רפאל הלפרין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רפאל הלפרין
הרב רפאל הלפרין, 2007
הרב רפאל הלפרין, 2007
לידה 1 במאי 1924
כ"ז בניסן ה'תרפ"ד
וינה
פטירה 20 באוגוסט 2011 (בגיל 87)
כ' באב ה'תשע"א
בני ברק, ישראל
מדינה יהודי

הרב רפאל הלפרין (כ"ז בניסן ה'תרפ"ד, 1 במאי 1924כ' באב ה'תשע"א, 20 באוגוסט 2011) היה איש עסקים ישראלי שהתפרסם גם כאמן לחימה וספורטאי (דאן 5 בקראטה, השתתף וזכה באליפות העולם בהיאבקות מקצועית בשנים 1952 ו־1957[1] ומר ישראל בפיתוח גוף),[2] יזם, נדבן, חוקר, סופר ופעיל ציבור ישראלי.

קורות חיים

הלפרין, בן זקונים מתוך תשעה ילדים, נולד בווינה ליעקב הלפרין, שהיה בנקאי, סוחר נפט ובעל חברה למסחר בכתבי יד עתיקים, ולחיה לבית דלמן. בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 עלתה המשפחה לארץ ישראל. האב רכש קרקעות בבני ברק והקים את שכונת זיכרון מאיר על שם רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין. הלפרין התחנך בשורה של בתי מדרש מן הזרם הליטאי. כילד למד בתלמוד תורה "הסתדרות החרדים" ו"סיני" בתל אביב. בגיל 13 למד בישיבת "תפארת ישראל" בחיפה. בגיל 15 עבר ללמוד בישיבת חברון בירושלים. בגיל 17 למד בישיבת לומז'ה בפתח תקווה. באותה תקופה היה מקורב לחזון איש ואף התכתב איתו.

בשנת 1944, בגיל עשרים, נישא לצפורה, ולזוג נולדו חמישה ילדים. מיד לאחר נישואיו עסק בעסקי היהלומים, בעיקר בבית המלאכה שלו בירושלים.

בגיל 19 החל לעסוק בפיתוח גוף. לאחר שנתיים של לימוד עצמי בארץ ישראל נסע בשנת 1947 לאמסטרדם, לפראג ולפריז, שם הופיע לראשונה, ומשם לסבב הופעות באנטוורפן. בשנת 1948 שהה בארץ כמתנדב במלחמת העצמאות[דרושה הבהרה]. בשלהי 1948 נסע להתאמן בפנסילבניה ובניו יורק, שם הרבה להופיע בטלוויזיה[דרוש מקור].

ב-1950 שב לישראל עם ציוד להקמת מכוני כושר. הקים את "מכון שמשון" שהיה בעל כמה סניפים, ועוד כתריסר מכונים על ידי תלמידיו ובהדרכתו. יזם את תחרות "מר ישראל", שאף זכה בה בעצמו כ"מר ישראל המקצועי". במהלך שנות ה-50 עסק בעיקר בהיאבקות מקצועית בארצות הברית. למרות טענותיו בעיתונות שהקרבות בהם השתתף לא היו מבוימים, הלפרין השתתף בקרבות סמליים, בהם גילם את "היהודי הגיבור" מול מתאבקים אשר גילמו דמויות "רעות" (והיו למשל לבושים כנאצים). בין סמליו של הלפרין, באותה תקופה, היו מכנסי היאבקות ומגפי היאבקות עם מגן דוד. לדבריו, אחד המניעים שדחפו אותו להיות מתאבק היה אנטישמי שהכה אותו כשהיה ילד באוסטריה. בשנים 1952 ו־1957 השתתף הלפרין ב"אליפות העולם" במסגרת "פדרציית ההיאבקות העולמית" (WWF - לימים WWE) של וינס מקמהון האב. במסגרת הקריירה שלו ביקר באיראן של תקופת השאה מוחמד רזא שאה פהלווי ונפגש עמו, ולפי ספרו נהיה חבר של כבוד באחים המוסלמים. בשנים אלו התאבק בדרום אפריקה, שם התפרסם כששהה בכלוב עם זוג אריות במשך 5 דקות, וקיבל על כך במתנה גור אריות.

בשנת 1957 הקים חברת יצוא לאפריקה בשם "אפיסקו". בשהותו באפריקה התיידד עם היילה סלאסי, קיסר אתיופיה. באותה תקופה השתתף כשחקן בסרט "טבריה".

בשנת 1958 הקים בארצות הברית, יחד עם תשעה בעלי מניות נוספים, חברה בשם "אמריקאן אוברסיז פוד סנטרס", שמטרתה לנהל בישראל רשת של בתי-קפה ומסעדות כשרים. בסוף 1958 פתחה הרשת את קפה "ניו-יורק" ברחוב דיזנגוף בתל אביב, בניהולו של הלפרין. בשנת 1961 מכר הלפרין את ציודה של המסעדה, ועקב כך הורשע בשנת 1965 במכירת ציוד המסעדה ללא רשות בעלי המניות ובהשמטת רישום מכירה זו מספרי החשבונות של המסעדה.[3] בערעור שהגיש לבית המשפט העליון זוכה מחלק מהאישומים, ועונשו הופחת לשנה מאסר על תנאי וקנס של 4,000 לירות.[4]

בשנות ה־60 הקים את רשת מכוני הכושר וההרזיה "טרקלין ונוס" וכן הרחיב את פעילות "מכון שמשון", שהיה המכון הראשון בישראל לפיתוח הגוף, בתל אביב.[5]

בשנת 1961, לאחר 17 שנות נישואין, נפרד מאשתו, ונישא באותה שנה לברטינה (ברטי), ילידת בריסל (נפטרה בה'תש"ף[6]).

בשנת 1963 פתח את מסעדת "ברטי", כשם אשתו השנייה, ברחוב בן-יהודה בתל אביב. על מעשיו במסעדה זו אמר בג"ץ, בעקבות עתירה שהגיש הלפרין: "העותרים גילו עזות מצח בלתי רגילה במעשיהם הבלתי חוקיים. הם הפרו וחזרו והפרו את חוקי הבנייה".[7]

בשנות ה-70 היה הראשון בישראל שהפעיל עסק לשטיפת מכוניות, "רחץ וסע" שמו, במתחם הבורסה ברמת גן. היה חלוץ בהקמת קייטנות ספורט בשם "קייטנת שמשון" שזכתה בשעתו להצלחה גדולה יחסית.

בשנת 1967 עמד לדין, בבית משפט השלום בתל אביב, לאחר שבתחרות היאבקות מבוימת שקיים ב-18 ביוני 1966, באצטדיון בלומפילד, ביקש ממתאבק אחר שכינויו "אחמד פואד" לתקוף אותו, מעשה שגרם להתנפלות הקהל על המתאבק "הערבי" עד שהמשטרה נאלצה לפזר את ההמון בגז מדמיע.[8] בכתב האישום נאשם הלפרין ב"עשיית מעשה העלול לגרום להיזק ציבורי והתנהגות במקום ציבורי העלולה לגרום להפרת השלום". לתשומת לב רבה זכה "ניצחונו" על המתאבק "הנמר הירדני" "אבו ענתר" בהיכל הספורט יד אליהו. הלפרין מעולם לא הודה כי קרב זה היה מבוים.

בשנות ה-70 למד הלפרין קראטה ואמנויות לחימה שונות במזרח הרחוק, באוקינאווה, ובעיקר ביפן, שם קיבל דרגת דאן 5. במלחמת יום הכיפורים ערך מאות הופעות קראטה בפני חיילים והפגין את כוחו בשבירת ערימות לבנים.

ב־1974 התמודד בבחירות לראשות עיריית תל אביב, בראש רשימה שנקראה "שינוי" (אינה קשורה למפלגת שינוי). באותה תקופה ארגן כנס בהיכל הספורט יד אליהו, בקריאה לשלטונות ברית המועצות לשחרר את אסירי ציון ובראשם נתן שרנסקי.

גם בתקופת פעילותו כמתאבק הוא מעולם לא עזב את העולם החרדי, ובשנת 1974 הוא מכר את כל עסקיו והתמסר ללימוד תורה, כשהוא שוהה כל היום בישיבת אוהל יעקב בבני ברק, שהקימה משפחתו על שם אביו. הוסמך לרבנות. לפרנסתו פתח לאשתו חנות תכשיטים בבני ברק, בשם "ברטי תכשיטים".

בבחירות לכנסת ה-10, בשנת 1981, הריץ רשימה בשם "עוצמה", אך זכה ב-839 קולות בלבד.

ב-1988 החל לעסוק באופטומטריה. עסקי האופטיקה גדלו והפכו בשנות ה-90 לרשת אופטיקה הלפרין. בשנות השפל הכלכלי שבאו עם האינתיפאדה השנייה הציע הלפרין משקפיים במחירים סמליים למעוטי יכולת. ב-2008 הודיע על פרישתו מעסקי "אופטיקה הלפרין", והעביר את הבעלות על הרשת לילדיו.

בסוף שנות ה-90 הקדיש מזמנו למאבק "זעקת השבת", לטובת השבתת בתי עסק ביום השבת. בשנת 2005 ארגן כנס גדול בהיכל הספורט יד אליהו, בו השתתפו רבנים רבים, ובהם רבי שמואל הלוי וואזנר, הרב ישראל מאיר לאו והאדמו"רים מגור, ויז'ניץ וצאנז. יזם הקמת מועדון צרכנים שחבריו מתחייבים לבצע קניות מעסקים שומרי שבת בלבד, אך יוזמתו לא צלחה. הוא תרם צופרי שבת לשכונות חרדיות, ולמורת רוחם של רבים משכניו, על גג ביתו בבני ברק הציב מספר צופרים שהשמיעו לכל האזור מוזיקה חסידית כאות לזמן כניסת השבת.

עסק בפילנתרופיה ותרם מהונו למטרות גמילות חסדים בציבור החרדי. תרם לשיפוץ בתי כנסת, רכישת ארונות קודש והקמת מקוואות בקהילות חרדיות רבות ברחבי הארץ.

במשך עשרות שנים התגורר בתל אביב, ובשנות ה-90 העתיק את מגוריו לבני ברק. מאשתו ברטי נולדו לו שבעה ילדים. חתנו הוא הפרסומאי והבעלים של אתר בחדרי חרדים, מאיר גל.

נפטר ב-20 באוגוסט 2011 בגיל 87. נקבר בחלקה המשפחתית בבית הקברות שומרי שבת בבני ברק, בסמוך לקבר אביו, מקים בית הקברות.

בעקבות צוואתו בה ביקש להפיץ מסרים בעד זהירות מלשון הרע, יצר בנו דוד הלפרין את הסלוגן "לשון הרע - לא מדבר אלי" ויצא בקמפיין הפצת הסלוגן לעילוי נשמתו[9].

מחקריו

בגלל היותו מיוחס לרש"י, ערך מחקר על רש"י בהיבטים שונים, החל משיטתו בדקדוק וכלה בהערותיו בקבלה. המחקר כולל גם את הייחוס המשפחתי של רש"י ותולדות חייו. מחקר זה פרסם הלפרין בארבעה ספרים על תולדות רש"י ותורתו.

הלפרין ערך מחקרים בנושא גנאלוגיה יהודית על משפחות יהודיות. את מחקריו, הכוללים בעיקר אילנות היוחסין, ביסס על ספרות בנושא ועל ראיונות שקיים עם אדמו"רים בנושא שושלות החצרות השונות. את ממצאיו בנושא פרסם בספר אטלס עץ החיים המכיל שישה עשר כרכים.

בשנת 2010 פרסם את ספרו "דיוקים בתורה", ועם נותני ההסכמה לספר נמנה הרב ברוך דב פוברסקי. כעבור זמן הופץ מכתב מהרבנים רבי נסים קרליץ ורבי מיכל יהודה ליפקוביץ, אליהם הצטרף גם הרב פוברסקי, בו יצאו נגד הספר בטענה שיש בו פירושים מסולפים.

בעקבות כך פנה לרב נסים קרליץ שהורה שלצורך הכשרת הכרך הבא על ספר שמות, עליו למנות מבקר מטעם בית הדין שלו ושל הרב וואזנר. ואכן מינו את הרב יעקב שכטר לערוך את הספר, אולם לקראת סיום הספר [היו לו גם סקיצות לויקרא] הלפרין נפטר, והמשפחה החליטה לגנוז את הספר.[10]

ספריו

  • אטלס עץ חיים - ספר מחקר בגנאלוגיה יהודית (16 כרכים) על קשרי משפחה מהתנ"ך ועד ימינו
  • זירת חיי - אוטוביוגרפיה, במהדורה מאוחרת שונה השם לזירות חיי ונוספו פרקים ונעשו שינויים במבנה הספר.
  • במחיצת החזון אי"ש - על קשריו עם החזון אי"ש
  • רש"י חייו ופירושיו - ארבעה כרכים על רש"י, תולדות חייו ושיטתו ההלכתית והעיונית בתנ"ך, גמרא ושו"ת
  • אנציקלופדיה לבית ישראל (עורך)
  • דרכי הקדוש ברוך הוא
  • דיוקים בתורה (בראשית).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0