דקדוקי סופרים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דקדוקי סופרים
שער "דקדוקי סופרים" למסכת ברכות
שער "דקדוקי סופרים" למסכת ברכות

דקדוקי סופרים (מכונה גם בראשי תיבות: דק"ס) הוא שמה של סדרת ספרים שכתב והוציא לאור רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, המביאה חילופי גרסאות לתלמוד הבבלי מתוך כתב יד מינכן (שנכתב בשנת 1342, והוא כתב היד היחיד המקיף את כל התלמוד בבלי), ומתוך השוואה לכתבי יד אחרים, דפוסים ישנים וספרות הראשונים. בנוסף מובאות לעיתים גם חילופי גרסאות לפירוש רש"י, לרי"ף ולראשונים אחרים שנדפסו עם התלמוד. כתלמיד חכם מובהק, עיטר הרב רבינוביץ את השוואת הנוסחאות בהערות למדניות המבהירות את משמעותם של הבדלי הנוסח ולעיתים אף מסבירות איזו מהנוסחאות עדיפה לדעתו.

ההכנות לעבודה ותחילתה

בסוף שנת תרכ"ג, בעת ביקור שערך רבינוביץ בווינה, שמע מאהרן ילינק, על כתב יד מינכן[1], המצוי בספרייה הממלכתית של העיר. בעקבות זאת החליט לנסוע לשם כדי לראותו.[2] במינכן נאלץ להמתין למעלה מחודש ימים לחזרת כי"מ, מאחר שנשלח בפקודת הממשלה לשטיינשניידר.[3] בינתיים עיין במספר כתבי יד בספרייה, ולבסוף גם בכי"מ. משסיים לבדוק את כי"מ ועמד על חשיבותו, גמר אומר להוציאו לאור. בטרם יחל במלאכה פנה לרב יוסף שאול נתנזון וקיבל את ברכתו לתוכניתו. כמו כן, פנה לבנקאי ולאספן הספרים אברהם מרצבכר[4] בבקשה לסיוע כספי. מרצבכר, שהיה אדם בעל השפעה ויכל לערוב לו בפני ראשי הספרייה, סייע לו לא רק בהיבט הכספי אלא גם איפשר לו להוציא את כתב היד וכתבי יד וספרים אחרים מהספרייה ולהביאם לביתו ובכך לזרז את סיום המלאכה.[5] בכל זאת נדרשו לרבינוביץ שנתיים ימים כדי להעתיק את כתב היד כולו, מיום ג' באלול תרכ"ג עד לראש חודש אלול תרכ"ה.[6] עם סיום המלאכה, החליט לשעות לעצתם של הרב נתנזון, מתי סודו וריעיו ולעכב את ההוצאה לאור של כתב היד, כדי להשוותו לנוסחים קיימים אחרים.[7] לאחר שהשקיע עבודה רבה וממון רב, הן מכיסו הפרטי והן מכספו של מרצבכר (שבזכותו הוא רכש במשך השנים 156 כתבי יד וכן 43 אינקונבולות[8]), הוא הוציא לאור, בשנת תרכ"ח, את הכרך הראשון.

דרך העבודה

כך כתב הרב רבינוביץ בהקדמת ספרו:

זה כארבע שנים אשר באתי פה מינכען ומצאתי בעקד הספרים אשר למלך יר"ה [=ירום הודו] ש"ס כתב יד נכתב כולו בכרך אחד. וכאשר עיינתי בתוכו מצאתיו מלא ברכת ה' בגרסאות ונוסחאות שונות השונות מנוסח הנדפס לפנינו והמה מסכימות לגירסת הראשונים ז"ל ולסדר משנתם ובהרבה מקומות בגמרא שהוקשה לי בהמה מצאתי בו גרסה נכונה וישרה. אמרתי עת לעשות לה' ובמקום שאין איש אשתדל להיות איש, וקיבלתי עלי לכבוד שמים ולכבוד התורה את הטורח העצום והמלאכה הכבדה להעתיק את כל השנויים והחילופים אשר אמצא בו ולא אזוז מפה עד אשר אבא למרום קיצו של התלמוד כולו. [...] ובעזר ה' קרבתי אל המלאכה הנכבדה בשלישי לחודש אלול תרכ"ג [=18 באוגוסט 1863] ואעבד בה עד ראש חודש אלול תרכ"ה [=1865] כשתי שנים רצופים בלי ביטול ורפיון כל היום וחלק גדול מהלילה ביגיעה רבה ועצומה. ובחסד ה' עברתי במשך הזה על כל הש"ס מברכות עד אחר עוקצין והמסכתות הקטנות ועוד על שלושה קובצי כתב יד מן התלמוד [...] והבטתי בעינא פקיחא [=בעין פקוחה] על כל שינוי אות ועל כל קוץ וקוץ, את הכול העתקתי, ואפילו במקומות אשר נוסחת הכתב יד מוטעית(!) כי אמרתי אולי ריק הוא רק ממני, שלא למדתי חכמה ודעת קדושים, ואולי יבוא מי שדעתו יפה מדעתי וימצא בהם דברי חפץ; מלבד מטעותים הנעשים לפעמים במרוץ הכתיבה - מילת 'אמר' בצדי או יצחק בלמד וכדומה, או במקום שנחסר בטעות תיבה או יותר ובלעדם אין שום קשור להעניין. [...] ואחרי אשר הייתי קרוב לגמור עבודתי יעצוני מתי סודי וריעי כי לא אתננו בדפוס עד שאעשה עליהם הגהות והערות לברר את הנוסחאות כפי הבנתי ויכולתי איזה מהן היא עיקר הגרסה [...] וקיבלתי עלי גם את העבודה הגדולה הזאת לעיין אחרי השינויים והחילופים שבכתבי הידות אשר לפני וברר דבריהם מתוך דברי הראשונים ושיקול הדעת הישר כפי יד ה' אשר תהיה טובה עלי. ואף כי ידעתי את ערכי כי העבודה גדולה מבינתי ומך אני מהכריע בין גרסה לגרסה בעניינים העמוקים והחמורים, נשענתי על חסדי ה' כי יחנני דעה בינה והשכל, כי מלאכת שמים אני עושה וכבוד התורה אני דורש.

— הקדמה לדקדוקי סופרים למסכת ברכות, עמ' 15 - 16.

דרך עבודתו של רבינוביץ תוארה על ידי רבי חנוך ארנטרוי[9]:

כל כתבי היד והוצאות בדפוס שעמדו לרשותו היו מסודרים זה על יד זה על שלחן גדול ופתוחים ומכוונים לאותו דף. בהתהלכו סביב לשלחן עיין בכולם זה אחר זה שורה אחר שורה והשווה את הגרסאות ורשם את השנוים.

— שער הספר שירי מנחה, חיפה: תשל"ב.

על דרך עבודתו של רבינוביץ כתב גם א"מ הברמן:

"ספריו ורשימותיו מעידים על ידיעה מרובה, בקיאות עצומה ודייקנות למופת. הוא היה רגיל לעשות את מלאכתו במו ידיו ולא ברצון השתמש במעתיקים ועוזרים, שכן ידע, כי לא כל אחד יודע לדייק ואין לסמוך הרבה על אחרים. הוא היה רגיל לספר מעשה שקרה לו: סיגריה בוערת נפלה על אחת ההעתקות שלו ושרפה בה כמה שורות. ביקש משלושה מעתיקים שיעתיקו לו את השורות החסרות מתוך כתב היד המקורי. וכשקיבל את ההעתקות והשווה אותן היו שונות זו מזו בכמה פרטים. ואם בכמה שורות כך - בהעתקה שלימה על אחת כמה וכמה.

— תולדות רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, בספר מאמר על הדפסת התלמוד, מהד' מוסד הרב קוק, עמ' רס"ז.

במהלך העבודה נהג רבינוביץ לשלוח לרב נתנזון ולרבי יעקב אטלינגר, וככל הנראה גם לרבנים אחרים, דוגמאות משינויי הנוסח שמצא, ולבקש את חוות דעתם.[10] כמו כן הדפיס חלק מהשינויים בכתבי עת שונים, כגון: "המגיד", "הכרמל" ועוד, וכן בקונטרס נפרד בשם "עלים למבחן".[11] לאחר הופעת הכרך הראשון, נהג להשיב במכתבים לחכמים ולרבנים, שפנו אליו בשאלות לגבי הנוסחים הנכונים למסכתות שטרם ראו אור. את תשובותיו פרסם לעיתים בכתבי עת.[12]

בתחילת עבודתו, על הכרך הראשון, השווה את כי"מ לכתב יד פריז ודפוסים ראשונים של משניות, גמרא, עין יעקב ודפוסים קדומים אחרים. בהמשך העבודה על הכרכים הבאים, השווה גם לכתבי יד נוספים של התלמוד, ככל שעלה בידו להשיג בזמן שבו עבד על אותו הכרך, כגון כתב יד בודליאנה (אוקספורד), כתב יד המוזאון הבריטי (לונדון), כתב יד פארמה ועוד.[13]

שם הספר

שם הספר מבוסס על מונח תלמודי שמשמעותו היא: דיוקיהם של החכמים הקדמונים בדברי התורה. אצל הרב רבינוביץ קיבל המושג משמעות חדשה, המתקשרת לדקדוק בנוסח של הסופרים המעתיקים.

יפים בהקשר זה גם דבריו של א"מ הברמן:

אם הראשונים נקראו סופרים משום שהיו סופרים כל האתיות שבתורה - הרי כינוי זה מתאים ביותר לר' רפאל נתן נטע ראבינאוויטץ. הוא ספר את אותיותיהם של דברי חכמים ועשה אזנים לתורה שבעל פה.

— תולדות רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, בספר מאמר על הדפסת התלמוד, מהד' מוסד הרב קוק, עמ' רס"א.

מתכונת הספר

הספר ערוך בצורה של השוואה, טור מול טור, של "נוסחת הדפוס" לעומת "נוסחת הכתב יד" (דהיינו, כתב יד מינכן), כאשר לא מובא כל הנוסח אלא רק הקטע הרלוונטי שבו יש שינוי. בנוסף, לא העיר הרב רבינוביץ על כל שינוי שהוא, אלא רק על אלו שלדעתו יש להם משמעות. בתחתית מובא אפאראט של הערות בשם "דברי סופרים" (במסכת מנחות נקראו ההערות "זיכרון אברהם", על שם ידידו הבנקאי אברהם מרצבכר, שתמך בהוצאת ספריו), ובו כלולים חילופי נוסח מכתבי יד ודפוסים אחרים ומראשונים אחרים, הערות למדניות על משמעות ההבדלים, התאמתם לשיטות הראשונים, ועל הנוסח הנראה מתוקן יותר, וכן חילופי נוסח לרש"י ולראשונים אחרים.

סדר הוצאת הכרכים לאור

רבינוביץ הוציא לאור את מסכת ברכות עם משניות סדר זרעים, וכן את סדר מועד, סדר נזיקין (ללא מסכת אבות) וסדר קדשים (מסכתות זבחים ומנחות בלבד ולאחר מותו מסכת חולין). בנוסף פרסם מבוא לכרך הראשון, הוא החיבור: מאמר על הדפסת התלמוד (שהופיע בגרסה מלאה בכרך השמיני).

הוא החל להוציא את הכרכים בשנת ברכו"ת (תרכ"ח לפ"ק), לפי הסדר הבא:

כרך א': ספר דק"ס, ברכות, נוסח ראשון של מאמר על הדפסת התלמוד, זרעים, מינכען, תרכ"ח-1867;

כרך ב': ספר דק"ס, ביצה, חגיגה, מועד קטן, מינכען, תרכ"ט-1869;

כרך ג': ספר דק"ס, תענית, סוכה, מינכען, תר"ל-1870;

כרך ד': ספר דק"ס, ראש השנה, יומא, מינכען, תרל"ב-1872;

כרך ה': ספר דק"ס, עירובין, מינכען, תרל"ג-1873;

כרך ו': ספר דק"ס, פסחים, מינכען, תרל"ד-1874;

כרך ז': ספר דק"ס, שבת, מינכען, תרל"ה-1875;

כרך ח': ספר דק"ס, מגילה, שקלים, תוספות לחגיגה, מועד קטן וראש השנה, נוסח מלא של "מאמר על הדפסת התלמוד", מינכען, תרל"ז-1877;

כרך ט': ספר דק"ס, סנהדרין, מגנצא, תרל"ח-1878;

כרך י': ספר דק"ס, עבודה זרה, מכות, שבועות, הוריות, עדיות, מינכען, תרל"ט-1879;

כרך י"א: ספר דק"ס, בבא בתרא, מינכען, תרמ"א-1881;

כרך י"ב: ספר דק"ס, בבא קמא, מינכען, תרמ"ב-1882;

כרך י"ג: ספר דק"ס, בבא מציעא, מינכען, תרמ"ג-1883;

כרך י"ד: ספר דק"ס, זבחים, מינכען, תרמ"ד-1884;

כרך ט"ו: ספר דק"ס, מנחות, מינכען, תרמ"ו-1886;

כרך ט"ז (יצא לאחר מות המחבר מתוך עיזבונו על ידי רבי חנוך ארנטרוי): ספר דק"ס, חולין, פרעמישלא, תרנ"ז-1897.

דברי שבח וביקורת

סדרת ספרים זו זכתה להערכה בעולם הלמדני והמחקרי, מיד עם פרסומה, והערכה אליה לא פסקה עד היום, ולמעשה כל העוסק בחילופי נוסח של התלמוד פונה בראש ובראשונה אליה. ההערכה אומנם אינה בלתי מסויגת, וקיימת ביקורת כלפי צורת העריכה ופרטים אחרים (כפי שיפורט להלן), אך סוף דבר אין עוררין על גדולתה וחשיבותה של הסדרה, שבה השקיע הרב רבינוביץ 25 שנים לערך של עבודה מאומצת, מסוף שנת תרכ"ג ועד ליום מותו, בשנת תרמ"ט.

נראה כי ההערכה לעבודתו של הרב רבינוביץ נבעה בראש ובראשונה מהמוניטין שיצא לו כתלמיד חכם, כבעל זיכרון טוב וכדייקן.[14] כבר בגיל צעיר מאוד זכה לכינוי ה"עילוי מקיידאן", ושמו הלך לפניו בכל עיר אליה הגיע ובה התיישב כדי ללמוד תורה. לפי עדות ראייה אחת, מלמברג, בהיותו בן 25 שנה בלבד, נהג הרב נתנזון לעמוד לכבודו כאשר נכנס לבית הכנסת.[15] יתירה מזאת, אומנם מלאכתו של הרב רבינוביץ נעשתה על ידו בלבד, אולם הוא נהג להתייעץ עם חכמי דורו ולבקש את חוות דעתם בשאלות מסוימות שעלו במהלך עבודתו. יש גם לזכור כי הספרים זכו להסכמותיהם של גדולי הרבנים בני זמנו של הרב רבינוביץ, בין היתר, רבי יוסף שאול נתנזון, רבי שלמה קלוגר, רבי יעקב יוקב אטלינגר, רבי אברהם שמואל בנימין סופר, רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנא, רבי שמעון סופר ועוד.[16]

אין להתפלא אפוא מדוע מיד עם צאת הספרים לאור, עשו בהם שימוש חלק מרבני וחכמי הדור לא רק במחקריהם, אלא אף בחיבורי ההלכה וחידושי התורה שחיברו.[17] בין יתר הרבנים שהשתמשו בספרים היו נותני ההסכמות לספרים, רבי יעקב אטלינגר בספרו ערוך לנר על מסכת סכה, תרי"ח ורבי נתנזון בספרו בית שאול. כמו כן השתמשו בדק"ס רבנים נוספים, כגון רבי אברהם ביק בספרו בכורי אביב, לבוב: תרל"ג; רבי משה ליב ליטש רוזנבוים בספרו מתא ירושלים, פרשבורג: פראנץ נירש ושותפו, תרל"ה; רבי יעקב הלוי הורוויץ בספרו של רבי מרדכי הלוי הורוויץ ספר מטה לוי, פרנקפורט דמין: דפוס א’ סלאבאטצקי, תרנ"א-תרצ"ג; ועוד.[18] גם חכמי הדורות הבאים נהגו להשתמש בדק"ס, כגון: רבי מתתיהו שטראשון, רבי אריה ליב יעלין, רבי רפאל גורדון ועוד[19], ויש אף שטרחו להדגיש את חשיבות הספר והצורך, בעת עיון בסוגיה תלמודית, להשוות את הנוסח הנלמד לגרסאות המופיעות בדק"ס.[20]

בולטים באי הסתמכותם על הדק"ס הם הרב קוק והרי"ד סולובייצ'יק, שככל הנראה העדיפו שלא לעסוק בלימודם בחילופי נוסחאות של התלמוד.[21] רבינוביץ עצמו הביע חשש כי פרסום הנוסחים השונים, עלול להוביל להסתמכות על נוסח המנוגד להלכה קיימת, להתיר את האסור ולאסור את המותר. חשש נוסף שהביע הרב רבינוביץ היה כי אנשים מסוימים ירצו לשנות את נוסח התלמוד הנדפס, מנימוקים שונים, בהתבסס על הנוסחאות השונות.[22]

על אף השבחים הנלהבים להם זכה הספר הובעה כנגדו גם ביקורת, הן ביקורת שהסכימה לפרסום הספר אך ביקשה לשפרו והן ביקורת שהתנגדה לעצם פרסומו.[23]

אחד מהמבקרים שביקשו לשפר את הדק"ס, סבר כי מן הראוי היה להוסיף את הנוסחים השונים לאחד מדפוסי התלמוד.[24] מבקרים נוספים, טענו כי מחד לא דייק הרב רבינוביץ בהעתקתו והשמיט פרטים חשובים ומאידך הביא שינויים שאינם מהותיים.[25] בימינו אנו, יצא הרב מנחם מנדל כשר כנגד שיטתו של רבינוביץ שלא להביא את כל חילופי הנוסח אלא רק על אלו המשמעותיים לדעתו, והצביע על מקומות רבים שבהם הוא דילג על גרסאות חשובות בכתבי היד. הרב כשר אף תכנן להוציא לאור מהדורת תלמוד בשם "גמרא שלמה" ובה חילופי נוסח ברמת פירוט גבוהה בהרבה, ובשנת תש"ך אף הוציא לאור, יחד עם הרב ברוך נאה, כרך אחד בצורה זו על מסכת פסחים.[26] בשנת תשמ"ו הוציא הרב נאה כרך שני על אותה המסכת.[27] בקורת נוספת מהדור הנוכחי, מתייחסת גם לעובדה שעבודתו של הרב רבינוביץ הוגבלה לכתבי היד שאליהם הייתה לו גישה ישירה, ועל כן, מפורט וגדול ככל שיהיה מפעלו, הוא איננו יכול להיות מדויק במלואו. ואומנם עומד כיום לרשות החוקרים מגוון רחב בהרבה של כתבי יד, כך שניתן כיום לעדכן את הספר בצורה משמעותית (זאת בנוסף להשלמת הסדרה לשאר הכרכים).

לצד הביקורת שאומנם הכירה בחשיבותו של הדק"ס אך ביקשה להביא לשיפורו, נמצאו גם מבקרים שהתנגדו לעצם הופעת הספר. חששם היה כי פרסום נוסחים שונים, שאינם מבוססים על דפוסי ראשונים, יוביל למצב של "תורה נעשית כשתי תורות", ויגרום למבוכה רבה הן בקרב פוסקי ההלכה והן בקרב הלומדים בתלמוד.[28] ואכן, נראה כי בגלל דברים אלה, ניתן לנמק מדוע בחר ציבור גדול של לומדים, להמשיך ולנהוג בדרכי הלימוד המסורתיים ולא להתעמק בשינויי הנוסח.

יחד עם זאת, אנו עדים בשנים האחרונות, לעניין מחודש בדק"ס, להופעתם של מהדורות צילום מפעלו של הרב רבינוביץ[29] וניסיונות השלמת הפרויקט (ראו על כך להלן).

השלמת הפרויקט

כאמור, לא הספיק הרב רבינוביץ להשלים את עריכת הספרים על כל התלמוד, אלא רק על מסכת ברכות ומשניות סדר זרעים, סדר מועד, סדר נזיקין (ללא מסכת אבות) ותחילתו של סדר קדשים. למרות התמיכה נדיבה שקיבל ממרצבכר, הוצאותיו על הדק"ס היו מרובות, מאחר שהיה צריך לנסוע פעמים רבות לחו"ל כדי להעתיק כתבי יד או לשלם למעתיקים ובנוסף צריך היה לדאוג לכלכלת משפחתו[30]. בכרכים שהוציא לאור הוא מתאר את קשיי פרנסה ומבקש מהקוראים לתמוך בו ולרכוש את שאר ספריו. כדי להתגבר במעט על קשיים אלה, הוא החל לעבוד למחייתו כסוחר ספרים וכתבי יד[31] ובאחת מנסיעותיו לצורכי פרנסתו, כשעבר דרך קייב, רוסיה, הוא חלה בדלקת ריאות. ביום 28 בנובמבר 1888, א' דחנוכה תרמ"ט, נפטר.

אחרי מותו הוציא רבי חנוך ארנטרוי את הכרך על מסכת חולין, אשר הרב רבינוביץ היה בעיצומה של עבודת הכנתו לדפוס, לפני שהלך לעולמו. נאמר כי מלבד חמישה עשר הכרכים שהדפיס, אמר המחבר כי נמצאים תחת ידו עוד שבעה כרכים בכתב יד, אך לא זכו לראות אור ואבדו.[32]

במשך השנים החלו מפעלים שונים במלאכת השלמת הסדרה.[33] בין היתר יצאו לאור מסכת תענית (לצבי מלטר)[34], מסכת פסחים (לר' ברוך נאה והר"מ כשר)[27], מסכת גיטין (לר' מאיר שמחה הכהן פלדבלום)[35] ומסכת סוטה (לר' חיים דוב שעוועל)[36]. פרסומים אחרים, אם כי לא באותו היקף, הם מסכת ברכות (לנחמיה פערעפערקאוויטש), מסכת מגילה, מסכת נדרים ונזיר (ר' מרדכי אריה היימאן)[37].

המפעל הבולט בקרב מפעלי השלמה אלה הוא מפעל "דקדוקי סופרים השלם" של מכון התלמוד הישראלי השלם שעל יד יד הרב הרצוג בירושלים. במסגרתו יצאו לאור עד כה ספרים על סדר נשים וכן יצאו לאור משניות סדר זרעים. לחלק מהכרכים מצורף גם "מסורת הש"ס השלם" המפנה למספר רב יותר של סוגיות מקבילות מאשר זו המודפסת בש"ס הרגיל, וכן ציונים המפנה את הלומד לספרי ראשונים שאינם ממוקמים על הדף. בכרטסות המכון אצור מידע נוסף של חילופי נוסח לשאר התלמוד.[38] מאמר ביקורת רחב על מפעל ההמשך 'דקדוקי סופרים השלם' כתב פרופ' שמא פרידמן, שבשנים האחרונות הוציא לאור מאגר ממוחשב של עדויות הנוסח התלמודיות באמצעות מכון ליברמן. מפעל דיגיטלי הממשיך במידה רבה את מפעל 'דקדוקי סופרים' הוא מפעל 'הכי גרסינן לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי' בפורטל אגודת פרידברג לכתבי יד יהודיים.[39]

ניסיון למפעל מקביל, על התלמוד הירושלמי, נעשה לראשונה על ידי יעקב נחום אפשטיין, כבר בשנת תרפ"ד, על בסיס כתב יד ליידן (להלן: "כי"ל"). גם הרב מרדכי יהודה ליב זק"ש, ביקש להוציא לאור דק"ס על הירושלמי, ואף החל בהוצאת חלק ראשון מסכת ברכות, ירושלים: תש"ג, גם הוא בהתבסס על כי"ל ובהשוואה לנוסח הדפוס. בימינו אנו, החל מכון דרכי שמחה, להוציא מהדורה חדשה של הירושלמי, הכוללת מדור דקדוקי סופרים (על בסיס כי"ל ודפוס ראשון).[40]

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: דק"ס

סדרת הספרים "דקדוקי סופרים"

מהדורה בשני חלקים של הסדרה

  • ספר דק"ס, כרך א', כולל את ברכות, זרעים, שבת, עירובין, פסחים, ראש השנה, יומא, סוכה, שקלים, ביצה, תענית, מגילה, מועד קטן, חגיגה ועוד תוספות מאמרים, ניו יורק: דפוס מ.פ. פרעס אינק., על ידי ר' מנחם ז. ובנו ישראל יצחק מאיר למשפחת פולק, 1976, באתר היברובוקס.
  • ספר דק"ס, כרך ב', כולל את בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, מכות, שבועות, עבודה זרה, הוריות, עדיות, זבחים, מנחות, חולין, ועוד תוספות מאמרים, ניו יורק: דפוס מ.פ. פרעס אינק., 1976, באתר היברובוקס.

הערות שוליים

  1. ^ כתב יד מינכן (להלן: כי"מ") ידוע גם בכינויים אחרים: The Munich Codex Hebraicus, וכן ש"ס פפערשא. החיד"א כתב כי ראה את כתב היד בעיר פרשש"א, וכי נכתב בעיר פריז. ראו ספרו שם הגדולים, חלק מערכת ספרים, ערך: גמרא (עמ' 26 למהדורת ווילנא, תרי"ג; עמ' 19 למהדורת ווארשא, תרל"ה); לפי אברהם שישא הלוי, "עלים למבחן מספר 'דקדוקי ספרים'", ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי ג', ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תשכ"א, עמ' 376 - 391 (להלן: הלוי, עלים"), עמ' 377, ה"ש 4.
  2. ^ כך סבור הלוי, עלים, עמ' 378. מנגד טען החוקר אברהם מאיר הברמן, כי מלכתחילה התכוון הרב רבינוביץ להגיע למינכן וכי וינה הייתה רק תחנת ביניים במסעו לשם. ראו על כך אצל הברמן, "רפאל נתן נטע רבינוביץ", אנשי ספר ואנשי מעשה, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל"ד-1974, עמ' 114 - 121 (להלן: "הברמן, רבינוביץ". המאמר פורסם תחילה בתוך: רפאל נתן נטע רבינוביץ, מאמר על הדפסת תלמוד - תולדות הדפסת התלמוד; הובא לבית הדפוס עם תיקונים השלמות ומפתחות על ידי א. מ. הברמן, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ב, בעמ' רנ"ט - רס"ז), עמ' 117.
  3. ^ ראו על כך גם במכתב ששלח הרב רבינוביץ ממינכן לילינק, ביום ג' באב תרכ"ג, פורסם אצל אברהם דוב דובזעוויץ, מכתב להזכיר, המגיד, 18 ביוני 1891; וכן בדברי הרב יוסף שאול נתנזון, בהסכמתו לדק"ס על מסכת ברכות. לפי הלוי, עלים, עמ' 378.
  4. ^ אברהם מרצבכר, או מערצבאכער, חי בין השנים תקע"ב - תרמ"ה, היה בנקאי מפורסם, "יודע תורה ומוקיר רבנן", שתמך ברב רבינוביץ כל חייו. לפי הברמן, הרב רבינוביץ, עמ' 117.
  5. ^ כמפורט בהקדשה שכתב הרב רבינוביץ למרצבכר, בדק"ס ברכות. ראו גם הלוי, עלים, עמ' 378.
  6. ^ הלוי, עלים, עמ' 378.
  7. ^ ראו בדברי הרב רבינוביץ בהקדמה לדק"ס ברכות, עמ' 18. ראו גם את הציטוט מדברי הרב נתנזון שהביא הרב רבינוביץ בהערה שבעמ' הנ"ל. לפי הלוי, עלים, עמ' 378.
  8. ^ כמפורט בדברי הרב רבינוביץ בהקדמה שכתב לספרו: אהל אברהם, רשימת הספרים אשר אסף וקבץ הרב המופלג הגביר הישר באדם מו"ה אברהם מערצבאכער ז"ל, מינכען: דפוס ע. הובער ק. האף-בוכדרוקער, תרמ"ח. לפי הברמן, רבינוביץ, עמ' 117 וכן 120.
  9. ^ לפי יעקב ש' שפיגל, "ר' רפאל נתן נטע רבינוביץ וספרו דקדוקי סופרים", בתוך: עמודים בתולדות הספר העברי, הגהות ומגיהים, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, מהדורה שנייה, תשס"ה-2005, בעמ' 478 - 531 (להלן: "שפיגל, עמודים"), בעמ' 480, ה"ש 35 (שם הוא מודה לד"ר מ' הילדסהיימר על ההפנייה למקור זה).
  10. ^ שפיגל, עמודים, עמ' 478 - 479.
  11. ^ שפיגל, עמודים, עמ' 479. הלוי, עלים, הדפיס את הקונטרס "עלים למבחן", בעמ' 379–391.
  12. ^ שפיגל, עמודים, עמ' 480.
  13. ^ שפיגל, עמודים, עמ' 480–481. ראו גם בשער לכל כרך שהוציא.
  14. ^ הלוי, עלים, עמ' 377.
  15. ^ הברמן, רבינוביץ, עמ' 115, 116 - 117.
  16. ^ ראו בהקדמות לכרכים השונים. ראו גם אצל הברמן, רבינוביץ, עמ' 119. השווה לאמור אצל שפיגל, עמודים, עמ' 483 - 485, הכותב כי לא מצא חלק מהמסכימים אותם ציין הברמן.
  17. ^ על חשיבות ההבדל בין שימוש בדק"ס במחקרים לבין שימוש בדק"ס בחיבורים תורניים עמד שפיגל, עמודים, עמ' 486, ה"ש 54 וכן עמ' 491, ה"ש 90.
  18. ^ לרשימת הרבנים בני דורו של רבינוביץ והספרים בהם השתמשו בדק"ס ראו אצל שפיגל, עמודים, עמ' 485 - 489.
  19. ^ ראו אצל שפיגל, עמודים, עמ' 489 - 498, שם מובאת רשימה ארוכה של כשבעים רבנים אשר השתמשו בדק"ס. שפיגל מציין, בעמ' 490, כי מדובר ברשימה חלקית בלבד.
  20. ^ ראו למשל דברי רבי יעקב חיים סופר בספרו אות יעקב, המצוטט אצל שפיגל, עמודים, עמ' 496. ושם מובאים ציטוטים של רבנים נוספים בדבר חשיבות הספר.
  21. ^ כך לדעת שפיגל, עמודים, עמ' 497 - 498.
  22. ^ שפיגל, עמודים, עמ' 482 - 483.
  23. ^ שפיגל עמודים, עמ' 499, מבחין בין "ביקורת מסוג ביקורת בונה" לבין "ביקורת סותרת".
  24. ^ שפיגל, עמודים, עמ' 499 - 500.
  25. ^ שפיגל, עמודים, עמ' 501 - 506.
  26. ^ שפיגל, עמודים, עמ' 516 - 517.
  27. ^ 27.0 27.1 גמרא שלמה, מסכת פסחים מן תלמוד בבלי, עם שלש מערכות - חלופי נוסחאות על פי עשרה כתבי יד של הגמרא ודפוסים ראשונים, נוסחאות שבספרי ראשונים, וחלופי נוסחאות ברבינו חננאל, רש"י ותוספות על פי כתבי יד. באור נוסחאות, פירושים וחדושים מתוך חלופי הנוסחאות לאור באורי הראשונים והאחרונים מפרשי הש"ס, הרמב"ם והשולחן ערוך... בתוספת פירוש צפנת פענח לרבינו יוסף ראזין... מאת ברוך בהרב ... אברהם חיים נאה; העורך... ומחבר המבוא - הרב מנחם מ’ כשר; 2 כרכים, ירושלים: מפעל גמרא שלמה ליד מכון תורה שלמה, תש"כ - תשמ"ו.
  28. ^ מכתבו של ר' יוסף שטרן לר' עזריאל הילדסהיימר. פורסם אצל שפיגל, עמודים, עמ' 507 - 511; שפיגל מציין, בעמ' 513, כי הרב הילדסהיימר לא נתן הסכמתו לרב רבינוביץ, על אף שהוא פנה אליו בנדון מספר פעמים; עם זאת לא נמנע הילדסהיימר להשתמש בדק"ס ולעודד אחרים לקנות את ספריו. ראו על כך אצל שפיגל, עמ' 512; ידועה גם התנגדותו העקרונית של החתם סופר לשימוש בכתבי יד, ובכלל זה כי"מ, בענייני הלכה. ראו על כך אצל שפיגל, עמודים, עמ' 521, עמ' 546 - 550 וכן עמ' 563 - 570.
  29. ^ על ההתעוררות בשנים האחרונות, ראו אצל שפיגל, עמודים, עמ' 529 - 531.
  30. ^ לרבינוביץ הייתה אשה ובן. ראו אצל הברמן, רבינוביץ, עמ' 115 ו- 121.
  31. ^ ראו דבריו בהקדמות לכרכים השונים של הדק"ס. ראו גם אצל הברמן, רבינוביץ, עמ' 120.
  32. ^ בהקדמה לכרך ט"ז דק"ס לחולין. לפי הברמן, רבינוביץ, עמ' 121.
  33. ^ רשימת הפרסומים היא לפי שפיגל, עמודים, עמ' 516 - 517.
  34. ^ מסכת תענית מן תלמוד בבלי, הוצאה מדויקת על פי עשרים וארבעה כתבי-יד ועל פי נוסחאות הראשונים והוצאות עתיקות עם מראה מקומות והערות המכילות חלופי נוסחאות והרבה באורים ופרושים, מאת הרב צבי דוקטור מלטער, נוירק: האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, תר"ץ (הוצאה שנייה: ירושלים: קדם, תשל"ג); הספר יצא לאור גם במהדורה דו־לשונית: מסכת תענית מן תלמוד בבלי, הוגהה על פי כתבי יד שונים והוצאות עתיקות ונעתקה לשפת אנגלית, על ידי צבי מלטער, פילאדעלפיא: החברה היהודית להוצאת ספרים אשר באמריקא, תרפ"ח (הוצאות נוספות: תשכ"ז-1928; 1978).
  35. ^ דקדוקי סופרים, מסכת גיטין, כולל שינויי גרסאות והערות לכל המסכת על פי כתבי יד של המשנה והגמרא וקטעי כ"י מגניזת מצרים וספרי הגאונים והראשונים, מאת מאיר שמחה הכהן פלדבלום, ניו יורק: הוצאת "חורב" ישיבה אוניברסיטה, תשכ"ו.
  36. ^ מסכת סוטה, עם שינויי נוסחאות מתוך כתבי היד של התלמוד ועם השוואות להבאות מהגמרא בחז"ל, גאונים וראשונים. סודרו על ידי חברי מכון התלמוד הישראלי השלם והרב ח"ד שעוועל, בעריכת הרב אברהם ליס, עם מסורת-הש"ס השלם וציונים לראשונים, 2 כרכים, ירושלים: מכון התלמוד הישראלי השלם, תשל"ז-תשל"ט.
  37. ^ דקדוקי סופרים, של הרב היימאן, על שתי מסכתות נדרים ונזיר, מהרב מרדכי אריה בהרב שלמה צבי היימאן (השוואת דפוס ראם-ווילנא עם כת"י מינכן, עמודה מול עמודה). הובא לבית צילום-הדפוס על ידי אשת המנוח ובניה. שיקאגא: תש"ג.
  38. ^ שפיגל, עמודים, עמ' 517 - 518.
  39. ^ הכי גרסינן לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, באתר FJMS - אגודת פרידברג לכתבי יד יהודיים – טורונטו, קנדה
  40. ^ שפיגל, עמודים, עמ' 514 - 515.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36725698דקדוקי סופרים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דקדוקי_סופרים&oldid=2426467"