עבד נרצע
כאמור, עבד עברי משתחרר לאחר שש שנים. אם הוא רוצה להמשיך לעבוד את אדוניו, התורה מצוה לרצוע את אוזנו על מזוזת הדלת עם מרצע. ”וְהָיָה כִּי-יֹאמַר אֵלֶיךָ, לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ: כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת-בֵּיתֶךָ, כִּי-טוֹב לוֹ עִמָּךְ. וְלָקַחְתָּ אֶת-הַמַּרְצֵעַ, וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת, וְהָיָה לְךָ, עֶבֶד עוֹלָם; וְאַף לַאֲמָתְךָ, תַּעֲשֶׂה-כֵּן”.[27] דין העבד הנרצע חל רק בעבדים שנמכרו לעבדות על ידי בית דין, ולא על אלו שמכרו עצמם לעבדות.[28] התורה מתייחסת בשלילה לעניין שהרי "כי לי בני ישראל עבדים - ולא עבדים לעבדים".[26].
כדי להפוך ל'עבד עולם' על העבד להביע פעמיים את רצונו בכך[29], בכדי לוודא שלעבד יש גמירות דעת ברצונו להפוך 'עבד עולם'[דרוש מקור].
כדי להפוך ל"עבד עולם", העבד עובר תהליך שבמהלכו רוצע אדונו את אוזנו הימנית של העבד בדלת.[30] מקום הרציעה הוא בגובה האוזן. אסור לנקב את האוזן באמצעות סם, כיוון שבדרך הזאת, הרציעה נעשית כבדרך אגב, ולא על ידי האדם, כפי שמחייבת התורה.[30]
רציעת העבד מתאפשרת אך ורק אם מתקיימים כמה תנאים:
- רק עבד זכר נרצע.[31]
- עבד ממשפחת כהנים לא נרצע, כיוון שלא יוכל לחזור לעבודתו בבית המקדש כשהוא בעל מום.[32]
- עבד יכול להיות נרצע רק במהלך החיים של אדונו, אם אדונו מת, הוא איננו "עובר בירושה" ליורשי אדונו.[33].
חז"ל קבעו תנאים רבים בהרצעה,[34] כמו אם היה העבד חולה, או אדונו חולה, אינו נרצע, ואם אין אדונו אוהבו אינו נרצע, עד כי קשה היה למצוא מציאות בה נרצע העבד.[35] אף שבתורה נאמר "עבד עולם", חז"ל פירושו שמדובר עד היובל, ובבוא שנת היובל, העבד העברי ישתחרר אף בעל כורחו.
מצוות הענקה
- ערך מורחב – מצוות הענקה
כאשר העבד משתחרר, חלה על האדון חובה להעניק לו מרכושו, ככתוב בתורה: ”וְכִי-תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ--לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ, רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק, לוֹ, מִצֹּאנְךָ, וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ, תִּתֶּן-לוֹ”.[36] להלכה, מצוות הענקה נוהגת רק בעבד שמכרו בית דין, ולא בעבד שמכר עצמו. חז"ל פירשו שמדובר בשווה ערך של לפחות שלושים סלעים, אך חז"ל כבר דרשו: ”מה במצרים נתתי לך ברוחב יד, אף אתה תתן לו ברוחב יד”[37]. שווה ערך זה צריך להיות מן הצומח או מן החי, אך לא מן הדומם. אם האדון לא מקיים את מצוות ההענקה לעבד בשחרורו, הוא עובר על מצוות לא תעשה.
לקריאה נוספת
- הענקה, האנציקלופדיה התלמודית כרך תשיעי
קישורים חיצוניים
- עבד עברי שיקום על פי התורה, אריה יואלי, באתר NEWS1
- הערך "עבד עברי", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
- רחל גרשוני, אתר דעת, דיני עבד עברי כביטוי לכבוד האדם
הערות שוליים
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א', הלכה א'.
- ^ בבא מציעא ע"א ע"א
- ^ ר"ש ביכורים פ"ד מ"ב
- ^ הגמרא בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ט"ז עמוד א' אומרת כי "עבד עברי גופו קנוי", אך הראשונים מבארים שם שהכוונה לקניין חלקי בלבד.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א', הלכה ג'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א', הלכה ה'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ב', הלכה א'.
- ^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק י"ב
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק מ'.
- ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ח'.
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוקים מ"ח-מ"ט.
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ד עמוד ב'; לתנא קמא אינו משתחרר, ולרבי אליעזר משתחרר. להלכה ראו במשנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות עבדים, פרק ב', הלכה ג' שפסק כת"ק.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ב', הלכה ז'.
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ט"ו עמוד ב', לרבי עקיבא משתחרר, ולרבי אינו משתחרר; להלכה ראו במשנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ב', הלכה ז' שפסק כרבי.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ב', הלכה ז'.
- ^ ראו בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ז עמוד ב', ובמשנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ב', הלכה י"ב.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ב', הלכה י"א.
- ^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים ט"ז-י"ז.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכות ג'–ד'.
- ^ בברייתא בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ד עמוד ב' נחלקו במוכר עצמו אם מותר לישא שפחה ואף בכפיית האדון, לת"ק אסור, ולרבי אליעזר מותר והאדון אף יכול לכופו. וראו במשנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ג' שפסק כת"ק.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א', הלכה ז'
- ^ במכילתא שמות פרק כא פסוק ב מובא "עבד, יכול תקראנו עבד לשום בזיון, ת"ל כי תקנה עבד עברי, התורה קראתו עבד בעל כרחה". יש שהסבירו כוונת המכילתא שאסור לקרוא לו עבד, (ראו בפירוש איפת צדק שם), יש שהסבירו להיפך שאפשר לקרוא לו עבד כמו שהתורה קראתו כך, (ראו בהרא"ם על ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ב').
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א', הלכה ט'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ד', הלכה י'
- ^ 26.0 26.1 תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ב
- ^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים ט"ו-י"ז
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ו'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה י'
- ^ 30.0 30.1 תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"א עמוד ב'
- ^ תוספתאסוטה, ב' ח'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ח'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק ג', הלכה ז'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ב עמוד א'
- ^ אוצר דינים ומנהגים
- ^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוקים י"ג-י"ד
- ^ ספרי על דברים ט"ו פסוק יג-טז