בריאת העולם
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא מקובל.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא מקובל. |
בריאת העולם (נקראת גם: מעשה בראשית) היא מאורע שהתרחש בראשית ימי היקום, במהלכו, במשך שישה ימים (לפי המקובל: כ"ה באלול שנת א' - א' בתשרי שנת ב') המכונים ששת ימי בראשית, ברא הקב"ה את היקום כולו, כשבכל יום ברא חלקים נוספים ביקום, וביום השביעי (לפי המקובל: ב' בתשרי שנת ב') נח מכל מלאכה.
מאורעות הבריאה נכתבו בתחילת ספר בראשית בשני חלקים[1]: בחלק הראשון (פרק א', פסוק א' - פרק ב', פסוק ג') נכתבו מאורעות שבעת הימים, ובחלק השני (פרק ב', פסוקים ד'-כ"ד) נכתב שוב ובהרחבה על בריאת האדם ואשתו.
האמונה בבריאה היא אחת מיסודות היהדות, ו”הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון - הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל”[2]. ולדעת רבים, האמונה בבריאת העולם "יש מאין" כלולה בעיקר הרביעי מי"ג עיקרים של הרמב"ם - קדמות הבורא וחידוש העולם.
ימי השבוע נמנים על פי ימי הבריאה, כשלאחר שבעת ימי הבריאה מתחיל מחזור שבועי חדש של שבעה ימים, וכן מניין השנים בלוח העברי נמנה מבריאת העולם, כשעל פי המניין המקובל כיום, השנה הראשונה היא השנה בה היו חמשת ימי הבריאה הראשונים, כיון ש”יום אחד בשנה חשוב שנה”[3], והשנה שבה נברא אדם הראשון נחשבת כשנה שנייה, ולפי מנין זה אנו נמצאים בשנת ה'תשפ"ה (5785) לבריאה, על פי מניין זה חמשת ימי הבריאה הראשונים שייכים לסוף החודש האחרון בשנה הראשונה והיום השישי הוא היום הראשון לחודש הראשון בשנה השנייה.
קודם בריאת העולם
מה לפנים ומה לאחור
חז"ל אסרו להרהר בשאלה מה היה המצב טרם הבריאה (ובלשונם: מה לפנים), משום שהתשובה לשאלה זו איננה יכולה להתקבל בדעת אנוש עקב שכלו המוגבל[4].
הוא ושמו בלבד
הקדוש ברוך הוא קדם לכל דבר אחר ולא קדם לו דבר, והוא מקורם של כל הדברים שנתהוו אחר כך.
קודם בריאת העולם ”היה הקדוש ברוך הוא ושמו הגדול בלבד”[5]. למונח "שמו" ניתנו מספר פירושים: הרמב"ם פירש[6], שהכוונה לשם הויה, המרמז על עצמותו של הקדוש ברוך הוא; בתורת חסידות חב"ד מובא שקיימת מחלוקת בין המקובלים בפירוש המונח, מקצתם סוברים כי הכוונה לספירת הכתר, ואילו אחרים חולקים עליהם. לפי שיטת חב"ד על יסוד דברי האר"י הכוונה לאור אין סוף שלפני הצמצום הראשון[7].
דברים שקדמו לבריאה
מספר דברים נבראו או "עלו במחשבה להבראות" לפני שנברא כל העולם, חז"ל מנו אותם בכמה נוסחאות[8].
שניים מהם נבראו לכל הנוסחאות:
- ”תורה, דכתיב: "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ" וגו'” (ספר משלי, פרק ח', פסוק כ"ב).
- ”כסא הכבוד, דכתיב: "נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז"” (ספר תהלים, פרק צ"ג, פסוק ב'), ובמסכת פסחים מביא את הפסוק: ”כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ” (ספר ירמיהו, פרק י"ז, פסוק י"ב).
שניים מהם נבראו לפי הגמרא ו"עלו במחשבה להבראות" לפי בראשית רבה:
- ”בית המקדש, דכתיב: "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ"” (ספר ירמיהו, פרק י"ז, פסוק י"ב).
- ”שמו של משיח, דכתיב: "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ"” (ספר תהלים, פרק ע"ב, פסוק י"ז).
שניים נבראו רק לפי הגמרא:
- ”גן עדן, דכתיב: "וַיִּטַּע ה' אֱלֹקִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם"” (ספר בראשית, פרק ב', פסוק ח').
- ”גיהנום, דכתיב: "כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה"” (ספר ישעיהו, פרק ל', פסוק ל"ג).
אחד נברא לפי הגמרא, ובבראשית רבה נוסף על ידי רבי אהבה ברבי זעירא:
- ”תשובה, דכתיב: "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל" גו' "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא" גו'” (ספר תהלים, פרק צ', פסוקים ב'-ג'); בפרקי דרבי אליעזר[5] מבואר, שכשעלה במחשבתו של הקב"ה לברוא את העולם ”היה מחריט את העולם לפניו ולא היה עומד”, שכן היה זה כעולם ללא יסודות, ”עד שברא את התשובה”.
שניים "עלו במחשבה להבראות" רק לפי בראשית רבה:
- ”אבות, דכתיב: "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'"” (ספר הושע, פרק ט', פסוק י').
- ”ישראל, דכתיב: "זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם"” (ספר תהלים, פרק ע"ד, פסוק ב').
מהר"ל מפראג מסביר[דרוש מקור] את הביטוי "עלו במחשבה להיברא לפני העולם", בכך שמכיון שסוף מעשה - במחשבה תחילה, והכוונה שהתכלית (סוף) הונחה ביסוד בריאת העולם (תחילה), הרי שדברים אלו שהם תכלית העולם, היו צריכים להיברא בפוטנציאל בבריאת העולם, על אף שלמעשה הם נבראו הרבה אחר כך.
בורא עולמות ומחריבן
במדרש רבה (בראשית וקהלת) מבואר שבתחילה היה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את עולמינו.
אופן הבריאה
רש"י בתחילת פרשת בראשית מביא מחז"ל שבתחילה עלתה במחשבתו של הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין, אולם כשראה שאין העולם יכול להתקיים כך הקדים את מידת הרחמים ושיתפה עם מידת הדין.
עוד דרשו חז"ל שהתנה הקב"ה עם הבריאה שזכות קיומה הוא רק אם יקבלו עם ישראל עליהם את התורה, ובספר נפש החיים כתב רבי חיים מוואלזין שאף אחר שקיבלו עליהם ישראל את התורה אם יהיה רגע אחד שהעולם יהיה פנוי מלימוד תורה - תחרב הבריאה כולה.
פשטות הגמרא במסכת סנהדרין היא שהעולם נברא להתקיים ששת אלפים שנה, וראה באורך בערך סוף העולם (יהדות).
התורה
מובא במדרש, שהקב"ה ברא את העולם על פי התורה, שנבראה לפני כן, ומתוך התבוננות בה: ”בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקדוש ברוך הוא, מביט בתורה ובורא את העולם”[9].
עשרה מאמרות
הקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות[10], תשעה מהם נכתבו במעשה הבריאה בפרשת בראשית במילים "ויאמר אלקים"[11], והעשירי הוא הפסוק ”בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”[12], שכן השמים והארץ גם כן נבראו במאמר[13].
חומר היולי
יש מהראשונים שפירשו כי תחילת בריאת העולם הגשמי מההעדר היתה על ידי בריאת חומר פשוט, ורק לאחר מכן נוצרו בו ארבע צורות שונות שהם ארבעת היסודות[14], ובחומר זה היתה הבריאה יש מאין. חומר זה כונה ביוונית היולי - מושג הלקוח מתורתו של אריסטו וחכמי ישראל עשו בו שימוש[15]. לפי פירושם היא מרומזת בתורה בתיאור הבריאה: ”בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ”[16]. כאומר, ראשיתה של הבריאה היא בהתהוות חומר ראשוני הכולל "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (השמים וכל צבאיה, והארץ וכל צבאיה[17]) ועדיין "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ" תהו בלשון הקודש הוא היולי, "מפני שאם בא אדם לגזור בו שם תוהה ונמלך לקראו בשם אחר, כי לא לבש צורה שיתפס בה השם כלל"[18]. ולאחר מכן יצירת הצורות בחומר כבר אינה דורשת פעולת בריאה ורק יצר ותיקן בו - בחומר - את הצורות השונות שנקראת בלשון הקודש בהו[18][19]. המונח בריאה שמשמעותה יצירה יש מאין נאמרה בתורה רק ביחס להמצאת היולי, ולא בשאר העשרה מאמרות. לכמה מהמפרשים[20] בריאת היולי המרומזת בפסוק הוא ה"מאמר אחד" המובא במשנה באבות[21] (ולמרות שהיא חלק מעשרה מאמרות לא נמצא בה ביטוי אמירה, היות שבחומר היולי שאינו מציאות ממשית לא שייכת עשיה[22]).
את סיבת הבריאה דווקא באופן זה מבארים הראשונים, מצד רצונו לברוא את העולם במידת האפשר בדרך הטבע, ואילו לא היה ממוצע כללי בין העדר לנבראים היה צורך בפעולת הבריאה יש מאין בכל צורה וצורה של הנבראים. סיבה נוספת היא הטענה כי בכדי שיהיו הנבראים בעלי משותף כללי שאחד יוכל לשמש מזון לזולתו נבראו על בסיס משותף - חומר היולי[23].
בכמה מהראשונים מובא כי בהיולי עצמו שנברא בתחילת בריאת העולם היו שתי דרגות. דרגת היולי האחד ממנו נברא השמים ושוב היולי לבריאת הארץ. וראיתם מחלוקת תיאור הבריאה לשניים בְּרֵאשִׁית בָּרָא .. אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ[18]. ונימוקם, כי אין חומר השמים מסוג חומר הארץ כלל שייתכן לומר בהם היולי משותף[23]. אולם אחרים חולקים על כך[24], ותמהים על כך כי בהיות היולי מופשט מכל ציור איך ניתן לחלק בין שני סוגי היולי ללא הגדרות שיפרידו ביניהם[25].
רבי מנחם מנדל שניאורסון מקשר מחלוקת ראשונים זו למחלוקת התנאים במדרש רבה[26] אם הברואים שבשמים ושבארץ חלוקים בשרשם אם נבראו כל אחד ממקומו או שכולם נבראו ממקום אחד אם מהשמים או מהארץ[27].
אכן ישנם ראשונים החולקים באופן מוחלט על כל המושג, "שכל זה ראוי שיורחק מבעלי האמונה התוריית שהם מדרכי הפילוסופים ומה לתבן את הבר.."[25]
זמן בריאת העולם
החודש
התנאים נחלקו באיזה חודש נברא העולם: רבי אליעזר סובר שבתשרי נברא העולם, ורבי יהושע סובר שבניסן נברא העולם[28].
השנה
האחרונים פירשו, שלפי מניין השנים הנוכחי - בריאת העולם הייתה באמצע שנת א' לשיטת רבי יהושע, ובסוף שנת א' ותחילת שנת ב' לשיטת רבי אליעזר[29].
שבעת ימי בראשית
היום הראשון
היום הראשון לבריאה
|
|---|
|
ג וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר. |
ערך מורחב – היום הראשון לבריאה
ביום הראשון לבריאה נבראו היסודות הראשונים של הבריאה הגשמית; רב יהודה מנה בשם רב עשרה דברים שנבראו ביום זה: ”עשרה דברים נבראו ביום ראשון, ואלו הן: שמים וארץ, תהו ובהו, אור וחשך, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה”[30][31].
בריאת שמים וארץ
בריאת השמים והארץ מוזכרת בתורה בתחילת פרשת הבריאה: ”בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”[12], ומפסוק זה הוכיחה הגמרא שהשמים והארץ נבראו ביום הראשון[30]; בריאתם הייתה במאמר, שנאמר: ”בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ”[32], והוא המאמר הראשון מה"עשרה מאמרות"[13].
חז"ל נחלקו בכמה מקומות אם שמים נבראו ראשונים או שהארץ נבראה הראשונה.
חלק מהראשונים[33][34] סוברים, שהמים[35] - ויש מוסיפים[33] שגם האש[36] - נבראו לפני השמים והארץ, והפסוק לא מדבר על זמן בריאת השמים והארץ[37], ואת הפסוק פירשו בשני אופנים: א. הפסוק דבוק לפסוקים שלאחריו[38], ובא לבאר את הזמן שהארץ הייתה "תוהו ובוהו"[34] או זמנה של בריאת האור[39][40]; ב. על מטרת הבריאה, המרומזת במילה "ראשית"[41][42]; יש שפירשו[43], שגם מתרגום אונקלוס[44] משמע שסובר שהיו דברים שקדמו לבריאת השמים והארץ.
לשיטת רבי נחמיה[45], ”העולם נברא תחילה”, לשיטתו היה זה כ"מלך שבנה פלטין" ולאחר מכן "עטרה בנרות ופנסין"[דרושה הבהרה]; גם התנא דבי אליהו[46], רס"ג[47] וחלק מהראשונים[48] מפרשים פסוק זה שהשמים והארץ נבראו ראשונים, קודם לשאר הנבראים[49], ומביאים[48] לכך ראיה מתרגום אונקלוס[50]; ובפירוש יונתן[51] פירש שגם התרגום המיוחס ליונתן[52] סובר ש"בראשית" פירושה בתחילה, והפסוק בא לבאר את זמן בריאת השמים והארץ.
גם בין הסוברים שהשמים והארץ לא נבראו ראשונים - יש מפרשים שהאור נברא אחר בריאת השמים והארץ בתחילתה[53].
לשיטת רבי יהודה[45], ”האורה נבראת תחלה”, לשיטתו היה זה כ”מלך שבקש לבנות פלטין, והיה אותו מקום אפל; מה עשה - הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע תימליוסים”, ורבי יצחק הביא[45] ראיה לדבריו[54] מהפסוק[55] ”פֵּתַח דְּבָרֶיךָ - יָאִיר”; גם חלק מהראשונים כתבו שביום הראשון נברא רק האור[56].
הרשב"ם[34] שלל את המפרש שמדובר קודם בריאת שמים וארץ, שאז הארץ הייתה תוהו ובוהו, שכן אי אפשר לקרוא לארץ "ארץ" קודם לבריאתה.
לשיטת רש"י[57], השמים שנבראו - עדיין היו לחים ביום הראשון.
תוהו ובוהו
בתחילת בריאתה[58][33][34], הארץ הייתה במצב של "תוהו ובוהו"[59], מים היו שטוחים על פני כל הארץ[60], היה חושך על פני תהום ורוח אלקים ריחפה על פני המים[59].
בריאת האור
במצב זה, בתחילת בריאת שמים וארץ[33][א], אמר הקב"ה: ”יְהִי אוֹר”[61]; ובמאמר זה, השני מה"עשרה מאמרות"[11], ברא את האור[61]. חז"ל פירשו, שהאור שנברא הוא האור הגנוז[30].
אחר בריאת האור, ראה הקב"ה את האור ”כי טוב”, והבדיל בינו לבין החושך[62]. חז"ל, שפירשו שהכוונה לאור הגנוז, פירשו שהקב"ה ראה את דור המבול ואת דור הפלגה שמעשיהם מקולקלים, ולכן הבדילו מהחושך וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא[30]; רש"י פירש[63], שהקב"ה הבדיל את האור מהחושך מכיון שראה שלא ראוי לו ולחושך לשמש בערבוביה.
לאחר מכן הקב"ה קרא לאור "יום" ולחושך "לילה"; ”וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם אֶחָד”[64]
היום השני
היום השני לבריאה
|
|---|
|
ו וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. |
- ערך מורחב – היום השני לבריאה
ביום השני לבריאה ברא הקב"ה את הרקיע, שהבדיל בין המים שמעליו למים שתחתיו.
מאורעות היום
עד ליום זה - המים העליונים והתחתונים היו מחוברים; לשיטת רש"י, השמים, שנבראו ביום הראשון, עדיין היו לחים[65].
ביום זה, אמר הקב"ה: ”יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם”[66], ובמאמר זה, השלישי מה"עשרה מאמרות"[11], עשה הקב"ה את הרקיע, שהבדיל בין "המים אשר מתחת לרקיע" לבין "המים אשר מעל לרקיע", ”וַיְהִי כֵן”[67]; לשיטת רש"י, בגערת הקב"ה "יהי רקיע", השמים התחזקו ונקרשו, ונשארו תלויים באויר, כשישנו הפרש בינם לבין המים העליונים ולבין המים התחתונים, ”במאמרו של מלך”[65].
לאחר מכן קרא הקב"ה לרקיע "שמים"; ”וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם שֵׁנִי”[68].
היום השלישי
- ערך מורחב – היום השלישי לבריאה
היום השלישי לבריאה
|
|---|
|
ט וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה, וַיְהִי כֵן. |
ביום השלישי לבריאה נראתה היבשה ונעשו הימים, והאדמה הוציאה את הצומח.
מאורעות היום
עד ליום זה - המים היו שטוחים על פני כל הארץ[69]; ביום זה, אמר הקב"ה: ”יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה”[70], ובמאמר זה, הרביעי מה"עשרה מאמרות"[11], נקוו המים למקום אחד, לאוקיינוס[69], והיבשה נראתה[70]; הקב"ה קרא ליבשה "ארץ" ולמקווה המים "ימים", וראה ”כִּי טוֹב”[71].
לאחר מכן, אמר הקב"ה: ”תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ, עַל הָאָרֶץ”[72]; רש"י פירש, שב”עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי” ציווה הקב"ה שהארץ תוציא עצים שטעמם כטעם הפרי[73].
במאמר זה, החמישי מה"עשרה מאמרות"[11], הוציאה הארץ ”דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ”, והקב"ה ראה ”כִּי טוֹב”[74]; לפירוש רש"י, הארץ לא עשתה כציווי הקב"ה והוציאה עצים עושי פירות בלבד[73].
חז"ל פירשו[75], שביום זה ”יצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע”, אך עדיין לא יצאו לאוויר העולם, ועד היום השישי - ”וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח, כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה” (ספר בראשית, פרק ב', פסוק ה').
”וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם שְׁלִישִׁי”[76].
היום הרביעי
- ערך מורחב – היום הרביעי לבריאה
היום הרביעי לבריאה
|
|---|
|
יד וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים. |
ביום הרביעי לבריאה נבראו גרמי השמים: השמש, הירח והכוכבים.
מאורעות היום
ביום זה, אמר הקב"ה: ”יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים; וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ”[77], ובמאמר זה, השישי מה"עשרה מאמרות""[11], נבראו ”שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים”: השמש - שתמשול ביום, והירח - שתמשול בלילה; ולאחריהם ברא הקב"ה את הכוכבים[78].
הקב"ה שם אותם ברקיע השמים, ”לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ, וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ”; וראה ”כי טוב”[79].
”וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם רְבִיעִי”[80].
היום החמישי
- ערך מורחב – היום החמישי לבריאה
היום החמישי לבריאה
|
|---|
|
כ וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. |
ביום החמישי לבריאה נבראו הדגים החרקים והעופות.
מאורעות היום
ביום זה, אמר הקב"ה: ”יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם”[81], ובמאמר זה, השביעי מה"עשרה מאמרות"[11], ברא את ”התנינים הגדולים”, שחז"ל פירשו שהכוונה ללויתן[82], את חיות המים מהמים ואת העופות, וראה ”כי טוב”[83].
מהפסוק ”יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף” מובן, שהעופות נבראו מהמים; אך מהפסוק ”וַיִּצֶר ה' אֱלֹקִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם”[84] משמע, שנבראו מהאדמה; לכן נחלקו התנאים ממה נבראו העופות: יש אומרים שנבראו מהרקק, ויש אומרים שנבראו רק מהמים ובפסוק השני מדובר רק על החיות בנוגע לבריאה מן האדמה[85].
לאחר מכן בירך אותם הקב"ה במאמר ”פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ”[86].
”וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי בֹקֶר - יוֹם חֲמִישִׁי”[87].
היום השישי
היום השישי לבריאה
|
|---|
|
כד וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ, וַיְהִי כֵן. |
- ערך מורחב – היום השישי לבריאה
ביום השישי לבריאה נבראו החיות והבהמות ושאר מן החי שביבשה, ולבסוף נבראו האדם ואשתו.
בריאת בעלי החיים היבשתים
ביום זה, אמר הקב"ה: ”תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ”, ובמאמר זה, השמיני מה"עשרה מאמרות"[11], ברא כל החיות והבהמות ואת הרמשים; והקב"ה ראה ”כי טוב”.
בריאת אדם וחוה
- ערך מורחב – בריאת אדם וחוה
לאחר עשיית החי, אמר הקב"ה: ”נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ, וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ”, ובמאמר זה, התשיעי מה"עשרה מאמרות"[11], ברא את האדם הראשון.
קודם יצירת האדם, עלה אד מהארץ והשקה ”את כל פני האדמה”[88], ומאדמה זו[89] יצר הקב"ה את האדם בצלם אלקים, נפח באפיו נשמה והאדם נעשה לחי[90]; שמו של אדם זה נקרא "אדם".
את אדם שם הקב"ה בגן עדן ”לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ”[91], וציווה עליו שלא יאכל מעץ הדעת.
לאחר מכן, אמר הקב"ה: ”לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ”[92]; מאמר זה, שבו התחילה יצירת חוה, הוא המאמר העשירי והאחרון מה"עשרה מאמרות"[11].
לאחר מכן, הביא הקב"ה לפני אדם את כל בעלי החיים, על מנת שאדם יקרא להם שמות, ואדם קרא להם שמות; וכל בעל חיים שאדם קרא לו שם - ”הוא שמו לעולם”[93].
אחר שהובאו לפני אדם כל בעלי החיים, אמר: ”לכולם יש בן זוג, ולי אין בן זוג!”, ומיד[94] הפיל עליו הקב"ה תרדמה, ואדם נרדם, ובעת תרדמתו לקח ממנו הקב"ה צלע ומן הצלע יצר את האשה הראשונה, היא חוה, והביאה אל האדם[95].
אחרי שאדם ראה את האשה, אמר: ”זֹאת הַפַּעַם - עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא 'אִשָּׁה', כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת”[96].
אחר בריאת האשה, בירך הקב"ה את אדם וחוה ואמר להם: ”פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ”, וכן אמר להם מה יאכלו: ”הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע - לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה; וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה - אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה”; ”ויהי כן”[97].
כיוון שסיים הקב"ה את כל הבריאה ראה אותה ”וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד”[98].
עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות
- ערך מורחב – עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות
ביום זה בין השמשות נבראו עשרה דברים שנמנו על ידי חז"ל:
היום השביעי
היום השביעי
|
|---|
|
א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. |
ביום השביעי לבריאה נח, כביכול, הקב"ה מכל מלאכה, ולכן בירך את היום וקידשו.
יום זה נקבע ליום השביעי בשבוע - יום השבת.
מאורעות היום
כיוון שנשלמה הבריאה - נח, כביכול, הקב"ה ביום זה, מכל מלאכה, ובירך וקידש את היום לדורות, שהיום השביעי בשבוע יהיה מקודש משאר הימים.
קביעת השבוע
השבוע ביהדות נקבע על פי סדר בריאת העולם: שישה הימים הראשונים הם ימי חול המכונים "ששת ימי המעשה" שבהם מותר לעשות מלאכה, והיום השביעי הוא שבת ויש לנוח בו מכל מלאכה ”זכר למעשה בראשית”.
מעשה בראשית
ההתייחסות הראשונית למעשה בראשית, מופיעה במסכת חגיגה (פרק שני הלכה א), שם קובעת המשנה שמותר ללמד מעשה בראשית רק בתלמיד יחיד "ולא במעשה בראשית בשניים". כשמעשה בראשית מסווג מעל רמת הסודיות הנדרשת בעיסוק בעריות, אך פחות מרמת הסודיות במעשה מרכבה. ההקשר התלמודי (חגיגה יד ע"ב), מקשר את מעשה בראשית לחכמת הסוד, ואמנם שהפרדס מיוחס רק למעשה מרכבה, אלא שנראה ששניהם נחשבים כחלק מתורת הסוד.
דברים נוספים שנבראו אז
לשיטה אחת בגמרא, השיתין נבראו גם כן בששת ימי בראשית[99].
האמוראים חלקו מתי נבראו המלאכים: לרבי יוחנן - ביום השני, לרבי חנינא - ביום החמישי[100].
מטרת הבריאה
הבריאה נועדה בשביל התורה ובשביל עם ישראל[101]. במדרש תנחומא[102] נאמר שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- ספר בראשית, פרק א' ופרק ב', באתר ויקיטקסט
- הרב שמעון כשר, לקט פירושים על פרשת בראשית, פשוטו של מקרא - א, ירושלים תשכ"ג, באתר אוצר החכמה
- לקט פירושים על פרשת בראשית, אוצר מפרשי התורה - בראשית א, מכון ירושלים, ירושלים תשע"ז, באתר אוצר החכמה
- הרב אהרן וקסלשטיין, לקט מדרשים על בריאת העולם, ספר אבותינו, ירושלים תשע"ב, עמ' ג ואילך, באתר אוצר החכמה
ביאורים
- ^ לסוברים שהשמים והארץ נבראו קודם האור
הערות שוליים
- ^ כפי שחולק בחלוקת התנ"ך לסדרים.
- ^ רמב"ן על התורה, ספר בראשית, פרק א', פסוק א'.
- ^ תוספות, ראש השנה, דף ח' עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי מסכת חגיגה
- ^ 5.0 5.1 פרקי דרבי אליעזר פרק ג.
- ^ מורה נבוכים, חלק א', פרק ס"א.
- ^ ראה: הרב יואל כהן, "אור אין סוף (ה) - רמז מציאותו בחז"ל", ספר הערכים - חב"ד, כרך ד' עמ' תלו ואילך, קה"ת, ניו יורק תשל"ו.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ד עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ל"ט עמוד ב'; בראשית רבה, פרשה א', פסקה ד'.
- ^ בראשית רבה א א.
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה א'.
- ^ 11.00 11.01 11.02 11.03 11.04 11.05 11.06 11.07 11.08 11.09 תוספות רי"ד, מסכת ראש השנה, דף ל"ב, עמוד א'.
- ^ 12.0 12.1 ספר בראשית, פרק א', פסוק א'.
- ^ 13.0 13.1 תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל"ב עמוד א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ג', הלכה י'.
- ^ ראה רמב"ן "נקרא ליונים היולי" וראה פירוש אברבנאל שהוא מדרכי הפילוספים (להלן)
- ^ בראשית א, א - ב.
- ^ תלמוד בבלי פסחים כב, עמוד ב.
- ^ 18.0 18.1 18.2 רמב"ן בראשית א, א.
- ^ פירוש רבינו בחיי בראשית שם
- ^ ראש השנה כב, א (ולמרות זאת מצינו ביאורים שונים במפרשי המשנה) ובמפרשי המשנה.
- ^ ראה אבות פרק ה' משנה א.
- ^ מהרש"א, חידושי אגדות ראש השנה כב, א.
- ^ 23.0 23.1 דרשות הר"ן - דרוש א.
- ^ ראה בדרשות הר"ן שם "ואם קצתם סברו שהיו שני חמרים נבדלים,... כלם הסכימו שהפסוק השני כולל ד' יסודות..." ובאברבנאל דלהלן "יותר אבחר לומר שנברא חומר אחד...מהיותם שני חומרים..
- ^ 25.0 25.1 פירוש אברבנאל על התורה בראשית א
- ^ בראשית רבה פרשה יב סימן יא.
- ^ אגרות קודש ג' תקמ"א.
- ^ מסכת ראש השנה, דף י' עמוד ב'-דף י"א עמוד א'.
- ^ שו"ת המבי"ט סי' נ; שו"ת מהרלב"ח סי' קמג.
- ^ 30.0 30.1 30.2 30.3 תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ב עמוד א'.
- ^ ראה גם פרקי דרבי אליעזר, פרק ג.
- ^ ספר תהלים, פרק ל"ג, פסוק ו'.
- ^ 33.0 33.1 33.2 33.3 פירוש רש"י, ספר בראשית, פרק א', פסוק א'.
- ^ 34.0 34.1 34.2 34.3 פירוש רשב"ם, ספר בראשית, פרק א', פסוק א'.
- ^ שכן בתחילת בריאת הארץ כבר נאמר (ספר בראשית, פרק א', פסוק ב'): ”וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם” (רש"י, רשב"ם); וכן מפני שהשמים נבראו מאש וממים (רש"י).
- ^ שכן השמים נבראו מאש וממים.
- ^ שכן המילה "ראשית" תמיד סמוכה למילה שלאחריה (רש"י, רשב"ם); ואם תפרש ש”פירושו: בראשית הכל ברא אלו, ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת” - ”אם כן, תמה על עצמך”, שכן נבראים אחרים קדמו לשמים ולארץ, כנ"ל (רש"י).
- ^ ו"בראשית ברא" פירושו: בראשית בריאת (רש"י, רשב"ם), וכמו שכתוב "בראשית ברוא" (רש"י); ומכיון שהפסוק נמסר בלא ניקוד - ניתן לקרוא את המילה "בָּרָא" כמו "בְּרֹא" (שפתי חכמים, על רש"י שם).
- ^ שהייתה בראשית בריאת שמים וארץ בזמן שהארץ היתה תהו ובהו וכו', שאז - ”וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר”; ”ודומה לו (ספר הושע, פרק א', פסוק ב') "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ", כלומר: תחילת דיבורו של הקב"ה בהושע - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ" וגו'” (רש"י).
- ^ רש"י בפירושו השני, ש”אם באת לפרשו כפשוטו, כך פרשהו”.
- ^ ו"בראשית" פירושו - בשביל (ב)"ראשית" (שפתי חכמים, על רש"י שם).
- ^ רש"י בפירושו הראשון, ש”אין המקרא הזה אומר אלא דרשני”.
- ^ מפרשי התרגום אונקלוס (על ספר בראשית, פרק א', פסוק א'): הפירוש הקדום פתשגן (המכונה יא"ר; נדפס בתוך חומש עם עשרה פירושים, ווילנא תרל"ד); רבי נתן אדלר, נתינה לגר (נדפס בחומש הנ"ל); רבי שמשון ברוך שעפטעל, באורי אונקלוס, מינכן תרמ"ח.
- ^ שתרגם "בקדמין", שפירושו "בעת הקדם", ולא באופן אחר.
- ^ 45.0 45.1 45.2 בראשית רבה, פרשה ג', פסקה א'.
- ^ סדר אליהו זוטא, פרק כ (שם נכתב, שהקב"ה יאמר לשמים ולארץ: ”בראשית כל בראתי אתכם, שנאמר: בראשית ברא כו'”).
- ^ התפסיר (תרגומו למקרא), שתרגם "בראשית" - אול מא (ראה: הרב שמעון כשר, פשוטו של מקרא - א, ירושלים תשכ"ג, בראשית א א, הע' 3.
- ^ 48.0 48.1 רמב"ן, דרשת תורת ה' תמימה (אהרן ילינק (מו"ל), תורת ה' תמימה, ווינא תרל"ג, ע' 17; הרב יהודה מאיר דביר, דרשת הרמב"ן - תורת ה' תמימה - עם ביאור בית היין, ירושלים תשס"ו, ע' סה); חזקוני, ספר בראשית, פרק א', פסוק א'.
- ^ והמילה "בראשית" פירושה "בתחילה" (רמב"ן, שם), או "קודם כל בריות" (חזקוני, שם), ואינה מילה סמוכה (רמב"ן, שם).
- ^ שתרגם "בראשית" - "בְּקַדְמִין".
- ^ ספר בראשית, שם.
- ^ שתרגם "בראשית" - "מִן אַוְולָא", כפי שתרגם גם את המילה "בתחילה" (בספר בראשית, פרק י"ג, פסוק ג').
- ^ רשב"ם, שם (”הן זמן מרובה הן זמן מועט”); המזרחי, על רש"י שם.
- ^ ראה: רבי שמואל יפה אשכנזי, יפה תואר, בראשית רבה שם, ד"ה רבי יצחק.
- ^ ספר תהלים, פרק קי"ט, פסוק ק"ל.
- ^ אבן עזרא - שיטה אחרת, שם; רבינו בחיי (לשיטת רש"י), שם.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק ב'.
- ^ ”בעת שנבראו כבר שמים העליונים והארץ, הן זמן מרובה הן זמן מועט” (רשב"ם).
- ^ 59.0 59.1 ספר בראשית, פרק א', פסוק ב'.
- ^ ראה רש"י ספר בראשית, פרק א', פסוק ט'.
- ^ 61.0 61.1 ספר בראשית, פרק א', פסוק ג'.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק ד'.
- ^ לפי הפירוש שעל פי פשט; ולפי דרש פירש כפי שאמרו חז"ל.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק ה'.
- ^ 65.0 65.1 רש"י, ספר בראשית, פרק א', פסוק ו'.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק ו'.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק ז'.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק ח'.
- ^ 69.0 69.1 רש"י, ספר בראשית, פרק א', פסוק ט'.
- ^ 70.0 70.1 ספר בראשית, פרק א', פסוק ט'.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק י'.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק י"א.
- ^ 73.0 73.1 רש"י, ספר בראשית, פרק א', פסוק יא.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוקים י"א-י"ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס' עמוד ב'.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק י"ג.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוקים י"ד-ט"ו.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוקים ט"ו-ט"ז.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוקים י"ז-י"ח.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק י"ט.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק כ'.
- ^ הובא בפירוש רש"י, על הפסוק.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק כ"א.
- ^ ספר בראשית, פרק ב', פסוק י"ט.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף כ"ז עמוד ב'.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק כ"ב.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק כ"ג.
- ^ ספר בראשית, פרק ב', פסוק ו'.
- ^ רש"י, שם.
- ^ ספר בראשית, פרק א', פסוקים כ"ו-כ"ז; פרק ב', פסוק ז'.
- ^ ספר בראשית, פרק ב', פסוק ח' פסוק ט"ו.
- ^ ספר בראשית, פרק ב', פסוק י"ח.
- ^ ספר בראשית, פרק ב', פסוקים י"ט-כ'; רש"י, שם יט.
- ^ רש"י, שם כא.
- ^ ספר בראשית, פרק ב', פסוקים כ'-כ"ב.
- ^ פרק ב', פסוק כ"ג.
- ^ פרק א', פסוקים כ"ח-ל'.
- ^ פסוק ל"א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ט עמוד א'.
- ^ בראשית רבה א ג
- ^ רש"י א א, על פי בתנא דבי אליהו,פרק יד, ועוד.
- ^ נשא ט"ז.
| בריאת העולם בששת ימי בראשית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| היום הראשון לבריאה | ארץ • שמים • אור • חושך • יום • לילה | ||||||
| היום השני לבריאה | רקיע • מים • המים העליונים • המים התחתונים | ||||||
| היום השלישי לבריאה | ים • יבשה • הרים • גבעות • דשא • עשב • עץ פרי • עץ פירות | ||||||
| היום הרביעי לבריאה | שמש • ירח • כוכבים • אור השמש | ||||||
| היום החמישי לבריאה | עופות • שרץ העוף • דגים • תנינים הגדולים | ||||||
| היום השישי לבריאה |
| ||||||
| שבת בראשית | שבת קודש | ||||||
| "מעשה בראשית" בתורת הסוד • ספר יצירה | |||||||