מעשה בראשית
מעשה בראשית הוא כינוי לספרות הקשורה לתורת הסוד בעם ישראל; כשהיא מתייחסת לדברים שה' ברא בתחילת העולם, או למהות השמימית או לגורמי הטבע. ספרות זו מופיעה לרוב בסמיכות למעשה מרכבה. אזכורה הראשון בשמה מופיע בתקופת התנאים, ולפי הדעה המקובלת, היא מהווה חלק מספרות הפרדס ותורת הסוד. ניתנו לה לרוב שני פרושים מרכזיים: אלו הקושרים אותה עם ספרות סוד ייחודית, כדוגמת ספר היצירה; או לספרות הקשורה בענייני הטבע והפיזיקה.
לעומת מעשה מרכבה, מעשה בראשית לא זכה תמיד לאפיונים מקראיים; אולם האפיון הברור מתייחס לפרקי הבריאה בתחילת ספר בראשית. לרוב מסווגים הפרקים א-ד ככלולים בענייני "מעשה בראשית", אולם יש המכלילים אף את פרק ה. הפרקים עוסקים בבריאת העולם והאדם, ובשלביו הראשונים. ההתייחסות הראשונית למעשה בראשית, מופיע במסכת חגיגה פרק שני הלכה א.
צורת לימוד מעשה בראשית
המשנה (חגיגה ב,א) קובעת שמותר ללמד מעשה בראשית רק בתלמיד יחיד "ולא במעשה בראשית בשניים". כשמעשה בראשית מסווג מעל רמת הסודיות הנדרשת בעיסוק בעריות, אך פחות מרמת הסודיות במעשה מרכבה. ההקשר התלמודי (חגיגה יד ע"ב), מקשר את מעשה בראשית לחכמת הסוד, ואמנם שהפרדס מיוחס רק למעשה מרכבה, אלא שנראה ששניהם נחשבים כחלק מתורת הסוד.
הגדרת מעשה בראשית
המקור הראשוני המתייחס למושג "מעשה בראשית" הוא במשנה (חגיגה ב,א). ההקשר האסוציאטיבי הראשוני, מקשר עניין זה למעשים שנעשו בראשית העולם, בבריאתו. אולם קיים דיון ודעות שונות בפרשנות של פרקים אלו ובמשמעותם הפנימית.
שיטת המקובלים
הגישה הקבלית זיהתה את מעשה בראשית בספרות סודית וקבלית. כך היא ראתה בספרות זו עיסוק במעשה הבריאה בדרכי הנסתר, המובנות לחוג מצומצם; כאשר המטרה היא חשיפת הרבדים הנסתרים של התיאור התורה לבריאת העולם. מטרת ספרות זו היא הבנת השתלשלות הבריאה, כשדוגמה מובהקת לכך היא "הספירות", המזהה השתלשלות של עשר ספירות (כתר, חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות [למעשה מדובר בעשר ועוד אחד שמעל כולם]).
שיטת הפילוספים
אנשי הגישה הפילוסופית טענו שמעשה בראשית משמעותו הדברים שהתרחשו בראשית העולם; כלומר תיאור חוקי הטבע, שנקבעו בראשית העולם ומתפקדים עד היום. כך הרמב"ם טען שיש ללמוד את הפיזיקה, ואת מכלול החכמות ההכשריות. תפיסה זו גם זיהתה בעיון בחוקי הטבע, בסיס להוכחת קיום הקל[1], ומידע כלשהו אודות מהותו (תוארי פעולותיו), מקור להתפעלות מגודלו ועצמתו של הא-ל; ומניע לאהבת הקל ויראתו[2]. הרמב"ם פירש את דברי חז"ל על העיסוק ב'מעשה בראשית' כמכוונים ללימוד מדעי הטבע. את חשיבותם הדתית של מדעי הטבע הבין הרמב"ם כבסיס חיוני ומרכזי לתורת האלהות, אותה זיהה עם 'מעשה מרכבה'. ברוח זו נטה הרמב"ם להבין גם את תיאור מעשה הבריאה הפותח את תורת משה, כניסוח מוסווה ליסודות מדעי הטבע.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית: העת העתיקה, פרק שנים עשר: "מעשה בראשית" בספרות חז"ל - חגיגה פרק שני, מרכז זלמן שזר, תשס"ט
הערות שוליים
- ^ רמב"ם, מורה נבוכים, חלק א פרק נד - תוארי הפעולה הם תשובת הקל למשה לגבי ידיעת עצמותו. וכן: הקדמה לחלק ב - ההוכחות למטפיזי נשענות על הנחות ממדעי הטבע. השוה: שמונה פרקים, פרק חמישי: "כָּל מַה שֶּׁיִּלְמָדֵהוּ מִן הַחָכְמוֹת וּמִן הַדֵּעוֹת שֶׁיַּשִּׂיג. מַה שֶּׁהוּא מֵהֶן דֶּרֶךְ לַתַּכְלִית...זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁיַּגִּיעַ בּוֹ לִידִיעַת אֲמִתַּת מְצִיאוּת הַשֵׁם יִתְבָּרָךְ".
- ^ רמב"ם, משנה תורה, הלכות יסודי התורה, פרק ד הלכה יט
| בריאת העולם בששת ימי בראשית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| היום הראשון לבריאה | ארץ • שמים • אור • חושך • יום • לילה | ||||||
| היום השני לבריאה | רקיע • מים • המים העליונים • המים התחתונים | ||||||
| היום השלישי לבריאה | ים • יבשה • הרים • גבעות • דשא • עשב • עץ פרי • עץ פירות | ||||||
| היום הרביעי לבריאה | שמש • ירח • כוכבים • אור השמש | ||||||
| היום החמישי לבריאה | עופות • שרץ העוף • דגים • תנינים הגדולים | ||||||
| היום השישי לבריאה |
| ||||||
| שבת בראשית | שבת קודש | ||||||
| "מעשה בראשית" בתורת הסוד • ספר יצירה | |||||||
